• תפריט
מגזין השקעות מאי 2017

דן פרופר: "היום כבר לא מבדילים בין בוני המשק לטייקונים ולממנפים"

לדן פרופר יש בטן מלאה על הממשלה. מי ששימש מנכ"ל אסם במשך 25 שנה ומכהן כיו"ר שלה מספר מדוע נושא הגז הטבעי מרתיח את דמו, מבכה את רמת הפריון ומשרטט כיצד הממשלה הפכה אותו ואת חבריו התעשיינים לסמרטוטים. ולגבי הטענות על מחיקת אסם מהבורסה והמיזוג עם נסטלה? "הציבור הרוויח, באנטרופי טעו"

עמיר קורץ 17:5410.05.17

"מי שפועל בניגוד לחוק או לסטנדרטים שנקבעו במדינה - צריך להטיל עליו חרם", אומר בתקיפות דן פרופר, בן למשפחת מייסדי אסם, יו"ר החברה מאז 2006 ומי שכיהן כמנכ"ל שלה במשך 25 שנה. "לא בכדי אני לא בפוליטיקה. היא מאבדת אנשים טובים כי נפשם נקעה ממנה. הפוליטיקה היתה הרבה יותר שפויה לפני שנים, אבל היא מידרדרת. זו אמנם מגמה עולמית אבל ישראל מובילה בזה, מהסוף. אני מקווה שכבר הגענו לתחתית. אני בנוי להילחם ולהנהיג אנשים שרצים איתי, ובפוליטיקה אתה לא יודע אם מי שרץ איתך לא ישלוף בעוד רגע סכין ויתקע לך בגב".

 

בנימה זו פותח פרופר (76) את הראיון, וגם בהמשכו הוא לא חוסך בביקורת. מי שהמציא את הביסלי בימיו הראשונים באסם, כשהמפעל המשפחתי ניסה למצוא ייעוד למכונת הפסטה שיכולת הייצור שלה היתה גבוהה מהצורך, לימים הפך את החברה לאחת מספינות הדגל של תעשיית המזון הישראלית. פרופר הוא גם מי שיזם את השותפות האסטרטגית עם נסטלה, שסייעה לאסם לצמוח כחברה בינלאומית, ולפני כשנה הוביל מהלך למכירת מלוא הבעלות לתאגיד השוויצרי ולמחיקתה של אסם מהבורסה בתל אביב.

 

בדרך הוא ניהל מאבק חריף ובוטה מול חברת הייעוץ למוסדיים אנטרופי, שהמליצה להתנגד לעסקת המיזוג עם נסטלה בשל תמורה נמוכה מדי שהציעה נסטלה עבור מניות אסם שהוחזקו על ידי הציבור - המלצה שהתבססה על מכפיל רווח תפעולי נמוך - ובשל בעיות מעולם הממשל התאגידי של הוועדה הבלתי תלויה אשר ניהלה את המגעים מול נסטלה. אסם ספגה כמובן גם ביקורת על נטישתה את הבורסה, ופרופר עדיין נאלץ להדוף את החששות מאובדן הישראליות תחת הבעלות החדשה.

 

פרופר. "באמריקה אמא אומרת לילד שלה: 'השכן נהפך למיליונר, אתה צריך להיות כמוהו'. בארץ היא אומרת: 'השכן נהפך למיליונר, מעניין ממי הוא גנב'" פרופר. "באמריקה אמא אומרת לילד שלה: 'השכן נהפך למיליונר, אתה צריך להיות כמוהו'. בארץ היא אומרת: 'השכן נהפך למיליונר, מעניין ממי הוא גנב'" צילום: עמית שעל

 

"אני לא יורה מהמותן ואני אחראי לכל כדור שאני יורה", הוא אומר כשהשם אנטרופי עולה בראיון. "לאנשים האלה יש שיכרון גבהים, הם חושבים שהם שולטים בכל.

אנטרופי זו חברה פרטית שקבעה לעצמה כללים, ואנחנו רוקדים לפיהם, רק שיש לה בעיה אחת חמורה: ניגודי אינטרסים. חלק מהמוסדיים מקבלים ממנה ייעוץ ומשלמים תמורתו, ואותם מוסדיים גם נשפטים על ידה".

 

בסופו של דבר אנטרופי מייעצת לגופים המוסדיים שמנהלים את חסכונות הציבור. זו הדרך שלה למנוע עסקאות בעלי עניין ושכר חסר פרופורציה.

"החברה הכי רצינית בעולם בתחום, ISS, המליצה על עסקת המיזוג שלנו. ההבדל הוא שהיא לא בודקת את התוצאות, אלא את התהליך. רשות ניירות ערך צריכה לכוון את הרגולציה ולהגביל את אנטרופי, כך שתבחן את הנהלים ולא את התוצאות".

 

אבל כשאתה מכרת לנסטלה את המניות שלך באסם ב־2013 - כ־5% מהחברה תמורת כחצי מיליארד שקל - זה היה ב־92.7 שקל למניה, ובעסקת המיזוג כעת הציבור קיבל רק 82.5 שקל למניה. למה הציבור לא היה יכול לקבל את המחיר שהיו"ר קיבל?

"המניה בבורסה עולה ויורדת, זה טיבו של עולם. אני מכרתי את המניות ברגע שהמחיר היה גבוה יותר. נסטלה קנתה את המניות מהציבור בתקופה שהבורסה היתה בירידה. הפרמיה שהציבור קיבל אל מול שווי השוק של מניית אסם היתה גבוהה מהפרמיה שאני קיבלתי. העובדה ש־98% מהציבור היו בעד העסקה אומרת הכל".

 

יו"ר אנטרופי גל סטאל מסר בתגובה: "צר לנו על טענותיו חסרות השחר של דן פרופר, איש עסקים בכיר ומוערך, שהקים חברה לתפארת. אנטרופי תמשיך לבצע את תפקידה בנאמנות, בשוק מורכב ומתפתח, בהתאם למדיניות סדורה שנכתבה בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים בשוק ההון".

 

ואיפה עומדות כיום כל התביעות הייצוגיות בעקבות העסקה?

"הן שוכבות על שולחן בית המשפט ואנחנו ננצח בהן. אין לי שום ספק שיש לנו כל הנימוקים בעולם לכך שהעסקה נעשתה לטובת הציבור".

 

יו"ר אנטרופי גל סטאל. "אנטרופי מצויה בניגוד עניינים" יו"ר אנטרופי גל סטאל. "אנטרופי מצויה בניגוד עניינים" צילום: אוראל כהן

 

החיים אחרי הבורסה

 

לאחר שנמחקה מהבורסה והתרחקה מהעין הציבורית מנסה כעת אסם להשיג דריסת רגל בשווקים באירופה. לדברי פרופר, הכניסה אליהם התעכבה בשל הרגולציה בארץ, שסרבלה את אישור עסקאות בעלי העניין הרבות ושיתופי הפעולה של חברת המזון עם בעלת המניות הגדולה בה נסטלה.

 

"מאז תיקון 14 לחוק החברות ב־2014, שנבע מחוק הריכוזיות, ההתפתחות שלנו נבלמה בגלל ההגבלות על פעילות משותפת של אסם עם נסטלה. למשל כשרציתי להפיץ בספרד את מוצרי טבעול (שנרכשה במלואה על ידי אסם ב־2010 - ע"ק) , ועדת הביקורת בישראל דרשה ממני להציע מחיר תחרותי. מכיוון שלא מצאתי סוכן טוב, זה לא קרה. נוכחתי שעלות הרגולציה בארץ כבדה".

 

וכשהצגת לרשות ניירות ערך את הטענות על רגולציה מוגזמת, היא לא יכלה להקל עליכם?

"אין לה שליטה על הדרישות בחוק, זו חקיקה של הכנסת. בכנסת פופוליסטית אי אפשר להעביר חוקים שמקלים על העסקים. הרי למה להקל על העשירים בעלי היכולת? במצב היום יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר לא יוכל להקל גם אם ירצה. אז הוא נתן פה ושם הטבות לעסקים, אבל יהיה לו קשה להעביר הקלות רציניות".

 

איך החיים כיום, אחרי המחיקה מהמסחר בארץ ובלי אותה הרגולציה?

"פשוטים בהרבה. אנחנו מבצעים את המכירות של טבעול באמצעות נסטלה בספרד ובחלק מארצות סקנדינביה גם כן באמצעות נסטלה, וכעת נכנסים לעוד ארצות באירופה. זה מרחב התפתחות שלא היה לנו קודם".

 

מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן. "משתדלים לעבוד מול הרשתות בלי עימותים, אבל לפעמים אין ברירה" מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן. "משתדלים לעבוד מול הרשתות בלי עימותים, אבל לפעמים אין ברירה" צילום: עמית שעל

 

בתחילת אפריל פורסם ב"כלכליסט" כי נסטלה מאמצת את מוצרי טבעול כמנוע צמיחה משמעותי. הם מותגו תחת "גרדן גורמה", כדי להיהפך את למובילים בקטגוריית המזון הצמחוני המוכן באירופה. "זה הפרי הגדול הראשון של המיזוג", אומר פרופר. "יש ארצות שבהן אנחנו מספר אחת; יש ארצות שבהן אנחנו מספר שתיים ונהפוך להיות מספר אחת. זה שוק של כ־700 מיליון יורו בשנה כיום. זה יגיע למיליארדים בגלל המגמה העולמית של מעבר למזון צמחוני ואנשים שממעיטים לאכול בשר אדום, אם משיקולי בריאות ואם מטעמים מוסריים. זו מגמה עולמית שטבעול הוא אחד החלוצים שלה בעולם, ואת שיתוף הפעולה הזה אני זוקף לזכותו של גזי קפלן (ממייסדי טבעול ומנכ"ל אסם לשעבר, שנפטר ב־2012 - ע"ק). הוא ראה את זה ראשון ודחף את זה קדימה".

 

אתה מתגעגע אליו?

"מאוד. האיש היה חבר. אני באתי מהקפיטליזם, הוא בא מהסוציאליזם, ונפגשנו באמצע.

 

"הוא נלחם עד הרגע האחרון, ישב כאן חולה בסרטן עם רגל קטועה וניהל את החברה. באיזשהו שלב הוא בא ואמר לי, 'תגיד לי מתי אני צריך להפסיק'. גם לחברה היה, אני מוכרח להודות, מורא מסוים מפני תביעה ייצוגית, איך אני נותן לאדם חולה לנהל חברה. בשלב מסוים באו עורכי דין ואמרו לי 'תיזהר, אל תגזים'. אני אמרתי, 'גזי, זו החלטה שלך, לא שלי. אתה תחליט מתי זה ייגמר'. מתישהו הוא אמר 'עד כאן' ובחר ביום השנה לקבלת המנכ"לות שלו: הוא קיבל את תפקיד המנכ"ל ב־2 באפריל 2006, וסיים באותו תאריך ב־2012. כמה חודשים לאחר מכן הוא נפטר. כואב הלב".

 

העברת האחריות לתחום שיווק מוצרי טבעול וסלטי צבר בחו"ל לידי נסטלה היתה אחד הצעדים הראשונים שנקטה החברה לאחר רכישת מלוא הבעלות על אסם, זאת כדי להגביר את המעורבות בניהול הפעילות. בנתיים כבר הספיקה סלטי צבר לאבד את המובילות שלה בשוק הישראלי לטובת אחלה.

 

"את החטיבה הבינלאומית הפכנו ליחידה של נסטלה אירופה, היא אמנם שייכת לנו ומדווחת לנו, אבל היא מנוהלת מהמרכז בהולנד, ובמסגרת הזאת גם שינינו את המבנה שלנו והעברנו אנשים לתפקידים אחרים".

 

המפעל הראשון של אסם, בבני ברק המפעל הראשון של אסם, בבני ברק צילומים: תמונות היסטוריות באדיבות ארכיון אסם

 

השינויים האלה מעידים על כך שהחברה מוכפפת מאוד לנסטלה. זה פותח דלתות בעולם, אבל מפקיע את הניהול מידי אסם.

"אני לוקח את הטוב שכל צד מביא. אנחנו נכנסים היום לעבודה אינטימית מאוד עם נסטלה, יש להם הערכה לייחודיות שלנו, שקשורה לאופי הישראלי, שהוא שונה מהאופי השוויצרי, בנושא של חדשנות, יצירתיות ויזמות. אסם לא יכלה להגיע למקום שהיא נמצאת בו היום אילולא היתה מחדשת כל הזמן. יש המון דברים שאנחנו המצאנו: פתיתים או שקדי מרק בעבר ההיסטורי, וקמח שמרים או שטוחים, שהם עדכניים יותר.

 

"אבל אני בחיים לא אוכל להתחרות עם נסטלה בשיווק ובמכירות בחו"ל, בכוח שיש לה מול הרשתות. זו הרי חברת המזון מספר אחת בעולם. כשאתה אומר למנהל רשת בחו"ל שאסם מגיעה, הוא לא יודע על מה אתה מדבר. כשאתה אומר שנסטלה מגיעה, הוא מצדיע. זה הבדל של יום ולילה, ואנחנו נהנים ממנו".

 

אבל בפועל איבדתם את הישראליות.

"זה לא נכון. בטבע מדברים היום על פיטורים. אצלנו לא. תורת הצמיחה שלי היא שאסם תישאר לא רק חברה שמקומה בישראל, אלא כזו שהייצור העיקרי בה הוא בישראל. כיום 80% מהמוצרים שאנחנו מוכרים מיוצרים בארץ, ואני מבטיח לך שלא נרד מאותם 80%".

 

זה מקובע בתקנונים? בטבע למשל יש תקנון שקובע שהמטה חייב לשבת בישראל ושרוב ישיבות הדירקטוריון צריכות להתנהל בארץ.

"אני לא צריך תקנון, אני צריך כדאיות. אם יהיה כדאי להעביר את ייצור אבקת המרק לניקרגואה, אני אעשה את זה. אבל זה לא יקרה, כי אנחנו יעילים מאוד ועובדים כל הזמן כדי להשתפר ולשפר את הפריון. תראה, המחשב הזה כאן קשור למחשב של נסטלה באוסטרליה, שקשור לעוד שני מחשבי־על, בפרנקפורט ובסאו פאולו; שלושת המחשבים האלה מנהלים את נסטלה בעולם. כשאני רוצה להשוות בין היעילות שלי לזו של מפעלים אחרים, אני לוחץ על כמה כפתורים, ויכול לראות איפה אנחנו יעילים פחות ומה לעשות כדי להשתפר".

 

ואיך אסם לעומת חברות אחרות של נסטלה?

"אנחנו בסדר גמור, ובמה שאנחנו לא מספיק טובים אנחנו משתפרים. לישראל יש מגבלות, כמו העובדה שלא עובדים בשבת וצריך לעצור את המכונה ולהפעיל אותה מחדש, וזה עולה כסף. יש גם בעיה של גודל. אני לא יכול לעשות סדרת ייצור של מרק בצל שנמשכת 365 יום בשנה, אין לזה שוק".

 

בראיון ל"כלכליסט" ב־2011 אמרת שבעוד חמש שנים תעזוב את תפקיד היו"ר, והנה אתה עדיין כאן.

"לא ידעתי אז שב־2016 נמכור את החברה. האמת היא שלא ציפיתי להישאר. בחברות אחרות שבבעלות נסטלה בעולם בגוף המקומי אין יו"ר כי יש להן מנהלים משוויץ. העובדה שהשאירו אותי כיו"ר יוצאת דופן, אף אחד לא הכריח אותם, הם ביקשו ממני לכהן בתפקיד עוד שלוש שנים, ואמרתי תודה. אני קשור לאסם לא דרך המניות, אלא דרך הלב. יש לי עוד שנתיים, ואני לא יודע מה יהיה אחר כך, אבל זה לא משנה, כי המנכ"ל (איציק צאיג - ע"ק) מקומי, ההנהלה מקומית. אז כל עוד ההנהלה תעשה טוב, זה ימשיך כך, ולא משנה מי יעמוד כאן כיו"ר".

 

משמאל: מנכ"ל אסם איציק צאיג, שר האוצר, משה כחלון, פרופר וראש עיריית קריית גת אבירם דהרי בטקס הנחת אבן פינה למפעל. "הפריון תלוי קודם כל בהשקעות, ואין עידוד להשקעות בארץ" משמאל: מנכ"ל אסם איציק צאיג, שר האוצר, משה כחלון, פרופר וראש עיריית קריית גת אבירם דהרי בטקס הנחת אבן פינה למפעל. "הפריון תלוי קודם כל בהשקעות, ואין עידוד להשקעות בארץ" צילום: ישראל יוסף

 

"עם ישראל הגזים בשכר הבכירים"

 

משרדו רחב הידיים של פרופר בשהם סגפני למדי. על קיר אחד תלויות תעודות הוקרה שקיבל בחמשת העשורים שלו כתעשיין, ועל כוננית עץ מונחים מגני הוקרה לצד דגמים מוקטנים של משאיות אסם ונסטלה ודגם של אוניית מפרש. "תמיד היתה לי אהבה לים", הוא אומר, "אבל בשנים שעבדתי באסם כל ימיי וחלק מלילותיי היו קודש לעבודה, ושבת היתה קודש לאשתי ולארבעת ילדיי, אז נותרו לי רק שעה־שעתיים לשוט בקיץ. היתה לי סירה קטנה, ספורטיבית, שעגנה במרינה בתל אביב, ותמיד חלמתי על סירה גדולה יותר. כשיצאתי לפנסיה (הכוונה ליום שבו עבר מכיסא המנכ"ל לכיסא היו"ר - ע"ק) רכשתי קטמרן, ואני ורעייתי וחברים משיטים אותה ברחבי הים התיכון. זה הובי נפלא, לשבת על הסיפון בחוץ, בשמש, כשהכל בהיר והים נוח".

 

על קיר אחר במשרדו תלויה תמונה של מפעל טבעול, שהקימה החברה ב־2007 בעיר טפליץ שבצ'כיה, אותה העיר שבה הקים סבו אדוארד פרופר את המפעל הראשון שלו לייצור פסטה בשנת 1892. "שם הרחוב בתמונה הוא פרופרה, 'של פרופר' בצ'כית. העירייה שם עשתה לי הפתעה וקראה לרחוב על שם סבא שלי. זו היתה התרגשות גדולה מאוד".

 

הסבא, שנפטר בגיל צעיר, הוריש לאביו של פרופר, אויגן, את מפעל הפסטה ב־1932. בעקבות הסכם מינכן ב־1938 החליט אויגן להימלט לפראג ונתן את המפעל במתנה לעובדים כדי שלא ייפול בידי הגרמנים. הוריו של פרופר הצליחו לברוח לרומניה ומשם הפליגו באונייה ארצה. כאן הקימו עם עוד שש משפחות מפעל פסטה בבני ברק ב־1946 - הבסיס לחברת אסם.

 

משפחת פרופר: דן (משמאל) עם הוריו ואחיו גד. הקימו את המפעל ב־1946 עם עוד שש משפחות משפחת פרופר: דן (משמאל) עם הוריו ואחיו גד. הקימו את המפעל ב־1946 עם עוד שש משפחות צילומים: תמונות היסטוריות באדיבות ארכיון אסם

 

פרופר החל לעבוד במפעל ב־1966 כמהנדס מזון, וכעבור שנתיים הזניק אותו משבר ביחסי העבודה לעמדת הניהול. "היתה אז שביתה נוראה, אלימה, ולי היו יחסים מצוינים עם העובדים. הם באו אליי וביקשו שאנהל - חלק מהם מתוך כוונה שאצליח וחלק מתוך כוונה שאכשל. כיום רק אחד מבני המשפחות המייסדות עובד כאן, וזה אני".

 

בתחילת שנות השמונים שימש פרופר מנכ"ל משותף בחברה עם אחיו הצעיר גד במשך כחמש שנים. ב־1986 עזב את החברה לטובת עסקים פרטיים, אך במהרה נקרא לחזור לנהל אותה - תפקיד שמילא במשך 20 שנה נוספות.

 

"בחזרה שלי לאסם הגעתי לשלוש מסקנות, והעברתי את זה לבני המשפחות האחרים: האחת היא שאסם חייבת להיות חברה ציבורית בשביל לאוורר את השורות ולא להישאר בסביבה הלוחצת של שבע משפחות, עם כל הסיר הרותח הזה; השנייה היא שלא יהיה בריא לדור הבא אחרינו, שהוא כבר הדור השלישי, לעבוד בחברה. העברתי החלטה שלפיה איש מהם, כולל הילדים שלי, לא יעבוד באסם, ואפילו היה מי שכבר עבד כאן וסייענו לו לצאת. לילדים שלי אמרתי: ‘זה לא אומר שום דבר רע עליכם, להפך, אתם תסתדרו בלי החסות של אסם, יש מיליוני חברות בעולם, ורק באחת יהיה אסור לכם לעבוד’.

 

"ההחלטה השלישית היתה שאנחנו זקוקים לשותף אסטרטגי. הבעיה היתה שלא יכולתי להביא אז מישהו כזה בגלל החשש מהחרם הערבי. רק אחרי ועידת מדריד בתחילת שנות התשעים דיברתי עם חברות בינלאומיות".

 

מלבד נסטלה ניהל פרופר אז מגעים מתקדמים עם שני קונצרנים אמריקאיים, אבל התאגיד השוויצרי שבה את לבו. "חיזרתי אחרי נסטלה, שהתרבות הארגונית שלה דומה מאוד לזו של אסם - הנאמנות של אנשים לחברה ושל החברה לאנשים, ההסתכלות לטווח ארוך, החשיבות של מחקר ופיתוח ושל השקעות עתידיות. אני יודע שאם הייתי עובד כיום עם חברה אמריקאית, זה היה נראה אחרת; החברות האמריקאיות הציעו לי עולם ומלואו כמנכ"ל. זה לא שהן רצו לשחד אותי או משהו, חס וחלילה, אלא שפשוט האווירה של וול סטריט היתה עוברת גם לשורת השכר והבונוסים שלי, שלא היו מקובלים כל כך בארץ, בטח לא בשנות התשעים".

 

בחברות ישראליות רבות נורמות השכר של וול סטריט בהחלט הוטמעו.

"בשכר הבכירים עם ישראל הגזים, וזה נובע קודם כל מהחובה לדווח על שכר חמשת הבכירים. בשנות השמונים לרכבים היו לוחיות רישוי עם שנת הייצור עליהן, והיה חשש שאנשים יתביישו לנסוע במכוניות חדשות. אבל קרה ההפך. אנשים התביישו לנסוע במכוניות ישנות. כך היה גם בנושא השכר כשהוא החל להתפרסם. אנשים התחילו להתחרות זה בזה.

 

"ראיתי את זה גם באסם. אנשים אמרו: 'למה אני מרוויח פחות מאחר?' או 'למה אני מקבל פחות מאשר בשטראוס או בחברה אחרת?'. הפרסום גרם לתחרות וללחצים. במובנים מסוימים הפכנו להיות אמריקה, אם כי שם הדבר הזה נעצר באיזשהו מקום ויוצר דבר טוב. באמריקה אמא אומרת לילד שלה: 'השכן שלנו נהפך להיות מיליונר, אתה צריך להיות כמוהו'. בארץ היא אומרת: 'השכן שלנו נהפך למיליונר, מעניין ממי הוא גנב'".

 

עד שהגענו לחוק הגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית, שמורה על עלות שכר מקסימלית של 2.5 מיליון שקל בשנה.

"דווקא הייתי בעד הגבלת השכר ובעד קיצוץ תאוות הבצע, כי ראיתי שאנחנו נהפכים לוול סטריט - השכר קפץ לשמים ובלי הצדקה. הופעתי גם בפני ועדת נאמן והצעתי דרך להגבלתו. אבל בסוף חתכו בצורה לא נכונה ולא צודקת, כי הגבילו רק את הענף הפיננסי. צריך למצוא נוסחה טובה יותר, נוסחה כללית למשק ולא רק לענף אחד: מעל לסכום מסוים, צריך למנוע באופן הדרגתי את האפשרות שהשכר יהיה חלק מההוצאה במס הנחשבת לחברה. זה יהווה תמרור אזהרה למועצות המנהלים. אי אפשר לעשות שינוי תרבותי כשאנשים רצים אחרי הכסף".

 

עד כמה אסם אחראית ליוקר המחיה בארץ? הרווחיות התפעולית של היצרניות גבוהה פי כמה מזו של הקמעונאיות.

"אנחנו עושים הרבה פעולות לטובת ירידת המחיר לצרכן. לא שינינו את המחירון שלנו מ־2011, אם אני לא טועה, ואין לנו כוונה כזאת. התחרות קשה ואנחנו מתייעלים כל הזמן. הצגנו 66 רבעונים רצופים של עלייה ברווח. הרווחיות הזאת, לצד הדיבידנדים, מתחלקת בין שלושה גופים: הצרכנים, העובדים וההשקעות.

 

"אנחנו בונים מפעל אדיר בקריית גת לייצור חטיפים, שייחנך בשנה הבאה, ורוצים להרחיב את המפעל בשדרות. אני מאמין בשותפות של ההנהלה והעובדים בצמיחה. אם החברה צומחת היא פותחת עוד מקומות עבודה ואפשר להתייעל, ואצלנו התייעלות אינה פיטורים. להפך, הפירמידה של הניהול והעובדים גדלה ויש יותר משרות ניהול ואפשרות להתפתח".

 

איך אתם מתמודדים מול המותג הפרטי של שופרסל?

"בעיקר בעזרת החדשנות והאיכות שלנו. במחיר לא נוכל להתמודד מול המותג הפרטי. אנחנו משתדלים לעבוד עם הרשתות ללא עימותים, אבל לפעמים אין ברירה".

בקרב הבלתי נגמר בין הספקים לרשתות הן טוענות שהכוח בידיים שלכם - כמה יצרנים גדולים וחזקים שמכתיבים את המחיר.

 

"זה לא כך. אני לא מזלזל בכוח של הרשתות, אבל יש בעיה של עודף שטחי מסחר בארץ, והן לא יכולות להיות יעילות. הרשתות הגדולות התחרו ביניהן מי בונה יותר שטחי מסחר; הן פתחו סניפים זו מול זו בלי סוף ולא שמו לב שהן כורות לעצמן בור מתחת לרגליים".

 

הפגנה נגד יוקר המחיה ב־2011. "אנחנו עושים הרבה להורדת יוקר המחיה" הפגנה נגד יוקר המחיה ב־2011. "אנחנו עושים הרבה להורדת יוקר המחיה" צילום: ענר גרין

 

חינוך טכנולוגי לצווארון הכחול

 

לפרופר בוער מאוד לדבר גם על סוגיית פריון העבודה. "הרמה של הפריון אצלנו לא עולה בקצב של המדינות המתקדמות, וישראל מפסידה כל הזמן מול ה־OECD ואחרים. הסיבות לכך רבות. קודם כל קשה מאוד לעשות עסקים כאן. מלבד הרגולציה והבירוקרטיה אין כמעט עידוד להשקעות, רק בטפטופים. כיום אני משקיע במפעלים בשדרות ובקריית גת ולא מקבל פרוטה, והפריון תלוי קודם כל בהשקעות. אם אני לא יכול להשקיע למשל באוטומציה בזמן ששכר המינימום קופץ, איך אמנע את עליית מחיר המוצר?

 

"נוסף על כך, הפריון תלוי בתחבורה. עשרות אלפי שעות עבודה נשרפות כאן על הכביש. נכון ששר התחבורה כיום הוא בולדוזר, אבל אין מספיק השקעות חכמות, מהירות ויעילות בתחבורה הציבורית, ושטח האספלט שסוללים לא מספיק מול כמות המכוניות החדשות, שההכנסה של המדינה מהן מסנוורת את האוצר.

 

"אתן לך דוגמה בנאלית, שפשוט מרתיחה את דמי. כל כך הרבה דיברו על מתווה הגז, אבל אני כתעשיין כבר שנתיים מוכן לקבל גז במפעל של צבר בקריית גת, ולא מסדרים לי את ההובלה והחיבור שלו. הבטיחו לי בכתובים, כבר השקעתי יותר מ־2 מיליון שקל - ואין לי גז עד היום. הכל רגולציות על רגולציות וכל רשות שולחת אותי לאחרת. בגלל ההתנהלות הזאת עצרתי את ההכנות בשאר המפעלים. עד שאני לא רואה גז יוצא מצינור אצלי במפעל, אני לא רוצה להשקיע בזה".

 

וכאן לא נעצרת הביקורת של פרופר על הממשלה: "הטענה הכי גדולה שלי כלפי הפוליטיקאים היא שהם עשו מאנשי העסקים סמרטוטים. הם הורידו את הדימוי של איש העסקים ושל התעשיין. אני, שמספק עבודה, בונה מפעלים, מצמיח את הפריפריה, עושה משהו למען עם ישראל, כשהייתי צעיר הייתי הולך בגאווה. אבל כיום קוראים לנו טייקונים, ולזה הפוליטיקאים אחראים.

 

"המחאות על יוקר המחיה התמקדו ביוקר הדיור, אך מכיוון שלממשלה לא היתה תשובה לזה ונפל לידיה נושא הקוטג' - בעקבות טעות גדולה שעשו בחברה אחרת (ייקור הקוטג' על ידי תנובה - ע"ק) - הפוליטיקאים נאחזו בזה בעשר אצבעות והפכו את המחאה ליוקר המזון. מפה התחיל הטון נגד אנשי העסקים והפנו אלינו את האש".

 

אתה אומר שהפוליטיקאים שיסו בכם את הציבור. איפה האחריות שלכם?

"היו כאלה שבאמת פערו לציבור את העיניים בהתעשרות שלהם ובשכר הגבוה. כל הטייקונים שאתה מכיר את שמותיהם - שיכרון הגבהים תפס אותם. מחוסר חמצן הם התחילו לעשות דברים כדי להגיע לדרגה של כמעט אלוהים. הם חשבו: ‘כל מה שאנחנו נוגעים בו הוא זהב ומותר לנו לעשות הכל'. התוצאה היתה שהתייחסו לכולם כאל עיסה אחת, בלי להבדיל בין בוני המשק לטייקונים והממנפים, והייתי רוצה להחזיר את התדמית של אנשי התעשייה למה שהיתה בעבר, שמישהו יטפח על החזה ויגיד: אני גאה שאני בונה מפעלים ומייצר מוצרים.

 

"כיום חלקה של התעשייה בכלכלה יורד, אבל מתישהו נזדקק לה, כי לא כל עם ישראל יכול לעבוד בהייטק. אני לא חסיד של טראמפ, אבל הוא אומר דבר אחד נכון: שצריך להחזיר את התעשייה לארצות הברית. הוא הבין מה שלא הבינו לפניו, שלגלובליזציה יש מחיר, וחלק מהניצחון שלו הוא בזכות העובד האמריקאי הפשוט, כחול הצווארון. גם לנו יש בארץ עובדים עם צווארון כחול, שאף פעם לא יהיה לבן, והם צריכים לקבל חינוך טכנולוגי, תחום שנכשל בארץ, לקיים את התעשייה ולהרוויח ביושר".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x