שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 22.7.10

"תמיד רציתי להיות בבו קובו"

הסיפור של עודד קובו הוא סיפור עסקי מרתק, על מיזם אינטרנט עצום בסין שכבש את השוק, אך התרסק. הוא גם סיפור אנושי מרתק, על בנו של בבו קובו, נער שעשועים שחי בשלוש יבשות ומבלה עם דוגמניות על

אסף גלעד ורחל בית אריה 10:2922.07.10
בניגוד למה שניתן היה לחשוב, עודד קובו (35) לא קיבל את המיליון הראשון שלו מאבא, בבו קובו. את העסקה הגדולה הראשונה שלו עשה בגיל 19, עם חבר לספסל הלימודים בלונדון סקול אוף אקונומיקס. השניים פרשו מבית הספר, הקימו חברה למסחר בסיגריות, ו"במשלוח הסיגריות הראשון שארגנו לבולגריה כל אחד מאיתנו כבר הרוויח 100 אלף דולר. חשבתי שאני מלך העולם, רק שאחרי כמה משלוחים החברה פשטה רגל", הוא אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט".

 

אבל חיידק עשיית הכסף כבר דבק בו. "כשיש לך אבא שמצליח, יש לך רצון להצליח. וכשאתה מחפש את הזהות שלך אתה מחפש את אבא שלך", הוא מגדיר במדויק את הדרייב שמנחה אותו עד היום. התחנה הבאה היתה ניו יורק. הימים ימי בועת האינטרנט, וקובו הצעיר התערבב במהירות בסצינת ההייטק המקומית. "הייתי צעיר, בן 23 בערך, והיה לי הרבה כסף. היתה לי חברה יפה, חייתי טוב, בועת האינטרנט היתה עוד בשיאה והשקעתי פה ושם במיזמי אינטרנט מכל מיני סוגים: לוטו אלקטרוני, תחזוקת דומיינים או ספקיות אינטרנט, מיזמים שאחר כך היית רואה אותם יוצאים להנפקה בנאסד"ק לפי 600 מיליון דולר".

 

באותם ימים היתה לקובו גם גלריה בניו יורק לאמנות מודרנית שהיתה מסונפת לגוגנהיים, והוצגו בה בין היתר עבודות של קית' הרינג ואנדי וורהול. "הייתי ילד שמכייף. נהנה ועובד, לא קם כל בוקר עם לחץ. הייתי קונה דירות, משכיר אותן, מנהל אולי שלוש או ארבע השקעות קטנות, וזה היה מאוד נוח. הטעות שלי היתה שלא הייתי מפוקס על דבר אחד, אלא זזתי ממקום למקום. תמיד קינאתי באנשים כמו טדי שגיא, שבגיל 26 הקימו אימפריות ענק".

 

עודד זה רק בישראל

 

12 שנה אחר כך, בגיל 35, קובו עדיין במירוץ - להיות אבא שלו, או להיות טדי שגיא - והוא לא מפסיק לזוז. הוא חי בין שלושה מקומות: דירה במרכז לונדון, דירה בשכונת טרייבקה בניו יורק, ובית ביישוב ארסוף. בראיון הוא משתדל לדבר עברית, אך נתקע מפעם לפעם ועובר לאנגלית. מיילים והודעות SMS הוא כותב רק באנגלית.

 

הוא מושקע בנדל"ן באנגליה, באמנות ניו יורק, באינטרנט בסין. הוא חבר כבוד בחוגים הסלוניים האירופיים והאמריקאים הגבוהים ביותר. הוא משתדל לאמץ תדמית רצינית של איש עסקים בינלאומי, מתראיין לאתרים של בלומברג ו־CNBC ומסרב בשיחה איתי "לרדת לרמה של רכילות" כשאני שואל על מירי בוהדנה, בת זוגו של אביו ואמו של אחיו למחצה.

 

אבל במקביל הוא לא באמת נפרד מתפקידו כנער שעשועים, יפיוף־מיליונר שבילה עד לאחרונה בחברתה של מלכת היופי עדי רודניצקי, ובשנים האחרונות שמו נקשר ב"טופ ליסט" הנשי הישראלי, מהדוגמניות בר רפאלי, אסתי גינזבורג, אור גרוסמן וחן בראונשטיין ועד יורשת העצר קטיה גאידמק. הוא חבר קרוב של טדי שגיא, והוא מכנה את עצמו O.D. Kobo, "כי רק בישראל קוראים לי עודד".

 

עודד קובו ובר רפאלי ביציאה ממלון דניאל בהרצליה עודד קובו ובר רפאלי ביציאה ממלון דניאל בהרצליה צילום: רועי חביב, באדיבות פנאי פלוס

 

 

הוא נולד בישראל כבנם הבכור של בבו ורות, חברתו של האב מגיל 15. בגיל שנתיים עקר עם המשפחה להונג קונג, שם גדל עד גיל 18 לערך. קובו הצעיר למד קנטונזית והתערה בחיים במושבה הבריטית, שתעבור בהמשך לידי סין. שנים אחר כך, המיזם הגדול ביותר שלו עד כה יחזיר אותו לסין. גם ההתרסקות של השנה האחרונה תתרחש שם.

"בשבילי זו תקופה קשה מאוד", הוא אומר. "לפני שנתיים הייתי עושה לך סיבוב בהונג קונג כדי להיפגש עם החברות שבהן השקעתי. היום אני מרגיש חלש. עכשיו כל מה שבא לי זה ללכת לים, לאכול סלט, ולאגור כל כוח שאני יכול כדי להילחם".

 

 

כולנו סינים

 

כדי להבין באיזו התרסקות מדובר, צריך לחזור לרגע כמה שנים לאחור. בועת ההייטק בארצות הברית התפוצצה, וקובו חיפש אתרי ציד עסקי חדשים. הבחירה הטבעית היתה חזרה למזרח הרחוק. באמצע העשור הנוכחי סין כבר היתה בעיצומו של הבום הכלכלי הגדול. קובו שולט בקנטונזית, הכיר את אורח החיים שם, ולכן לא נתקל בקשיים רבים כאשר ביקש להקים בשנגחאי חברות השקעה בתחומים שאותם הכיר היטב: הייטק ואינטרנט. שתיים מאותן חברות היו "סין־או־שין" ו"גולדן דראגון", והן השקיעו בחברות מדיה ואינטרנט בוגרות יחסית, או כאלה שנמצאו על ספה של הנפקה.

 

ואז נולדה קבוצת "כולנו" (koolanoo), שהוחלט שתתמקד בהשקעות אינטרנט בסין. הרעיון להקמת כולנו גובש ב־2007 במשרדי קרן גיזה בתל אביב. קובו הגיע לשם בתיווכו של רון צוקרמן, מייסד סאפיינס, שאותו הכיר דרך מכר משותף. צוקרמן צירף גם את שמעון אלון, ממייסדי פרסייס. כל אחד מהשניים ישקיע בהמשך סכום של כמה עשרות אלפי דולרים במיזם של קובו. קובו עצמו הגיע עמוס רעיונות. אחד מהם היה הקמת רשת חברתית שתפנה ליהודי כל העולם. אבל נציגי גיזה, אורי ישראלי וזאב הולצמן, דווקא הביטו מזרחה. הם הבינו שקובו, עם יתרון השפה והניסיון שלו בעסקים במזרח הרחוק, הוא האיש הנכון לקחת אותם להרפתקה שם.

 

"2007 היתה שנה פנומנלית עבור חברות אינטרנט זרות, בעיקר בסין. עליבבא, ה־eBay הסינית, הנפיקה לפי שווי של מיליארד דולר, אף על פי שהכנסותיה הסתכמו רק ב־180 מיליון דולר", אומר קובו. "אני חייתי אז בסין, ראיתי מקרוב את השוויים המטורפים שחברות הגיעו אליהם, ואמרתי לעצמי - למה שלא נצטרף גם אנחנו למהפכה? באותה תקופה רק 90 מיליון איש בסין היו מחוברים לאינטרנט, כך שרוב הצמיחה בשוק היתה לפנינו".

 

בסופו של דבר, גיזה החתימה את קובו על הסכם מחייב, שלפיו חלק מהותי מההשקעה יתרכז בסין, ומשם יצאה החברה לדרך. גיזה השקיעה חצי מיליון דולר, קובו הוסיף 100 אלף דולר, וצירף למיזם את גיא גרינברג, חבר ילדות שפגש לראשונה בגיל 10 על חוף הים בתל אביב, ושהיה מעורב בבגרותו בעסקי הנדל"ן של קובו האב. קבוצת כולנו יצאה לדרך.

 

עודד קובו. סיפור עסקי מרתק עודד קובו. סיפור עסקי מרתק צילום: יגל בר קמא

 

אתר לצעירים אחרי 90

 

קובו וגרינברג נחתו בסין. הולצמן צירף אליהם את ליאור רחמים, אז מנהל השקעות צעיר בגיזה, שנהפך לסמנכ"ל הכספים של כולנו. עוזי רפאלי מחברת דוטומי של יאיר גולדפינגר נהפך ליועץ ה־IT המרכזי של החברה ואף למד סינית במיוחד לשם התפקיד. אט אט התגבשה סביב קובו חבורה ישראלית, ותחתיה חבורת ניהול סינית, שעסקה בהקמה ובתפעול של האתרים החדשים. מנהל העסקים הסיני הראשי היה צ'ן צ'י, אחד משותפיו העסקיים של קובו בסין עוד קודם לכן.

 

"לא ניתן היה להעתיק את המוצר המקורי שבנינו - רשת חברתית יהודית - לסין. לכן בנינו במשך שמונה חודשים פלטפורמה שתתאים לשוק המקומי", מספר קובו. "בנינו פלטפורמת SMS גדולה, היה לנו דף בית דמוי יאהו שכונה '9949' והפך לתפריט התחלה פופולרי אצל הגולשים, ומשם התחלנו לצמוח. הצלחנו להשיג תנועת גולשים גדולה, וידענו שבשביל לצמוח אנחנו זקוקים לבניית רשת של אתרים שנוכל להעביר את התנועה הזאת ביניהם. עשינו את זה מספיק מוקדם והצלחנו להקים את האופרציה בעלות של לא יותר מ־8 מיליון דולר. באותו זמן חשבנו שנגדל ונצא להנפקה".

 

האתר המרכזי של כולנו נקרא 360quan (מבוטא בסינית צ'ואן). הוא מיצב את עצמו מתחילתו כרשת חברתית שפונה לצעירים מאוד, פלח האוכלוסייה המכונה בסין ג'יו־לינג־חואו, "אחרי 90", כלומר צעירים שנולדו אחרי 1990. בראיונות בסין הסבירו מייסדי האתר כי הם פונים לאוכלוסייה של צעירים עירוניים מכיוון שלדעתם אלה מחפשים משהו חדש, צעיר ומגניב שאינם יכולים למצוא ברשתות חברתיות ממוסדות יותר.

 

הרשת הציעה את המגוון הרגיל שניתן למצוא בפייסבוק ודומותיה – מיצירת קבוצות ועד משחקי רשת - וחוויית הגלישה ב־360 צ'ואן התמקדה בעיקר בפעילות של קבוצות בעלות עניין משותף, כמו צילום, טיולים ואפילו צילומי תקריב של איברים מדממים. "חלק מהגולשים הצעירים אוהבים דברים קיצוניים שקשה לנו לקבל, אבל זו דרכם להביע את עצמם", הסביר לפני כשנה צ'ן צ'י, מנהל התפעול של רשת האתרים, בראיון לאתר האינטרנט דאנווי שעוסק בתרבות האינטרנט בסין.

 

התחרות לא היתה קלה. ב־2008, כאשר 360 צ'ואן נכנסה ברצינות לשוק עם גיבוי של משקיעים, כבר היו בסין כמה רשתות חברתיות מובילות. פייסבוק עדיין לא נחסמה אז (מאז 2009 הרשת החברתית הפופולרית בעולם אינה נגישה בסין), אבל היא לא היתה המתחרה הגדולה. רשתות חברתיות מקומיות, שהגדולות בהן הן xiaonei ו־kaixin001, שלטו, ועדיין שולטות, בתחום ה"חברתי" בשוק האינטרנט הגדול בעולם. בתחום משחקי הרשת, אחד מתחומי הפעילות העיקריים ש־360 צ'ואן הציעה לגולשיה, מובילה את השוק חברת הענק TENCENT, הנחשבת לאחת מחברות האינטרנט הגדולות בעולם, ולצדה פועלות עוד שחקניות גדולות כמו שנדה ונטאיז. 360 צ'ואן נכנסה אם כן לשוק צפוף ותחרותי ביותר, ובדיעבד כנראה גם ללא מימון מספיק.

 

בבו קובו. "כשיש לך אבא מצליח יש לך רצון להצליח" בבו קובו. "כשיש לך אבא מצליח יש לך רצון להצליח" צילום: רועי חביב

 

להנפיק עם הספרה שמונה

 

באותו זמן, העתיד נראה ורוד. יזמים מערביים שהצליחו לחדור לשוק הסיני הסגור נחשבו לפנומן עולמי. בראיון לרשת CNBC הכריז קובו כי בקיץ 2008 תצא כולנו להנפקה בבורסה של לונדון ותגייס שם 60-40 מיליון דולר. המראיין תהה אם לא מדובר בתקופה קשה לצאת בה לבורסה, וקובו השיב בהחלטיות: "כולנו היא הרשת החברתית השלישית בגודלה בסין, האתר הצומח ביותר בהיסטוריה של סין, יש לנו 30 מיליון צעירים מחוברים אלינו ואנחנו מהווים יעד מספר אחת לצעירים. אנחנו רוצים להשיק שירות אימייל ודפדפן ואנחנו רוצים לתת לציבור חלק בכל זה".

 

בראיונות אחרים באותה שנה אמר קובו כי "כולנו מוכרת בסין יותר מגוגל או מיאהו". באחד המקומונים הסיניים התפרסמה כתבה שבה נכתב כי משרדי כולנו הם סביבת עבודה "מגניבה לפחות כמו זו של גוגל". קובו צויר שם כדמות מלאת קסם ומסתורין "שהצלחתו מובטחת".

 

בשיאה החזיקה חברת האחזקות כולנו ב־18 אתרי אינטרנט, ביניהם 360 צ'ואן, אינדקס האתרים

cn.9949, ואפילו דפדפן שכונה iQ:Smarter, שהושק ב־2008 ויוחד לגלישה מנקודות ציבוריות, בדרך כלל אינטרנט קפה, שאחראים ל־40% מתעבורת הרשת בסין. התכנון היה לחבר לדפדפן מגוון שירותים משלימים כמו שירות מכירת מוזיקה (iQ:Music), שירות מייל בתשלום (iQ:Mail), וידיאוקליפים ומשחקים.

 

בארץ הפרסומים דיברו על גיוס של כ־25 מיליון דולר לקבוצת כולנו ב־2008. בסין הם דיברו על 10-8 מיליון דולר שגויסו ל־360 צ'ואן, ליבת העסקים של כולנו בסין. "הצמיחה היתה אדירה", אומר קובו. "ב־2008 הגענו לנפח של קרוב ל־70 מיליון גולשים בכלל האתרים יחד, אף על פי שההכנסות אז לא הגיעו לרמה שציפינו לה. הגענו למסקנה שכדאי לחשוב על הנפקה שניונית באינדקס הטכנולוגי של ההנג סנג, לפי שווי של 250 מיליון דולר. אני התעקשתי שאם כבר ננפיק, נעשה זאת ב־8 באוגוסט 2008, תאריך שבו מופיעה שלוש פעמים הספרה 8, שלפי האמונה הסינית מביאה מזל. בדיעבד התמזל מזלנו שחיכינו עם ההנפקה. המשבר פרץ פתאום והבנו כמה בני מזל היינו".

 

קטארים באים

 

צ'ן ומנכ"ל החברה כיום, דן ברודי, מוותיקי תעשיית האינטרנט הסינית, אשר שימש בעברו סמנכ"ל התפעול של גוגל בסין, התבטאו באותה תקופה ואמרו שיש לאתר מאות אלפי גולשים ייחודיים ביום. הם מיקמו אותו "ראשון בליגה השנייה של הרשתות החברתיות בסין". ברודי סיפר אז על צמיחה איתנה, אך צפה שיעברו שלוש־ארבע שנים עד שהחברה תעבור לרווחיות. הוא סבר אז - מה שמתברר היום כטעות - שהמשקיעים יישארו לטווח ארוך ומוכנים לספוג תקופה של חוסר רווחיות. ברודי הילל באותה הזדמנות את קובו ותיאר אותו כ"צעיר מבריק".

 

קובו, כמשקיע מרכזי, אכן סיפק את הסחורה. הוא הצליח לצרף לקבוצת המשקיעים בכולנו את היהודי־הבריטי אליוט ברנרד, שותף עסקי של אביו ואיל נדל"ן העומד בראש ענקית הנדל"ן הבריטית צ'לספילד. יחד עם ברנרד הגיע שותפו לעסקים - ראש ממשלת קטאר,

השיח' חמאד בן יאסים השיח' חמאד בן יאסים צילום: אי פי אי

אל־ת'אני. השניים הצטרפו בחודשים המוקדמים של 2008 והשקיעו כמה מיליוני דולרים בכולנו, שבאותו זמן הוערך שווייה ב־150 מיליון דולר לפני הכסף.

 

"הכרתי את הקטארים בגיל 32, והייתי מוקסם", אומר קובו. "בכל פעם שהגעת אליהם לאחת הפגישות בז'נבה או בלונדון, הרגשת שזה כמו להיכנס לבופה של מלון מפואר, שבו כל הפירות שקיימים בעולם מונחים על אותו שולחן. אין עשירים מהם בעולם, הם מושקעים באינסוף מקומות".

 

איך בכלל פגשת את הקטארים?

"מי שהכיר לי אותם היה אליוט ברנרד. הוא לימד אותי איך לעשות איתם עסקים ואיך לדבר איתם. הוא היה עבורי מעין 'זקן חכם' עם הרבה ידע. נהגנו להיפגש איתם בלונדון ובז'נבה, שהפכו למעין בירות עסקיות שלהם. ברנרד לימד אותי פעם משפט בקשר להתנהלות עסקית עם אנשי עסקים מהמפרץ. הוא אמר לי: 'גם אם אתה גווע ברעב, תוציא את הגבינה מהכיס, שים אותה על השולחן ותן להם לאכול'. הם אוהבים מתנות".

 

איך זה לעשות איתם עסקים?

"אנשי עסקים קטארים ממנפים את הכוח הרב שיש להם. הם יודעים איך להשיג אחוזים רבים במעט כסף יחסית, והם אוהבים למנף עסקאות. במעט כסף הם משיגים יחסית המון כוח. ברנרד אמר לי על זה פעם: 'אתה יכול ללכת מכות עם אנשים, אבל אם אתה מחזיק מקל אף אחד לא יתקרב אליך'.

 

"מבחינתי, הבעיה היתה הקצב. אני אוהב לזוז מהר, וכשאתה עושה עסקים עם ישות גדולה כזאת אתה מתמודד עם ועדות השקעה ויועצים רבים. ככה מתנהלת חברה שיושבת על טריליון דולר. אתן לך דוגמה: כשאתה מתקשר אליהם אתה מחכה שלושה חודשים כדי לקבל תשובה אחת. אז אתה צריך לשבת איתם שוב, ובשביל זה לחכות שלושה שבועות עד שהלו"ז שלהם נפתח. ואז להמתין עוד שלושה שבועות, כדי לקבל תשובה שלא תמיד מניחה את הדעת. לכן העדפתי לעבוד מול אנשים ולא מול ועדות. עבדתי הרבה עם עבדול מוחמד בן רחמן, אחד הנציגים של ראש הממשלה הקטארי".

 

כולם מחפשים את הכסף

 

האופוריה סביב 360 צ'ואן התפוגגה במהירות מפתיעה. בתחילת החודש פרסם האתר הודעת אזהרה לפני סגירה וביקש מגולשיו לגבות את התוכן שלהם. ניסיון לגלוש באתר מראה כי הוא אכן הפסיק לפעול. המשרדים של 360 צ'ואן בבייג'ינג עדיין פעילים, אך כמעט כל העובדים פוטרו והמנכ"ל מנסה להסדיר את ענייני החברה מול הרשויות והמשקיעים, כנראה לקראת סגירה סופית.

 

ברודי ומנהלים אחרים ב־360 צ'ואן לא הגיבו לפניות אליהם. אולם ל"מוסף כלכליסט" נודע כי הסיבה המרכזית לקיצוצים בכולנו היתה סבב גיוס הון של 16 מיליון דולר שלא מומש עד תומו. רק שני שלישים מהסכום נכנסו לחברה, וגם הם בטפטופים ארוכים שהתפרסו על פני חודשים ויצרו אי־ודאות גדולה לגבי עתידה הכלכלי של כולנו. השליש האחרון שלא הגיע הביא את מנהלי החברה לערוך קיצוצים מסיביים.

 

נראה שב־360 צ'ואן לא הביאו בחשבון כמה קשה השוק, ואולי ציפו מהמשקיעים הישראלים ליותר ממה שהיו מסוגלים לתת. גם קצב הצמיחה בשוק משתנה בתקופה האחרונה, מצמיחה בקצב מהיר לאטית יותר, מה שמחייב טווח נשימה ארוך יותר. נוסף על ירידה ניכרת במחירי הפרסום בסין, שהוא מקור ההכנסה המרכזי של אתרי האינטרנט שם, ההאטה ניכרת בעיקר במגזר הגיימרים, והיא פוגעת בחודשים האחרונים אפילו ברווחים של ענקיות כמו טנסנט ונטאיז. האנליסט ג'או צ'ונמינג מחברת הפרייבט אקוויטי SIG בשנגחאי, שהוריד בתחילת החודש את דירוג המניה של טנסנט, הסביר זאת בין היתר בהאטה המשמעותית בשוק הגיימינג. הסיבה לכך, לדבריו, נעוצה בכך שמשתמשי האינטרנט החדשים שמצטרפים כעת לשוק הם מבוגרים יותר או באים מאזורים כפריים - נתון משמעותי מבחינת 360 צ'ואן, שזה אינו קהל היעד שלה.

 

הסוף הזה לא הפתיע במיוחד את מי שמכיר את תעשיית האינטרנט הסינית. "360 צ'ואן מעולם לא היו מתחרים רציניים", אומר בכיר בתעשיית האינטרנט בסין שביקש להגיב בעילום שם. "יש כמעט תריסר רשתות חברתיות גדולות בשוק כאן, ו־360 צ'ואן היתה אחת מהן, אך מעולם לא בצמרת, אף על פי שהיה להם צוות מנהלים טוב".

 

קובו משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה: "אני יכול להבטיח לך שמנהלי האתר לא טיפשים מספיק בשביל לסגור אותו, כיוון שהוא אוצר בתוכו המון תנועת גולשים", הוא אומר. "תנועה לא מתמוססת סתם כך, היא משאב יקר ערך ואני בטוח שיידעו לנתב אותה לאתר אחר. זה יכול לקרות עכשיו או בעוד כמה שבועות".

 

כמה כסף נקבר עם כולנו? היקף ההשקעה הסופי בקבוצה אינו ברור גם היום. ההערכות נעות בין 20 ל־35 מיליון דולר, רובם של קרן ההשקעות הקטארית QIA, קרן גיזה הישראלית, ברנרד, קובו, עו"ד אודי ארד, רון צוקרמן ושמעון אלון. בשלב הזה קובו כבר מבקש להדגיש כי אמנם השקיע בכולנו, אך מעולם לא היה מנכ"ל החברה.

 

בבלוג הרשמי של גיזה נכתב כי קבוצת כולנו גייסה 25 מיליון דולר מהקטארים, ואילו גיזה עצמה השקיעה עוד מיליון דולר. הולצמן, מייסד גיזה, התלהב וכתב בבלוג כי קובו, כיו"ר קרן הפרייבט אקוויטי "שלנו" וחברות ההשקעה הסיניות "כולנו" ו־"2C3I" גייס לא פחות מ־880 מיליון דולר במזומן ובהון מגויס. "את כל הגיוסים ביצע בתוך שנתיים וחצי, בעודו בן 33 ו־34 בלבד. אם מישהו חושב שזה לא מעורר הערצה, שיוכיח שהוא הצליח יותר...".

 

קובו, אגב, מכחיש מכל וכל את קיומם של סכומים כאלה בכולנו. בסביבתו אומרים שככל הנראה מדובר בגיוס של כמה מאות מיליוני דולרים לחברת הפרייבט אקוויטי "שלנו", שהיא חברת השקעות שפעילה מלונדון בפרופיל נמוך מאוד – ואין לה שום קשר לכולנו.

 

בבו קובו ומירי בוהדנה בבו קובו ומירי בוהדנה צילום: רועי חביב

"פחדן מת אלף פעמים"

 

עד כמה קובו קשור היום עסקית לאביו בבו? לפי גרסאות מסוימות, הוא שותף בחלק מעסקיו של האב, שעיקרם נדל"ן באנגליה, לרבות בעלות בקמדן מרקט הלונדוני האופנתי (ראו מסגרת). קובו עצמו טוען ששותפות כזו אינה קיימת. "אבא שלי הוא איש כריזמטי עם המון פלפל, אבל קשה לנו לעבוד יחד", הוא אומר.

 

אתה אומר שהערצת את אבא שלך.

"כל החיים שלי רציתי להיות בבו קובו. עד היום אני מנסה להיות בבו קובו".

 

שתי אחיותיו הן מעצבות המתגוררות בניו יורק. האחות האמצעית, רוני (32), מעצבת בגדים ועומדת מאחורי המותג Torn by Ronny Kobo. האחות הצעירה, דנה (26), היא מעצבת תכשיטים ובעלת המותג Ruby Kobo.

 

במבט לאחור, קובו מסתכל על כולנו כפרויקט אישי יחיד במינו. "כולנו לא היתה סתם עוד חברה, אלא משהו מיוחד", הוא אומר. "האנשים שעבדו שם האמינו בחברה, והאמינו בי. חבורת הישראלים שהיתה בחברה שידרה על אותו גל וזה יצר תחושה אדירה של ביחד. כינינו את עצמנו 'נינג'ות' כחלק מהתחושה הזו. לא תראה הרבה זרים שמפעילים אתרים בסין. בזמן מסוים היינו בין 60 האתרים הגדולים בסין, ריכזנו קרוב ל־70 מיליון גולשים מתוך 350 מיליון גולשים סינים כיום. ב־2008 קיבלנו מממשלת סין את פרס האתר שצומח בקצב הגבוה בהיסטוריה של סין. הצלחנו להיות הקבוצה הרביעית הזרה שפועלת באינטרנט בסין ובין 2007 ל־2009 היינו הגדולים ביותר, אם לא מביאים בחשבון פעילויות של שלוחות זרות בסין כמו גוגל או יאהו".

 

מה אתה עושה היום?

"עזבתי את כולנו לפני כבר כמעט שנה, ומאז, אם להיות כן, אני מתרכז בספורט, שחייה ודייטינג... בחודשים הקרובים אתמקד בתביעה שאני מתכנן להגיש בבית משפט באנגליה (ראו מסגרת). נמאס לי לטוס ממקום למקום, עברתי שנה מדכאת. חזרתי להרגיש טוב רק כשהתנעתי את תהליכי התביעה. בשבילי זה לא רק עניין של כסף, אלא של צדק. זו מלחמה שאני לא יודע אם אנצח בה, אבל לפחות ארגיש טוב שאני נלחם. אני כבר לא ילד ולא נאיבי. יש משפט שהתחברתי אליו מגיל צעיר: 'פחדן מת אלף פעמים, חייל מת פעם אחת'".

 

מה לגבי עסקים חדשים?

"אני מתכנן להקים חברה שתמכור מים במחיר מוזל למדינות עניות".

 

אתה מתכנן השקעות גם בישראל?

"לא. אני לא מרגיש מספיק ממזר כדי להיכנס להשקעות כאן. אף על פי שאני מגיע היום יותר לישראל, אמשיך להשקיע בנדל"ן בלונדון, לגייס כספים ולייצג משקיעים".

 

קובו מרבה ללכת לים, המקום שהוא מעיד כי הוא האהוב עליו ביותר עוד מילדותו. בשנה האחרונה, הוא אומר, בילה שם ימים ארוכים. מצב הרוח שבו הוא שרוי מוצא ביטוי בניסיון אחרון להרחיק מעצמו לרגע את תדמית הפלייבוי הנהנתן: "לא תמצא אותי במסיבות או בארוחות פאר, אני לא הטיפוס הזה. יותר סביר להניח שתמצא אותי בתוך סוכת המציל בים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x