• תפריט
שוקי חו"ל

המוץ' מגיע לבית הלבן: הפיננסייר שמבשר על עידן חדש

אנתוני סקרמוצ'י הוא פיננסייר מצליח עם פה גדול וחיבה לאור הזרקורים, שהתפרסם בזכות כנסי המשקיעים הנוצצים שארגן בלאס וגאס. עם כאלה קורות חיים, אין פלא שהתבקש לשרת בממשל דונלד טראמפ. עכשיו המוץ', יחד עם עוד שורת יוצאי גולדמן זאקס, עובר לבית הלבן, וזה סימן נוסף לכך שהשנים השחונות של וול סטריט נגמרו

קרן צוריאל הררי 16:4122.07.17

אתמול פורסם כי אנתוני סקרמוצ'י יהיה מנהל התקשורת הבא של הבית הלבן; הכתבה שלפניכם פורסמה לראשונה בינואר השנה

 

האזהרה של הנשיא ברק אובמה לוול סטריט היתה ברורה: אל תשתמשו בכספי החילוץ שקיבלתם כדי לממן בזבוזים והפרזות. "אתם לא יכולים לקבל מטוסי מנהלים. אתם לא יכולים לארגן קפיצות ללאס וגאס או לנסוע לסופרבול על חשבון משלם המסים", הבהיר נשיא ארה"ב דאז בתחילת 2009, בשיא המשבר הפיננסי.  

אנתוני סקרמוצ'י (Scaramucci) שמע את אובמה, והחליט לעשות את ההפך בדיוק. סקרמוצ'י, פיננסייר ממולח שידוע בכינוי "המוץ'" (The Mooch), ייסד בשנת 2009 כנס שנתי שהוא כמו דאבוס פינת הזאב מוול סטריט, עליז וקל דעת כמתבקש מעיר החטאים. SALT, ועידת סקייברידג' להשקעות אלטרנטיביות, נקראת על שם קרן ההשקעות של סקרמוצ'י. בכל חודש מאי היא מביאה לנבדה את בכירי תעשיית הפיננסים, בעלי תאגידים, ראשי מדינות, אנשי צבא, ומצעד של שחקנים, ספורטאים, בדרנים ורקדנים לארבעה ימים של פאנלים ופאן במלון בלאג'יו היוקרתי. ביל קלינטון, ג'ורג' וו. בוש, מג'יק ג'ונסון, אנדרה אגסי, נוריאל רוביני, נאסים טאלב, ג'ון פולסון, פרנסיס פורד קופולה וקווין ספייסי - זו רק רשימה חלקית של המשתתפים.

 

אנתוני סקרמוצ'י בביקור הכוחות באפגניטסטן אנתוני סקרמוצ'י בביקור הכוחות באפגניטסטן צילום: טוויטר

 

הכינוס הראשון ב־2009 היה חלש, עם 400 משתתפים בלבד, אבל מאז SALT הפך לאירוע מבוקש. מדי שנה הוא באובר־בוקינג, לאחר ש־1,800 איש מבטיחים את מקומם ואת ההזדמנות לחכך כתפיים עם ליינאפ של חזקים, מפורסמים ועשירים. ההזמנות לכנס של 2017 כבר נשלחו, מעוטרות בשמותיהם של יו"ר הפד לשעבר בן ברננקי, טייקון קרנות הגידור ביל אקמן, ראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון ושדרנית הטלוויזיה המדוברת מייגן קלי. "אני לא מתכוון להתנצל, אני רוצה ליהנות", סקרמוצ'י הסביר בזמנו את הרעיון של הכנס.

 

סקרמוצ'י הביא לוול סטריט את הנוסחה שמשלבת בין האדרה עצמית, שואו ביזנס ועסקים, שעטופים בגלאם ורהב גם כשהם נכשלים. בדרך הוא הפך את עצמו למותג של איש פיננסים מצליח, ואת סקייברידג' לקרן שמנהלת 12 מיליארד דולר. אם למישהו הנוסחה הזאת נשמעת מוכרת, זה לא מקרה: זו הנוסחה שאותה פיצח, הרבה לפני המוץ׳, דונלד טראמפ, שבינתיים היה לנשיא ה־45 של ארה"ב - וגם לפטרונו של סקרמוצ'י, שהלך בעקבותיו לבית הלבן.

 

בשבוע שעבר אפשר היה למצוא את סקרמוצ'י הרחק מלאס וגאס המדברית. המוץ', עדיין אדם פרטי בשלב הזה, ארז את בגדיו החמים וטס לשוויץ, כמשתתף באירוע המקורי שנתן את ההשראה לכנס שלו: הפורום הכלכלי העולמי. זו לא הפעם הראשונה של סקרמוצ'י בדאבוס. אבל אם בעבר הוא היה שם כאיש פיננסים, הפעם הוא היה שם על תקן ה'פיקסר' של טראמפ - פחות או יותר הפונקציה שהוא ממלא מהשבוע בבית הלבן, כיועץ בכיר של הנשיא ומנהל המשרד לקשר עם הציבור ונושאים תוך־ממשלתיים.

 

בניגוד לציפיות, ולאכזבת חברי האליטה הגלובלית, טראמפ עצמו לא הגיע לדאבוס. הוא החליט שבעיני מצביעיו בני מעמד העובדים זו תהיה בגידה. "דאבוס בלי טראמפ היא כמו 'המלט' בלי הנסיך", נכתב ב"גרדיאן" הבריטי. אבל מי שבכל זאת הציל את ההצגה הוא סקרמוצ'י, ששימש שם כנציג לא רשמי של טראמפ, וככזה משך תשומת לב אדירה. "הכוכב הלא צפוי של דאבוס", הגדירו אותו בבלומברג. הוא מצא את עצמו מוצף בפגישות עם אנשי עסקים ומנהיגים, ובפניות מהתקשורת, שניסו להבין באמצעותו כיצד עתיד להיראות הסדר הכלכלי החדש שאותו טראמפ מתכוון להתוות.

 

אנתוני סקרמוצ'י מקבל את מפתחות העיר לאס וגאס אנתוני סקרמוצ'י מקבל את מפתחות העיר לאס וגאס צילום: רויטרס

 

סקרמוצ'י נפגש, למשל, עם קיריל דמיטרייב, ראש קרן ההשקעות הרוסית הישירה, שהיא קרן ממשלתית שמנהלת 10 מיליארד דולר. ממשל אובמה הטיל על הקרן סנקציות ב־2015, אבל בשיחה עם עיתונאים סקרמוצ'י אמר שהוא ודמיטרייב מכירים זמן רב ושהוא עובד איתו - כאזרח פרטי - על ארגון משלחת אנשי עסקים אמריקאית שתצא לרוסיה. באופן לא מפתיע, העמדות שביטא הולמות במדויק את אלה של טראמפ, שקורא להחייאת הקשרים עם רוסיה. "אני חושב שלסנקציות על רוסיה היה אפקט הפוך בגלל התרבות הרוסית. הרוסים יאכלו שלג אם הם יצטרכו, ולכן הסנקציות רק דרבנו את המדינה לתמוך בנשיא פוטין", אמר סקרמוצ'י. דובר הקרמלין בירך על דבריו, אך העיר ש"הרוסים מעדיפים לא לאכול שלג אלא מעדנים רוסיים מאוד מאוד טעימים, שמהם יש לנו יותר הודות לסנקציות".

 

ואילו בראיון לבי.בי.סי בדאבוס הסביר סקרמוצ'י שארה"ב יכולה לנצח את סין אם זו תפתח במלחמת סחר: "זה הולך לעלות להם הרבה יותר משזה יעלה לנו אי פעם, ואני חושב שהם יודעים את זה".

 

סקרמוצ'י ופטרונו דומים מאוד. שניהם פטפטנים חדי־לשון, חובבי תקשורת וכוח, גאוני שיווק ובעלי בלורית מדוברת (אם כי זו של המוץ' זוכה למחמאות), שקטעו באחת קריירה עסקית מלאת תפניות, עליות ומורדות לטובת הפוליטיקה, לאחר שעשו לביתם. סקרמוצ'י הוא אדם עשיר. ב־2012 נאמד הונו ב־80 מיליון דולר, ושלושה ימים לפני השבעת טראמפ לנשיא הוא הודיע על מכירת חלקו בסקייברידג' - לשתי חברות אחזקות, אמריקאית וסינית, כמה סמלי - כדי שיוכל להתפנות ל"פרק החדש בחיי". סכום העסקה לא פורסם, אולם סביר שלאחר מכירת חלקו בסקייברידג' הוא עשיר אף יותר.

 צילומים: איי אף פי, אי פי איי, איי פי, אם סי טי

 

המינוי של סקרמוצ'י מצטרף לרשימה ארוכה של יוצאי גולדמן זאקס, בנק ההשקעות שהפך לשם נרדף לתאוות בצע ולעבודה בשירות עצמו, שמאיישים תפקידים בכירים כלכליים ופיננסיים אצל טראמפ. אחרי שמונה שנים בשממה, גולדמן הופך לספק הכישרונות של הממשל, כולל שר האוצר והיועץ הכלכלי הראשי לנשיא.

 

בינתיים המינויים האלה נתקלים בביקורת מועטה. נדמה שרבים מסכימים עם דבריו של מייקל בלומברג, מייסד חברת המידע הפיננסי וראש העיר ניו יורק לשעבר, ש"אי אפשר להיות שותף בגולדמן אם אתה טיפש, עצלן או לא מקצועי. גולדמן מייצר אנשים חכמים עם ניסיון בעל ערך, ויש שם תרבות שמעודדת אנשים לעזוב את החברה לטובת השירות הציבורי". אבל כשהמושכות הכלכליות בידיים של חלק מהאנשים שהביאו לכם את משבר הסאב־פריים ויצאו ממנו בעזרת הטריליונים שתרמו משלמי המסים האמריקאים, ייתכן שצריך יותר ערנות - מפני שבמשמרת של טראמפ החגיגה עשויה לחזור. סקרמוצ׳י, כמובן, רואה את הדברים באור אחר. כפי שניסח זאת בחודש שעבר: "הקנוניה נגד הבנקאים נגמרה".

 

לזייף כל הדרך לפסגה

 

יש אנשים שברור מגיל צעיר שיתגלגלו לפוליטיקה. הם הטיפוסים המעורבים, המתנדבים, או שנולדו למשפחה מאריסטוקרטיה פוליטית. זה לא העתיד שניבא הרקע של אנתוני סקרמוצ'י. הוא נולד ב־1964 למשפחה אמריקאית ממוצא איטלקי, שהתגוררה בעיירה פורט וושינגטון בלונג איילנד. אביו עבד בבנייה ובשמש רוב ימיו, אמו היתה עקרת בית, והוא היה נער פרוע שרדף אחרי בנות ולא הצטיין בלימודים, אבל הושפע מהחינוך של הוריו. "לא היה דבר שהוריי רצו יותר מאשר שילדיהם יגשימו את החלום האמריקאי, והם עבדו קשה כדי ליצור לנו הזדמנויות", סיפר בחודש שעבר בראיון למקומון בפורט וושינגטון. אחת הגאוות הגדולות שלו היא קו חלוקת העיתונים שבנה ופיתח בנערותו.

 

אנתוני סקרמוצ'י עם דונלד טראמפ וגארי קמינסקי אנתוני סקרמוצ'י עם דונלד טראמפ וגארי קמינסקי צילום: טוויטר

 

אחרי התיכון הוא למד תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת טאפטס הסמוכה לבוסטון, ומשם המשיך לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. מהר מאוד סקרמוצ'י הבין שהוא לא רוצה להיות עורך דין, ובכל זאת סיים את הלימודים "כי אני מאמין שאתה צריך לסיים דברים, וכי אמא שלי השתגעה, היא רצתה שאהיה עורך דין. נכשלתי פעמיים במבחן לשכת עורכי הדין בגלל שחצנות. לא למדתי והלכתי לעשות סקי מים, ובפעם השלישית עברתי. וכשאמרתי לאמא שלי שאני הולך לראיון בגולדמן זאקס, היא אמרה שזה נשמע לה משרד עורכי דין נהדר".

 

על הפרטים האלה בביוגרפיה שלו סקרמוצ'י חוזר בכל הזדמנות. "אני רק ילד איטלקי נמוך מלונג איילנד", הוא נוהג לומר, מדגיש שהוא עממי, כמו כולם. הוא מקפיד לומר שעדיין לא הצליח באמת (אף שהוא נבחר להשתתף בסרט תיעודי על חייהם של הסופר־עשירים), ומדבר על מוסר העבודה שלו והענווה שאפשרו לו להפוך למי שהוא בעשר אצבעות.

 

כשאמרו עליו שזייף הצלחה עד שהצליח באמת, המוץ' אישר את זה ללא היסוס. "גדלתי במשפחה שבה לאף אחד לא היתה השכלה. הגעתי מבית ספר ציבורי לטאפטס ולבית הספר למשפטים של הרווארד, ולא הייתה שם ספריית סקרמוצ'י. אומרים שאני פטפטן, מקדם את עצמי ללא מנוחה, ואני שואל, אחרת איך הייתי מגיע לאן שהגעתי? אני לא ממשפחה עשירה, לא הייתי שייך לשום קאנטרי קלאב, לא ראיתי בניין משרדים מבפנים עד הראיון שלי בגולדמן זאקס. האסטרטגיה היתה לזייף עד שאצליח. אתה לא יכול לגדול בלי כסף ולנסות להפוך למשהו בלי אסטרטגיה כזו".

 

טראמפ, שסובל מתדמית של עשיר נהנתן שאינו מחובר לחיים האמיתיים, מרוויח דיבידנדים נאים מהביוגרפיה הכל־אמריקאית הזו של אחד ממקורביו. הנה איש שהצליח להגשים את החלום האמריקאי ועכשיו הניח בצד את האינטרסים הכלכליים שלו ועובד כדי שאמריקה תהיה נהדרת שוב.

 

דלת מסתובבת בגולדמן זאקס

 

ב־1989 סקרמוצ'י התחיל לעבוד במחלקת הנדל"ן של חטיבת המימון התאגידי בגולדמן זאקס, והיה גרוע בעבודה. "נכנסתי לפיננסים מהסיבות הלא טובות", הודה בכמה ראיונות. "רציתי לעשות הרבה כסף ולהסתובב ביהירות במפגש המחזור של התיכון שלי או ללכת למסיבת קוקטייל של בוגרי הרווארד ולומר שאני עובד בעבודה הכי קוּלית שיש. אז המקום הכי קוּל היה חברת ייעוץ כמו מקנזי או משהו בפיננסים. זה היה מטופש, הייתי נוראי והבוס שלי פיטר אותי. הוא אמר, 'אתן לך המלצות כי אתה בחור טוב, אבל זו לא עבודה שמתאימה לך'. נענשתי בגלל חוסר הביטחון וחוסר המודעות שלי. הפיטורים היו חוויה ברוטלית, התרסקתי".

 

אנתוני סקרמוצ'י פיננסייר מצליח אנתוני סקרמוצ'י פיננסייר מצליח צילום: איי פי

 

זה היה יום שישי. ביום שני סקרמוצ'י חזר לגולדמן כדי לאסוף את הדברים שלו, ובדרך החוצה, במחלקת כוח אדם, גילה שיש משרה אחרת בבנק שיכולה להתאים לו, במכירת מניות. הבוס שלו לשעבר חשב שהתפקיד יתאים לו, השחיל מילה טובה, וכעבור קצת יותר מחודש הוא שוב היה עובד של גולדמן, והפעם הצליח בתפקיד. "הייתי צריך שיעסיקו אותי, יפטרו אותי ויעסיקו אותי שוב כדי שאגלה בעצמי ענווה ואמצא את הנישה שלי בתעשייה. אפשר לקרוא לזה מכירות ושיווק. בעיניי זה לעזור לאנשים ולהיות משאב עבורם".

 

אחרי שבע שנים בגולדמן סקרמוצ'י עזב והקים עם שותף קרן גידור קטנה בשם אוסקר. השנה היתה 1996, השוק היה שורי וקרנות גידור היו מגנט לכסף. "היה לנו מזל", כך תיאר זאת. "לא ניהלנו את העסק טוב, אבל השוק עלה וזה הסתיר הרבה מהבעיות שלנו". בתוך זמן קצר הקרן נרכשה על ידי בית השקעות, שבתורו נרכש על ידי להמן ברדרס ז"ל. סקרמוצ'י לא מצא את עצמו שם ובסוף החוזה שלו עזב: "הגעתי בגיל 41 מהעסק הקודם שלי, והייתי בעיניהם איש מכירות בינוני ולא שימושי".

 

בשלב הזה סקרמוצ'י ידע שהכישרון שלו הוא לארוז מוצר ולמכור אותו. אז ב־2005 הוא הקים מוצר חדש - SkyBridge, חברת השקעות בקרנות גידור, שאת הכסף שגייסה ממשקיעיה במיליארדים השקיעה בקרנות גידור חדשות, צעירות וייחודיות, סכום קטן בכל אחת. הרעיון הצליח והקרן המריאה, אלא שב־2008 הגיע המשבר הפיננסי ואיים על קיומה. סקרמוצ'י אובד העצות כינה אותה No Bridge ו־Bridge to nowhere, והבין שהוא צריך לגייס כל סנטימטר של מחשבה יצירתית שיש בו כדי להמציא את החברה מחדש - ומצא פתרון: סקייברידג' רכשה את יחידת קרנות הגידור של סיטיגרופ. היקף העסקה לא פורסם, אבל היא הורכבה ממקדמה לא גבוהה ומהסכם שיתוף ברווחים ארוך טווח, שאפשר לסקייברידג' החבוטה לקנות פעילות שניהלה מעל 4 מיליארד דולר.

 

סקייברידג' חזרה לעניינים, הפעם בפורמט שמרני יותר של קרן של קרנות גידור, כלומר קרן שמשקיעה בקרנות אחרות. אמנם מדובר במבנה בעייתי ללקוחות מבחינת עלויות, כי לדמי הניהול המקובלים של קרן גידור (2% מהנכסים ועוד 20% מהרווחים) מצטרפים דמי הניהול של הקרן המנהלת (כ־1.5% נוספים) - אולם הפיזור והמגוון הם פוטנציאל לתשואה טובה מבקרן אחת. נכון לנובמבר 2016, הקרן מנהלת נכסים בהיקף של 12 מיליארד דולר, אולם כמו רוב הקרנות הפרטיות, היא לא חושפת את התשואה שלה. רמז לכך שמדובר בתשואות נאות יחסית לשוק ניתן בזכייתה בפרסים על ביצועים לחמש ולעשר שנים, בשני אירועים שונים של תעשיית הגידור אשתקד.

 

הפיניאטה של אובמה

 

כמו כל אדם שמתעשר, גם סקרמוצ'י טיפח מעורבות בחיים הציבוריים. תחילה פוליטיקה לא מאוד העסיקה אותו, וכשכן - הוא דווקא תמך בברק אובמה בקמפיין 2008. הם למדו באותה תקופה בהרווארד ושיחקו פעם כדורסל יחד. סקרמוצ'י תרם לקמפיין של אובמה, אבל כמו רבים בוול סטריט, התלהבותו החמיצה כאשר הנשיא נקט טון נוקשה כלפי תעשיית הפיננסים. סקרמוצ'י בחר לתת ביטוי לתסכול שלו בפורום ציבורי של אובמה ששודר בטלוויזיה. כשהקהל הוזמן לשאול שאלות, המוץ' ניגש למיקרופון, התבדח עם אובמה על משחקי הכדורסל בהרווארד, ואז הרצין ואמר, "תקשיב, אני מייצג את קהילת וול סטריט. אנחנו מרגישים כמו פיניאטה, ושאתה מכה בנו עם מקל. מתי תפסיק להכות את הפיניאטה של וול סטריט?".

 

הקליפ הפך לוויראלי בוול סטריט ומחוצה לה - גם בעזרת סקרמוצ'י, שהתלהב מתשומת הלב והפיץ אותו. הוא היה הגיבור של הפיננסיירים והמשרד שלו התמלא בפיניאטות ששלחו לו.

 

יש הטוענים שזה היה מהלך קידום עצמי מתומרן היטב, שכן באותן שנים סקרמוצ'י עבד בלמתג ולהמציא מחדש את סקייברידג'. לשם כך, למשל, הוא השתתף במימון הסרט "וול סטריט 2" שביים אוליבר סטון, תמורת שימוש בלוגו של סקייברידג' וכמה הופעות קצרות של המוץ' עצמו. הוא כתב בשנים האחרונות שלושה ספרים שהם בין ספרי זיכרונות לספרי עצות עסקיות. וב־2014 הוא קנה הזכויות של תוכנית הטלוויזיה "Wall Street Week" ששודרה במשך שלושה וחצי עשורים ברשת PBS עד שהמגיש האגדי שלה לואי רקייסר הלך לעולמו. המוץ' הנחה את התוכנית יחד עם חברו הקרוב גארי קמינסקי, והיא היתה מספיק מוצלחת שרשת פוקס ביזנס תשדר אותה מדי יום שישי בערב.

 

אולם הפעולה השיווקית החזקה והמוצלחת מכולן היתה הקמת SALT, שבאווירה הנהנתנית והמשוחררת של לאס וגאס אפשרה לסקרמוצ'י לשבת על במה אחת עם מייסד קבוצת וירג'ין ריצ'רד ברנסון, מנהל ההשקעות מוחמד אל־עריאן, הגנרל דיוויד פטראוס, מייסד קבוצת קרלייל דיוויד רובינשטיין, וכאמור - הרשימה ארוכה. סקרמוצ'י קיבל את מפתחות העיר לאס וגאס כהוקרה על פועלו, והפך לשגריר מספר אחת של תעשיית קרנות הגידור.

 

דונלד ומוץ' לנצח

 

עם מכירת סקייברידג', סקרמוצ'י נפרד גם מהוועידה האהובה שלו כדי לעבוד פול־טיים ובאופן רשמי עבור טראמפ. לא תמיד המוץ' היה כזה תומך נלהב של טראמפ. המועמד המקורי שלו היה מושל ויסקונסין סקוט ווקר, ולאחר שזה הסיר מועמדותו עבר לתמוך בג'ב בוש, שפרש לאחר שהפסיד בפריימריז. בימים ההם סקרמוצ'י אמר שטראמפ הוא "פוליטיקאי בינוני" ו"ברנש שירש כסף", ושהוא ראוי להיות נשיא רק של "אגודת המתעללים של קווינס", הרובע בניו יורק שבו נולד. "המועמדים שלי מתו ואז עברתי את כל שלבי האבל, והחלטתי לתמוך בטראמפ", סיפר סקרמוצ'י בראיון ל"פורצ'ן". היתה ביניהם היכרות שטחית מהתקופה שלו בגולדמן זאקס, ונדרשה פגישה בין השניים בקיץ האחרון כדי שיחליטו לשתף פעולה.

 

מרגע שחבר אל טראמפ, המוץ' הפך לאחד מדובריו הבולטים. הוא היה זה, למשל, שהתייצב לאחר הניצחון הרפובליקני להסביר את מדיניותו הכלכלית הצפויה של הנשיא הנבחר. באופן כללי, הוא מלא מילים חמות על טראמפ: הוא איש נהדר, הוא יעשה את אמריקה נהדרת, לא מבינים אותו, חכו ותראו. "תמיד חיבבתי אותו אבל לא חשבתי שהוא טיפוס נשיאותי, וכשהוא אמר שהוא רץ לנשיאות, צחקתי עליו. אבל יש לי מסר לחבריי הדמוקרטים: תתכוננו לנשיאות של טראמפ, היא תהיה פנומנלית", אמר ל"פורצ'ן".

 

אחד הנושאים שהנשיא הנכנס הדגיש במהלך הקמפיין הוא רצונו להסיר חסמים רגולטוריים - וגם סקרמוצ'י דיבר בחודשים האחרונים על הצורך בהפחתת הרגולציה, ובמיוחד על כך שיש רגולציה מוגזמת בשוקי ההון. "בסופו של דבר, וול סטריט היא מערכת מעגלית של הון. אם מגבילים אותה עם רגולציה מוגזמת, מקבלים פחות

צמיחה", אמר סקרמוצ'י בכנס פיננסי בסתיו האחרון. ואילו אחרי הבחירות הוא הצהיר על הכוונה "לעקור את החלקים הכי אנטי־עסקיים מדוד־פרנק" - הרפורמה מ־2010 שנועד לרסן את המערכת הפיננסית אחרי המשבר.

 

סקרמוצ'י אף עורר סערה כשהשווה את חוק הנאמנות של משרד העבודה האמריקאי, שצפוי להיכנס לתוקף באפריל השנה, וקובע שיועצים פיננסיים צריכים להיות נאמנים לחוסכים לפנסיה - להחלטת בית המשפט האמריקאי מ־1875 שהאריכה את העבדות. המוץ', שמתנגד נחרצות לחובת הנאמנות, הסביר שבשני המקרים מדובר בהחלטות מפלות. "זו רגולציה גרועה. אולי לחוק יש כוונה טובה, אבל בסופו של דבר הוא יפגע במקומות העבודה ובמשקיעים, ובמיוחד באדם הקטן". בין היתר, סקרמוצ'י הסביר כי החוק החדש ידחוף את יועצי ההשקעות להמליץ על קרנות השקעה פסיביות. לכאורה זו דווקא המלצה טובה שחוסכת למשקיעים דמי ניהול - אבל סקרמוצ'י (שבא מתעשיית ניהול ההשקעות) מזהיר שהמשקיעים בקרנות פסיביות ייפגעו כאשר יהיו ירידות בשוק.

 

טראמפ לא התייחס לחובת הנאמנות או לסערה שעורר היועץ שלו, ובכלל עד כה נראה שסקרמוצ'י וטראמפ עובדים בהרמוניה, אלא שהדמיון ביניהם עלול להיות בעוכריו של המוץ'. אף שהוא מפגין שליטה עצמית יחסית, הוא בקלות יכול למעוד בפליטת פה לא תקינה פוליטית, או בציוץ שלא היה צריך לראות אור יום. סקרמוצ'י כבר סיבך כמה פוליטיקאים רפובליקנים בשנים האחרונות. ב־2012, למשל, הוא היה מגייס הכספים הפעיל ביותר בקמפיין של מיט רומני, וגם אז היה קרוב מאוד למועמד, בילה הרבה בביתם של בני הזוג רומני בניו המפשייר, ורמז שלא יסרב אם יוצע לו ג'וב בבית הלבן. אלא שהיחסים עלו על שרטון אחרי שהוא צייץ בטוויטר מידע פיננסי רגיש על הקמפיין ותמונות מאחורי הקלעים של הזוג רומני - פרסומים שגרמו לרומני כאב ראש. סקרמוצ'י צריך להיזהר שלא יקפוץ לו המוץ' ויעלה את חמתו של הדונלד, שיודע להראות לאנשים את הדלת החוצה במהירות ובקור רוח. ראינו את זה ב"מתמחה".

בואו לדבר על השוק בפורום ספונסר >>

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x