מבחן דרכים: נמר של נייר
ה־X Type המשופרת של יגואר שהגיעה לישראל היא מכונית טובה למי שחשוב לו לשים יגואר בחניה
המפתח של יגואר X Type לא דומה למפתחות של דגמי יגואר הבכירים. מדובר במפתח מהסוג הנשלף, כזה שקופץ בלחיצת כפתור - גימיק שאימצו יצרני רכב בסוף שנות התשעים.
לאחות הבכירה של X Type יש מפתח חכם, כזה שחש מתי בעל המכונית קרוב. המפתח של X Type נראה כמו גרסה מהודרת למפתח של פורד מונדיאו. X Type נחשבת לחייל ותיק במונחים של תעשיית הרכב.
כשהוצגה בשנת 2001 היא נחשבה חריגה במשפחת יגואר: בעוד שהיריבות המסורתיות ב.מ.וו, אאודי ומרצדס שקדו על תכנון מכוניות מנהלים קטנות וספורטיביות, כמו ה־A 4, או ב.מ.וו סדרה 3, יגואר לא התמקדה בפלח שוק זה, ולכן ה־X Type גררה לא מעט הרמות גבה והכינויים זרמו: חובבי המותג, שעיקמו אפם למראה הירידה אל העם, קראו לה "יגואר לעניים". ולא בכדי: בעוד שב.מ.וו ומרצדס תכננו עבור מכוניות המנהלים הקטנות שלהם שלדות ייעודיות, יגואר פנתה אל מחסן החלפים של חברת האם פורד ושאלה שלדה של פורד מונדיאו מהדור הקודם ומערכות חשמל ואלקטרוניקה.

גם המנוע, בנפח 2.5 ליטרים, חולק חלק ניכר מרכיביו עם זה של גרסתה הבכירה של המונדיאו. השותפות עם פורד גם אפשרה שימוש ברכיבים כמו מנוע דיזל וגם במערכת הנעה כפולה.
רגע לפני שבעל הבית ההודי החדש של יגואר יטרוף את הקלפים, הוחלט ביגואר על סדרת שינויים ושיפורים ל־X Type. על פי יגואר מדובר בלא פחות מ־500 שינויים. אם סופרים בדקדוק מגלים שחלקם הם ברגים חדשים בפגוש, או עיצובים חדשים לחצאיות הצד. אבל יש גם שינויים חשובים: תוכנת ניהול המנוע שונתה וחילצה עוד כמה כוחות סוס, המושבים שופרו וגם המערכות האלקטרוניות.
אינטימיות נעימה
מבחוץ קשה להבחין בשיפורים. הגריל הקדמי שונה, גם הג'אנטים, אבל מעבר לאלה נדרשת חדות עין כדי לאתר את השינויים. תא הנהג אינו שונה משמעותית מזה של X Type הקודמת. אין תחכום אלקטרוני בסגנון האחות הבכירה XF, רק משטחי פלסטיק דמויי עץ שזרועים בכפתורים רבים לשליטה ברדיו, במזגן ובדיבורית.
אחרי שמסיימים להתעסק בכפתורים מבחינים שגם ב־X Type יגואר עושה את מה שהיא יודעת לעשות: מושבים נוחים וסביבת נהג שעוטפת ונותנת תחושת אינטימיות נעימה. בנסיעה איכות שיכוך הבורות והרעשים טובה, אך נופלת מזו של מתחרות כמו ב.מ.וו סדרה 3. בכביש מפותל X Type עושה את עבודתה נאמנה, אך לא מערבת את הנהג, בגלל ההגה השתקן והבלמים שמתעייפים במהירות. שדה המחיה הטבעי של X Type הוא כבישים מהירים, שם היא מרגישה קטנה מגודלה האמיתי ומסוגלת לשייט במהירות גבוהה בלי לעייף את הנהג.
קשה להחליט איך לשפוט את X Type. אפשר לשפוט אותה כיגואר וכאן ניכר מוצאה הפשוט. אפשר להשוות אותה למתחרות הגרמניות, וכאן פער הדורות מורגש. אך אפשר גם לשפוט אותה בתור מה שהיא: יגואר למי שרוכשים לראשונה מכונית פאר. חדות ההיגוי תופסת מקום משני בסולם העדיפויות שלהם, הרבה אחרי הסמל שמתנוסס על קדמת המכונית. מכיוון שאת הכסף הגדול הם טרם הרוויחו, כל שקל חשוב להם. וכאן היגואר, שזולה בעשרות אלפי שקלים ממחירן של רוב המתחרות, מצטיינת.


