סגור
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
נגיד בנק ישראל אמיר ירון (צילום: אלכס קולומויסקי)

בנק ישראל בהודעה חריגה: יוצא בתוכנית למכירת 30 מיליארד דולר במטרה לחזק את השקל

זוהי הפעם הראשונה מאז שנות ה-90, ימי המעבר לשער חליפין נייד, שבה מחליט הבנק על מכירת דולרים; נכון לסוף אוגוסט עמדו יתרות המט"ח של בנק ישראל על 203 מיליארד דולר; ההודעה כוללת מסר ברור לשווקים: בכוונתו לפעול "ככל שיידרש", כדי למנוע פיחות חריף נוסף בשקל

הודעה דרמטית של בנק ישראל על מכירת דולרים, במטרה לבלום את הפיחות המהיר בשקל, סכום של 30 מיליארד דולר.
"הבנק יפעל בתקופה הקרובה בשוק ככל שיידרש על-מנת למתן את התנודות בשער השקל ולספק את הנזילות הנדרשת להמשך הפעילות הסדירה של השווקים". נכון לסוף אוגסט, יתרות המט״ח של בנק ישראל עמדו על 202 מיליארד דולר.
ההחלטה למכור מט"ח היא חריגה מאד - מאז שישראל עברה למשטר של שער חליפין נייד (בשנות ה-90) , הבנק המרכזי מעולם לא יצא בתכנית למכירת דולרים בכדי לעצור פיחות.
הבנק יכול לעמוד בקלות בתכנית כזו, שכן יתרות המט"ח של ישראל עמדו בסוף אוגוסט על כ-203 מיליארד דולר, כ-39% מהתוצר. אך חשוב לא פחות - היא מעביר בהודעה מסר לפיו הוא לא יעצור גם אחרי ה-30 מיליארד: "הבנק יפעל בתקופה הקרובה בשוק ככל שיידרש" ובהמשך "יפעל בכלים העומדים לרשותו בהתאם לצורך".
המסר של הבנק לשוק המט"ח הוא ברור - הוא לא יאפשר פיחות חריף נוסף בשקל. למעשה, האפקט העיקרי של התכנית הוא עצם ההודעה עליה. עם זאת, בבנק יודעים כי מהלך של מכירת מט"ח מסוכן יותר מאשר תכניות לרכישת מט"ח, שכן שחקנים עם כיסים עמוקים עשויים לנסות להילחם בבנק המרכזי.
בעבר, בנק ישראל רכש דולרים כדי למנוע עלייה חזקה מדי בשקל שפוגעת ביצוא הישראלי. מכירת דולרים מצד בנקים היא צעד נדיר מאד שמעט בנקים נוהגים לבצע אם בכלל - האחרון שעשה זאת הוא הבנק המרכזי של יפן, גם הוא במטרה לבלום את הפיחות בין.
יש מטרת ביניים נוספת לבנק והוא דאגה לכך ששוק המט"ח יהיה רציף, סדיר, ונזיל. כלומר, שכל שחקן שמנסה להמיר דולרים לשקלים או שקלים לדולרים ימצא את מבוקשו. שכן במקרה שאין נזילות בשוק, שער החליפין עשוי להשתנות במהירות. לשם כך הכריז הבנק כי הוא מפעיל עסקאות החלף (SWAP) בהיקף של עד 15 מיליארד דולר, תכניות אלו מאפשרות לגופים שמעוניינים בדולרים ללוות אותם מבנק ישראל. תכניות מסוג זה הופעלו גם במהלך משבר הקורונה.
ההתערבות בשוק המט"ח משרתת את בנק ישראל גם במאבק באינפלציה, כפי שאמר הנגיד מספר רב של פעמים בחודשים האחרונים: "שער החליפין הוא אולי המשתנה החשוב ביותר בנוגע לאינפלציה", שכן היחלשות השקל מייקרת את המוצרים המיובאים. המשך הפיחות היה דוחף את האינפלציה עוד ועוד כלפי מעלה, ומביא לעוד העלאות ריבית. הבנק עד כה סבר שהוא לא יכול להתערב בשוק המט"ח, שכן התערבות כזו תהיה נגד כוחות השוק, אך כעת – בזמן המלחמה – הבנק סבור כי ההתערבות שלו תואמת את כוחות השוק הבסיסיים, ובהתערבותו הוא מונע את המשך האינפלציה, ומקטין את הצורך בהעלאות ריבית נוספות.
מטרת התכנית היא "למתן את התנודות בשער השקל". הבנק לא מבטיח ולא רוצה להבטיח שלא יהיה פיחות. הוא משתמש במונח של 'מיתון התנודות', מונח שמאפשר לבנק להגיד, 'למרות שאני מתערב, אני לא מתכוון לפעול נגד השוק', אלא רק למנוע מצבים שנראים כמו 'כשל שוק'.
כשל השוק נובע מכך שמקובל להגיד כי השווקים מגיבים ב'תגובתיות יתר' למלחמות ולמצבים בטחוניים. ואכן, לפני הודעת הבנק, השקל הגיע במסחר מוקדם (בשוק האסייתי) לרמות של 3.96 ו-3.98 שקלים לדולר.
אף שהמלחמה היא ללא ספק התירוץ של הבנק למכור מט"ח, הבנק לא מזכיר במפורש את המלחמה, זאת מכיוון שהפיחות בשקל החל כבר בתחילת השנה - על רקע הכוונה לבצע שינויים במבנה המשטר בישראל. עד עכשיו הבנק בחר שלא להתערב בטענה כי "אף אחד לא יודע מה פרמיית הסיכון האמיתית של ישראל", כלומר, בבנק העריכו שייתכן שהרפורמה החלישה את השקל באמת, ולא מדובר בהחלשה זמנית, ולכן הבנק לא צריך ולא יכול להתערב בשער השקל.
בנק ישראל הגיע למעשה למצב מורכב. מצד אחד, הוא החליט למנוע פיחות עודף של השקל בעקבות המלחמה. אך מצד שני, הבנק העריך עוד לפני המלחמה כי איננו יודעים מהו שער החליפין הנכון בעקבות השינויים המשטריים. הבנק לקח על עצמו מטלה מורכבת של מניעת הפיחות של השקל, אך הוא עושה זאת תוך בעינים קשורות למחצה. זאת משום שיש קושי אמיתי לדעת מה שער השקל בשיווי משקל.