$
דעות

המודעות לתרומת איברים עולה אך הדרך למיצוי הפוטנציאל עוד רחוקה

חוק השתלות האיברים מ־2008 הביא לעלייה משמעותית בשיעור ההסכמה לתרומת איברים. ועדיין, על כל חולה הזוכה מדי שנה לתרומת איבר מצויים ארבעה חולים הממתינים להשתלות

פרופ' יעקב (ג'יי) לביא 16:0212.02.18

בשיתוף המרכז הרפואי שיבא

 

 השבוע הצלתי עוד נפש בישראל. מ', חולה באי ספיקת לב סופנית, שנשקפה סכנה מיידית לחייה, עברה בהצלחה את ניתוח השתלת הלב שביצעתי ובקרוב תשוב לביתה ולמשפחתה. לא הייתי לבדי בהליך ההצלה. חברו לי כתמיד עמיתיי, הרופאים והאחיות של מרכז הלב במרכז הרפואי שיבא. אבל מעל כולם אפשרו לי את ביצוע המשימה קרובי משפחתה של תורמת הלב שנפטרה ואפשרו, בהסכמתם לתרומת איבריה, להציל לא רק את מ' המטופלת שלנו אלא גם שישה חולים נוספים. בלעדיהם לא הייתי יכול לעשות דבר.

 

מ' היא אחת מתוך למעלה מעשרים החולים ברי המזל הזוכים מדי שנה בחיים חדשים לאחר ניתוח השתלת לב בישראל. כמותה זוכים מדי שנה בהזדמנות נוספת לחיים חדשים גם כ־250 חולים נוספים העוברים ניתוחי השתלת כליה, כבד או ריאות. ואולם, על כל חולה הזוכה מדי שנה בתרומת האיבר המיוחלת, מצויים ארבעה חולים נוספים הממשיכים להמתין ברשימת הממתינים להשתלות, מצפים בכיליון עיניים להצלת חייהם וחלקם אף נפטרים בעודם ממתינים.

 

תחום השתלות האיברים הינו היחיד מבין כל תחומי הרפואה בו אין די במומחיות העוסקים בו או במכשור המתקדם הניתן בידיהם. אלמלא אצילות הנפש ורוחב הלב של משפחות הנפטרים, הנקראים ברגע הנורא מכל בו נפטר יקירם להתעלות מעל ליגונם ולהעניק בהסכמתם לתרומת איבריהם חיים לזולת, תקצר ידינו העוסקות במלאכה מלהושיע. מאידך, אין עוד תחום נוסף ברפואה בו המהפך בגורלו של המטופל הינו כה דרמטי ומהיר כמו זה המתרחש בתום כל ניתוח השתלת איבר. מצב של דעיכה גופנית דוהרת וסכנת חיים מיידית הופך באחת ליום הולדת חדש למושתל ולתקווה גדולה לחיים חדשים.

 

פרופ' יעקב לביא, מנהל היחידה להשתלות לב בשיבא   פרופ' יעקב לביא, מנהל היחידה להשתלות לב בשיבא צילום: באדיבות המרכז הרפואי שיבא

 

שנים רבות היתה המודעות הציבורית בארץ לתרומת איברים מן הנמוכות במדינות המערב, ושיעור ההסכמה לתרומת איברים בקרב משפחות הנפטרים עמד על 40 עד 45 אחוזים בלבד. חוק השתלות האיברים שנחקק בשנת 2008, ובו הסעיף הייחודי מסוגו בעולם המקנה לכל מועמד להשתלה החתום על כרטיס התורם (כרטיס אדי), קדימות בתור לקבלת האיבר, הביא בהדרגה לעלייה משמעותית ביותר בשיעור ההסכמה לתרומת איברים בקרב משפחות הנפטרים. ב-2017 עמדה זו על 62 אחוזים, רק ב-3% פחות מזו שנרשמה באותה השנה בארצות הברית.

 

עם זאת, יש להדגיש, רבה עדיין הדרך לפנינו עד שנתקרב למיצוי הפוטנציאל האמיתי של תרומת איברים בארץ. מחקרי דעת קהל רבים שבוצעו העלו בברור כי אחד הגורמים העיקריים להימנעות רבים בציבור הישראלי ממתן ההסכמה לתרומת איברי הנפטרים הינה תפיסה שגויה של עמדת היהדות כמתנגדת לנושא. לאחר שנים רבות של קיטוב בין עמדת ראשי הרבנים בארץ לבין העוסקים בתחום השתלות האיברים, חל באחרונה מהפך של ממש בתחום.

 

בקרוב יושק קמפיין ציבורי רחב היקף, שבו ישלבו לראשונה ידיים גדולי רבני ישראל מכל הזרמים ביחד עם כל קהילת העוסקים בתחום ההשתלות במסגרת המרכז הלאומי להשתלות של משרד הבריאות, בקריאה לציבור לראות בתרומת האיברים מנפטרים מצווה שאין גדולה ממנה, בבחינת כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא.

 

כל מי שזכה לחוות את האושר והוקרת התודה העילאית בעיני החולה המתעורר מניתוח ההשתלה וקולט לראשונה כי זכה בחייו מחדש, לא יכול להישאר אדיש. לעתים נדירות מתגלגלת לידינו הזכות להקנות לזולת אושר שכזה. כל שנדרש הוא ליטול את המכשיר הסלולרי, לחייג 6262* ולחתום על כרטיס אדי – זה הכל. וכפי שנכתב כבר על גב הכרטיס עצמו ומסכם את הנושא במשפט אחד תמציתי: כרטיס אדי, לתת חיים, לקבל חיים!

 

 

לכתבות נוספות היכנסו אל זירת הבריאות >>

x