כשהקים בשנת 1905 את רולקס, בלונדון ולא בשוויץ, ספק אם הנס וילסדורף חלם שיבוא יום ורולקס יהיה לשם נרדף לשעון יוקרה, כמו ג׳יפ לרכב ארבע על ארבע, פריג׳ידר למקרר או אורן חזן ל... בעצם לא משנה למה, אתם יודעים לבד.
כשרוצים היום לתאר את הקהל המפונק של מכבי תל אביב בכדורסל, אלה שעוזבים לפני הסיום בשביל להימנע מהפקקים, קוראים להם ״קהל הרולקסים והפרוות״. פרוות ספק אם מישהו לובש היום למשחקי מכבי ורולקסים? יש שעונים יקרים מהם בהרבה, יש אולי שעונים טובים יותר, יש בוודאי משוכללים יותר ובעלי מסורת מפוארת יותר, אבל כמו רולקס פשוט אין. חברה יחידה במינה, עם סיפור מדהים ומייסד יוצא דופן.
אז מה זה רולקס?
בשנת 1905, הנס וילסדורף, צעיר יליד גרמניה, פתח עם דודו אלפרד דיוויס חברה צנועה ליצור שעונים בלונדון. הגרמני, שבשוויץ עבד בתור מותח שעוני כיס (כן, היה כזה מקצוע והוא אפילו הכניס לו 80 פרנק לחודש), חלם לעשות שעונים במחירים נגישים. שעוני כיס כמובן, כי אדם רציני בתחילת המאה הקודמת היה שומר את השעון שלו בכיס ולא בשום מקום אחר.
השניים התחילו לא רע, תחת השם וילסדורף את דיוויס, אבל לא הותירו חותם משמעותי על עולם השענות השמרני. גם המעבר שלהם לשוויץ כעבור עשור, נבע בסה״כ ממניעי מס לאחר הכבדה של ממשלת הוד מלכותו במיסוי על היצרנים. אגב, השם רולקס ניתן לחברה רק בשנת 1914 ועד היום אף אחד לא יודע מה הוא אומר, גם לא וילסדורף עצמו. הוא סיפר שניסה אלפי צירופים, אותיות שונות, הלחמים של מילים משפות שונות עד שיום אחד בעודו נוהג בכרכרה הדו קומתית שלו, פתאום מלאך לחש לו באוזן רולקס. כבר בשנת 1908 רשם את השם החדש, אולם רק ב-1914 התחיל להשתמש בו. העובדה שוילסדורף עצמו טוען שאין לשם משמעות, לא מפריע לעשרות תיאוריות מאיפה הגיע השם להציף את הרשת. גגלו Rolex Name ותבלו.
העשור הראשון בשוויץ לא חולל פלאות במותג החדש בעל השם המוזר, עד שב-1927 הגיע הדגם משנה המשחק. רולקס אויסטר, השעון הראשון (שעון יד כבר כמובן) העמיד למים. וילסדורף שהיה גאון מיתוגי לא פחות ואולי הרבה יותר ממה שהיה גאון שענות, העמיד בחנויות שמכרו את המותג אקווריומים ובתוכם נח לו שעון הרולקס אויסטר, פועם ומתקתק כאילו הוא לא מוקף מים ודגים.
במקביל הוא גם דאג לקחת שחיינית מובילה כפרזנטורית, מרצדס גלייצה שמה, ששחתה את תעלת למנש כשהיא עונדת את השעון דווקא על צווארה. כמובן שהשעון לא איכזב והמשיך לתקתק גם כשיצא מהמים. הציבור הצביע ברגליים, ולמעשה בפרקי הידיים ונהר לחנויות לקנות את השעון החדש שמאפשר להתעלם מהמים כגורם מפריע. באירופה הגשומה, זה לא היה עניין של מה בכך.
שלוש שנים מאוחר יותר רולקס הוציאה את השעון האוטומטי הראשון, "אויסטר פרפטואל", ומאז כבר לא הביטה לאחור. כמעט שלושה עשורים אחרי שהוקמה, 15 שנה אחרי שהתמקמה בשוויץ, הייתה רולקס לא רק לסמל לאיכות אלא גם לחדשנות טכנולוגית.
 |
|
אין מי שלא מזהה את הכתר המפורסם. ROLEX GMT MASTER II BLNR
|
צילום: pixabay
|
זוהי בעצם גם דרכה של רולקס עד היום. מצד אחד, המותג כמעט ולא מוציא שעונים מלאי קומפליקציות או ״שכלולים״. שעוני רולקס לרוב כוללים שעה, תאריך, לפעמים שעה במקום נוסף בעולם וזהו. דגם אחד בלבד, ה"דייטונה", דגם אייקוני כמובן, כולל גם סטופר (״כרונוגרף״) והוא אחד המבוקשים ביותר בשוק הן בתור חדש והן בתור יד שנייה. לאחרונה נמכר שעון הדייטונה של השחקן פול ניומן ב-17.8 מיליון דולר ושבר את השיא לדגם המדובר. מדובר בסה״כ בשעון שמראה את השעה, עשוי מפלדת אל חלד ובנוסף נהנה מסטופר.
בניגוד לחברות שמתגאות בשעונים שמאפשרים שעון מעורר, לוח שנה המראה את היום, השנה, החודש וכו׳, מצב הירח, גרמי השמיים ועוד, רולקס כמעט ולא נוגעת בדברים האלה. החדשנות שלה עוסקת בחומרים חדישים, בשיטות אטימה מתקדמות, בצמידים המתאימים ליד כאילו נולדו עליה ובמנגנונים חזקים, עמידים ומתקדמים המריצים את השעון. כמובן שכל שעון שרולקס מייצרת, ומדובר על הערכות של בין 800 אלף למיליון בשנה, מוסמך על ידי המכון השוויצרי להסמכת שעונים בתקן COSC הניתן לשעונים העומדים במבחנים מחמירים של דיוק. שעוני רולקס לרוב עולים על הנדרש מהתקן וסוטים עד שתי שניות ביום לכל היותר, מרשים מאוד לשעונים מכניים שאינם מופעלים בסוללה וגביש קוורץ. רולקס לעולם לא מעטרת את המנגנונים שלה ואינה מאפשרת לראות אותם דרך גב שקוף, כפי שעושות כל חברות העל ולעיתים נדירות מוציאה שעונים על רצועות עור ולא על צמידים. שם המשחק הוא איכות, תכנון חסר פשרות ומסורת. את השואו-אוף משאירים בחברת רולקס ליצרנים אחרים.
 |
|
ביצועים, לא עיטורים. מנגנון רולקס 3175
|
צילום: pixabay
|
למגזין השעונים הישראלי היכנסו לאתר
השעון של צ׳רצ׳יל
לצד התדמית היוקרתית של רולקס ולצד המיתוג החד משמעי כחברת השעונים המוכרת ביותר בעולם, יש כמה דברים שאפשר ללמוד מרולקס ובמיוחד מהנס וילסדורף, האיש שמאחוריה. שלושה דברים בולטים מעל הכל.
בשנת 1946 מקים וילסדורף את חברת הבת טיודור. הרעיון פשוט, לייצר שעונים ברמה דומה עד זהה לרולקס, כאשר בהתחלה השעונים חולקים ממש מכלולים ואפילו את סמל הכתר המפורסם, ומצד שני לאפשר לאנשים לקנות ביתר קלות את מוצרי החברה. החלום של וילסדורף על מוצרים נגישים לא התגשם ברולקס, שהפכה במהרה לחברת יוקרה, ולכן חשוב היה לו לדאוג ליתר הציבור. עד היום נחשבת טיודור לחברה המייצרת שעונים איכותיים, מבית טוב ובמחירים סבירים ונגישים באופן יחסי לשעוני יוקרה.
במלחמת העולם השנייה הופך שעון הרולקס ללהיט בקרב טייסי חייל האוויר של הוד מלכותה. אותם טייסים עליהם אמר צ׳רצ׳יל ש"מעולם לא היו חייבים רבים כל כך, הרבה כל כך למעטים כל כך". במקרים רבים נופלים הטייסים עם מטוסיהם בשטחי האויב הנאצי ונלקחים למחנה שבויים. שם מסתבר, שהגרמנים אוהבים מאוד את השעונים שמייצר וילסדורף, יליד גרמניה, ומחרימים אותם לשימושם. וילסדורף מתחייב שכל טייס שיכתוב לרולקס ויסביר את נסיבות החרמת השעון, יקבל מהחברה שעון חדש. הוא לא רק מתחייב, אלא מפקח גם באופן אישי על המבצע. בתקופה אפילו בה חלק מהיצרנים השוויצרים גאים בהיותם ספקים של הוורמאכט, וילסדורף מדגים חד משמעית איפה נמצא הלב שלו ובמי הוא תומך. לא עניין טריוויאלי בשוויץ הנייטרלית. בהמשך, אגב, ישלח את השעון המאה אלף לצ׳רצ׳יל ויפציר בו לקבל אותו. רולקס פרזידנט. צ׳רצ׳יל דווקא הסכים.
אבל את הצעד המדהים ביותר שלו עושה וילסדורף עם מות רעייתו הראשונה, כשהוא מבין שיוותר ככל הנראה ללא יורשים. וילסדורף רושם את רולקס כחברה לרווחת הציבור, קרן למעשה, וכך היא נותרה עד היום. למעשה החברה לא שייכת לאיש, ואת רווחיה הלא ידועים היא תורמת לציבור כצדקה. את החברה מנהלת קרן הנס וילסדורף, ולאור העובדה שהיא מוסד צדקה, היא גם לא משלמת מיסים. נשמע כמו מקלט מס? לא כשהכסף למעשה לא נכנס לכיסים של אף אחד, כיוון שלחברה, כאמור, אין בעלים.
אז בפעם הבאה שאתם קונים רולקס, תדעו שלפחות חלק מאלפי הדולרים ששילמתם (לא תמצאו רולקס חדש תמורת פחות מ-5,000 דולר) הולכים למטרה טובה.
לקטלוג שעוני רולקס ושעוני יוקרה נוספים, היכנסו לאתר
כל הזכויות שמורות לכלכליסט ©
