• תפריט
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מתבונן: עצות בעידן הדיגיטלי

בעידן הדיגיטלי כמעט ואי אפשר להיות אובד עצות. לכל שאלה מחכות תשובות מן המוכן ברשת, מהאנציקלופדיות המקוונות ועד אתרי השאלות והתשובות הפומביות

שיזף רפאלי 15:0905.02.09
אובד עצות הוא מושג שאבד עליו הכלח. בעידן הדיגיטלי כמעט אי אפשר להיות אובד עצות. ברשת אפשר למצוא תשובה, או תריסר תשובות, לכל שאלה, ועצה, או תריסר עצות, לכל אובד. בעת מצוקה פונה הציבור, קודם כל, לאינטרנט. אם פעם היינו הולכים לרופא או לכל מומחה אחר כדי לקבל אבחנה וטיפול, היום קודם גולשים, ואז באים למומחים כדי לספר להם מה מצאנו וקראנו וגילינו. האבחון והוראות הטיפול בידינו, למומחה נותר רק לאשר - או להתווכח. ולך תוכיח שאתה מומחה מול האינטרנט.

 

לשאלה מאין יבוא עזרי יש היום, אם כן, תשובה ברורה - עזרי מעם ויקיפדיה. הפופולריות של רק גדלה והולכת, כפי שמעיד למשל המקום הגבוה תמיד של ויקיפדיה בתוצאות החיפוש של גוגל. האנציקלופדיות המקוונות אלו הן הכתובת לעזרה בהכנת שיעורי בית, ליישוב התערבויות, לחיפוש אחר פתרון לבעיה עסקית, או רפואית או טכנית, לקבלת מענה לשאלות מציקות או להשבעת הסקרנות.

 

במקביל צומח בעולם סוג אחר של אתרי מידע, יומרניים פחות אבל בעלי נפחי פעילות מרשימים למדי. אלו הם אתרי השאלות והתשובות הפומביות, שבהם כולם מוזמנים לשאול - ולענות. כמה מהאתרים הבולטים בתחום הם Mahalo, AskVille מבית אמזון, Yedda.com (שנולד בישראל אבל פועל באנגלית), Answerbag, Answerology של מעצמת התקשורת הרסט, ואפילו האתר QnA ברשת Live של מיקרוסופט, שמהווה הד למסורת השו"ת היהודית. כל מפעילי האתרים האלה הבינו את מה שגם הרבנים כנראה היטיבו להבין: לשאלות ותשובות יש הצדקה עסקית.

 

כל שאלה באתרי השאלות מוצגת בצד התשובות המצטברות, והן מצטברות. אין אחריות לאיכותן, אבל יש אחריות כמעט מלאה שלכל סיר יהיה מכסה ולכל שאלה יינתן מענה. רובן המפתיע של התשובות נכונות, ורוב העצות טובות, תומכות, אפילו מחממות את הלב. אבל יש גם הרבה זבל.

 

אם זהו המקור שעליו נסמכים התלמידים בהכנת שיעורי הבית, אם משם נלקחות תובנות הנוגעות לטיפול רפואי או להתנהלות העסקית, אם זוהי המשענת המחליפה את הסבתא בענייני הלב וניהול הבית - יש בהחלט סיבה לחשש. מאחר שאי אפשר ולא רצוי לסגור או לאסור, צריך בהחלט ללמד את עקרונות האוריינות: על מה אפשר לסמוך ומתי.

 

להבדיל מויקיפדיה, באתרי השאלות לא בודקים את התשובות, מוסיפים ומשפרים. לגולשים יש פחות כלים של ניהול, פיקוח ועריכה. אין מוצר סופי, אין סדר כמו בפורטלים נושאיים. אין גם ערכים משותפים, הדוגלים בניטרליות, בפתיחות או בכללי קניין רוחני נוקשים. אין פרויקטים משותפים של טיוב התוכן או מאמצים קבוצתיים לכסות תחומים מסוימים. במילים אחרות, אין שם קהילה. לכן גם אין כמעט דיאלוג, ואין שימוש בגוף ראשון רבים, כמו אצל אנשי ויקיפדיה. מנגד, האווירה באתרים האלה הרבה יותר פתוחה, פחות מעונבת. זה קרנבל של שואלים ומשיבים. דווקא חוסר הסדר הוא חלק מהקסם, לא רק מקור האיום.

 

 

האיש החושב. לז'אנר השו"ת יש הצדקה עסקית האיש החושב. לז'אנר השו"ת יש הצדקה עסקית צילום: shutterstock

 

לאור ההבדלים האלה, ההתפתחות האחרונה מעניינת במיוחד. מייסד ויקיפדיה, ג'ימי ויילס, החליט להיכנס גם הוא לזירת השאלות והתשובות, והקים את wikianswers - answers.wikia.com. הוא לא רק נכנס לשדה צפוף, הוא גם מתנגש באתר שאלות ותשובות אחר, ישראלי במקורו, שנקרא WikiAnswers - wiki.answers.com.

 

גם גוגל הענקית ניסתה לפרוץ דרך בתחום הזה. ב־2001 היא השיקה את Google Answers, אתר שבו הגולשים יכלו לשאול, לשלם - ולקבל תשובות מקבוצה נבחרת של מאות משיבים מוסמכים. עשרות אלפי שאלות הופיעו שם, וכמה מיליוני דולרים התגלגלו בדרך לתשובות. אבל ב־2006 האתר נסגר, מסיבה שעדיין אינה ברורה. אולי מנהלי גוגל זיהו שהאתר הוא בעצם מענה חלוש למדי לשירות של יאהו. אתר השאלות והתשובות Yahoo Answers שולט בזירת השאלות והתשובות. ב־2006, כמעט במקביל לסגירת האתר של גוגל, פרסמה יאהו את השאלה העשרה מיליון (!). היום, מספר השאלות שעולות לאתר בחודש גבוה בהרבה, ב־Yahoo Answers יש כבר 400 מיליון תשובות, ומספר המשתמשים עומד על 120 מיליון גולשים.

 

יאהו היא גם המובילה ביצוא הפורמט לשפות שאינן אנגלית. בצד אתרים עצמאיים שמקורם בקוריאה, בסין, בדרום אמריקה ובאזורים אחרים, יאהו מפעילה יותר מעשרים גרסאות בשפות נוספות. דווקא בעברית הסוגה הזאת פחות מפותחת, ואינה זוכה לפופולריות דומה לזו שנרשמת בשאר העולם. האם אנו מסתפקים בשאלות ותשובות באנגלית? האם יש לנו פחות פנאי או סבלנות לעניין? האם אנחנו פחות סקרנים? הרי איש לא יחשוד בנו שאנחנו לא ששים לתת תשובות או להציע הצעות - בכך אנחנו דווקא מצטיינים. האם במקום להיות חכמים, רשעים או תמים, אנחנו בעצם אלה שאינם יודעים לשאול? ואולי זה דווקא שאנחנו לא יודעים לשאול ברשת?

 

זה מזכיר לי את הבדיחה החבוטה על הילד שלא מפסיק לשאול. "אבא למה השמים כחולים?", הוא שואל, ואביו עונה: "לא יודע". כעבור כמה דקות הוא שואל שוב: "אבא, למה הדשא ירוק?". "לא יודע". והילד בשלו: "אבא, למה כלבים נובחים?". "לא יודע". לאחר הרהור שואל הילד: "אבא, זה בסדר שאני שואל אותך כל כך הרבה שאלות?". והאב עונה: "שאל, בני, שאל. אם לא תשאל איך תדע?".

 

פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. sheizaf.rafaeli.net

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x