האם "הכוורת" של אריסון אוכלת את הגברים שלה?
המנכ"ל צבי זיו מצטרף לאלי יונס, שלמה נחמה, שי טלמון ואמיר ברנע - אוסף מפואר של גברים שעזבו את הבנק בתקופתה של שרי אריסון
אריסון. אופטימית צילום: יונתן בלום אם בתקופתו של יונס, הייתה זו בעיקר מעורבותה של אריסון עצמה שהובילה לעזיבתו, הרי שהפעם היו אלה האמזונות של אריסון שלא בדיוק ניסו למנוע את עזיבתו של זיו. בנובמבר 2008 הצטרפה לדירקטוריון, שבו כבר כיהנו אירית איזקסון ואפרת פלד, איריס דרור - מטעמה של אריסון - המשמשת כיד ימינה והאחראית על ה"שפה הארגונית" בקבוצתה.
גבות רבות הורמו לנוכח המינוי, שבא כתחליף לדירקטור יוסי דאובר. במקומו של איש עם ניסיון עשיר בבנקאות, מונתה מישהי, שכל מה שמכשיר אותה, לכאורה, לתפקידה הנוכחי, הוא קורס דירקטורים של המרכז הישראלי לניהול. פרט לכך, מחזיקה דרור במגוון תעודות בתקשורת ותואר BA כללי, שמעולם לא הושלם.
געגועים ליונס
אם לשפוט על-פי הפרידה הקודמת ממנכ"ל, כלומר אלי יונס, יש לא מעטים בבנק הפועלים, כולל אולי אריסון עצמה, שמצטערים בדיעבד על ההחלטה. בעלת השליטה התרחקה מאז כמו מאש מכל קישור יומיומי לבנק וניהולו והפנתה את המתעניינים אל דני דנקנר, שותפה לגרעין השליטה.
בינתיים, אותו יונס עושה חיל בתפקיד מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות, שלעת עתה מסתמן כבנק העמיד ביותר בפני איתני המשבר, כאשר בנק הפועלים הפך לסמל המשבר במערכת הבנקאות הישראלית.
גם יתר הבכירים הפורשים מצאו את מקומם בצמרת הכלכלית הישראלית ורק הבנק הגדול במדינה ממשיך להתחבט בדרכו העתידית. מי שעומד לרשותו במאמצי הסיוע למציאת פתרון לסוגיות הרות הגורל שעל הפרק, אינו נחשב בדיוק "עתיר ניסיון" בהתמודדות עם משברים כלכליים.
עם זאת, נראה כי אריסון מרגישה בנוח עם המצב, ולראיה הודעת התמיכה שלה, היום, בה ציינה כי אכן הגיע הזמן "לצאת לדרך חדשה, אופטימית". אמירה זו משתלבת אמנם מצויין בשפה הארגונית של בנק הפועלים, אך השאלה היא, האם המשקיעים שותפים לאופטימיות קוסמית זו.
שאלה גדולה עוד יותר היא, עד כמה המציאות של הבנק היום תצדיק את האופטימיות שמשדרת "הכוורת".
