בדיקת כלכליסט: מתי המשקיעים נענים בחיוב להצעות הרכש של בעלי השליטה?

מקרה שבו אף בעל מניות לא מסכים להיענות להצעת רכש ציבורית הוא לא עניין שבשגרה בשוק ההון. אתמול זה קרה לחברת סאטקום מערכות. שאול אלוביץ' המחזיק באמצעות יורוקום כ־90% ממניות סאטקום, הציע לרכוש את יתרת המניות שבידי הציבור בתמורה ל־12.3 מיליון שקל אולם מבין מחזיקי 2.7 מיליון המניות שביקש אלוביץ' לרכוש, אף אחד לא הסכים להיענות להצעת הרכש.

מבדיקת "כלכליסט" עולה כי מאז אוקטובר 2008, עם התעצמות המשבר הכלכלי, הגישו בעלי שליטה ב־17 חברות הצעות רכש מלאות למחיקת חברות־בנות נסחרות. רק שתיים מבין ההצעות שהוגשו נענו במלואן בעקבות הגשתן ומניות החברות נמחקו מהמסחר בבורסה.

בשבעה מקרים אחרים בעלי השליטה הראו נחישות והסכימו להעלות את מחיר הצעת הרכש. בשלוש חברות עדכון המחיר שכנע את המשקיעים להיענות להצעה, בשלוש חברות המשקיעים התמידו בסירובם ובחברה אחת הצעת הרכש טרם הושלמה (גדות ביוכימיה).

מטרת הצעת רכש מלאה היא להפוך חברה ציבורית לפרטית באמצעות אחזקה של 100% מהמניות שלה. כדי להשלים את הצעת הרכש נדרשים בעלי השליטה להגיע לאחזקה של 95% מהון המניות של החברה. רק אז מתבצע הליך של מכירה כפויה של יתרת המניות שבידי הציבור.

המשבר הפיננסי גרם לירידה חדה בשערי המניות, ובעלי השליטה בחברות מנסים לנצל זאת לטובתם כדי לקנות את מניות הציבור במחיר נמוך יחסית וללא פרמיה ביחס למחיר השוק. בכל תשעת המקרים שבהם הוצעה פרמיה של פחות מ־10% על מחיר השוק, סירבו המשקיעים להצעת הרכש.

ברוב המקרים של הצעות הרכש, מדובר בחברות בורסאיות קטנות שבהן הסחירות נמוכה יחסית. הצעת הרכש מאפשרת לחברה־האם לחסוך עלויות הנובעות מעצם היותה של החברה ציבורית ומחובתה לעמוד בכללי רשות ני"ע ובתקנות המחייבות חברות ציבוריות כגון הגשת דו"חות כספיים אחת לרבעון. כמו כן, מחיקת חברה עשויה ליצור סינרגיות בדרג הניהולי של שתי החברות ולחסוך עוד.

הצעת הרכש הגדולה ביותר שהושלמה שייכת לקבוצת אי.די.בי. בעל השליטה בקבוצה נוחי דנקנר ניצל את הירידות בשווקים כדי למחוק את חברת אי.די.בי פיתוח ממסחר באמצעות הצעת רכש עצמית. דנקנר הציע לרכוש את מניות אי.די.בי פיתוח בפרמיה של 33% על מחירן בשוק טרם הצעה, אך למרות זאת, לא הצליח בכך. דנקנר נאלץ להעלות את הצעתו ב־14% נוספים כדי להצליח במהלך, אשר עלה לו כ־280 מיליון שקל.