מילון כלכליסט
עמנואל ארביב
עמנואל ארביב 
 

עמנואל ארביב: מה נדרש כדי להפוך למנהיג

עמנואל ארביב הינו איש עסקים, המשמש כיו"ר וכמנכ"ל חברת Intergrated Asset Management, המתמחה בענף הפיננסים. בכתבה זו עוסק עמנואל בסוגיית המנהיגות המערבית המודרנית.

בשיתוף אקסיומה

האם יתכן שמדינה כלשהי בארגון המדינות המתועשות (G7) תבחר היום נשיא או ראש ממשלה שישן במשך היום ועובד בלילה, שהדבר שמעורר אותו הוא השמפניה בארוחת הבוקר, שממשיך את יומו בלגימת ויסקי, ובין כך לכך כמעט מביא את משפחתו לפשיטת רגל כדי לממן את התמכרותו לסיגרים קובניים? המנהיג הזה היה כמובן, וינסטון צ'רצ'יל, והתשובה היא כנראה - לא. אגב, צ'רצ'יל הפסיד בבחירות לאחר שניצח במלחמה.



למעט הדייר הנוכחי בבית הלבן, העולם המערבי כיום לא יכול לסבול או לבחור במנהיג בעל אורח חיים ראוותני, גם אם הוא ניחן בתכונות הדרושות להנהיג את מדינתו בשעת משבר. כמובן שצ'רצ'יל לא היה מושלם ואורח חייו אינו מומלץ לאף אדם; עם זאת, יש לתהות אם מערכת הערכים של התקינות הסופר-פוליטית בימינו תורמת למשיכת גברים ונשים, שאינם אומרים רק את מה שהבוחר רוצה לשמוע, אלא מסוגלים לקחת סיכונים פוליטיים אישיים כדי לגבות את מה שנכון, אל מול אופוזיציה חזקה.

אחת המנהיגות האחרונות מסוג זה, מרגרט תאצ'ר, כאשר עמדה מול רבים, כולל במפלגתה, שטענו נגדה שמדיניותה תביא לאיבוד מעמד המפלגה בסקרים, וביקשו ממנה לשנות כיוון, אמרה: "הגברת הזאת לא משנה כיוון". מנהיגים כמוה חסרים עד מאוד.

 

אילו תכונות מצופות ממנהיג?

ישנם סוגים רבים של מנהיגים הנדרשים לתכונות שונות, החל במנהל עסק קטן ועד לנשיא של מעצמה. יחד עם זאת, המטרה שלהם דומה למדי והיא להוביל קבוצה של אנשים לעבר מטרות שהציבו. לשם כך עליהם להפגין מספר תכונות בסיסיות, ובראשן אומץ לקבל החלטה גם כאשר השלכותיה כרוכות בסיכון. בנוסף, תכונה המצופה ממנהיג היא להציג חזון ומטרות שיהיו מובנים וברורים, ולהוביל אל השינוי הכרוך ביישומם, גם כאשר השינוי מעורר חששות והתנגדויות. מעבר לכך, רצוי מאוד שלמנהיג תהיה הבנה של דרך פעולתם של אנשים, תוך שהוא מאזן בין חשיבה רציונלית ובין תגובות רגשיות בעיתות לחץ ומשבר. ולבסוף, אנו מצפים ממנהיג שייתן דוגמה אישית.

 

עמנואל ארביב, יו"ר ומנכ"ל חברת Intergrated Asset Management,
עמנואל ארביב, יו"ר ומנכ"ל חברת Intergrated Asset Management,

 

דוגמה אישית בעידן התקינות הפוליטית

סיימנו את רשימת תכונות המנהיגות בדוגמה אישית, אך כאן אנשים נוטים להתבלבל ולהחליף את היוצרות. הכוונה בדוגמה אישית היא שמנהיג יפעל לפי ערכים מסוימים, שהוא מצפה כי ינחו גם את האחרים. כלומר שיתנהל לאור ערכים הנובעים מפנימיותו שלו, ולאו דווקא מתוך הערכים המקובלים בסביבתו. נכון, מנהיג אינו חייב להיות אקסצנטרי או שובר מוסכמות, ומובן שעליו להתנהל לפי קודים מסוימים של התרבות, אך בעת האחרונה אנו רואים שהיוצרות מתהפכות: עקב הצורך להיבחר במדינה דמוקרטית, מנהיגים אינם מתנהלים ומתבטאים לפי ערכיהם הפנימיים, אלא לפי מה שמוצא חן בעיני התקשורת, בעיני ידידיהם בעולם, ובעיני בוחריהם.

 

אם מקובלת למשל גישה ליברלית "נאורה", החותרת באופן בסיסי לשוויון, אחווה וקבלת האחר, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם מנהיגים המקבלים בסבלנות מופרזת אפילו מעשים החותרים תחת אותם הערכים. יש הגורסים כי דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא אצל ברק אובמה, שהתקשה מאוד להעלות על דל שפתיו את המונח "טרור אסלאמי" ולפעול בנחרצות כנגדו, אף שהדברים היו ברורים לכל עין. ואם מקובלת התפיסה שמנהיג אמור לנהל אורח חיים צנוע ולהיות כאחד האדם, אנו עלולים לקבל מנהיגים שעושים הכל כדי לא לבלוט, להסתיר את נטיותיהם האמיתיות, ובמקרים רבים לנהל חיים כפולים.

 

שאלת האותנטיות של מנהיגים

אין חולק על כך שבעידן התדמית והמיתוג קיים פער מהותי בין החיצוני והפנימי של מנהיגים, והגם שלא מדובר בתופעה חדשה היא נוכחת יותר בימינו. בשאלת האותנטיות דנו לאורך השנים פילוסופים ופסיכולוגים רבים, החל בסארטר וקירקגור, ועד לויניקוט ומיצ'ל. האחרון סבר כי אין להבדיל באופן מוחלט בין "אותנטי" ו – "לא אותנטי" אלא שישנן רמות שונות של אותנטיות. ההבדל בין הרמות הוא זה: ככל שאדם משנה את עצמו על מנת ליצור תגובה מסוימת בסביבה החיצונית, כך רמת האותנטיות שלו יורדת, ולהיפך.

 

מדוע הדבר חשוב לסוגיית המנהיגות? מפני שמנהיגים הם אנשים המצופים להוביל, ולא להיות מובלים. ומפני שעליהם לקבוע חזון ומטרות, לקבל החלטות ולפעול בנחישות ליישומן – גם אם הן כרוכת בסיכון לאבדן אהדת הבוחרים או האהדה העולמית. למעשה, מנהיג שפועל ברמת אותנטיות נמוכה (אם מבחינת אורח החיים או ברמת החזון), עובר תהליך של סירוס. את הדוגמה ההפוכה לכך אנו יכולים למצוא במנהיגים כמו וינסטון צ'רצ'יל.

 

מנהיג שמסוגל לעמוד בפרץ

צ'רצ'יל היה הרבה דברים: עיתונאי, קצין בכיר בצבא הבריטי, היסטוריון, שר הימייה וכמובן גם ראש ממשלת בריטניה בין 1940 ל- 1945. מינויו לראש ממשלה הגיע לאחר הדחתו של צ'מברליין מראשות המפלגה השמרנית, כאשר הנאצים כובשים חלקים גדולים מאירופה ומתחילים לאיים גם על האי הבריטי. ממשלתו של צ'מברליין הובילה קו פייסני מול הנאצים, בהתאם לתפיסות ליבראליות של אותה עת, ולמעשה צ'רצ'יל היה הסמן הניצי שלה שהתריע עוד מ- 1932 על המפלצת המתעוררת בגרמניה. גם לאחר שנבחר נאלץ להתמודד עם לחצים כבדים ביותר מתוך מפלגתו ומצד האופוזיציה, להיכנס לשיחות שלום (או נכון יותר – שיחות כניעה) עם הגרמנים. לכך הצטרפה העובדה שצ'רצ'יל לא היה אהוד במיוחד בקרב העם ובעיקר בקרב הפוליטיקאים. אורח חייו הראוותני, התנהלותו שהייתה לא פעם חריגה, דעותיו השונות – כל אלו הפכו אותו לציפור מוזרה שספק אם ביכולתה לנהל את המעצמה הבריטית, העומדת בפני המשבר הגדול בתולדותיה.

 

אפשר להגיד הרבה דברים על צ'רצ'יל, אך דבר אחד לא ניתן לקחת ממנו: הוא עמד בפרץ, לא נכנס לשיחות הכניעה, הכריז שבריטניה תילחם עד הסוף (שבאותם ימים נראה רע ומר), והצליח לסחוף אחריו את העם האנגלי. לו היה מדובר במנהיג מסורס, המשנה את עורו לפי דעת הקהל, עולמנו היה נראה היום שונה לחלוטין. אז נכון שצ'רצ'יל היה שותה מבוקר עד ערב, מעשן סיגרים יקרים וזורק אמירות שאינן מצופות מראש ממשלה. אבל ההתנהלות האותנטית והשונה הזו קשורה גם אל האומץ שהפגין, ואל ערכי האמת הפנימיים שלו שלא עוותו על ידי "מה שמקובל" או "מה שנכון".

 

סוף עידן הליברליות הנאורה?

אין זה אומר שמנהיג טוב צריך להיות ראוותן או אקסצנטרי, שהרי אישים כמרגרט תאצ'ר או מהטמה גנדי ניהלו אורח חיים צנוע למדי. מה שעליהם להפגין הוא יכולת עמידה בפרץ, הנובעת מעמדה אותנטית שאינה מתפשרת על מה שחשוב להם באמת. כך אנו פוגשים באישים מיוחדים וייחודיים המטביעים את חותמם על ההיסטוריה, בניגוד מסוים למנהיגים המערביים של ימינו, שנראים לעיתים כאותה הגברת בשינוי אדרת. ואם אינכם מסכימים עם קביעה הזו נסו להצביע על ההבדלים המהותיים בגישתם של אנג'לה מרקל, עמנואל מקרון, מריאנו רחוי או של מועצת האיחוד האירופי.

 

אכן, הגלובליזציה הדוהרת והערכים הליברליים שאומצו ברחבי המערב, יצרו אחידות כלשהי בין המנהיגים. ובמקום שישנה אחידות קשה מאוד לעשות שינוי או לצאת מהשורה, גם מול אירועים דרמטיים כמו המלחמה בסוריה, ההתפשטות האיראנית או נהירת הפליטים לאירופה.

 

מצד שני, בשנים האחרונות אנו עדים לראקציה כלשהי במערב, הנראית למשל בברקזיט או בבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, לכל הדעות נשיא שונה שמרשה לעצמו להגיד כמעט ככל העולה על רוחו. גם במזרח אירופה אנו עדים לרוחות חדשות, כאשר מנהיגים שמרניים מנהיגים קו לאומי תקיף, שאינו עולה בקנה אחד עם הערכים המובילים של הליברליות. אין בכך לומר שקו ימני לאומני הוא הנכון ביותר, או שיש לבחור במנהיגים שהיו כוכבי ריאליטי. הנקודה המרכזית היא שחסרים במערב מנהיגים שיכולים להתוות כיוון משלהם, ולהתמיד בו מול הסכנות או אי הנוחות האלקטורלית והמדינית המשתמעת מכך.

 

הראקציות של השנים האחרונות בוודאי לא נעלמו מעיניהם של הפוליטיקאים, ואולי עם הזמן תחזור ההבנה שמנהיג אמור להנהיג את עמו, ולא להיות מונהג על ידיו.

 

 

 
זהו ערוץ פרסומי והידיעות הינן באחריות המפרסמים בלבד. לכלכליסט אין אחריות על תוכן הידיעות המפורסמות