$
מוסף כלכליסט 13.5.10

אני מפונק מדי לגור בישראל

חייו הטובים של נדבן בשנתו ה־80: לא מתלכלך בעסקים, לא נוגע בפוליטיקה, אוהב את אולמרט, מתעצב מהולילנד, חבר של פישר, משתומם ממשכורות העתק ובעיקר יושב בווילה בטלביה ומקשיב לציפורים . צ'רלס ברונפמן מציג - העולם השתגע, אבל אני, מה אני יודע

עמיר קורץ 10:4813.05.10

אוויר ירושלמי נעים נושב בחצר רחבת הידיים בטלביה, מפיל אצטרובל ענק מעץ האורן לבריכה המפותלת והמזמינה. אבל בעל הבית, המיליארדר צ'רלס ברונפמן, נשאר תמיד מחוץ למים. "אני לא שוחה", הוא כמו מתנצל בחיוך. באווירה הנעימה של הווילה הירושלמית, הדירה הניו יורקית או הבית שלו בפאלם ביץ', קל לברונפמן לא להירטב. ממרומי הונו הוא יכול להרשות לעצמו להיזהר מעסקים, להימנע מפוליטיקה ובכלל, לא להסתבך. רק לתרום.

 

למנוחה והנחלה האלו הגיע בזכות החלטה שקיבל אחיו, אדגר, לפני 55 שנה. עכשיו, מהספה בסלון הצופה אל החצר הירושלמית, הוא חוזר לחצר שבה הובטח לו עתידו. "ישבנו, אדגר ואני, בכניסה האחורית לבית של ההורים במונטריאול, על המדרגות", הוא מספר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". צ'רלס היה אז בתחילת שנות ה־20 לחייו, אחיו אדגר מבוגר ממנו בשנתיים. "הוא אמר לי שהוא עובר לניו יורק, ושאל אם אני מבין מה זה אומר מבחינת העסק המשפחתי. אמרתי לו שכן, אני מבין. הרי בניו יורק היה החלק העיקרי של העסק (חברת המשקאות סיגראם, שהקים אביהם). ואז הוא אמר: 'אתה יודע שאם אני מנהל את החלק העיקרי והגדול של העסק, זה אומר שיום אחד אני אנהל את כל העסק'. אמרתי לו: 'בי מיי גסט, אבל אנחנו נהיה שותפים', וזה אכן מה שקרה. לא רבנו ולא כלום. אני פשוט אף פעם לא רציתי לנהל חברה גדולה, ולכן שמחתי שהדברים הסתדרו באופן שהם הסתדרו. בכלל, העסקים לא היו המנוע העיקרי בחיי. הייתי טוב בזה, אבל זה לא ריתק אותי, העדפתי להתמקד בפילנתרופיה".

 

צ'ארלס ברונפמן. "אני לא יודע במה אני מושקע בכלל" צ'ארלס ברונפמן. "אני לא יודע במה אני מושקע בכלל" צילום: עמית שעל

וזה מה שהוא עשה. כבר עשרות שנים שצ'רלס ברונפמן הוא קודם כל ובעיקר נדבן, קודם כל ובעיקר בישראל. הוא ייסד את קרן קרב שמעניקה חוגי העשרה לילדים, תורם למוזיאון ישראל ומביא עשרות אלפי צעירים יהודים לישראל מדי שנה, במסגרת פרויקט תגלית. "אני לא יכול להגיד לך בדיוק כמה, אבל אני תורם מדי שנה כמה מיליוני דולרים", הוא מספק את הדבר הכי קרוב לדו"ח שנתי שפילנתרופים יכולים לספק.

 

לישראל הוא מגיע פעמיים בשנה, בכל פעם לכמה שבועות, לווילה המרשימה בטלביה. יושב מתחת לאורן, מאזין בהנאה גלויה לציוץ הציפורים, "חוץ מהקול שאני לא אוהב של העורב הגדול, שצורח ברעש נורא", הוא אומר ומחקה את הצווחה. ברונפמן אינו איש של גינונים. "תסלח לי שאני לא מנומס ושותה ישר מהבקבוק", אמר ברגע אחר, ולגם לגימה גדולה היישר מבקבוק המים שלו. בתום הראיון, כשמיהר להיכנס לחדרו ולעבור לבגדים של בית לקראת האורחים הלא רשמיים שעמדו לבוא, הוא לובש את החולצה בנוכחותי. האדיבות ניצחה את הרשמיות.

 

השיחה איתו מתנהלת באנגלית; הוא יודע רק כמה מילים בעברית - "אין בעיה", למשל - שלמד בשישה שבועות שבילה באולפן, לפני שנים אחדות. הכלבה הכנענית השחורה שלו, יפי, מתבוננת בו בעניין. כשפלאש אחד מבזיק, היא נבהלת, מזנקת ממקום שבתה בגובה מטר וחצי ורצה אל אדוניה, מחלצת ממנו אנחת דאגה. "היא תהיה בת 15 בחודש הבא", הוא אומר באהבה, "וגם אני אחגוג בחודש הבא יום הולדת 79". הוא נראה פחות. ככה זה אצל אנשים רזים.

 

אשתו בוני ניגשת לומר שלום, ומגישה לו את היד בטבעיות. הוא נושק לה במחווה ג'נטלמנית. הוא נישא לה לפני

שנתיים, שנתיים אחרי שאיבד את אשתו השנייה אנדריאה (אנדי), עמה חי 25 שנה. "זה היה אסון נורא, אבל כנראה אלה החיים, וזה המוות", הוא אומר. "היא בסך הכל חצתה את הרחוב, טיילה בשדרה החמישית בניו יורק עם הכלב, ברבע לשבע בבוקר, ונדרסה. היא קבורה בהר הזיתים". כחלק מהנצחתה תורם ברונפמן את פרס אנדי, 50 אלף שקל המוענקים מדי שנה לאומני קרמיקה, צורפות, טקסטיל או זכוכית. "היא אהבה מגוון סוגים של אמנות", הוא אומר, מטייל בעיניו על התמונות שמעטרות את קירות הסלון ומבואת הכניסה לבית. אחד מהם הוא דיוקן עז צבעים של ברונפמן עצמו, שיצר עופר ללוש. זה אינו קלוז־אפ אימתני, מלא רהב, שאפשר למצוא בבתיהם של לא מעט מיליונרים או מיליארדרים אחרים, אלא מבט מהורהר, נוגה, של דמות עמומה ומרוחקת מעט.

 

אולי הייתי צריך לקנות כאן בנק

 

זה תיאור שחוזר אצל אנשים שעובדים עם ברונפמן: עושה הרבה, אבל בשקט. את הכותרות מייצר הענף האחר של המשפחה, של האח אדגר. אדגר ובנו מתיו הם בעלי השליטה בבנק דיסקונט, ומתיו הוא גם בעל השליטה באיקאה ישראל ושותף בשופרסל. צ'רלס אינו בקיא בעסקי המשפחה בישראל. אין לו מושג מה הוביל את אחיו ואחיינו להדיח במפתיע את יו"ר דיסקונט שלמה זוהר לפני כחצי שנה. ובכלל, הוא דוחה שאלות על בני המשפחה הפעילים עסקית.

 

"מתיו בחור נחמד מאוד", הוא אומר בדיפלומטיות משכנעת בכנותה, "אני מעריך אותו מאוד, שאלוהים יברך אותו, אני מאחל לו כל טוב". באותה נשימה הוא גם מבהיר כי למרות שמועות שונות, הקשר שלו עם אדגר נותר טוב. "אנחנו תומכים בפילנתרופיה אחד של השני, אבל אני לא בעסקים יותר ואני חושב שגם הוא לא. אולי הוא עוזר לממן את ההשקעות של הילדים שלו, אבל הוא גם לא ממש בעסקים".

 

מימין אדגר ג'וניור הבן, אדגר ברונפמן האב ומתיו מימין אדגר ג'וניור הבן, אדגר ברונפמן האב ומתיו צילום: בלומברג

 

אתם נפגשים?

"כן, שנינו גרים בניו יורק, בכל כמה שבועות אנחנו נפגשים לצהריים, ומדברים בטלפון בכל שבוע".

 

כמו אדגר, יכולת גם אתה להחזיק בנק בישראל: בשנות התשעים הרי שקלת לקנות את בנק הפועלים, ובסופו של דבר בחרת להשקיע בכור. אתה מצטער על המהלך?

"היתה סיבה טובה למה שעשינו. אולי זו היתה טעות, אולי לא, אבל אתה צריך לחשוב קדימה ולא אחורה. בסך הכל היו לנו לא מעט השקעות בארץ, בשנות השמונים היה לנו את שופרסל וב־1988 מכרנו את זה והשקענו בטבע, אסם, אי.סי.איי וגם בכור".

 

את כולן חיסלתם מאז. בכור הפסדתם מאות מיליוני שקלים, ולבסוף מכרתם אותה ב־2006 לנוחי דנקנר.

"כור לא היתה הדבר הכי מבריק. זו היתה טעות, התברר בסוף שזה לא היה כל כך טוב, אבל אתה יודע, אתה מנסה, ואתה לא יכול לנצח בכל פעם".

 

זו הסיבה שמאז כור אין לך השקעות בישראל?

"אין לי השקעות בשום מקום, גם אין לי יותר מניות בסיגראם, האחיין שלי מכר אותן. אני כבר לא בעסקים ארבע שנים. הגעתי לנקודה שבה אמרתי: 'אוקיי, נו מור ביזנס, עכשיו אתמקד רק בפילנתרופיה".

 

מה אתה חושב על כור בעידן שאחריך?

"אני לא יודע מה קורה בכור אחריי. אני מחבב את נוחי, אף שאיני מכיר אותו היטב, ואני חושב שהוא בחור טוב. אבל אני לא מעורב ולא יודע מה בדיוק הולך שם".

 

עם אשתו המנוחה אנדי. "אלה החיים, וזה המוות" עם אשתו המנוחה אנדי. "אלה החיים, וזה המוות" צילום: בלומברג
לא יודע לנהל את הכסף

 

הוא כל הזמן רחוק־קרוב. מתעקש לא לעקוב אחרי הפרטים, אבל מעודכן בנעשה בישראל ומדבר עליה בערגה, באהבה. "מדינה נהדרת, קסם. זה גם ההייטק שיוצא מפה, המוחות המבריקים, ישראל גם למדה איך למכור את הסחורה שלה בעולם. זה דבר נהדר שמדינה כזאת קטנה עם אוכלוסייה כזאת קטנה יכולה ליצור כל כך הרבה המצאות ולהעמיד חברות מצליחות כל הזמן ולהיות מוכרת ברמה עולמית. זה היסטרי".

 

אז למה אתה לא חי כאן?

"כי אני יותר מדי מפונק. אני לא רגיל לזוז. יש לי משפחה בצפון אמריקה, אני אוהב את החיים שם ואני חי חיים מצוינים".

 

מה אתה חושב על הכלכלה הישראלית? על סטנלי פישר?

"אני חושב שהכלכלה הישראלית נהדרת, היא עשתה מהלך נפלא. אני לא יכול להתייחס למדיניות של פישר כי אני לא מכיר את זה היטב, אבל אני מכיר את סטנלי עצמו מ־1985. נפגשנו כי באותה תקופה ראש הממשלה שמעון פרס רצה לקדם את תוכנית הייצוב הכלכלית, אז יצרנו קבוצה של כמה אנשים מישראל וארצות הברית. פישר היה היועץ הכלכלי שלנו, ומאז אנו חברים. הוא אדם מבריק, כלכלן מבריק ואני מברך את נתניהו על שפנה לסטנלי והביא אותו לישראל".

 

מה עמדתך בוויכוח סביב המשכורות הגבוהות של מנהלים בחברות ציבוריות?

"אני חושב שהמשכורות של מנהלים הן עצומות, גבוהות מדי, וכך גם המשכורות של שחקני פוטבול וקריקט ובייסבול וכוכבי קולנוע. זה עולם משוגע, והמשכורות של כל אלה לא נראות הגיוניות. אבל מה אתה יכול לעשות עם זה? אנו חיים בתקופה מאוד משונה, וככה זה".

 

אני פוגש את ברונפמן כמה שעות לפני אישור תוכנית החילוץ האירופית. גם אחרי הנעשה שם הוא עוקב, אבל רק מרחוק. כשאני שואל אם הוא סבור שאנחנו עומדים לפני משבר מעמיק באירופה, הוא עונה: "מי יודע? אני לא גורו".

 

אז לפי מה אתה משקיע היום?

"אני משקיע דרך קרנות. אני לא יודע במה אני מושקע בכלל, אני רק מסתכל על ההחזרים. אם הם טובים אני שמח ואם הם גרועים אני לא שמח, זה פשוט".

 

מעדיף שאנשים אחרים ינהלו לך את הכסף?

"אני לא ממש יודע לשחק את המשחק הזה. אני לא סטוק מארקט פלייר. כל עוד יש לי מספיק כסף להמשיך לחיות את חיי וכל עוד אני יודע שלילדים שלי יש כסף משלהם - זה בסדר".

 

כבר לא תומך פה באף אחד

 

עם הגישה הלא מתיימרת הזו, ברונפמן נהפך לחביבם של פוליטיקאים ישראלים. לקשרים עמם הועיל גם תפקידו כראש מועצת הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (במקביל לכהונתו של אדגר כנשיא הקונגרס היהודי העולמי), ואין ספק שגם הכיסים התפוחים של המשפחה - הונו של צ'רלס הוערך לפני כחצי שנה ב־1.8 מיליארד דולר - תרמו להידוק הקשר.

 

על מקור ההון האדיר אף אחד כבר לא מתעכב. אביהם של צ'רלס ואדגר, סם ברונפמן, ואחיו אלן, שהיגרו מבסרביה לקנדה, נכנסו בתחילת שנות העשרים לעסקי המשקאות החריפים. כעבור כשנתיים הקימו את מזקקת הוויסקי הראשונה שלהם, קנו מפעל נוסף ונהפכו לחברה מובילה בהברחת אלכוהול לארצות הברית של תקופת היובש. חוש עסקי מפותח אפשר להם להרחיב את העסקים גם כשאלכוהול נהפך שוב לחוקי. צ'רלס הצעיר השתלב בסיגראם, עסק המשקאות המשפחתי, והחזיק ב־16% ממניות החברה, שצמחה לקונצרן ענק בתחומי האלכוהול, המשקאות הקלים, הכימיקלים והבידור (אולפני יוניברסל). עם השנים העסק המשפחתי נהפך לשולי; אדגר וילדיו פנו לעסקים אחרים, צ'רלס פנה לפילנתרופיה וילדיו - אלן שחיה בלוס אנג'לס וסטיבן שחי במונטריאול - פיתחו עסקים משלהם.

 

במקביל לצמיחת האימפריה העמיקו הברונפמנים את קשריהם עם ישראל. צ'רלס היה עם השנים לידיד של פרס, אהוד ברק ובני הזוג אולמרט, שאצלם היה בן בית. במשך שנים היה תומך גדול של מפלגת העבודה, ופרס וברק נהנו מתרומותיו. בימי ההתנתקות דיבר בשבחו של אריאל שרון, ובבחירות האחרונות תרם 40 אלף שקל לציפי לבני. אבל בביקור הנוכחי בישראל, להבדיל מהביקורים הקודמים, הוא לא מתכנן להיפגש עם אף פוליטיקאי. "היום אני לא תומך באף אחד", הוא אומר. "אני חושב שעכשיו המפלגות המרכזיות מדברות אותו הדבר. לפעמים בדרכים שונות - אבל הן די דומות. ואני לא מעורב יותר בפוליטיקה".

 

מה דעתך על החשדות לשחיתות בישראל?

"אני חושב שזה מאוד עצוב. אני יודע שהרבה אנשים בישראל הוכו בהלם, אבל גם בארצות הברית יש הרבה שחיתות. מה לעשות, כנראה יש לנו עולם מושחת".

 

זה עלול לפגוע בישראל, בתרומות, בהשקעות?

"אני לא חושב שיש קשר בין הדברים".

 

אתה מאמין שאנשים שאתה מכיר, כמו אורי לופוליאנסקי או אהוד אולמרט, מעורבים במעשי השחיתות החמורים המיוחסים להם?

"אני לא מאמין בכלום, אבל אני לא יודע. אני מכיר את אולמרט טוב מאוד, הוא היה חבר טוב מאוד, אבל אני לא יודע... אני יכול לומר שמהיכרותי איתו הוא אדם הגון ומכובד, אבל אני לא ממש יודע. אני אוהב אותו ואת אשתו עליזה, ואני מתפלל לאלוהים שאין לו קשר לשום דבר כזה, אבל מי יודע".

 

אפילו על הפוליטיקה האמריקאית הוא מתבונן מרחוק - כאזרח קנדי אין לו זכות הצבעה. “אבל בלב אני דמוקרט, תמיד הייתי". המתח המלווה באחרונה את יחסי ישראל־ארצות הברית אינו מטריד אותו. “אני בטוח שבסוף היום כל ההדורים ייושרו. היחסים האמיתיים, התת־קרקעיים, בין ישראל לארצות הברית הם משהו שלא ניתן לשבור", הוא אומר, אבל מיד מצייר תמונה מורכבת: “הבעיה היא שלישראל ולממשל יש נקודות ראות שונות - בעוד הממשל מסתכל על כל המזרח התיכון, על מה שקורה גם בפקיסטן ואפגניסטן ועיראק, ישראל חושבת רק על ישראל ועוסקת רק בפלסטינים ובאיראן".

 

יוזמות כמו שליחת אלי ויזל לפגישה עם אובמה יכולות לסייע ביישור ההדורים?

"אני חושב שזה היה מצוין שויזל דיבר עם אובמה, כי אולי אנשים בישראל חושבים שאובמה לא יודע מה שהוא צריך לדעת, אולי הוא צריך עוד 'חינוך'".

 

מה אובמה צריך לדעת שאינו יודע?

"הוא צריך לדעת משהו על ההיסטוריה היהודית, להכיר לעומק ובאופן רגשי את השואה. הוא עשה טעות איומה בנאום שלו במצרים, כשהשווה בין השואה לסבל של הפלסטינים. זה מראה שחסר לו ידע מעמיק, ועליו לדעת מה היהודים נתנו לעולם בתחומים של מדע, אתיקה, חוק ועוד. אנחנו נתנו לעולם את כל המונחים של צדק חברתי, והדרך שבה כולנו חיים היום באה מהיהודים. אני לא יודע אם אובמה יודע את זה".

 

ישראל צריכה אותנו שם בחו"ל

 

יש נושא מרכזי אחד שחורג מהנוהג המתבונן מרחוק של ברונפמן - פרויקט תגלית. ברונפמן ומייקל שטיינהארט ייסדו את המפעל הזה בסוף שנות התשעים, בעקבות רעיון של יוסי ביילין. דווקא ביילין. השבוע נחגג בישראל עשור למפעל הזה, שמביא מדי שנה לישראל עשרות אלפי צעירים מרחבי העולם.

צ'ארלס ברונפמן בביתו צ'ארלס ברונפמן בביתו צילום: עמית שעל

 

"התוצאות של הפעולות שלנו מדהימות", מתגאה ברונפמן, ומתברר שבכל הנוגע לתגלית הוא דווקא שולט במספרים. בעשור החולף אירח הפרויקט יותר מרבע מיליון יהודים בני 26-18 מ־52 מדינות (75% מארצות הברית), שסיירו בישראל במשך עשרה ימים בחברת 40 אלף חיילי צה"ל. מחקר של אוניברסיטת ברנדייס שבדק את השפעות הביקורים בארץ מצא כי שיעור הנישואים ליהודים בקרב משתתפי הפרויקט גבוה ב־60% מבקרב צעירים אחרים; תחושת הביטחון של משתתפי תגלית ביכולתם להסביר את עמדתה של ישראל בקמפוסים גבוהה ב־50%; 40% מהמשתתפים חזרו לישראל לביקור נוסף; ו־17 אלף אפילו עלו לארץ.

 

"הרעיון הוא לא בהכרח שתהיה עלייה, אלא לגרום להם לאהוב את ישראל ולאהוב להיות יהודים. זה מביא את יהודי הגולה להגיד: 'הלו, האנשים האלה (הישראלים) לא רעים, הם עושים מה שהם עושים גם עבורנו', וגם החיילים הישראלים מבינים שיש חיים יהודיים מחוץ לישראל ושהם נלחמים בעבור היהודים באשר הם. התוצאות מראות שההשקעה שלנו - התורמים וממשלת ישראל - היא לא רק להיום ומחר, אלא תשפיע על העתיד. אנחנו גם אחראים בתגלית ל־2 מיליארד שקל שנכנסים למשק בישראל סביב הביקורים פה, כך שהממשלה או המדינה שמשקיעות בתגלית אינן מפסידות כסף, אלא להפך".

 

תגלית היא למעשה חלק מתפיסה כוללת יותר, שאותה ברונפמן מפרט בהרחבה ובנחרצות לא אופייניים לו, על הקשר בין ישראל לתפוצות. "אני לא חושב שיש יהודים סקנד קלאס, זה לא משנה איפה אתה גר כל עוד יש לך בלב אהבה לישראל ואתה רוצה להגן על ישראל ולשמר אותה”, הוא אומר. "פעם אמרו שאם אתה לא גר בישראל אתה גמור, אבל ממשלת ישראל הבינה שחייבת להיות גולה חזקה, ויהודי הגולה הבינו שחייבת להיות מדינת ישראל חזקה. אנחנו מגנים זה על זה, ואם נפיץ את המסר הזה מסביב נהיה עם יהודי חזק".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x