• תפריט
נשים ועסקים

"לפעמים אני אומרת 'זה לא דחוף, לא חיים ומוות', ואז אני אומרת 'רגע, אני מנהלת בית חולים'"

שיעורי ניהול מהקריירה של ד"ר תמר אלרם מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים

מצב משפחתי: בת 46, נשואה ואם לחמישה

השכלה: לימודי רפואה באוניברסיטה העברית, התמחות ברפואת נשים בבית החולים הדסה עין כרם, תואר שני במינהל ציבורי עם התמחות במינהל רפואי באוניברסיטת הרווארד

מסלול מקצועי: עוזרת מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו (2011); סגנית מנהל הדסה עין כרם (2012–2013); סגנית רופא מחוז ירושלים של קופת חולים מאוחדת (2013–2015); מנהלת בית החולים משגב לדך (2015–2017)

כיום: מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים מאז ספטמבר 2017. ממשיכה לשמש רופאת נשים בקופה, יום בשבוע

 

 

1. גם אמהוּת זה ניהול

 

"נולדתי בלונדון, וכשהייתי בת 5 עלינו לישראל והתיישבנו בירושלים. אני בת לאם ספרנית ולאב עורך דין, השנייה משישה ילדים. אני גם אם לחמישה בעצמי. אני אוהבת את הג'ונגל השמח הזה. גם אמהוּת זה ניהול. מצד שני, אני לא חושבת שיש עוד מנהל שעוסק בעבודות בית כמוני.

 

"התשוקה לרפואה נולדה בי עוד בגיל 13, כשקראתי ספרים על בתי חולים. עד היום בית חולים הוא מקום רומנטי בעיניי: היחיד שמשלב קדושה, יצירה, אדרנלין, נתינה ואתגר. כשלפעמים אני אומרת לעצמי 'טוב, לא נורא, נדחה את זה, זה לא חיים ומוות', אני אומרת, 'רגע, אני מנהלת בית חולים'".

 

2. בניהול, כמו ברפואה, צריך להתאים את התהליכים לאנשים

 

"למדתי רפואה והתמחיתי ברפואת נשים. לניהול נחשפתי כשעשיתי תואר שני במינהל ציבורי בהרווארד, ושם גיליתי שמדובר במקצוע מרתק, כי ניהול הוא הדרך לחולל שינויים.

 ד"ר תמר אלרם ד"ר תמר אלרם צילום: רפי קוץ

 

 

"רפואה היא אזור הנוחות שלי, אבל ניהול מרתק אותי יותר. בניהול רפואי כל דקה שונה מזו שקדמה לה. זה עולם של בניית חזון ואסטרטגיה, וזה מה שאני הכי אוהבת בו: לתכנן תהליכים ולחשוב איך לקדם אותם בהתאם לאנשים שאיתם אני עובדת. זה אתגר פסיכולוגי, והוא דומה לזה שיש לי מול מטופלות. אשה יושבת מולי ואני צריכה לזהות מה הצורך האמיתי שלה. זה כיף להיות חלק מתהליכי ריפוי, וזה אותו דבר בניהול. לכן, להיות רופאה מנהלת זה שילוב מנצח: את לוקחת איתך לניהול כלים רפואיים כמו חשיבה, חמלה, סדרי עדיפות, רגישות. בשני המקרים את גם נזקקת לצניעות, לזכור להקשיב, לכבד ולהבין את מי שמולך".

 

3. פוליטיקה ארגונית היא משחק שאין בו מקום לתסכול, עלבון וכעס

 

"ניהול בית החולים משגב לדך היה שיעור גדול בשבילי. זה תפקיד סופר מורכב, כיוון שיש כאן ארגון בתוך ארגון בתוך ארגון: יש את מאוחדת, ובתוכה את מחוז ירושלים, ובתוך זה משגב לדך, שכפוף גם להנהלה המרכזית של מאוחדת — ולכל אחד אינטרסים שונים. למדתי שפוליטיקה ארגונית היא משחק, ושקל יותר לשחק אותו כשלא מערבים בו רגשות כמו תסכול, עלבון או כעס".

 

4. במו"מ כל אחד מגלם תפקיד, ואי אפשר לדלג על שלבים

 

"במשגב לדך ניהלתי לראשונה מו"מ מול ועד העובדים. לא הכרתי את העולם הזה של משאים ומתנים, ולשמחתי פגשתי אז יועצת ארגונית נהדרת, שאמרה, 'יש פה כללים: נפגשים עם הוועד, בהתחלה יש צחוקים, אחר כך צעקות, ואחר כך דנים בהתקדמות'. שאלתי איך זה עובד שדקה אחת צוחקים ואחר כך יש צעקות, והיא אמרה, 'זה המשחק. כל אחד בטייפ־קאסט שלו'. אלה שלבים שחייבים לקרות כדי להשיג את המטרות".

 

5. תמיד תני תשובה. גם כשהתשובה היא "לא"

 

"אין אצלי פנייה שלא נענית. אני תמיד נותנת תשובה, גם כשהיא 'לא'. זה מצמצם את אי־הוודאות בארגון ומבסס את האחריות שלי. לפעמים אני נאלצת לסרב לבקשות מוצדקות בגלל חוסר משאבים ארגוניים, וחשוב שאעמוד מאחורי ה'לא' בלי הצטדקות ובלי להפיל את זה על מי שמעליי".

 

אלרם התינוקת עם אמה בלונדון, שם נולדה. "אני השנייה משישה ילדים, ובעצמי אם לחמישה. אני אוהבת את הג'ונגל השמח הזה" אלרם התינוקת עם אמה בלונדון, שם נולדה. "אני השנייה משישה ילדים, ובעצמי אם לחמישה. אני אוהבת את הג'ונגל השמח הזה" צילום: רפי קוץ

 

6. כולם טועים. החוכמה היא לא לחזור על טעויות

 

"אני תמיד בוחנת את עצמי, איפה אני טובה ואיפה לא. היה אירוע מורכב שבו התייעצו איתי, נתתי עצה לא־נכונה וזה נגמר לא טוב. זה קרה כיוון שלקחתי על עצמי יותר מדי דברים, הייתי בעומס חריג, ולא התפניתי לבעיה הזו במידה מספקת. אין לי את מי להאשים אלא את עצמי. מנהלת מקבלת מאות החלטות ביום, ולפעמים אחת מהן לא נכונה דווקא כשזה משמעותי. החוכמה היא לא לטעות באותו הדבר שוב. מי שלא מסוגל לעשות את התהליך הזה, עדיף שלא ינהל".

 

7. זכרי תמיד מאיפה באת

 

"אני עדיין עוסקת ברפואת נשים, יום בשבוע, לצד הניהול. עבורי זה 'דעי מאין באת'. לפני ואחרי הכל אני רופאת נשים, כך אני מציגה את עצמי כשאני פוגשת מישהו. רפואת נשים היא הוליסטית מאוד, מה שאני עושה עם רוב הנשים הוא לשוחח. אני תמיד מנסה לפצח את מה שנכון לאשה הספציפית שלפניי, וזה תמיד שיח מרתק.

"בסיטואציה של אחת־על־אחת במרפאה יש קדושה. חשבי כמה רפואת נשים היא דבר אינטימי. גם בבדיקה שגרתית, הרבה פעמים יש שם עוד משהו. אתמול הגיעה אליי מטופלת קבועה שנכנסה לא מזמן להיריון, וסיפרה לי ששמעה על מישהי שנפטרה בלידה. המטופלת שלי הפילה באותו יום שבו שמעה את זה, ופתאום הסכנה טלטלה אותה והיא אמרה, 'יש לי ארבעה ילדים בריאים, עדיף לשים התקן'. התרגשתי מהזכות להיות שותפה לחיים שלה. זה הרבה מעבר למי שטכנית מכניסה את ההתקן".

 

8. בתוך הפרקטיות שמרי על אחוזי חולמנות

 

"אבא שלי מאוד רגיש וחולמני, ואמא שלי טיפוס תכליתי ופרקטי. אני 70% אמא שלי, אבל מחוברת גם לחיי הרוח: אני כותבת שירה מאז כיתה ב', זה משחרר מאוד. בילדות גם ניגנתי בכינור ובפסנתר, ובקרוב אני מתכוונת לחזור ללמוד פסנתר".

 

9. בלי שיפוטיות, בלי לחץ

 

"גדלתי בבית דתי־ליברלי. תמיד היתה אצלנו קבלה אמיתית של האחר, את זה שלא חושב כמוך. כשהייתי בי"א ועברתי מלבישת חצאית למכנסיים, אבא שלי הסתכל עליי לרגע ואמר לי: 'יותר יפה לך חצאית'. זה מקסימום הלחץ שהופעל על כל הבחירות שלי בחיים. וגם אני מאוד לא שיפוטית: סיגלתי את זה בעבודה עם אוכלוסייה חרדית, שאורח החיים שלה שונה מהדברים שאני מאמינה בהם. אגב, אני עדיין על הסקאלה הדתית־ליברלית, אולי קצת יותר בצד השמאלי שלה. אני מאמינה שכשאת עושה את מה שנכון לך, אלוהים יחייך לבחירות שלך".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x