$
דני רובינשטיין

הכלכלה הפלסטינית: פשוט לתת ריספקט

גם העמידה על המקח היא משחק של כבוד

דני רובינשטיין 07:2903.08.09

בפעילותו הנמרצת בישראל, בתקופה האחרונה, מרבה המתווך טוני בלייר, שהיה ראש ממשלת בריטניה, לספר מהניסיון שרכש בסיוריו הרבים ליישוב סכסוכים בעולם. לדבריו, הוא למד שמה שבני אדם מחפשים אינו כסף וכוח - אלא בעיקר respect. התרגום המקובל לביטוי האנגלי המוכר הוא: כבוד. אבל לא

תמיד תרגום זה מדויק. במילון מתרגמים את הביטוי האנגלי בעוד שורה של מילים בעברית כמו יחס, התחשבות, דרך ארץ והוקרה. טוני בלייר התכוון לכך שבני אדם בכל העולם מבקשים שיתייחסו אליהם, שיתחשבו בהם ויוקירו אותם, והוסיף כי כאשר אינם מקבלים זאת, הם נהפכים לאלימים ויוצרים את הסכסוכים הרבים. מישהו שישב לידי באחת הפגישות עם בלייר לחש לי שהרצח הראשון בהיסטוריה אירע בגלל חוסר התייחסות ועלבון. קין רצח את הבל אחיו מפני שנעלב וכעס אחרי שאלוהים דחה את הקורבן שהקריב. "וייחר לקין מאוד וייפלו פניו", נאמר בבראשית.

 

מחקר אישי: שאלת המונה

 

על רקע זה החלטתי לעשות מחקר אישי קטן. התחלתי בנהגי מוניות, שהם השתקפות דעת הקהל ומקור מידע חביב ביותר על עיתונאים. כל מי שנוסע במוניות יודע שהמו"מ על מחיר הנסיעה נפתח תמיד בשאלה של הנהג: להפעיל מונה, או שנסכים על מחיר? אני מתגורר בירושלים, ובשנים האחרונות רוב נהגי המוניות בבירה הם ערבים ממזרח העיר. גם הם מתחילים את הנסיעה בשאלה: להפעיל מונה? הנסיעות שלי בעיר הן למרחקים קצרים יחסית, ומחיריהן נעים בין 20 ל־30 שקל, ובהתאם להנחת המחקר שלי אני עונה לשאלת הנהג את התשובה המפתיעה הבאה: "לא משנה לי אם תפעיל את המונה או לא, אני אשלם לך כמה שתדרוש". ברוב המקרים הוא לא עונה מיד, ואני מרגיש שהוא קצת נבוך, מפני שבתשובה שלי מובלעת האמירה: אני נותן בך אמון שאתה אדם הגון ולא תגזול אותי. אנחנו נוסעים, בלי מונה, מדברים או שותקים. בסוף הנסיעה אני שואל: ובכן, כמה מגיע לך? בכל המקרים של המחקר שלי, ממש במאה אחוז, הנהג ענה: אדוני, שלם כמה שאתה חושב שמגיע לי. זה מסבך מעט את המצב, אבל מאחר שמדובר במעט כסף אנחנו מתפשרים בקלות. המסקנה ברורה: על התייחסות מכובדת הוא עונה באותו מטבע.

 

אמני המיקוח

 

העמידה על המקח נחשבת סימן היכר של שוקי המזרח, וגם של השוק הפלסטיני. סוחרי חברון השולטים על רוב השווקים שמדרום לשכם נחשבים מתוחכמים וממולחים במיוחד - אפילו יותר מהלבנונים והארמנים, שלהם מוניטין של רבי־אמנים בנושא. בשוק בעיר העתיקה של ירושלים אמרו לי פעם שאם לוקחים עשרה סוחרים ארמנים ומכווצים אותם עד שהם נהפכים לאחד, יוצא מהם סוחר חברוני אחד - צולע.

 

ליוויתי בשוק הזה, לפני ימים אחדים, איש עסקים יהודי מחו"ל, מעשירי עולם, שתרם עשרות מיליוני דולרים למוסדות חינוך בישראל. הוא יליד סוריה, גדל בלבנון, ודובר ערבית, ובאחת החנויות החל לעמוד על המקח עם סוחר חברוני. היה מדובר בקישוט מעץ זית שהסוחר דרש עבורו 50 שקל והנדבן היה מוכן לשלם רק 20. אחרי מיקוח קצר נקט החברוני תכסיס מוכר. הוא עטף את הקישוט בנייר, הגיש לעשיר ואמר: עזוב, אני לא רוצה ממך כסף, קח בחינם. זה נחשב כמובן לעלבון, אבל איש העסקים היהודי לא התרשם, ואמר בערבית עממית שהוא מכיר את הטריק הזה. השניים צחקו ונשארנו בחנות עוד שעה קלה לשתות קפה ולדבר על עסקים ופוליטיקה.

 

טוני בלייר בוודאי צודק שאנשים זקוקים ליחס של התחשבות וכיבוד. אבל למרבה הצער, ספק אם די בכך. בעסקים ובפוליטיקה יש גם הרבה עניין של אינטרסים מנוגדים, שיחס של כבוד הדדי לא יפתור אותם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x