ורמוס האדום

"נטיל הגבלות על חלוקת דיבידנד ושכר, נדרוש שבעלי החברה יוותרו על מניות ונחייב אותם למכור את המטוסים הפרטיים" – כך אמר אתמול רועי ורמוס, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות.

ורמוס המעוניין להנהיג את המאבק הציבורי נגד בעלי השליטה והחברות שגייסו כסף בשנים הטובות בשוק ההון, וכעת מתקשים להחזירו, היה בין אלה שנהנו מהשנים הטובות בשוק ההון.

הוא התביית, בכישרון רב, על זרמי ההון האדירים שעברו מהבנקים לבתי ההשקעות והיטה את המשקיעים באגרסיביות לעבר השקעה במניות. בכל הזדמנות  - וכאלה היו הרבה עבור המרצה והמרואיין המבוקש - הריץ משקיעים לשווקי המניות והדהד את המסר: השקיעו במניות בכל הכוח, גם בחו"ל, ויפה שעה אחת קודם. הנה כמה דוגמאות:

• "הרבה פחות פקדונות, יותר מניות ויותר חו"ל (מרץ 2007)".

• "הסיפור הגדול הוא יציאה לחו"ל – ההטיה של הישראלים להשקעה בארץ גדולה מדי..." (יוני 2007 – קצת לפני התפוצצות בועת הסב-פריים).

• "השוק אמנם עלה ב-33% בשנת 2007 אבל זה לא אומר דבר...יש סיפור מאד מעניין בשוק המניות הישראלי – הכלכלה חזקה, הריבית נמוכה והציבור עדיין לא בפנים" (סוף אוקטובר 2007) "

• "זהו זמן מצוין להשקיע במניות למי שיכול להשקיע לזמן ארוך" (מרץ 2008)

לא בטוח שהמשקיעים והחוסכים לפנסיה הרוויחו מההמלצות של ורמוס - לאור ההתרסקויות בשווקים בחודשים האחרונים; אבל בית ההשקעות שאותו הוא מנהל לבטח נהנה מגידול בדמי הניהול של חוסכים סולידיים לפנסיה ומשקיעים שעברו למסלולים המנייתיים והמסוכנים יותר.

בפסגות לא עצרו את החגיגה של בעלי השליטה 

ורמוס היה אמור להיות "שומר הסף", ולוודא שהפנסיה מובטחת ולא משמשת להרפתקאות פיננסיות. התחרות הקשה שהתפתחה בין בתי ההשקעות עשתה טוב בעיקר למנהלי בתי ההשקעות והפכה את ורמוס וחבריו לכוכבים מתוקשרים וגם אנשים עשירים מאד, אך עזרה פחות לציבור: לא היה מי שייגן על הפנסיות שלו וישמור על זכויותיו. הנה כמה דוגמאות:

ורמוס יוצא נגד המטוסים הפרטיים של הטייקונים, שפסגות אישרה כמה חודשים קודם לכן: פסגות אישרה לאליעזר פישמן לשתף את החברה הציבורית כלכלית ירושלים בעלויות הטיסה במטוס הפרטי של בעל השליטה (פברואר 2007). אז זה עוד היה באופנה. אבל שנה לאחר מכן, שהמשבר בשווקים כבר בעיצומו, מוזר לגלות את פסגות בין אלה שהצביעו בעד ההסדר שאפשר ללב לבייב להשתמש במטוס הפרטי באפריקה ישראל (פברואר 2008) ,והסדר דומה שאושר גם בדיסקונט השקעות מקבוצת דנקנר (אפריל 2008).

ורמוס יוצא נגד המשכורות והבונוסים אך פסגות אישרה שכר נדיב ובונוסים לבעלי השליטה וילדיהם: בפסגות לא התרגשו מחוסר הניסיון של רונה דנקנר הצעירה, בתו של נוחי דנקנר בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי ואישרו את תנאי העסקתה הנדיבים בדסק"ש בתחילת 2008. בפסגות גם לא התנגדו למתן האופציות לצבייה לבייב, בתו של לב לביב בעל השליטה בקבוצת אפריקה ישראל.

ורמוס מדבר על חברות שסיכנו את כספם של המשקיעים:  באפריל 2008, אחרי שהמשבר הפיננסי כבר היה בשיאו, וכבר היה ידוע כי השפל בשוק הנדל"ן בארה"ב הולך ומחמיר, מאשרת פסגות לנכסים ובניין מקבוצת דנקנר לרכוש זכויות נוספות בפרויקטים למגורים בלאס וגאס (שנרכשו מידי שותפיה לפרויקט). כן, זו לא טעות: הגדלת החשיפה ללאס וגאס בשיאו של משבר הנדל"ן בארה"ב. העסקאות של אי.די.בי בלאס וגאס מטופלות על ידי רפי ביסקר שלו אישרה פסגות מענק חד פעמי כמה חודשים קודם לכן.

ניגודי עניינים: פסגות השתתפה בהנפקות אג"ח כמו למשל זו של ויתניה– חברה העוסקת (באופן לא מפתיע) בייזום נדל"ן בארץ ובמזרח אירופה - משני צידי המתרס: היא שיווקה את הסחורה כחתם, ורכשה את הסחורה עבור לקוחותיה - ציבור המשקיעים והחוסכים לפנסיה. אגב האג"ח של ויתניה נסחרות היום בתשואה של 30% - המשקפת את מה שהמשקיעים חושבים עליה (קרוב לתשואת אג"ח "זבל").

בקיצור: טוב שורמוס עובר שינוי תפיסתי. עדיף שיתמקד במעשים, ולא רק בדיבורים.

ועוד משהו: בעד ונגד התערבות - תלוי בפוזיציה

ההתרסקות בשוק האג"ח הקונצרני מביאה לכאב ראש לא רק לטייקונים ולחוסכים אלא גם לבתי ההשקעות שתיווכו ביניהם. ורמוס היה בין התומכים העיקריים בעד התערבות ממשלתית בשוק האג"ח ופריסת רשת בטחון - בצורה שלא בהכרח תייטיב עם העמיתים.  

בתחום אחר, הוא דווקא התנגד להתערבות. בסוף 2007 הוא דיבר נגד השקעה בדולר. כמה חודשים מאוחר יותר, בפאנל בנקאות שנערך השנה, הביע את דעתו הנחרצת נגד התערבות ממשלתית בשוק המט"ח, אמר שיש לתת לשוק להתנקות ובכלל לא טוב להתערב בפעולת ה"שוק החופשי"  - פעולה שעשויה הייתה לחזק את הדולר.