• תפריט
מגזין מנהלים דצמבר 2017
האדר מגזין מנהלים 25.12.17

ראיון כלכליסט

גיל שויד: "ביום שבו עקפנו את טבע לא שמחתי, חשתי מועקה"

כבר 25 שנה שגיל שויד מוביל לאט־לאט את צ'ק פוינט, עד שהפכה לספינת הדגל הישראלית. בראיון בלעדי הוא סוקר את השגיאות של מנהלי טבע, את היתרונות שבשמרנות ואת המתחרים שרק נראים חדשניים. הוא מעניק הצצה נדירה לזוגיות “הבלתי רציונלית" שלו, ומסביר מדוע יעדיף להכין ארוחת ערב למאה איש, ולא לארבעה

דיאנה בחור־ניר ומאיר אורבך 08:0426.12.17
את המהפך הזה אי אפשר היה להחמיץ: באוגוסט האחרון צ'ק פוינט, הנסחרת בנאסד"ק, הגיעה לשווי הנושק ל־20 מיליארד דולר – ועקפה את טבע, עד לא מזמן ספינת הדגל של הכלכלה הישראלית. באמצע דצמבר, שתי החברות נסחרו בשויי שוק קרובים, כאשר טבע שבה ונטלה את הבכורה.

 

למהפך הזה, שקרה בקיץ, יש שני צדדים: הראשון והמתוקשר יותר הוא הצד של טבע; אך בצד השני נמצאת צ'ק פוינט, שעשתה כברת דרך ארוכה עד שהגיעה לרגע הנכסף הזה.

 

 

 

מי שמוביל את צ'ק פוינט ומזוהה איתה לחלוטין כבר 25 שנה הוא גיל שויד, המנכ"ל ואחד המייסדים. שויד (48) יושב על קופת מזומנים אדירה, ובה יותר מ־3.8 מיליארד דולר. אך בניגוד לטבע, הוא הקפיד לרכוש חברות אחרות רק מדי פעם, בהיקפים כספיים נמוכים. הוא מעולם לא שלח את ידו במינוף, ולא התפתה לאקזיטים מסנוורים, אלא השקיע במאמצי פיתוח וגדילה של צ'ק פוינט לאט־לאט.

 

גיל שויד. חברות מסוימות אומרות 'אני החדש הצעיר והחדשני, ומי שהוא ישן שייך לעבר'. מי שמתקשה להבחין במוצר הטוב יותר – קונה את ההבטחה הזו" גיל שויד. חברות מסוימות אומרות 'אני החדש הצעיר והחדשני, ומי שהוא ישן שייך לעבר'. מי שמתקשה להבחין במוצר הטוב יותר – קונה את ההבטחה הזו" צילום: יובל חן

 

 

כל מי שקרא לו שמרן או האשים אותו כי דרך הניהול שלו תגרום לצ'ק פוינט לקפוא על שמריה, והיו רבים כאלה, מגלה עכשיו שזו בדיוק התכונה שהפכה את החברה בראשותו לסלע איתן בים הסוער של הכלכלה הישראלית. על האמונה שלו בחברה מעידה העובדה שעיקר התגמול שלו מבוסס מניות.

 

מה הרגשת ביום שעקפתם את טבע? נחמץ לך הלב או שמחת?

"לא שמחתי. הרגשתי מועקה. גם בגלל מה שקרה לטבע וגם כי הרגשתי שזה קצת מלחיץ. מעבר לגאווה שאתה מרגיש, אם מחר יקרה משהו לא טוב לצ'ק פוינט, כל הכותרות יהיו עליה. במחזור החיים של חברה, כמו שקורים דברים טובים – קורים גם דברים לא טובים. אני מזכיר לעצמי תמיד לא להסתנוור מהדברים שמסביב.

 

“אני מנהל חברה ציבורית 21 שנה, אחד המנכ”לים הוותיקים בנאסד"ק. מהיום הראשון שיננתי לעצמי, לא לראות את עצמי בראי גרף המניה. המניה עלתה, ירדה – זה לא משקף אותי ואת האישיות שלי".

 

ארז ויגודמן, מנכ"ל טבע לשעבר. “לטבע עדיין יש קיום כספינת דגל” ארז ויגודמן, מנכ"ל טבע לשעבר. “לטבע עדיין יש קיום כספינת דגל” צילום: אוראל כהן

 

אגב זה, עכשיו היתה לכם ירידה קטנה, לא עמדתם בתחזיות.

"היתה ירידה מוצדקת, אבל זאת לא הנקודה. אסור לי לראות את עצמי רק דרך המשקפיים של מחיר המניה ביום מסוים, ולא מתוך זלזול בבורסה. התפקיד שלי הוא לשרת את בעלי המניות. אם אני אראה שהמניה עולה ואחשוב שעכשיו הכל מוצלח, אני אתעלם מדברים שצריך לשפר. ואם המניה ירדה, אין סיבה שאחשוב שהכל רע ואצלול לתהומות – כל עוד עשיתי את כל הצעדים הנכונים כדי שהביזנס ישתפר. אני אמנם רואה כל הזמן את מחיר המניה באייפון, אבל מה שיקבע את גורל העסק זה מה שאנחנו עושים מהבניין הזה בתל אביב, לא מה שמגיע מוול סטריט".

 

השמרנות השתלמה?

"אנחנו תמיד בוחנים דברים מעניינים (הכוונה לרכישות — דב"נ ומ"א), אבל מתבססים על האנשים שאצלנו כדי לעשות את העבודה. פעמים רבות מפעילים לחץ על הנהלות לעשות 'שייק אפ' בדמות שינויים גדולים, ליטול סיכונים גדולים מאוד - וזה מקור לצרות. לי חשוב קודם כל שצ'ק פוינט תהיה עסק בריא וטוב שמביא ערך ללקוחות, מתנהל ביעילות ומניב הכנסות. אם משהו לא טוב עדיף לתקן אותו, במקום להוסיף עוד משהו".

 

נשמע כמו התייחסות לטעות הטרגית של טבע ברכישת אלרגן.

"התפקיד שלי כמנכ"ל הוא לאתגר את החברה וליטול סיכונים, אבל לדאוג שהם לא יעמידו בסימן שאלה את עצם קיומה של החברה. כשיש חוב קטן אתה על הרגליים והכל בסדר; אבל חוב גדול שמסכן את קיומך הוא רע מאוד. אני תמיד אומר: אם אתה לא חייב לקחת חוב, אל תיקח. ההתמקדות היא בניהול עסק בריא, ולא בהנדסה פיננסית שעשויה להוביל לאסונות פיננסיים.

 

 

 

"הדבר העצוב הוא שהטייקונים שקורסים כיום הם אנשים שבעבר הימרו והצליחו – ארבע פעמים, חמש פעמים. הם בנו את עצמם בשיטה הזאת, ואז הם לקחו חוב כפול בגודלו מהנכסים שלהם, במקום להסתפק בחוב שהוא רבע ממה שיש להם. הם הפסידו הכל, במקום להמשיך להצליח. זה אפקט המהמר, התחושה שאם הצלחת במשהו כמה פעמים – תמיד תצליח.

 

"טבע היא עדיין חברה טובה, שמייצרת ומוכרת הרבה. היא תצטרך לפתור את הבעיות הפיננסיות שנקלעה אליהן. וול סטריט מגיבה בעוצמה חזקה מדי לשני הכיוונים: כשאתה מצליח יש תגובת יתר לצד אחד, וכשאתה לא מצליח – לצד השני. כך שאני חושב שלטבע יש קיום כספינת דגל, ואני מקווה שהיא תצא מהמשבר ותזכה להצלחה".

 

צ’ק־פוינט לא ממונפת. עד היום לא לקחת חוב לחברה. זה מתוך אידאולוגיה?

"לא לקחנו חוב אף פעם. זה הגיוני, כי עסק של תוכנה צריך להרוויח. כשהוא לא מרוויח, זה אומר שצריך לתקן משהו”.

 

האם הדירקטוריון שלך עצמאי מבחינת איזונים ובלמים? נותן לך קונטרה במקומות שאתה צריך? דירקטוריון חזק אולי היה מונע את הרכישה ההרסנית של אלרגן.

"את החברה לא מנהל הדירקטוריון, אלא ההנהלה שלה. מי שבא לארבעה או שישה ימים בשנה לא יכול לשנות ארגון או להתוות לו אסטרטגיה. בסופו של דבר אם מי שמוביל את האונייה עושה טעות גדולה – קשה מאוד לעצור אותה.

 

"הדירקטוריון שלי הוא טוב. יש בו אנשים חכמים שמאתגרים אותי, והעובדה שמדי שלושה חודשים אני צריך לנתח את כל מה שאני עושה תורמת מאוד לניהול - אף שלכאורה מי צריך את כאב הראש הזה. מצד אחר, אם הדירקטוריון מנהל מלחמות, החברה תהיה משותקת. הדירקטוריון שלי שואל שאלות נכונות ומאתגר אותי לא פעם".

 

תן דוגמה למהלך שבו הדירקטוריון בלם אותך?

"רציתי להיכנס לתחום של עסקים קטנים יותר. התלבטנו בשאלה הזאת, מאחר שזה היה מסיט במידה מסוימת את מוקד הפעילות של החברה. הבאנו את השאלה לדירקטוריון עם נתונים ואינפורמציה. התחום הזה גדול, אתגרי, תחרותי. אמרו לי 'לא, תישאר ממוקד בתחום החברות הגדולות'. בינתיים אני לא מתחרט על ההחלטה הזאת".

 

ביתו של שויד, שנרכש ב־140 מיליון שקל. “הילדים הולכים לבית ספר רגיל, וישנים שלושה בחדר, ולא מפני שחסרים לי חדרים” ביתו של שויד, שנרכש ב־140 מיליון שקל. “הילדים הולכים לבית ספר רגיל, וישנים שלושה בחדר, ולא מפני שחסרים לי חדרים” צילום: אוראל כהן

 

 

המתקפה של הבחור מניגריה

 

בכניסה לבניין צ'ק פוינט ניצב לוח אלקטרוני שמשרטט את מפת איומי הסייבר בעולם כולו. ביום שלפני הריאיון זיהתה החברה 6,095,817 התקפות ברחבי העולם. ההתקפות האלה הן הלחם והחמאה של צ'ק פוינט מאז שמייסדיה – שויד, שלמה קרמר ומריוס נכט – זיהו את אתגר אבטחת המידע באינטרנט כבר ב־1993, וייסדו את החברה מדירת סבתו של קרמר ברמת גן.

 

לאורך השנים שמענו נימה של זלזול ממתחרים, והיו שדיברו על "הפיירוול הישן" של צ'ק פוינט. ניר צוק, יוצא צ'ק פוינט שפתח את פאלו אלטו, אפילו עשה מזה קריירה. אולי צ'ק פוינט היא אכן חברה בעלת טכנולוגיה מיושנת, שלא יכולה להתחרות בחברות חדשות?

"רוב ההתבטאויות האלה הן רק אסטרטגיה שיווקית של חברות מסוימות שאומרות 'אני החדש הצעיר והחדשני, ומי שהוא ישן שייך לעבר'. ומי שמתקשה להבחין במוצר הטוב יותר – קונה את ההבטחה הזו. אבל יש מדדים תחרותיים לרמת האבטחה, ואנחנו מובילים בהם כל הזמן. חלק מהמתחרים שציינת כאן לא הצליחו במדדים האלה. לקוח שלנו, ארגון פיננסי אמריקאי, החליט להשתמש בטכנולוגיה של המתחרה שלנו, אתם יכולים לנחש את שמה, הוא חטף תוכנת כופר זדונית חזקה מאוד וחזר לצ'ק פוינט. המחויבות שלנו היא לספק את רמת האבטחה הגבוהה ביותר. כשיש בעיית אבטחה במוצר, לנו לוקח 48-24 שעות לתקן אותה, כשלאחרים נדרשת חצי שנה".

 

מי פושעי הסייבר כיום? ממשלות? ארגונים?

"בעיקר ארגוני פשיעה, וזה האתגר העיקרי; אבל אלה גם ממשלות, ארגוני טרור, אקטיביסטים וילדים שאין להם כוונות טובות. עולם הסייבר מתוחכם. מי שעוסק בו הוא לא בהכרח פושע; זה יכול להיות מישהו שמפתח כלים לפריצה והתקפה ומשכיר אותם לאחרים.

 

"לפעמים כשמתחקים אחרי תוקפים, יש הפתעות גדולות. מצאנו למשל מה שנראה לנו כהתקפה של מדינה שניסתה לפגוע בסקטור הנפט במפרץ הפרסי על ידי אימייל שהגיע כביכול מחברת ארמקו, ענקית האנרגיה הסעודית. זה נראה כאילו עמדה מאחורי זה מדינה שאספה מודיעין מסודר. בסוף זה היה בחור צעיר ודי מצחיק מניגריה, שהמוטו שלו בפייסבוק הוא: 'תתעשר או תמות בעודך מנסה'”.

 

שויד וזוגתו מיטל דנינו. "לומד איתה דברים חדשים" שויד וזוגתו מיטל דנינו. "לומד איתה דברים חדשים" צילום: אוראל כהן

 

 

למה אתם לא משקיעים מספיק בסטארט־אפים בתחום הסייבר?

"אלה תחומים קטנים מאוד היום. יש חברות שמייצרות הרבה רעש, אני עוקב אחרי התחום, ומחלק מהחברות בו לא התרשמתי. אנחנו לא מחפשים להיות עוד שחקן בתחום ששווה 10 מיליון דולר. אם הייתי סטארט־אפ זה היה הרבה מאוד בשבילי, אבל התפקיד שלי הוא לתת פלטפורמה וארכיטקטורה כוללת לארגון (תוכנה למובייל, למחשב, לענן, למטה המרכזי ולסניפים). לקנות כמה מערכות זה יקר, מסובך ולא בטוח. אנחנו נותנים פתרון כולל.

 

"אגב, העובדה שפחות מ־1% מהארגונים משקיעים באבטחה לטלפונים ניידים היא דוגמה להתעלמות מנושאים קריטיים, וזה תחום שאנחנו נוכחים בו מאוד. בשנה שעברה נדבקו בנוזקות הרבה יותר מכשירים ניידים מאשר מחשבים. זה עניין של חוסר מודעות, כולם אומרים 'לי זה לא יקרה'”.

 

“מיטל ואני הפכים מוחלטים”

 

לשויד ארבעה ילדים – שלושה מאשתו הראשונה ואחד כבן שנה מבת זוגו הנוכחית מיטל דנינו, עורכת דין פלילית. השניים, המתגוררים יחד בבית היוקרתי שרכש שויד ב־2014 בשכונת אפקה בתל אביב תמורת 140 מיליון שקל, מצפים לילד נוסף. “כיום אני מאוד מאוזן, החיים שלי טובים, יש לי משפחה נהדרת וחברים. אני קובע לעצמי כללים ברורים. יומיים בשבוע אני יוצא מוקדם לקחת את הילדים הגדולים מההסעה. כולם יודעים לא להפריע לי בזמן הזה, לא להתקשר ולא לקבוע פגישות. בבוקר אני קם ומכין אותם לבית הספר. זה כיף”.

 

איך זה להיות אב טרי, לחזור לחיתולים עם תינוק בן שנה כשעוד ילד בדרך, על סף גיל 50?

“זה כיף. יש לי אישה שמאוד רוצה את זה. וזה בשמחה. הכי כיף לי זה להכין עם הילדים עבודות לבית הספר. כשהילד חוזר ואומר ‘עשיתי פרזנטציה וידעתי טוב את החומר’ – זו חוויה מתקנת עבורי”.

 

איך תגדל אותם לתוך כסף גדול?

“אני אומר להם שהם צריכים לעבוד וללמוד ממש כמו כולם”.

 

זה כמובן שקר. הם לא צריכים לעבוד.

“יום אחד הבן שלי בא אליי ואמר לי: ‘אבא, אנחנו מסודרים, נכון שכשאני אהיה גדול תדאג לי?’. עכשיו, יש פה קונפליקט. להגיד לילד שלא אדאג לו? אני צריך להראות לו שאני אוהב אותו, אבל גם להגיד ‘אני אדאג לך’ זה לא טוב".

 

מריוס נכט ושלמה קרמר שותפיו של שויד לייסוד צ'ק פוינט. “שלושתינו ביחסים טובים" מריוס נכט ושלמה קרמר שותפיו של שויד לייסוד צ'ק פוינט. “שלושתינו ביחסים טובים" צילומים: עמית שעל, אוראל כהן

 

 

אז איך הגבת?

“אמרתי ‘בטח שאדאג לך, אבל אתה עדיין צריך ללמוד, לעבוד, להצליח ולהיות מסוגל לעמוד על הרגליים שלך’. ואז הוא הסתכל עליי, הוא היה בן 7 או 8, ואמר לי: ‘ברור, מה אתה חושב, שאני רוצה לגור אתך עד גיל 50?’. ההגדרה שלו ל’להיות מסודר’ זה שאני אתן לו להיות בבית ולאכול אוכל שאני מכין לו כמה שהוא רוצה”.

 

מה דעתך על המודל של ביל גייטס, שתורם את רוב הונו?

"אני מקווה שאגיע לזמן שבו אוכל לעסוק בפילנתרופיה. כיום אני מתעסק בזה מעט, אבל גייטס באמת מקדיש לזה את כל חייו. לילדים שלו הוא יוריש מספיק, אבל זו לא שאלה של כסף אלא של ערכים. אם לבן שלי נשבר האייפון, הוא יודע שזאת בעיה. אני לא רוצה שיחשוב ש’לא משנה אם תשבור, אבא יתקן את זה למחרת’. הילדים שלי מקבלים את הערך של להיות בני אדם. הם הולכים לבית ספר עם כל הילדים הנורמלים. וזה דווקא יפה במדינת ישראל שאין לנו סביבות מבוססות לבעלי הון”.

 

זה ממש לא מדויק. ראה מגדל אסותא, שכל אצולת ההון עברה לגור בו.

“אז מה, כולם הולכים לבית ספר רגיל. גם ביישוב כמו סביון, בכיתה ז’ כולם הולכים למקיף יהוד עם כל עם ישראל”.

 

אבל ילדיך לא גרים בבית רגיל. די רחוק מזה.

“אבל הם ישנים שלושה בחדר. עכשיו שניים בחדר, כי הגדול יצא לחדר משלו, אפשרתי לו בגיל 11. אבל בקרוב הם שוב יהיו שלושה. אני רוצה שעד גיל 12 הם יהיו יחד בחדר, ולא כי אין לי מספיק חדרים בבית”.

 

מה חיבר בינך לבין זוגתך?

“זוגיות זה לא דבר רציונלי. יש לי אישה מדהימה, עצמאית, חזקה, אוהבת, תומכת, וזה נדיר מאוד למצוא את כל התכונות האלה באדם אחד. ובעיקר היא ההפך הגמור ממני, בכל דבר שרק אפשר לחשוב עליו. הרקע שלנו למשל - היא באה מאופקים, עיירת פיתוח, ואני בא מירושלים. אני מתנהל בצורה רציונלית מאוד, והיא אמוציונלית. היא יוצרת קשרים נפלאים עם אנשים, ואני פחות חזק בזה. ועדיין, מדהים כמה דברים משותפים יש לנו. אני גם לומד איתה דברים שלא הכרתי קודם”.

 

מה היא שינתה אצלך?

“אפילו שהיא באה מעיירת מצוקה כביכול היא מלמדת אותי שצריך לחיות טוב וליהנות. אני באתי מסביבה טובה יותר כביכול, אבל ספרטנית. היא בגישה של 'מגיע לך, כל דבר שאתה רוצה - אתה מקבל עכשיו. רוצה סלט? יחתכו לך'. אני בגישה שאני אחתוך לעצמי, אין לי הנחות ופינוקים, אבל היא כן מאמינה בזה. למשל אני אוהב לבשל, ולמדתי שאני צריך לנקות את המטבח אחרי הבישול. אבל מיטל אומרת ‘לא ‑ אתה בישלת, אני אנקה’. וזה כיף דווקא”.

 

מה הקטע שלך עם בישול?

“לחתוך ירקות זאת תרפיה טובה, אבל לפני הכל, זאת יצירה. אני אוהב ליצור, וכנראה שיש בי משהו תעשייני, כי אפילו כשאני מבשל בבית אני מכין כמויות כמו במפעל. אם למדתי מתכון ואני עושה קרמבו – אני מכין 400. אני לא עושה דוגמה אחת, אלא משכפל את זה, עושה פס ייצור. אני יכול לארח עשרים או מאה איש בלי בעיה. להכין ארוחה לארבעה אנשים זה לא מעניין”.

 

"לא רוצה לנפנף בישראליות, אלא בטכנולוגיה המובילה"

 

צ'ק פוינט תהיה ישראלית גם בעוד 20 שנה?

"אני גאה בזה שאני ישראלי, אבל מכיר במגבלות שלנו. הלקוח האמריקאי רוצה לראות מודל אמריקאי, ואני לא כזה. לכן אני צריך שבארצות הברית, ייצגו אותי אמריקאים – ואותו דבר במדינות אחרות. אני רוצה לבנות לחברה הנהלה גלובלית ולא רוצה לנפנף בישראליות שלי, אלא בטכנולוגיה ובמובילות".

 

ציפינו לתשובה יותר טוטלית ונחרצת.

"אף אחד לא יודע לחזות את העתיד. אם שואלים מה אני רוצה שיקרה - אני מקווה שנמשיך בקו שאנחנו נמצאים בו, ושהאופי של צ'ק פוינט כחברה גלובלית ישראלית יישאר על כנו".

 

איזה תפקיד תשחק מדיניות המיסוי בהחלטה?

"אני מעדיף לשלם מס בישראל יותר מאשר בכל מדינה אחרת, אבל חשוב שישראל תהיה אטרקטיבית מבחינת מס, ותעשה מאמץ לא רק לשמור על החברות שצמחו בה, אלא גם לוודא שהן ישלמו פה את המסים שלהן. בעבר ישראל ידעה לעשות את זה, ויצרה תמריץ להביא כסף לפה. אנחנו משלמים הרבה מסים ותורמים הרבה למדינה, אבל בעולם יש התנגדות לזה. אומרים ‘לא יכול להיות שיש לכם עובדים בארצות הברית, אבל אתם משלמים מסים בישראל’. כל מדינה רוצה את החלק שלה בעוגה, וכולן מתחרות זו בזו. בשנים האחרונות העולם נהפך תחרותי יותר, וישראל נהפכה תחרותית פחות.

 

"חלק מהקושי הוא בעובדה שאתה לא יודע מראש כמה מס תשלם, ולפעמים משנים את זה בדיעבד. מדינות כמו אנגליה וצרפת עשו עבודה מדהימה במשיכת חברות הייטק, וגם רפורמת המס של טראמפ מאותתת שישראל צריכה לעשות מאמצים להיות אטרקטיבית יותר.

 

“אני לא רוצה להיות חזיר, ולא אהיה כמו אלה שמאיימים ש'אם לא יהיה ככה וככה, נברח מפה'. אנחנו לא בורחים מפה, ואני חושב שאנחנו צריכים לשלם מסים, למרות שאני יכול להוכיח שזה ישתלם למדינה גם אם נשלם פחות. אבל חשוב שהמדינה לא תדחוף את העסקים שלה החוצה. כל עניין הרווחים הכלואים למשל, המדינה עשתה מזה כסף, אבל זה הרס לה את התדמית".

 

איך ישראל יכולה להפוך לאירלנד של העסקים?

"קודם כל, צריך ליצור מדיניות עם מעט התערבות ממשלתית, מיסוי נמוך על רווחים מיצוא והשקעה בחינוך טכנולוגי, ממשלת ישראל מבינה את זה ומשתדלת, אבל קשה לעשות כאן דברים פשוטים. לפעמים יש חוק עם מטרה טובה, ואז בא פקיד ואומר 'הפרשנות שלי היא הפוכה' - וכל המדינה תקועה בגלל זה”.

 

טראמפ הוריד את מס החברות בארצות הברית ב־15%. איך זה משפיע על צ'ק פוינט?

"רפורמת המס של טראמפ הופכת את ארצות הברית לאטרקטיבית – עבור חברות אמריקאיות. זה לא נורא עבורנו, אבל אם הממשל ינסה להטיל גם הגבלות על חברות זרות, זו כבר תהיה בעיה. בהצעה הראשונית לרפורמה היה סעיף שמגביל את החברות הזרות שמתחרות בארצות הברית".

 

איך אתה מתמודד עם חברות כמו גוגל, פייסבוק ועכשיו גם אמזון, ענקיות רב־לאומיות שפותחות מרכזים בישראל ונלחמות מולך על כוח אדם?

"אני מתחרה בהן על העובדים, אבל לא מתפרע. צ'ק פוינט שומרת על משמעת ובריאות בנושא הזה. לדוגמה אנחנו צריכים עוד ועוד חוקרי סייבר. בישראל יש כיום מאות חברות סייבר, ולכן באופן אבסורדי חוקר סייבר שמשתחרר היום מהצבא מרוויח יותר מכל עובד אחר בחברה. ילד בן 21 יכול לקבל משכורת גבוהה יותר מזו של ראש הממשלה”.

 

אמזון משלמת משכורות עתק. תשלם כל מחיר עבור טאלנט?

"אני סובל מזה, אנחנו מתחרים בהם, אבל אני לא אתפרע ברכישת טאלנטים. יש אצלינו מערכת של איזונים".

 

דיברת על "המשמעת והבריאות" של צ'ק פוינט בהקשר הזה. למה הכוונה?

"בשנת 2000 היה בום אדיר בהייטק, וכולם העלו את המשכורות. אמרתי שאנחנו לא נעשה זאת, אלא נגדל בצורה מאוזנת. קצת אחרי שנת 2000, כשהתעשייה התמוטטה, כל החברות פיטרו עובדים וקיצצו בשכר, ואנחנו לא היינו צריכים לעשות זאת. אני מציע שכר תחרותי, אבל המוטו שלי הוא לא להסתנוור - כי כשאתה מגזים, בסוף זה מתנקם בך. אני מעדיף להיות המעסיק שהעובדים שלו יודעים שהוא הוגן איתם, במקום לעשות טעויות ניהוליות שיגרמו להם לשלם בקריירה שלהם בעוד שנתיים".

 

שותפיך להקמת צ'ק פוינט, שלמה קרמר ומריוס נכט, משקיעים בעוד חברות. קרמר הוא יזם סדרתי. לא מעניין אותך להיות סופר־אנג'ל, עם ההון שצברת?

"אני לא ממש נהנה מלהשקיע בתחום הפיננסי. אצטט פה את שלמה שנהפך למשקיע מוצלח מאוד, ואמר: 'כשאני משקיע ויודע שלא אני הקמתי את החברה - אם הרווחתי עוד קצת זה לא ישנה את חיי, אבל כשאני מפסיד זה תמיד כואב'. אין לי את הדנ"א הדרוש כדי להשקיע. דווקא מריוס, היו"ר שלנו, מקדיש את חייו לתחום הבריאות, ויש לו תחושה משמעותית מאוד של שליחות. שלמה ומריוס הם אנשים סופר־מוכשרים. מההתחלה היינו שונים מאוד, ובסופו של דבר כל אחד צריך למצוא את הנישה שלו".

 

לא כעסת על שלמה, שהקים את חברת הסייבר קאטו נטוורקס ומתחרה בך?

"שלושתנו ביחסים טובים. אפילו קניתי שתי חברות ששלמה השקיע בהן. יש לו השקעות טובות. הוא התקשר וסיפר לי מה הוא הולך לעשות בקאטו".

 

לא מתחשק לך לפעמים לעזוב את נושאת המטוסים ולעלות על סירת מרוץ עם סטארט־אפ חדש?

"לא ממש. השנים הראשונות שלה היו השנים המדהימות ביותר בחיי, אבל זה היה כמו טירונות סיירת מטכ"ל – לא משהו שאתה רוצה לחזור עליו. לפעמים אתה מגיע להישגים מדהימים, אבל אתה לא בטוח שאתה רוצה לחזור ולעשות את זה שוב. אלה היו שנים אינטנסיביות של עבודה 18 שעות ביום, לא היה לי שום דבר אחר בחיים, במודע.

 

"עוד כילד שהתעסק במחשבים, ידעתי שצריך משפחה וחברים – כל הדברים שגורמים לאדם להיות בריא בנפשו. אבל בתחילת ימי צ'ק פוינט הבנתי שכדי להצליח אני חייב להתמקד רק בזה. ובאמת, נפרדתי מהחברה שלי, לא ראיתי את המשפחה שלי, כל מה שעשיתי הושקע בצ'ק פוינט. אלה היו שלוש שנים מדהימות, ואת כל מה שאני יודע היום למדתי אז. ועדיין - אני לא מתגעגע".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x