סמנכ"ל בבית ההשקעות פיוניר: "בחיפושי זהב מרוויח מי שמוכר ציוד כרייה"
סם וורדוול לא מאמין בהשקעה ישירה בסחורות. הוא מעדיף חברות כרייה, ספקיות ציוד או חברות תחבורה הנהנות מהגאות בשוק הסחורות
קריסת בנק המשכנתאות אינדימק, והסכנה המרחפת מעל ראשיהן של סוכנויות המשכנתאות הפדרליות פאני מיי ופרדי מק, החריפו את הסנטימנט השלילי הקיים ממילא כלפי שוק ההון האמריקאי. אך האם כשהשוק קורס, אפשר למצוא הזדמנויות השקעה? "התשובה היא 'כן'", סבור סם וורדוול (Wardwell), סמנכ"ל בכיר לקשרי משקיעים בבית ההשקעות פיוניר אינבסטמנטס (Pioneer Investments).
בית ההשקעות מנהל נכסים בכ־300 מיליארד דולר, באמצעות 122 קרנות נאמנות ברחבי העולם, כאשר יותר ממאה מהן זכו לדירוג ארבעה וחמישה כוכבים מצד חברת דירוג הקרנות הבינלאומית מורנינגסטאר. פיוניר מתפקד כיום כחטיבת ההשקעות של הבנק האיטלקי יוניקרדיט (שלו שווי שוק של 84 מיליארד דולר) ופועל ב־25 מדינות ברחבי העולם. בישראל הוא מקיים שיתוף פעולה אסטרטגי עם בית ההשקעות אי.בי.אי.
מחיר הנפט יירד
כ-80%–90% מכספי קרן הדגל האמריקאית של פיוניר מושקעים בחברות אמריקאיות גדולות (large cap, blue chip) בעלות פעילות עסקית גלובלית, והשאר מושקע בחברות זרות. וורדוול מציע לנקוט גישה זהירה בכל הקשור להשקעות בתחום הפיננסי.
כאשר נשאל וורדוול כיצד מזהים הזדמנויות השקעה, הוא מציע לשים לב לנתוני הליבה של החברה, לדו"חות הכספיים שהיא מפרסמת ולשדרת הניהול שלה.
ומה לגבי שוק הסחורות הגואה? בפיוניר מעדיפים שלא להשקיע ישירות בסחורות (אף שהביקוש לתירס, חיטה ופלדה, למשל, גדול מההיצע) מתוך הערכה כי בשוק מעורבים ספקולנטים.
אז במה כדאי להשקיע?
"כשכולם רצים אחר הזהב, ירוויח מי שימכור ציוד כרייה ולאו דווקא מי שיכרה אותו", מצטט הסמנכ"ל את הפתגם הידוע. נאמן לעיקרון הזה משקיע וורדוול בחברות המרוויחות מהגאות בביקוש לסחורות, כמו חברות לשינוע דשנים או דגנים, חברות רכבות המובילות סחורות (Norfolk Southern, למשל) וחברות הבונות אוניות מטען.
"אפשרות נוספת", ממשיך וורדוול, "היא להשקיע בחברות לציוד חקלאי (כמו John Deer) וחברות זרעים. בתחום המתכות ישנן חברות כמו יצרנית האלומיניום אלקואה וחברות כרייה כמו ריו טינטו".
לפי אותו היגיון, וורדוול מציע להיות זהיר בהשקעה ישירה בנפט: "140 דולר לחבית איננו מחיר ריאלי לטווח הארוך. אין ספק שמחירי הנפט יירדו, גם אם לא לרמתם הנמוכה הזכורה מהעבר. הייתי אומר שנקודת האיזון למחיר חבית נפט היא בסביבות 80 דולר, וכל מחיר גבוה יותר יניב לחברות הקידוח רווחים".
במי כדאי להתמקד בענף הנפט?
"בחברות קידוח ובחברות המייצרות ציוד קידוח. לעומת זאת, יש לתת משקל חסר בתיק ההשקעות לחברות המזקקות נפט, מכיוון שמחירי הנפט מאמירים ושולי הרווח של החברות נשחקים".
הזדמנות בשוק הנדל"ן
בתקופה סוערת שכזו, שבה מחירי הסחורות והאנרגיה מאמירים, מנסה הממשל האמריקאי להחזיר את כוח הקנייה לצרכנים. מכיוון שקצב עליית השכר הממוצע במשק אינו מדביק את קצב עליית מחירי המזון והדלק, יש לכך השלכות על תחום הקמעונאות.
בית ההשקעות פיוניר ממליץ למזער חשיפה לסקטור הקמעונאות, המושפע מאוד ממצבו של הצרכן האמריקאי הנאלץ להתמודד גם עם נטל המשכנתאות וגם עם מחירים מאמירים - וכל זאת בשעה שמצבו התעסוקתי פחות בטוח. מגזרים בעייתיים נוספים המוזכרים בהקשר זה הם התעופה, המכוניות והתיירות.
יש נקודת אור?
"כולנו יודעים בדיוק מהן הבעיות שמהן סובלת הכלכלה האמריקאית: מחירי הנדל"ן בנפילה, מאזני הבנקים נפגעו, כוח הקנייה של הצרכנים נחלש ומחירי הנפט והסחורות מאמירים.
"מצד שני, צניחת שוק הנדל"ן מאפשרת ליותר אנשים לקנות בתים. נוסף על כך, לאחר המחיקות הגדולות נקטו הבנקים האמריקאיים מהלכים אגרסיביים ומהירים לתיקון מאזניהם באמצעות גיוסי הון מסיביים. אינני אומר שהמשבר הפיננסי מאחורינו, אבל אני סבור שהשיא שלו היה בין ינואר למרץ השנה, וכלכלת ארה"ב תתחיל לצבור תאוצה, גם אם היא תהיה אטית יותר מבעבר. יש לזכור כי הדולר החלש עוזר ליצואן האמריקאי להגדיל את נתח השוק שלו בעולם, ומאפשר לצרכנים האמריקאים לקנות מוצרים מקומיים במקום מיובאים. זהו בהחלט מצב התומך בכלכלת ארה"ב".
