שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמיר זיו

לרחוץ את מולי

כך מתנהל מסעו של הפורנוגרף מולי ליטבק אל לב הקונצנזוס. בקרוב נקרא על אירועים חברתיים שבהם נראה ליטבק, ואולי על איזו תרומה לבית חולים. לבסוף יבוא ראיון לא מקשה מדי, בעיתון או בטלוויזיה, שיותנה מראטש בעיסוק מוגבל ב"עסקיו הלא שגרתיים"

אמיר זיו 13:4107.01.10

סתם יום חול, 12 בצהריים, ומולי ליטבק מלווה קבוצה של כ-15 מבקרים ברחבי הגלריה החדשה שלו. אחד מהם הוא דוד עברי, מפקד חיל האוויר לשעבר. האחרים מוכרים פחות, אבל יש להם פנאי וכסף להעביר צהריים בתערוכת יצירות הזכוכית בגלריה האפלולית במגדל המוזיאון היוקרתי בתל אביב. ליטבק לא מתעצל. הוא עובר בין העבודות, מספק בלהט הסברים, עונה לשאלות, מתפאר ב"היכרות אישית עם צ'יהולי", רומז שאולי יאפשר ביקור גם בגלריה הפרטית השוכנת בקומה ה־18.

 

זו כיום העבודה של ליטבק, ותכליתה אחת: לגיטימציה. ליטבק עסוק בלהפוך לאיש עסקים מכובד. מדובר במהלך מחושב היטב, כל צעד בו מתוכנן ומתוזמן בקפידה. הוא מתרחש ממש בימים אלה, וכך מתאפשרת לנו הצצה נדירה לדרך שבה פועלת מכונת יחסי הציבור והכסף שמחדירה את ליטבק אל לב הקונצנזוס. אגב, מדובר במהלך שהצלחתו מובטחת. בעוד כחצי שנה, שנה לכל היותר, איש לא יזכור שליטבק הוא מולטי־מיליונר שעשה את מרבית הונו מהפעלת אתרי פורנוגרפיה. ליטבק, הכסף שלו, הגלריה שלו, והאנשים ששכר לשם כך, כולם עובדים עכשיו למען המטרה הזו.

 

נחזור בזריזות על העובדות: החברות שבבעלות ליטבק מפעילות עשרות אתרי פורנו באינטרנט. הרווחי והבוטה שבהם, ImLive.com, מאפשר וידיאו־צ'ט עם נשים, שמגשימות דרך מצלמת רשת מה שמכונה "כל פנטזיה של כל גולש". עובדים של ליטבק אחראים לסנן את הנשים המופיעות כדי להבטיח שהן בגירות. אין להם דרך לדעת מה מצבן הנפשי, מידת נואשותן הפיננסית, או שמא מישהו כופה עליהן הופעות פורנוגרפיה. בעולם החדש אפשר לשלם כסף לבחורה כדי שתספק יצרים של זרים, ועדיין לא להיחשב סרסור.

ליטבק בפתיחת הגלריה. לא כל הנוצץ ליטבק בפתיחת הגלריה. לא כל הנוצץ

 

לכאורה, חשיפת אימפריית הפורנו ב"כלכליסט" לפני כשנה היתה אמורה לחסל את התדמית של ליטבק. למעשה, היא היתה יריית הפתיחה במסע שלו אל הלגיטימציה. המהלך המהופך הזה קרה משום שהכתבה חשפה כי ליטבק נהפך למולטי־מיליונר. במשוואה הרווחת כאן, הון עתק שקול להצלחה, ללא תלות במקורו. על הקרקע הפורייה הזו, שבה שמחים פה לחבק כל אדם ש"הצליח", קל להצמיח יחסי ציבור חיוביים.

 

השלב הבא היה שכירת שירותיו של היחצן בני כהן כדי שיטפל בליטבק "האדם". שירותיה של אשת יחסי הציבור יעל לוטן, המצויה בעולם האמנות, נשכרו כדי לקדם את ליטבק "הגלריה". השפעתם לא איחרה לבוא, ואזכורים של ליטבק החלו לטפטף לתקשורת. חיבתו לאמנות נחשפה, תרומותיו בתחום דווחו, שמועות על הקמתה של גלריה שכמותה טרם נראתה כאן נפוצו בקהילות הרלבנטיות: אמנים, ואלה שקונים את עבודותיהם. שלטי הפרסום לגלריה, בפונט אנגלי מעוצב, שידרו יוקרה. ידיעה על הדופלקס שרכש בשכנות לשרי אריסון, תמורת 40 מיליון שקל, הדביקו אותו גבוה. שמו של מוטי עומר, האוצר של מוזיאון תל אביב, שורבב כמי שנתן "השראה ועצה" לגלריה. עם אמנים ישראלים כמיכל רובנר, עוד לקוחה של לוטן, היוקרה האמנותית נבנתה.

 

עכשיו נשאר להיפטר מהסרח העודף של מקור הכסף. זה נעשה באמצעות חשיפת הגלריה החדשה באמצעי התקשורת, תוך הימנעות מדיבור על הסרח. למשל, בראיון שהעניק אדריכל הגלריה ל"הארץ" הוא "העדיף לא להגיב" על מה שכובס שם כ"עסקיו הלא שגרתיים" של ליטבק. "אני יודע שהוא התחיל כפסנתרן ועבר להייטק", אמר האדריכל, מותח עוד קצת את גבולות ה"שיחדש", וחתם ב"האמת היא שזה לא ממש מעניין אותי. זה לא התחום שלנו, ובעיניי ההתייחסות שלו לאמנות והיכולת שלו היא נדירה". ארכיטקטורה ששווה כל שקל.

 

כעת הקרקע היתה בשלה להשתמש בקהילה העסקית, שרצונה לחזות במצליחן שזה מקרוב נולד גבר על כל הסתייגות אפשרית. לפתיחה הנוצצת של הגלריה הוזמנה ובאה שורה ארוכה – בתוכה יזמי הנדל"ן יגאל אהובי ודורון אביב, יו"ר תפרון יעקב גלברד, המפיק אביב גלעדי והפרסומאי אייל חומסקי – כדי לספק מעטה עסקי לגיטימי. אחינועם ניני, זמרת של אפיפיורים, השלימה את התדמית הנקייה.

 

בימים אלה היחצנים החרוצים מרימים טלפון ל"מובילי דעה" ומזמינים אותם לבוא להתרשם מתערוכת הזכוכית ולקבל הסברים מליטבק עצמו. רבים יבואו, וכל אחד מהם ישמש קרדום לחפור בו עוד לגיטימציה.

 

בקרוב נקרא על אירועים חברתיים שבהם ייראה ליטבק, ואולי על איזו תרומה למחלקה בבית חולים. לבסוף יבוא ראיון לא מקשה מדי, בעיתון או בטלוויזיה, שיותנה מראש בעיסוק מוגבל ב"עסקיו הלא שגרתיים". מכאן ואילך, כל אזכור של ה"לא שגרתיים" כבר ילווה במחאות מצד היחצנים. זה יהיה האות לכך שהמהלך הושלם וליטבק נהפך לאיש עסקים לגיטימי לכל דבר ועניין.

 

ליטבק אינו הראשון, כמובן. טדי שגיא, למשל, שהורשע בהרצת מניות ועשה את מרבית הונו מאימפריית הימורים ברשת, קיבל באחרונה אות הוקרה מאוניברסיטת חיפה על "חלוציות בפיתוח מיזמי אינטרנט, נדל"ן ותיירות, ועל תרומתו לחיזוק תדמיתה ויוקרתה של מדינת ישראל". אבי שקד, מיליארדר הימורי רשת נוסף, כמעט נהפך לחבר כנסת. גאידמק, לפני שנמק, היה אביר מלחמת לבנון השנייה.

 

לא במקרה כולם הם "עשירי העולם החדש", שעשו את הונם במהירות שיא בזכות תנאים שלא היו קודם - באינטרנט, או ברוסיה המתפוררת. כמויות הכסף האדירות שאנשים צעירים מצליחים לאסוף תרמו תרומה מכרעת לשיבוש, שבו מתן כבוד להצלחה הוחלף בהערצה לכסף. כל כסף - ובלבד שיש ממנו הרבה. זו האינדיקציה היחידה כמעט למצליחן.

 

לכן ליטבק יכול לשבת בבטחה בבית הזכוכית שבנה לו. אף אחד לא מתכוון לזרוק לכיוונו אבן.

 

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x