CSI ירושלים

זה לצד זה עומדים על המדף בקבוקי וודקה אבסולוט, סטוליצ'נה, בושמילס ומשקאות תוצרת חוץ אחרים. במבט ראשון המראה אינו יוצא דופן, אלא שליד הבקבוקים ניצבים לא כוסות לשתייה וקערות בוטנים לנשנוש אלא מיקרוסקופים משוכללים, מבחנות מלאות בנוזלים ומכשיר להפרדת תערובות - ועל הבקבוקים עצמם מתנוססת מדבקה מסקרנת: "תיק 018309". ברוכים הבאים למכון למדע פורנזי (ראייתי) בירושלים, המעבדה הפלילית־ראייתית הפרטית היחידה בישראל, ולתיק האונס של סרן ארז אפרתי, מאבטח הרמטכ"ל לשעבר שמואשם בניסיון אונס של צעירה בנמל תל אביב.

בחודש שעבר נפתח משפטו של אפרתי, שבעת חקירתו במשטרה דחה בתוקף ובעקביות את ההאשמות נגדו. בבית המשפט הודה, לראשונה, בניסיון האונס ובתקיפה, אבל שלף מהכובע טיעון חדש: אפרתי טען שהורעל משתיית אלכוהול מזויף, שגרם לו להזיות - והוביל אותו למסע האונס האלים. מי שסיפק לאפרתי ולעורכת דינו קרן נהרי את התחמושת לטיעון הזה היה אבנר רוזנגרטן, לשעבר מנהל מחלקת סיבים ופולימרים במז"פ (המעבדה לזיהוי פלילי) המשטרתי, והיום הבעלים והמנהל של המכון הפורנזי הפרטי שהקים לפני שנתיים, לאחר 19 שנות עבודה במשטרה.

"זה בקבוק מקורי", מצביע רב פקד לשעבר רוזנגרטן (56) על בקבוק שנלקח מהספק של המשקה בארץ, "אבל זה בקבוק מזויף, שמכיל בין היתר חומרים רעילים", הוא מורה על בקבוק אחר, שנתפס במועדון החשפנות בנמל שבו חגג אפרתי עם חברים את מסיבת הרווקים שלו דקות לפני ניסיון האונס.

"השקעתי יותר ממיליון דולר בהקמת המעבדה. לא בטוח שהייתי נכנס לזה שוב" צילום: שוגר דיוויד

"התיק הזה היה עבודת נמלים", מסכם רוזנגרטן. "הבקבוקים שהוחרמו מהמקום הגיעו אלינו עם בקבוקים מקוריים של היבואן, ועשינו השוואה. המטרה היתה להראות שנמכרו שם משקאות בעייתיים, אבל אף זייפן של משקאות לא רוצה שהלקוחות שלו ימותו ולכן הוא לא מכניס יותר מדי חומרים מסוכנים - אז מראש אתה מחפש מחט בערימת שחת.

"בהתחלה גילינו שכל התוויות מזויפות ושהבקבוקים לא מקוריים. אחר כך ראינו שאמנם כמות האלכוהול זהה, אבל המים שהשתמשו בהם היו באיכות נמוכה ולא עברו טיפול כמו שצריך, ובסוף מצאנו זיהום שלא אמור להיות בכלל בתוך משקה. גילינו חומר רעיל מאוד, שמשמש בתעשיית הרהיטים או בתעשיית הצבעים, ומצאנו גם חומר טעם שנפוץ במשקאות, אבל גם לו יש בעיות כי הוא רעיל. מהספרות אני יודע שהחומרים האלה גורמים לכאבי ראש. מכאן ועד לשאלה למה בדיוק הם מסוגלים לגרום - את זה יקבע טוקסיקולוג. אנחנו לא טוקסיקולוגים".

אין לך בעיה לעזור להוציא לחופשי אדם שניסה לאנוס בחורה צעירה?

"אין שום הבדל בין העבודה שעשיתי במז"פ לעבודה שאני עושה פה. אני מעביר לעורך הדין את הממצאים, בדיוק כמו שעשיתי כשהייתי במז"פ".

שולחים לו תחתונים וגופיות

המכון למדע פורנזי של רוזנגרטן, "מקום העבודה הכי מעניין בעולם" כהגדרתו, נמצא בקומה השנייה של בניין משרדים ישן בטבורו של רחוב האומן בירושלים. רוב 13 עובדי המכון הם חוקרי מז"פ לשעבר, שרוזנגרטן גייס למיזם הפרטי שלו. חלומו, הוא מספר, הוא לספק שירותים גם למשטרה, אבל בינתיים הוא מסתפק בסיוע לסנגוריה הציבורית וללקוחות פרטיים - מאנשי עסקים מסוכסכים שבודקים אצלו אותנטיות של קלטות ומסמכים, דרך חברות ביטוח שמנסות להדוף תביעות נזיקין, נשים ובעלים שחושדים שבן הזוג בוגד, אמהות שרוצות לבדוק אם העלים הירוקים שמצאו בחדר של הילד הם אכן מריחואנה, ועד עורכי דין שמנסים להציל את לקוחם מאימת הכלא, כמו עורכי הדין של אפרתי.

מסדרון צר מוביל לשתי דלתות: השמאלית נפתחת אל המשרדים המינהליים של המכון, הימנית - אל המעבדות, לב לבו של כל מכון פורנזי. בארון המוצגים של המכון נחשפים כל הסודות הכמוסים של לקוחותיו. הנה, למשל, סוללות שחברה מסחרית ביקשה לבדוק אם הן מזויפות, או הגדה שלקוח פרטי ביקש לבחון את הטענה שהיא בת 200 שנה, ולהבדיל - תחתונים ורודים של אשה שבעלה חשד כי היא בוגדת בו. הוא אסף אותם מסל הכביסה בבית והביא אותם לרוזנגרטן. "תבדוק אם יש בהם תאי זרע של גבר אחר", ביקש. 800 שקל פלוס מע"מ עלה לאותו בעל להסיר את החשד שלו, לעת עתה. "היא לא בוגדת בך", אמר לו רוזנגרטן, "לפחות לא לפי התחתונים האלה". לעומת זאת, בתחתוני הבוקסר הכהים שמונחים על השולחן ב"חדר פתיחת המוצגים", חדר סטרילי בלחץ גבוה שנמצא בחלק המעבדות של המכון, נמצא דנ"א נקבי שלא תאם לזה של האשה שהביאה אותם לבדיקה. רוזנגרטן נאלץ להודיע לה שבעלה בוגד בה.

שיערות ופרווה. במיקרוסקופ בוחנים את הסיבים, שאינם זהים בשיער סינתטי לאלה שבשיער אמיתי; אחר כך מכניסים אותם לחומר מסיס, שבו הסינתטי מתפרק ושיער אמיתי לא צילום: shutterstock

בכלל, לא מעט בגדים תחתונים של נשים וגברים עוברים במעבדה שלו. לפעמים גם קונדומים שנמצאו ברכב או מתחת למיטה. לרוב מביאים אותם בני זוג חשדנים, אולם כבר היו מקרים שבהם התעורר אצל אחד מבני המשפחה חשד שהילד או הילדה עוברים התעללות מינית על ידי בן משפחה אחר, והביאו את הבגדים שלהם לבדיקה במכון. אם המעבדה גילתה סימנים של זרע ודם, החשדות שלהם קיבלו חיזוק ועילה להגשת תלונה במשטרה.

באגף המעבדות במכון מתבצעות עשרות סוגי בדיקות, ביולוגיות וכימיות - בדיקות מיקרוסקופיות, אנליזה והשוואת חומרים, זיהוי סמים ורעלים, טביעות אצבע, בדיקות בליסטיות, בדיקת מסמכים על ידי קביעת גיל הנייר והדיו, השוואת חתימות, בדיקת היתכנות תרחישים, בדיקות פוליגרף ועוד. חלק ניכר מהבדיקות משמש לצרכים עסקיים, ולא לחקירות פליליות - כ־60% להערכת רוזנגרטן. מתחת למיקרוסקופ הוא מצליח לחשוף עולם רווי סודות, שקרים ותככים שאנשים מנסים להסתיר - אם לא מבן הזוג אזי מהמתחרה העסקי, מחברת הביטוח או מהלקוחות. עד לפתיחת המכון נאלצו המעוניינים בבדיקות מסוג זה לשלוח אותן למעבדות בחו"ל, בעלות גבוהה הרבה יותר. מטבע הדברים, זמינות השירות ומחירו הזול יותר העלו את מספר המשתמשים בו.

זיוף מסמכים, בישול קלטות

ביום ביקורנו במכון, לדוגמה, נחו מתחת למיקרוסקופים באחד מחדרי המעבדות קווצות שיער בצבעים שונים. רוזנגרטן הרים שקית שבה פאות מיובאות שמוכרת חנות חרדית בירושלים, והסביר שהחנות ביקשה ממנו לבדוק ממה הן עשויות: מחומר סינתטי או משיער אמיתי. "התשובות שאתן להם יהיו שוות עבורם הרבה כסף", הוא אומר. עבור תחקיר טלויזיוני של ערוץ 10 בדק לאחרונה רוזנגרטן שיערות של פרוות שנמכרות ברשתות האופנה המובילות בארץ, ומשווקות כסינתטיות. "זה בוודאות עשוי משיער של כלב", קבע בנחרצות.

אודיו. מחפשים קפיצות ואי־רציפות בהקלטה; בודקים את רעשי הרקע לאיתור הגברות או החלשות "לבנות" -מקומות שבהם רעש הרקע שונה במכוון צילום: shutterstock

אחת מחברות הביטוח המובילות במשק פנתה אליו באחרונה כדי להפריך תביעה נגדה מצד אדם שהתאכסן במלון אגמים באילת וטען שבפריצה לחדרו נגנבו 500 אלף שקל ששם בכספת. "שלוש שנים אחרי האירוע הגיע אלינו עורך הדין של חברת הביטוח", מספר רוזנגרטן, "בדקנו את התמונות מהזירה וראינו שהמנעול של הדלת פרוץ מכיוון אחד, אבל הלשונית - כלומר המנעול של המשקוף - פרוצה לכיוון השני. זה לא יכול לקרות באירוע של פריצה ומוכיח שמישהו שבר את המנעול בזמן שהדלת היתה פתוחה". רוזנגרטן כתב לחברת הביטוח חוות דעת בעניין, ואמור להעיד מטעמה בבית המשפט בחודש הבא.

במקרה אחר העיד רוזנגרטן בתביעה של כ־100 מיליון שקל שהגיש בעליו של מפעל לייצור חלקי חילוף לנגמ"שים וציוד צבאי נגד חברת ביטוח אחרת. התובע טען כי המפעל נשרף כתוצאה מפעולת השחזה שנעשתה בצורה לא נכונה, ורוזנגרטן נשכר כדי לבחון אם התרחיש הזה בכלל יכול להתקיים. "עשינו ממש הדמיה של סיפור האירוע, על פי התצהיר של מנהל המפעל. לקחנו גלגל של נגמ"ש וביצענו את ההשחזה, וראינו שההשחזה הזו לא יכולה לשרוף שום דבר, אפילו לא כששמים בתוך הגלגל בנזין 95 אוקטן. זה היה ניסוי לכל דבר, בעל תוקף מדעי".

לא תמיד קל לרוזנגרטן לקבוע עמדה. חרדים שהגיעו אליו עם ספר תורה עתיק וביקשו לדעת אם הוא אמיתי או מזויף לא קיבלו ממנו תשובה חד־משמעית. לעומת זאת, במקרה היסטורי אחר שהגיע אליו הוא לא היסס להכריע. זה היה בימים שבהם עוד עבד במשטרה, והוא התבקש על ידי גנזך המדינה לקבוע אם מגילת העצמאות עשויה מקלף, כפי שסברו עד אז וכפי שטען גם מכון התקנים בבדיקות שערך. "גנזך המדינה רצה לדעת מאיזה חומר המגילה עשויה כדי לדעת איך לשמר אותה", נזכר רוזנגרטן, "והמשמר של מוזיאון ישראל הפנה אותם אליי. בדקתי את המגילה והגעתי למסקנה שהיא לא עשויה מקלף אלא מנייר".

אבל גם מסמכים מודרניים רבים שנחשדים כמזויפים מגיעים לבדיקה במעבדותיו, בדרך כלל מסמכים עסקיים. באופן כללי קשה לקבוע גיל של דיו או של מסמך, אומר רוזנגרטן - מה שמסביר את העלות הגבוהה של בדיקת השוואת דיו: 7,600 שקל. "יש המון מקרים של ניסיון לזייף מסמכים כאלה, בעיקר מסמכי בעלות על קרקע", הוא אומר. "כבר יצא לי להתריע בפני אנשים שבאו לבדוק מסמכים להיזהר מביצוע העסקה".

אחד התיקים הסבוכים ביותר שבהם עסק היה סכסוך בין שני אנשי עסקים דתיים שהתכתשו בשאלה מתי נחתם היתר עסקה מסוים - ב־1987 או ב־2006. התשובה היתה שווה לכל אחד מהצדדים מיליוני דולרים, והקרב המשפטי ביניהם נמשך זמן רב. אל רוזנגרטן הגיע הצד שטען כי המסמך נחתם שנים רבות קודם לכן, וביקש להוכיח זאת. "לבדוק גיל של דיו זה מאוד בעייתי", מסביר רוזנגרטן, "אבל היה שם טונר מסוים ישן מאוד ונייר בוטיק ישן. על פי זה יכולתי לקבוע שמי שפנה אליי צודק יותר מיריבו, ולא סביר שהמסמך היה בן שנתיים בלבד". חרף הקביעה המעבדתית, הקרב המשפטי בין השניים עודנו מתנהל.

גם קלטות שבושלו ופוברקו מגיעות למכון, ונבדקות על ידי מומחי אודיו ווידיאו. לדוגמה, נאמן בתיק פשיטת רגל טען כי הקלטה שבה הוא נשמע מכפיש לכאורה את בית המשפט אינה אותנטית, והגיע למעבדה הפרטית כדי להוכיח את גרסתו. "בדקנו מטעמו את הקלטת, וראינו שהיא אכן היתה מבושלת", אומר רוזנגרטן, שמציג תקריב של ההקלטה על גבי מסך המחשב. "אתה רואה, זו נקודת החיתוך המדויקת שבה חוברו שתי הקלטות", הוא מדגים בהנאה גלויה. "זה מוכיח חד־משמעית שמדובר בזיוף", הוא מביט במסך בעיניים נוצצות. לרגע נראה החוקר המבוגר כמו ילד שהביס את חברו במשחק מחשב.

עבור בדיקה ראשונית בתיק פלילי גובה רוזנגרטן 2,500 שקל לחמש שעות עבודה, שבהן נעשית הערכה ראשונית של הממצאים. בסיום הבדיקה מתקבלת החלטה אם אפשר יהיה לתת לסנגור חוות דעת שתסייע לו. במקרה שכן, נעשות בדיקות עומק נוספות - בתשלום כמובן. גם עבור חוות הדעת עצמה יקבל רוזנגרטן כמה אלפי שקלים נוספים, ועבור עדות בבית משפט הוא גובה עוד 2,500 שקל.

המשטרה פספסה את הדם

עד לאחרונה, מעבדות פורנזיות היו נחלתם הבלעדית של גופים כמו המשטרה ושירות הביטחון הכללי. הקמת המכון למדע פורנזי שינתה את פני הענף, והציבה לראשונה תחרות, שלדברי רוזנגרטן תחייב את המז"פ המשטרתי להשתפר ולהשתכלל. "הם מוטרדים מזה שיש להם היום תחרות מצדנו", הוא אומר. "אבל אני מאמין שזה רק יגרום להם להשתפר".

אחרי שסללת את הדרך, האם אתה חושב שיקומו עוד מעבדות פרטיות? אתה חושש מתחרות?

"אני בספק, כי צריך המון כסף בשביל זה. הקמת המעבדה עלתה יותר ממיליון דולר, ולקחתי המון הלוואות. אני לא בטוח שהייתי נכנס לזה שוב".

אחד התיקים המתוקשרים שנבחנו לאחרונה במכון, וטרם הניבו תוצאות חיוביות מבחינת הנאשם, הוא תיק הרצח של ששת בני משפחת אושרנקו בראשון לציון. במקרה זה התבקש רוזנגרטן על ידי סנגורו של הנאשם ברצח דמיאן קרליק, עו"ד אורי קינן, לבדוק אם קיימת התאמה בין ממצאי הזירה לבין הגרסה שמסר קרליק במשטרה כשהודה ושחזר את הרצח, לפני שנמלך בדעתו והחל להכחיש את מעורבותו. "אנחנו כרגע בשלב בדיקות חוות הדעת של מז"פ ובדיקת המוצגים שנמצאו בזירה, וכרגע נראה שהממצאים תואמים לגרסה הראשונית שהנאשם מסר במשטרה. עוד לא מצאנו שום דבר שייתן לו קרן אור. ככה זה, אני לא מבטיח הצלחה".

במקרה אחר, הפעם בשירות הסנגוריה הציבורית, עשה המכון של רוזנגרטן היסטוריה קטנה כאשר לראשונה בתולדות המדינה נכנס צוות זיהוי פלילי פרטי לזירת עבירה - דירה בקריית חיים שבה חיו הנרצח והחשוד ברצח. "נכנסנו לדירה שבה נמצא הקורבן, שמת ממכה יבשה, וגילינו שאין בה בכלל סימני מאבק - מה שמתיישב עם גרסת החשוד שטוען שהוא בכלל ישן בזמן הרצח", מספר רוזנגרטן. "חיפשנו חפצים שבורים, מריחות דם, תזוזות רהיטים - יש הרבה פרמטרים לסימני מאבק - ולא מצאנו כלום. לעומת זאת, מצאנו כתמי דם מחוץ לדירה שמהמשטרה לא מצאה, והעלו את הסברה שהקורבן הותקף בחוץ ורק אז נכנס הביתה ומת בדירה. גירדנו את סימני הדם מהקיר שמחוץ לדירה, בדקנו את הדנ"א, ומצאנו שהוא לא מתאים לחשוד ולא לקרבן. אמנם עוד לא נעצר חשוד נוסף ברצח, אבל הממצאים שלנו מחזקים מאוד את גרסת הנאשם".

רוזנגרטן כבר מכיר את טעם הזיכוי - אמנם לא בתיק רצח אלא בתיק סחר בסמים, שבו התבקש על ידי עו"ד קובי סודרי לבדוק את ממצאי המז"פ בנוגע לכדורים שנתפסו אצל לקוח שלו ונחשדו כמכילים סם מסוכן. בבדיקה שערך במעבדתו הוכיח רוזנגרטן כי נפלו ליקויים חמורים בבדיקות המז"פ, שגבלו לדבריו ברשלנות, וכתב בחוות דעת לבית המשפט כי "אסור היה להכריז על החומר כסם מסוכן". הנאשם זוכה.

כשהכובע נקבר עם הנרצחת

במהלך השנים כשוטר היה רוזנגרטן מעורב בלא מעט תיקים פליליים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, בהם תיקי הרצח של חנית קיקוס (הוא היה זה שמצא את ההתאמה בין הסיבים שנתפסו ברכבו של סולימאן אל־עובייד לחולצתה של קיקוס) ותאיר ראדה (הוא זה שמצא את עקבות הנעליים של זדורוב על מכנסי הג'ינס של ראדה). לתיק של ראדה חזר רוזנגרטן לאחרונה באופן פרטי, הפעם מצד הסנגוריה. "נעשו פעולות בדיקה בתיק הזה אחרי שעזבתי את המשטרה והתגלו ממצאים חדשים, שהסנגור של זדורוב ביקש ממני לבדוק", הוא מספר. "הוא ביקש ממני ללכת למכון לרפואה משפטית ולראות שעושים בדיקה כמו שצריך למוצג שנמצא בשטח. בסך הכל ראיתי שהם עבדו בסדר".

רוזנגרטן. "אני לא מבטיח הצלחה. האינטרס שלי הוא להגיד את האמת" צילום: שוגר דיוויד

אתה לא רואה בעיה אתית בעבודה נגד המשטרה באותו תיק שעבדת עליו קודם לכן כשוטר?

"אין פה בעיה, כי לא נתתי לזדורוב מידע על מה שהיה בזמן ששירתתי במשטרה, ומה שהוא ביקש ממני היה לבדוק ממצאים שהגיעו למשטרה רק אחרי שאני עזבתי".

משנות עבודתו הארוכות במשטרה מכיר רוזנגרטן את המערכת היטב מבפנים - מודע לכוחה אבל גם לנקודות התורפה שלה. מבחינה זו, הוא מרגיש מוסמך למתוח עליה ביקורת, אפילו ביקורת חריפה.

"אני חושב שעקב האכילס של עבודת המשטרה זו העבודה בשטח", הוא אומר. "זה לא רק המז"פ, אלא כל ההתנהגות המשטרתית, שהיא פשוט מבישה. לא יכול להיות שמפקד מחוז יעמוד בזירת רצח, כשהחוקרים עוד עובדים על הגופות, ויגיד להם: 'תעצרו, אני רוצה להכניס את העיתונאים פנימה'. זו התנהלות חובבנית. במקום שלמחלקה לזיהוי פלילי תהיה סמכות מלאה בזירת העבירה והם אלה שייכנסו אליה ראשונים, מי שמנהל את האירוע זה המפקד בשטח. ואם הוא לא מבין בראיות - ורובם לא מבינים בראיות באופן אמיתי - אז ככה נראית הזירה. "קורים לא מעט מקרים שבהם אנשים נכנסים לזירת העבירה וגורמים להרס ראיות, גם שוטרים. אמנם השוטרים למדו שאסור להם להשאיר טביעות אצבע בזירה, אבל במקום כפפות הם מכסים את היד עד הסוף עם השרוול של החולצה ונוגעים ככה בדברים, וזה יותר גרוע כי הם משאירים סיבים או מוחקים את טביעות האצבע המקוריות".

בעיה אחרת שעליה מצביע רוזנגרטן היא הרצון של המשטרה לפנות במהירות את זירת העבירה. "פה בארץ, שלוש דקות והגופה איננה", הוא אומר. "צריך לשלוח אותה למכון לרפואה משפטית, לחתוך ולקבור אותה. היה מקרה של רצח כפול בראש העין, שבו אב המשפחה הואשם ברצח. עשו חיפוש בדירה ומצאו בתוך ארון הבגדים עֱלי, שאולי היה כלי הרצח. לא היו עליו טביעות אצבע ולא סימני דם, אבל היו עליו שלושה סיבים בצבע סגול. הכובע שחבשה הנרצחת באותו יום היה סגול, ונכון היה לבדוק אותו ולראות אם הסיבים מתאימים - אבל עד שהצורך הזה התעורר כבר אי אפשר היה לבדוק את הכובע כי הוא היה בקבר. יש פה ערבוב של דרישות דתיות עם חוסר מקצועיות, רשלנות, ורצון לגמור כל סיפור מהר ולרוץ לתקשורת. זו בעיה".

מבחינה אישית, מה ההבדל בהרגשה בין עבודה בשירות המשטרה לעבודה מטעם הסנגוריה? בין להביא להרשעה לעומת להביא לזיכוי?

"ההרגשה היא אותה הרגשה. בשני המקרים הסיפוק הוא לא על האדם החף מפשע שמשוחרר או על הרשע שנכנס לכלא, אלא הסיפוק הוא שהצלחתי להראות משהו מבחינה מדעית. אנו עובדים על אותם דברים ונותנים בדיוק אותן חוות דעת, והיום אני רואה את עצמי כבקרת איכות עבור המשטרה. מדובר בעולם ראייתי, ואם יש מחלוקת ויש מה לבדוק - זה המקום של המדע הפורנזי. האינטרס שלי הוא קודם כל להגיד את האמת. והאמת, תמיד, טובה לכל אחד".