פרשנות: מדינת סטנלי

"לצד העצמאות של הבנק המרכזי, במיוחד במדינות הדמוקרטיות, (חוק בנק ישראל) עתיד להטיל עליו האחריות לתת דין וחשבון לגבי מדיניותו והשגת יעדיו. הדבר מאפשר ערוץ תקשורת שוטף בין הבנק המרכזי לציבור ולשווקים הפיננסיים ומהווה אחד ממנגנוני הבקרה החשובים כלפי התנהלותו ומדיניותו. דרכו קשוב הבנק לביקורת ציבורית ודרכו מבין הציבור טוב יותר את תפקידיו, מדיניותו והחלטותיו" (נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, ינואר 2008).

אין מה לומר, לנאום הוא יודע הנגיד שלנו. מהוקצע, רהוט: דמוקרטיה, שקיפות, תקשורת ועוד שלל אמירות מכובדות. הבעיה היא שהפער בין המילים לבין המעשים של נגיד בנק ישראל והארגון שבראשו הוא עומד מעולם לא היה גדול יותר. סטנלי פישר לא סופר אף אחד, מהכנסת עד הציבור, מהאוצר עד מבקר המדינה.

הציבור

"הציבור לא צריך לדעת. יש פיקוח, המפקח על הבנקיםיודע מה קרה בבנק הפועלים... אין לי מושג למה צריך להסביר לציבור כל דבר".

הדברים המקוממים הללו שאמר פישר לאחרונה בראיון עיתונאי מדברים בעד עצמם. בין אם אתם לקוחות בנק הפועלים ובין אם סתם אזרחים מודאגים, בבנק ישראל לא חושבים עליכם דברים טובים במיוחד. המפקח לא צריך להסביר ואתם לא צריכים לדעת, אבא שומר על הכסף שלכם מ־צ־ו־י־ן. אתם תמשיכו בחייכם ואל תייגעו את המוחות הקטנים שלכם בזוטות. החברים בבנק ישראל יודעים טוב יותר מכולם.

סטנלי פישר צילום: בועז אופנהיים

המגזר העסקי

"מה שהתחיל כמדיניות סבירה ומייצבת של רכישות מט"ח נהפך לאחרונה למדיניות שיוצרת אי־ודאות והרבה סימני שאלה".

פרופ' ליאו ליידרמן, לשעבר מנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל, מסתובב עם בטן מלאה על מדיניות ההתערבות של פישר ואנשיו במסחר במטבע חוץ, וכמוהו עוד רבים אחרים. לפני כמה שבועות כתבנו כאן שבנק ישראל רכש דולרים בסכום של יותר מ־80 מיליארד שקל, משהו בסדר גודל של תקציב הביטחון והחינוך ביחד. בתחילת הדרך עוד סיפק הבנק יעד לרכישות הדולרים שלו ומסר דיווח על הסכומים שהוא מקצה להן. בחודשים האחרונים הוא הפסיק. אף אחד לא יודע כמה ומתי, ובבנק ישראל גם לא מתכוונים לגלות. ומה בנוגע לערוץ התקשורת לשווקים הפיננסיים? שיקפצו השווקים.

משרד האוצר

"האוצר טוען שהוא יכול לפקח על השכר בבנק ישראל וזה לא מתנגש עם עצמאותו של הבנק המרכזי. אבל כל ילד בכיתה ג' יודע שזה דבר והיפוכו: אי אפשר גם לפקח וגם לתת עצמאות".

גבי פישמן, לשעבר מקורבו ויד ימינו של פישר, נשלח בימים האחרונים לכל במה כדי להסביר את עמדת הבנק בקרב עם משרד האוצר. הממונה על השכר באוצר אילן לוין ואנשיו אינם רוצים לנהל את בנק ישראל או להתערב במערכת קבלת ההחלטות בו. הם רוצים לשמור על הקופה ולמנוע חריגות מופקרות בתחום השכר בבנק. אבל בבנק ישראל, שקיפות ופיקוח הם עניין לנאומים ולגופים אחרים. הפשרה "מרחיקת הלכת" שהציעו עד כה אנשיו של פישר היא שהשכר יפוקח בידי המועצה המינהלית של הבנק עצמו, שבה חברים גם הנגיד והמשנה שלו.

מבקר המדינה

"לדעת משרד מבקר המדינה, אף אם תשלום החזרי הוצאות רכב הוא לכאורה הטבת שכר לעובדים, אין בכך משום מתן היתר לעוות ולנתק לחלוטין את הזיקה למטרת ההחזר באופן של מתן 'החזרים' לעובדים, ללא עמידה בקריטריונים בסיסיים לזכאות, כגון בעלות על רכב, רישיון נהיגה בר תוקף, ואף ללא דיווח. נוהג זה חורג מכל נורמה ציבורית... ועל הבנק להפסיק לאלתר נוהג זה".

את הדברים הקשים הללו כתב נגד בנק ישראל מבקר המדינה כבר ב־2007 בדו"ח 57(ב) והם מדברים בעד עצמם. בנק ישראל נדרש לחדול מיד מהנוהג השערורייתי של מתן החזרי הוצאות רכב גם לעובדים שאין להם רכב ואפילו רישיון נהיגה. יותר משנתיים חלפו מאז ומתברר שבבנק ישראל ממש התרגשו מדברי המבקר. בהסכם השכר החדש של הבנק, שנכנס לתוקף לפני כמה חודשים, מצאנו את נספח 4א', העוסק בהוצאות הרכב, ובו פירוט מדוקדק של הזכאות לקבלת ההוצאות הללו. אלא שאז הצצנו בראש הסעיף וגילינו שכותרתו היא: "כללים לתשלום החזרי הוצאות לעובדים חדשים". ומה בנוגע לעובדים הוותיקים? הם ממשיכים ליהנות מאותם תנאים שהיו נהוגים עד כה.

הכנסת

ב־29 בחודש אוקטובר 2006 נפל דבר בישראל. הממשלה החליטה להחיל על עובדי בנק ישראל את אותו תקנון משמעת המקובל על יתר עובדי המדינה. בהחלטה צוין עוד שמדובר בתיקון חוק שירות המדינה (משמעת) וזה ייכנס לתוקפו זמן קצר לאחר מכן, עם אישור הדבר בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בינואר 2007 היתה הוועדה אמורה לאשר את החוק, אבל כמה ימים לפני כן פנה אליה שליחו של סטנלי פישר, מנכ"ל בנק ישראל אז, יעקב דנון, וביקש לדחות את הדיון בשבוע־שבועיים כדי לאפשר לבנק ולעובדים לחתום על הסכם קיבוצי חדש, הכולל את נושא המשמעת. במשך שנתיים וחמישה חודשים מאז הנושא עוד לא עלה על הפרק. אז מה אם הממשלה החליטה? לנגיד יש סדרי עדיפויות משלו.

כך מתנהלים הדברים במדינת סטנלי. את החלטות ממשלת ישראל היא מקיימת כשנוח לה, מבקר המדינה לא ממש מזיז לה ולציבור היא לא מוכנה למסור דין וחשבון. אם נתנהג ממש יפה ולא נרגיז את העומד בראש מדינת סטנלי, אולי הוא יואיל בטובו להודיע לנו בעוד שנה שיישאר כאן עוד חמש שנים. חמש שנים נוספות של אותה שקיפות ותקשורת שוטפת.