קרייזלר סברינג החדשה מתחזה למכונית אירופית
קרייזלר סברינג מצליחה להתמודד עם שיבושי כביש ועיקולים בצורה סבירה יחסית לאמריקאית, אבל עדיין רחוקה מהרמה של האירופיות
ג'ים, או בוב או חורחה עובד 30 שנה בפס ייצור של קרייזלר במישיגן. הוא מפקח על הרכבת דלת הנהג בסברינג. אבל שוכח למחוק את הוראות ההרכבה ששורבטו בטוש על דלת הנהג. וכך המכונית מגיעה לידי "כלכליסט" עם השרבוטים האלה. הסיפור שלו הוא סיפורה של קרייזלר.
בשנים האחרונות עברה החברה תהפוכות, שהחשובה בהן היתה מכירתה מידי דיימלר קרייזלר לחברת ההשקעות סרברוס. סברינג היא אחד הפירות האחרונים של האיחוד. מדובר במכונית המבוססת על פלטפורמה שעליה מבוססת גם מיצובישי אאוטלנדר. במבט ראשון, סברינג מרשימה. בניגוד למתחרות אחרות בקבוצת המחיר, כמו טויוטה קאמרי, קשה לא להבחין בה. העיצוב נאה, בעיקר מכיוון שסברינג נחשבת מכונית קטנה במונחים אמריקאיים.

אבל הרושם משתנה כשנכנסים פנימה. הפלסטיקים לא נעימים למגע, איכות ההרכבה לא תמיד אחידה והתחושה הכללית היא שדרושה מתיחת פנים. קרייזלר, שמודעת לבעיה, הודיעה לאחרונה על מקצה שיפורים. סברינג, לפי קרייזלר, מיועדת לשוק האירופי, ואפשר לומר שמבחינת התנהגות היא קולעת למטרה, בערך.
בכביש הסמוך לים המלח סברינג מצליחה ברוב המקרים להתמודד עם שיבושים ועיקולים שיגרמו לאמריקאיות רבות לקפץ. ההתנהגות, אגב, עדיין לא ברמה אירופית. המנוע חזק, אבל תפעול תיבת ההילוכים האוטומטית, במיוחד במצב ההעברה הידני, מסורבל.
קרייזלר סברינג לא מיועדת לכולם. העיצוב מבדיל אותה לטובה משאר המתחרות, אבל חינניות לא מחפה על תא נוסעים ירוד. ויש עוד בעיה: שברולט מאליבו - אמריקאית שזולה בכ40- אלף שקל מסברינג, וגם עולה עליה באיכות הגימור. אפשר רק לקוות שסברינג המחודשת תהיה טובה יותר.


