הקרנות הכספיות והכלה האומללה

אוי, איזה מסכן החתן שהמייל האישי ששלח לאחד האורחים בחתונה שלו התגלגל לכותרות הראשיות בכל העיתונים. באמת שאני מרחם עליו. הוא לא ידע שבלחיצת send אחת הוא יביך את עצמו ביג טיים ויפגע באחד הנושאים היחידים שבקונצנזוס, נושא שכולם יודעים שצריך לדבר עליו אבל אף אחד אינו מעז — סכומי הצ'קים לחתונה. האמת, אני מרחם יותר על אשתו, שלא היתה מודעת למייל, כפי שטרח לציין זאת החתן במכתבו, שגם היא גילתה עם כל עם ישראל כמה דברים חדשים על בעלה. הוא לא רק מנהל רשימת מתנות לחתונה כמו כולנו, הוא גם נוזף בקמצנים. חצה את הקו האדום. יתרה מזאת, היא גם נתקעה עם הסחורה המעניינת להרבה שנים.

מבחינתי, חתן יקר, אם אתה לא חושב שתצליח לעמוד בהוצאות האירוע - אל תקיים אותו. אם אתה קונה מנה לחתונה ב־350 שקל, אל תתפלא אחר כך אם לא כל המוזמנים מכסים אותה; בכל אופן, כשאתה מתכנן אירוע בסדר גודל כזה, אתה צריך לדעת שאמנם תרוויח את הכבוד המפוקפק של אמרגן "חתונת השנה", אבל גם תצטרך לשאת בעלויות.

כלה אומללה אחרת השבוע היתה הקרן הכספית. כמה בתי השקעות שנראה כי התחתנו עם הקרנות הכספיות שלהן הודיעו על העלאת דמי הניהול של הקרנות מ־0% ל־0.125%. שווי הכלה עלה מאפס גמלים לחצי דבשת. יומיים לאחר מכן ראו כמה מהמנהלים את הפדיונות שהחלו להצטבר בקרנות הכספיות וחזרו בהם מהודעתם. דמי הניהול ישובו להיות אפס.

הסיפור החל בינואר השנה, כשנוצר מכשיר ההשקעה שכל מטרתו לספק תשואה שקלית סופר סולידית למשקיעים לטווח קצר. אז התעוררו החברות והחלו להתחרות על הצרכן. מובן שבתוך שניות ירדו דמי הניהול לאפס, הוצאות השיווק זינקו לשמים ונראה כי מנהלי אותם בתי השקעות רק שמחים להפסיד עוד ועוד כספים. המצב הזה התאים לכולם - אלה קיבלו את נתח השוק שרצו, ואלה קיבלו מוצר בחינם.

אין זה סוד שלנהל קרן כספית בדמי ניהול אפסיים אינה בחירה כלכלית. זוהי בחירה שיווקית גרידא, והרי מי יחזיק במוצר שעל כל שקל שנכנס, לא רק שלא יקבל עליו תשלום אלא גם ייאלץ לשלם עליו הוצאות? כשקנו קופות גמל, לפחות טענו שהם משלמים עבור דטה בייס של לקוחותיהם, שישווקו מוצרים משלימים. במקרה של הקרנות הכספיות, הרי שפרטי הלקוחות אינם מועברים לבתי ההשקעות, כך שלא ברורה הריצה שלהם להפסיד כסף על הכלה הזו, אלא אם כן ישנם מניעים אחרים - לא כלכליים. הסוף ידוע לכולם - דמי הניהול שבו להיות אפס ועד הפעם הבאה יש לנו שקט, לפחות בגזרה הזאת.

ההשוואה בין שני הסיפורים מתבקשת. גם כאן, כמו בסיפור החתונה, הראוותנות והשחצנות הכריעו, והמחיר הכלכלי של ההרפתקה הזו אינו משחק תפקיד, העיקר שיהיה הכי גדול והכי יפה.

גם כאן, מי שפצח במהומה גילה בסוף שלו זה עולה יותר, וגם כאן ניסו להחזיר את הגלגל לאחור ולצמצם את ההפסדים. אבל בסיפור הקרנות הכספיות, שלא כמו בסיפור החתונה, אפשר היה להתחרט, ולמרות הכותרות שבעיתון, להודיע שזה לא יקרה. וכך, שנייה וחצי אחרי שהבינו בהנהלת החברות שכותרות כאלה אינן מיטיבות עם אף אחד, חזרו בהם בתי ההשקעות ודמי הניהול שבו להיות אפסיים. הלקח שלמדנו משני הסיפורים האלה הוא ברור: אל תקפוץ מעל הפופיק, אם אתה לא בטוח שאתה יכול לעמוד בזה, אחרת תעשה לעצמך בושות.

הכותב הוא מנהל השקעות בכיר בשוק ההון