$
מוסף 5.8.10

כשעזבתי את הרפואה כדי ללמוד משפטים אמא אמרה לי: "אתה עוזב מקצוע רם ונישא בעבור נזיד עדשים"

עו"ד ד"ר אבי רובינשטיין, שותף במשרד רובינשטיין יקירביץ: "אחי אליקים היה תמיד האינטלקטואל, הסקרן, ואני הייתי הפרא אדם שמשחק כדורגל. מה לעשות, אלוהים לא מחלק הכל בצדק"

עו"ד ד"ר אבי רובינשטיין

שותף במשרד רובינשטיין יקירביץ

בן 60, נשוי, אב לארבעה, מתגורר בגבעתיים

 

נולדתי בתל אביב ב־1950, וגדלתי בגבעתיים. הוריי היו יוצאי רוסיה. אבי הגיע לארץ רק ב־1942, אחרי ששירת בצבא הפולני. אמי הגיעה לישראל כילדה עוד ב־1922, ומאוחר יותר למדה בבית ספר לאחיות באוניברסיטה האמריקאית בביירות. בשנות השלושים ביירות היתה אחלה מקום ללימודים - וגם לנופש.

 

"אחי, אליקים, גדול ממני בכמעט ארבע שנים. הוא תמיד היה האינטלקטואל, הסקרן, זה ששואל שאלות וחופר, ואני הייתי הפרא אדם שמשחק כדורגל. בבית הספר צייטלין שבו למדנו היו לא מעט מורים שטרחו להעיר לי על כך בסגנון 'איפה אתה ואיפה אחיך?'. הייתי ילד רגיש, אבל דווקא את ההערות האלה דאגתי לא להפנים. הוא היה בחור מבריק ומצטיין, ואני הייתי בבני עקיבא, עם הכדורגל והחברה. מה לעשות, אלוהים לא מחלק הכל בצדק, ואין לי בעיה עם זה.

 

"בבית נהגו בנו בשוויון, אבל רק עד גבול מסוים. כשאמא הטילה עלינו מטלות כמו לשטוף כלים או להשקות את הגינה, היה ברור שאי אפשר לעשות אותן וגם לקרוא כל הזמן, אז לפעמים היה עדיף שאני אעשה את רוב המטלות. אחי, מתוך עקרון הצדק, אמנם לא שש לשבור את החלוקה ההוגנת, אבל הוא באמת לא הצטיין בעבודות היומיומיות האלה.

 

"אבי מעולם לא למד באופן רשמי, אבל היה אוטודידקט מרשים. אמא היתה דמות מאוד דומיננטית וחזקה, דעתנית מאוד. היא עבדה כאחות סוציאלית ונאבקה רבות עבור אנשים קשי יום, חולי נפש. רבים מהם היו באים אלינו הביתה על בסיס קבוע.

 

 

1965. אבי רובינשטיין, בן 15 (משמאל), עם הוריו מרדכי ושפרה ואחיו אליקים, תל אביב 1965. אבי רובינשטיין, בן 15 (משמאל), עם הוריו מרדכי ושפרה ואחיו אליקים, תל אביב

 

"בעוד שאבי היה אדם מאוד פרקטי, אמי היתה 'מעופפת' בתחומי היומיום, וכל החשבונות לדוגמה היו נערמים בערימה

גדולה כי זה לא היה בראש שלה לטפל בהם. היא היתה מאוד לאומית, אידאליסטית, ותמיד אמרה שלולא גילה המתקדם היתה עוברת לגור באלון מורה. היא מאוד לא אהבה את השמאל, וכשראתה את יוסי שריד או שולמית אלוני בטלוויזיה היתה מכבה אותה על המקום. היתה לה ממש אלרגיה כלפיהם. אבא היה איש של אמצע, לא קיצוני.

 

"כשהחלטתי לעזוב את הרפואה וללכת ללמוד משפטים אחרי עשר שנים כנוירוכירורג, אמא לקחה את החלטתי מאוד קשה. בשבילה רפואה היא התגלמות העזרה לזולת, החסד והרחמים, בעוד שעורך דין מצטייר כאדם עם גלימה שחורה וסכין ביד. היא אמרה לי: 'אתה זונח את הייעוד שלך בחיים. אחרי שהגעת להישגים כמומחה אתה עוזב מקצוע רם ונישא בעבור נזיד עדשים'. היא נפטרה לפני שהוסמכתי כעורך דין, ולפעמים אני צוחק שרק מזה היא מתה. היא לא זכתה לראות את זה, אבל מה לעשות, זה קרה. אני שלם עם זה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x