$
מוסף כלכליסט 15.4.10

"איך התקבלתי לסטאז' אצל יגאל ארנון"

עו"ד אמנון לורך, שותף במשרד יגאל ארנון ושות', מספר איך הגיע דווקא למשרד הזה - אביו היה זה שחילץ במלחמת השחרור את החייל יגאל ארנון הפצוע בקרב על הרובע היהודי

דיאנה בחור-ניר 10:0115.04.10

בזכות אבא שלי, נתנאל לורך, הגעתי למשרד של יגאל ארנון. במלחמת העצמאות פיקד אבי על כוח שניסה לפרוץ לרובע היהודי. הכוח נכשל, נסוג והותיר מאחור חייל אחד. זה היה ליל ירח מלא, אי אפשר היה לזוז בלי להיראות או להישמע. אבי וחייל נוסף חיפשו את הנעדר, ולא העזו אפילו להוציא נשק כדי שלא יירו עליהם. לבסוף, בלית ברירה, אבי העז וצעק: 'יגאל!'. הוא הצליח למצוא את החייל ולחלץ אותו תחת אש תופת. זה היה יגאל ארנון, וכך התקבלתי לסטאז'.

 

"כשהיינו ילדים, אבא שלי הכניס לנו כל הזמן לראש ש'אשרי הפוחד תמיד'. כמי שהיה בהגנה ובבריגדה כל כך הרבה שנים, היה לאמירה הזו משקל גדול מאוד, והיא היתה רלבנטית לרכיבה על אופניים, למשל, או לנהיגה. היום היא רלבנטית לי לפני שאני נותן עצה ללקוח - תמיד חושב שאני טועה, בודק את עצמי לפני כל דבר שאני עושה. הצד השני של העניין הוא משפט נוסף שאבי נהג לומר: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. זה מתחבר כמובן לשורשים היקים שלו, ליסודיות, לגישה שלא מזלזלים, לוקחים את הדברים ברצינות.

 

1954. נתנאל ואריקה לורך עם אמנון בן השנה, בביקור אצל הסבים בירושלים 1954. נתנאל ואריקה לורך עם אמנון בן השנה, בביקור אצל הסבים בירושלים

 

"הייתי ילד משרד החוץ - אבא היה דיפלומט, ועד גיל 14 חייתי תשע שנים בחו"ל, בארצות דוברות אנגלית וספרדית. אמי הדגישה מאוד את החינוך וההשכלה, וכיידישע מאמע אמרה תמיד שיש דבר אחד שאי אפשר לקחת מבן אדם כל חייו - מה שיש לו בראש. אבל למעשה בקושי גמרתי בית ספר, והפעם האחרונה שבה הייתי תלמיד מצטיין היתה בגן בסרי לנקה. קיבלתי אז הכי הרבה כוכבי זהב, ומאז רק חלה הידרדרות. בכל פעם שלמדתי שפה חדשה, הכרתי תרבות חדשה והתרגלתי לחברים חדשים, עברנו לארץ אחרת. בגיל 7, כשהגעתי לארץ, נאלצתי ללמוד עברית מאפס, ועד שהשתלטתי על השפה נסענו לפרו, ועברתי לספרדית. בשלב מסוים אתה מבין שאין סיכוי להתגבר על זה, לוקח את הדברים יותר באיזי, וככה זה גם נראה.

 

"עם זאת, תמיד קראתי המון. הבית היה מלא ספרים, ומאז ילדותי יש בי סקרנות אין קץ לדעת יותר ולהכיר את העולם. הייתי בכמה מהמקומות המוזרים בעולם, ביקרתי שבטים באפריקה, הדבקתי גם את בני בחיידק ובגיל 14 כבר לקחתי אותו לטיול על גבול קניה, סודאן ואתיופיה. בטיול בפרו, בצעירותי, גם הכרתי את אשתי דבי. הוריה היו חברים של הוריי כשאנחנו חיינו בפרו, כשהייתי בן 14-10; אני ביקרתי את המשפחה בטיול בשנות ה־20 שלי ומאז אנחנו יחד. היום יש לנו בן, בת ובן - בדיוק בסדר שלי ושל אחיי. ההסתברות הגנטית לכך היא אחת למיליון, שתביני באיזה שטויות המשפחה הזאת עוסקת".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x