לקסוס מנערת את התדמית - רוד שואו

האשה במיצובישי הלבנה שלידי מדברת עם בעלה. החלון סגור, אבל תנועות השפתיים שלה ברורות לחלוטין: "בטח יש לו קטן". בעלה רק בוהה בלקסוס הפתוחה והאדומה שבה אני נוהג, ומהנהן.

מה יש בהן, במכוניות קבריולה, שגורם לעם ישראל לקשר אותן עם חיי המאיון העליון? אחרי הכל, בישראל ניתן לקנות כיום הרבה מכוניות יוקרה, ג'יפים, אפילו מכוניות ספורט שמסוגלות לנסוע 300 קמ"ש. התשובה היא, כנראה, הפוזה: כי מכונית ספורט אולי נוסעת 300 קילומטרים בשעה, אבל לא כשהיא בפקק. למכונית מנהלים יש אולי מושבי עור ריחניים ומקרר מובנה במושב האחורי, אבל את אלה אי אפשר לראות. לעומת זאת, בעיני הישראלי מן השורה אין אקט ראוותני ומקומם יותר מאשר לראות מישהו שמפשיל את הגג החשמלי בלחיצת כפתור באמצע פקק.

וזה בדיוק מה שעשיתי: נתתי לשמש להיכנס למכונית שלי תוך 20 שניות. תא המטען נפתח, הגג הקשיח הגיח החוצה, המשאבות הקטנות סגרו את הגג כשהן פולטות לחישה חרישית. כמו רובוטריק ענק שמשנה את צורתו בצהרי היום, המכונית נהפכה מלקסוס IS מופנמת ושקטה, סמלו של המנכ"ל הביישן, למפלצת מוחצנת של האלפיון העליון.

ואם להיות הגון, זה לא היה לגמרי בלתי נעים.

lexus is 250c

בגאז' שבקושי מספיק לגור צ'יוואווה

עצירה מהירה בתחנת דלק. מה עשירים אוכלים? אולי פירות אקזוטיים. קניתי קוקוס. אני מחובר למשאבת תדלוק עצמי, אבל המתדלק עוזר לי. טוב, לא לי. ללקסוס.

מבחוץ הלקסוס באמת מרשימה: היא לא מוחצנת כמו המתחרות מגרמניה, כי לקסוס לא צריכה להיות מוחצנת - היא צריכה להיות מוקפדת. כמו באזור מנגנון הגג הנפתח, שמשתלב באופן מושלם בקווים של תא המטען. הישבן שלה תפח מעט כתוצאה מכך, ובמקום שבו יש בדרך כלל מכסה תא מטען בגרסת ארבע הדלתות יש כרגע גבנון. כשהגג סגור, תא המטען מספק בהחלט. כשהגג פתוח ומקופל, יש בתא המטען מקום לגור צ'יוואווה. בקושי.

מבפנים ה־IS 250 לא שונה מ־IS רגילה: יש לה כפתורים שמרגישים איכותיים (אך נראים בחלקם כאילו נגנבו מטויוטה קאמרי), מושבים נוחים להפליא (אך חסרי תמיכה צדית) ומערכת סטריאו נפלאה - והכל, כמובן, מורכב ללא דופי.

במה עוד שונה תא הנוסעים של הקבריולה מ־IS רגילה? לא הרבה. המושבים, לדוגמה, מתקפלים בלחיצת כפתור כדי לאפשר לנוסעים להידחק למושב הזערורי שמאחור. ילדים בגיל גן עוד יכולים לשבת שם. ההנחה היא שאחר כך ההורים כבר ייקנו להם לקסוס משל עצמם.

על הכביש: צייתנות מהוקצעת

עד כאן דיבורים. את ה־IS הפתוחה מניעים בלחיצת כפתור כמו ה־IS הרגילה, לוחצים על המתג שמפשיל את הגג ויוצאים לדרך.

רושם ראשון: ה־IS מיועדת לשיוט רגוע. יש לה מנוע שש בוכנות שמפיק 204 כוחות סוס שבהחלט מספקים, אבל רחוקים מלהרשים נהגים ספורטיביים. זה ממילא לא הקטע שלה. בתיק ממתין כובע צמר למקרה שהרוח תחליט לשחק לי באוזניים, אבל בלקסוס אין בו צורך: אין מערבולות רוח, ואין אפילו רעשים של מנוע. הכל שקט ומהוקצע גם כשאני לוחץ על הגז.

השמים כחולים והכבישים של ירושלים מתפתלים. הרושם הראשון הוא שהשלדה של הלקסוס הזאת, שהסירו לה את הגג, הוקשחה משמעותית: על בורות ושיבושי כביש היא נוטה לרעד קל, אך רוב הרוכשים לא יבחינו בו. כשמגיעים לסיבוב היא עושה את המוטל עליה בצייתנות מרשימה. היא אולי לא מתאמצת לערב את הנהג במתרחש תחת הגלגלים, אבל זה לא חיוני. עדיף להפעיל את החימום במושבים ולהירגע. חבל לסגור את הגג: אחרי נסיעה כזאת הוא גורם לתחושה של צפיפות בתא הנוסעים, כאילו מישהו לקח לפתע את השמים.

בסוף היום מגיע עניין המחיר, וכאן יש הפתעה: הלקסוס עולה 370 אלף שקל בגרסת הבסיס ו־402 אלף שקל בגרסה המאובזרת. אולי, כישראלים, אנחנו נופלים יותר מדי בקלות לתפיסה שמכונית פתוחה מתוצרת מותג פרימיום צריכה לעלות כמו דירה. אולי זו פשוט העובדה שמדובר במכונית ממש טובה, שמצליחה להרשים את היושבים בה לא פחות מיכולתה להרשים את סביבתם. בשורה התחתונה: 370 אלף שקל אינם מחיר גבוה לשלם בשביל לקבל את התמורה שלקסוס IS 250 C מעניקה.

לקסוס IS250צילום: תומר הדר

לקסוס IS250 C

מנוע: בנזין 2,499 סמ"ק, הספק מרבי 208 כ"ס, מומנט מרבי 25.8 קג"מ

מהירות: מרבית 210 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־9 שניות

צריכת דלק: נתוני יצרן 10.7 ק"מ/ליטר, במבחן 8.0 ק"מ/ליטר

בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, טרם נבחנה במבחן ריסוק

ציון ירוק: 261, קבוצה 14

מחיר: 370 אלף שקל