$
בלדד השוחי

האם לתיקנאים יש חוש שמיעה? באילו דציבלים הם שומעים?

בלדד השוחי מאתר את אוזני המקק במקום לא צפוי

בלדד השוחי 10:1417.06.10
האם לתיקנאים יש חוש שמיעה? באילו דציבלים הם שומעים? שירלי, רחובות

 

 

שירלי היקרה,

בואי נתחיל בהגדרה של שני מושגי יסוד: תיקנאים ושמיעה.

 

התיקנאים הם סדרה המכילה כמה אלפי מינים שונים של חרקים. רק מעטים מהם חיים בסביבתנו, ואני משער שעל רובם אפילו לא יצא לך לשמוע, לכן בתשובתי אתמקד במין המפורסם ביותר: התיקן האמריקאי. להלן, הג'וק.

 

שמיעה היא יכולתנו לגלות ולאבחן שינויים מחזוריים בלחץ האוויר. זה נשמע קצת מוזר, עד שנזכרים שכולנו חיים בתוך אוקיינוס ענקי של אוויר, וכשדברים שונים זזים בתוך האוויר הזה הם דוחקים אותו ויוצרים סדרות של גלי לחץ בתדירויות שונות. היכולת לזהות תדירויות כאלו היא חוש שימושי ביותר.

 

השמיעה קרובה מאד לחוש המישוש. שימי את ידייך מול רמקול חזק ותרגישי בעצמך. עור התוף שלנו הוא קרום עדין שרוטט בגלי הלחץ שבאוויר. הוא מעביר את התנועה דרך עצמות השמע אל הנוזל שממלא את שבלול האוזן. הגלים בנוזל הזה מניעים שיערות דקיקות שמחוברות לתאי העצב שיוצרים את עצב השמיעה. תדרים שונים מהדהדים אחרת באזורים אחרים בשבלול, והמח מפענח את כל הערבוביה הזו לכדי מה שאנחנו מכנים "שמיעה".

 

הג'וק כולו דומה לאוזן גדולה עם רגליים הג'וק כולו דומה לאוזן גדולה עם רגליים צילום: shutterstock

 

התיקן, יצור שברירי ועדין שכמותו, קולט תנודות מהאוויר יפה מאד, כמו מפרש. בעצם, כשחושבים על זה, הג'וק כולו דומה לאוזן גדולה עם רגליים.

 

אבל בקליטת הרטט אין די. כשאת מרגישה את גלי הקול באוויר בעזרת היד זה לא נקרא "לשמוע". בשביל להחשב לחיה שומעת צריך להבחין בין תדרים, ואת זה חיות עושות בדרך כלל בעזרת עור התוף.

 

יש חרקים, כמו הצרצר והציקדה - המוזיקאים הגדולים של עולם החרקים - שמצוידים בעור תוף. אבל לג'וק אין קרום כזה, ולכן במשך שנים ארוכות הוא נחשב לחירש. כל תגובה שלו לצליל התפרשה כתגובת מגע לתנודות הפיזיות שהוא מרגיש, בין אם מהאוויר ובין אם מהרצפה. כשאת נכנסת הביתה, לדוגמה, צעדייך יוצרים תנודות ברצפה שהולכות ומתגברות ככל שאת מתקרבת לג'וק; והלז יודע יפה מאד להרים את הרגליים ולברוח.

 

בכלל, הג'וק הוא מכונת בריחה משוכללת. רפלקס הבריחה שלו ממוקם בסביבות מה שהיה יכול להיקרא "ישבן" אם חרקים רק היו טורחים לשבת, והוא אחד הרפלקסים המהירים בעולם החי. מבחינה טכנית, הג'וק מתחיל לרוץ הרבה לפני שהוא מבין שמשהו קרה, והוא מפסיק לרוץ רק כשהוא מגיע למקום חשוך. כשאת מצליחה לראות ג'וק למשך יותר משניה, זה בדרך כלל ג'וק פצוע, חולה, זקן או מורעל.

 

היכולת של הג'וק לגלות תנודות ברצפה נובעת מהברכיים שלו. בתוך כל אחת משש ברכיו מסתתר איבר חישה משוכלל שמגלה רעידות בכל דבר שעליו הג'וק עומד. האיבר הזה משך את תשומת לבם של חוקרי טבע רבים, ומפתיע כמה זמן לקח להם לגלות שהאיבר הקסום הזה מסוגל לקלוט תנודות גם מהאוויר. למעשה, הוא רגיש לצלילים בתדרים מסוימים אפילו יותר מאשר לתנודות ברצפה, ויכול מאד להיות שברכיו של הג'וק מעניקות לנו הצצה אל התהליך האבולוציוני שהוליד את עור התוף של הצרצר, שנמצא, איך לא, בברכיים שלו.

 

זה לא אומר שג'וקים יכולים להנות ממוזיקה קלאסית, וזה בטח לא אומר שמכשירי אולטרסאונד יכולים להיפטר מהם (ככלל, מכשירי אולטרסאונד להרחקת חרקים הם רמאות אחת גדולה), אבל זה אומר שהם יכולים לשמוע שני אנשים משוחחים ממרחק של כמה מטרים. הם אפילו יכולים לדעת באיזה כיוון האנשים נמצאים, כי כל ברך פונה לכיוון קצת אחר.

מכירה את הבדיחה על המדען שחתך לג'וק את הרגליים ואז צעק לו "ברח!"? המסקנה של המדען היתה שג'וק בלי רגליים לא שומע. ומתברר שגם כאשר שיטת המחקר לוקה בחסר, לפעמים המסקנה נכונה. תיקנים מצוידים בחוש שמיעה בסיסי, והם שומעים דרך הרגליים. 

 

גם לכם יש שאלה? שלחו אותה לבלדד השוחי שיודע הכל askbildad@calcalist.co.il

בטל שלח
    לכל התגובות
    x