לקסוס היברידית - אוטו מסאז'

זה מתחיל בישבן. אחר כך ממשיך למעלה. צמד ידיים בלתי נראות מגיח מהמושב ועובר על החוליות בעדינות חוליה חוליה. לוחץ, מושך, מתעכב על נקודות כואבות ומשחרר לחצים, כיווצים וטראומת ילדות שחבויות בין חוליה C4 ו־C5 - עד כדי כך טוב. כדי שהאפקט יוחש במלואו, אני משטח את המושב, כמו במחלקת עסקים של חברת תעופה. ואז אני מגלה את כפתור הרטט, והופך למאסה משקשקת של הנאה. קולות מהסוג המביך מתחילים להישמע, כאלה שמשמיעים בבית כשמגלים במקרר חפיסת שוקולד משובח ששכחנו שהבאנו מחו"ל או כשעושים דברים אחרים. למערכת הזאת קוראים אוטומאן ושיאצו, והיא חבויה בשלט המושב האחורי של לקסוס LS600 היברידית. אם אתם לא מאמינים שאלה הקולות שהשמעתי, תגייסו 968 אלף שקל ותקנו אחת.

הכל מתחיל מאחור

לקסוס LS 600H היא ספינת הדגל של לקסוס, המכונית המפוארת ביותר והעמוסה ביותר בטכנולוגיה שהחברה מייצרת. אם לדייק, המכונית שאני בוחן היא לקסוס LS600 היברידית L, גרסת הלימוזינה שבסיס הגלגלים שלה הוארך ב־12 ס"מ שמהם נהנים הנוסעים במושב האחורי.

המושב האחורי. הנוסעים יסרבו לצאת מהרכב

בטופס ההזמנה של המכונית שלנו סימנו "חיובי" בכל האופציות. יש כאן חבילת פרימיום שעולה 60,532 שקל וכוללת מושבי עור מיוחדים, מקרר קטן במושב האחורי ומסך LCD שצונח מהתקרה. גם חבילת ה"היי פרימיום", שעולה 40,436 שקל, סומנה בהזמנה, כך שבלקסוס הזאת הותקנה מערכת השיאצו וגם קונסולה מיוחדת במושב האחורי, שהופכת לשולחן עבודה.

בחזית לקסוס LS 600H זהה לכל מכונית לקסוס LS אחרת - מוקפדת, נהנית מאיכות גימור גבוהה ועוד. אך כל אלה אינם משנים לי, כי יש מכוניות שנועדו שינהגו בהן ויש מכוניות שנועדו שייסעו בהן במושב האחורי. הלקסוס הזאת היא מכונית מהסוג השני.

סביבת הנהג. הפינוקים נשמרו לנוסעים

"קח אותי לירושלים בדרך שאני אוהב", אני מגרגר ממושב השיאצו לעבר הנהג, והלקסוס מתחילה להתגלגל בשקט החוצה מתל אביב. היא אינה משמיעה רעש, מכיוון שהיא נוסעת בכוח המנוע החשמלי. עוד לא הסברנו, אבל הלקסוס הזאת היא גם היברידית. מנוע הבנזין שלה, בנפח של 5.0 ליטרים, מפיק 394 כוחות סוס ומשודך למנוע חשמלי שמפיק 327 קילו־ואט. יצרני רכב אחרים שמייצרים לימוזינות פאר מציידים אותן במנועי 12 בוכנות אדירי נפח. אבל למנועים הללו יש כמה חסרונות: הם שותים הרבה דלק ומשמיעים רעשים נפלאים. לא בלקסוס; כאן מעדיפים הספק של מנוע 12 בוכנות באמצעות 8 בוכנות בלבד עם בונוס - נסיעה בדומייה מוחלטת ובכוח החשמל בלבד אפילו במהירות של 30 קמ"ש, כמעט בכל פקק תנועה.

איזה כיף בפקק

הדרך לירושלים טסה. שיוט במהירות של 100 קמ"ש מתבצע ב־1,000 סיבובים לדקה בהילוך שמיני. הדומייה מוחלטת, אלא אם כן הפעלתם את מערכת הסטריאו שתכנן אמריקאי בעל שם של פרופסור, מארק לווינסון. יש בה 19 רמקולים. חלקם מפיקים צלילים שרק כלבים שומעים וחלקם מפיקים צלילי בס שמרעידים את החוליות. אני מבקש מהנהג להכניס דיסק למערכת. ואז עוד דיסק. ואז עוד אחד. לא משנה בכלל מה שומעים. אפשר מוזיקה קלאסית. אפשר ים תיכונית. אפשר גם יפה ירקוני. בכל אופן, זה נשמע מדהים. בלקסוס יש גם טמפרטורה קבועה: במכונית חבויים חיישני אינפרה־אדום שבודקים כל הזמן את טמפרטורת הגוף שלי, ומוודאים שלא יהיה לי חם. גם לא בישבן הרוטט.

שלט השיאצו. המלך של הלקסוס

בפקק התנועה של שער הגיא עוצרים. אני נמצא במקום הטוב בפקק, כלומר מקבל מסאז' וצופה בסרט. במקרר שבין המושבים יש שתייה. פשוטי העם בוהים בי. אני יכול לפתוח את החלון ולנופף או ללחוץ על "כפתור העשירים". בלחיצת כפתור מתרוממים מהדלתות וילונות. העולם נשאר בחוץ.

חלפנו על פני שער הגיא לכיוון בית שמש. "תסתכל איך אתה נוהג", אני רוטן. "שים את המתלים במצב נוחות". ללקסוס הזאת אין קפיצים רגילים אלא כריות אוויר. אפשר לנפח אותן ואפשר לרוקן. יש מצב ספורט, מצב נוחות ומצב רגיל. למרות כפתור הנוחות, שיבושי הכביש עדיין שם. נכון שהלקסוס הזאת מתגברת על בורות רציניים, אך ישנן מתחרות שעושות זאת באופן מרשים יותר, זורם יותר.

"עצור ליד מוכר התותים", אני מורה לנהג. הרוכל המום. לא בכל יום הוא מוכר קופסה של תותים בצבע דם למישהו במושב אחורי של לקסוס. "קח אותם לתא המטען", אני מורה לנהג שגם מתפקד כצלם. "אין מקום", הוא עונה. "הכל מלא בציוד". ללקסוס הזאת יש תא מטען קטן יותר מזה של מאזדה 3 בגלל הסוללה, ולכן התותים מתנחלים במקרר שבין המושבים. אפילו יותר טוב.

החשבון הסופי

בשעה טובה הלקסוס מגיעה לירושלים. ספק אם כל אחד יוכל להרשות לעצמו מכונית כזאת. יתרה מזו, ספק אם מישהו ינצל את יתרונותיה. הישראלים אינם אוהבים לנסוע במושב האחורי, אפילו לא במונית. אבל מי שירכוש את הלקסוס הזאת יתרווח במושב האחורי, יתמסר להנאה ויקבל את אחת המכוניות הטובות ביותר שאפשר לקנות בכמעט מיליון שקל.