• תפריט
מוסף 12.01.2017
שאלות מוסף 12.1.17 ראש חדש

תגדילי לי ב־1.9 מיליארד: האשה שהרוויחה הון עתק ממקדונלד'ס, ותרמה את כולו

ריי קרוק נכנס כשותף לרשת קטנה שנקראה מקדונלד'ס, הפך אותה לאימפריה אדירה, סילק את מייסדיה ונהיה מיליארדר. על אשתו ג'ואן כל זה היה קצת כבד, והיא לקחה את ההון המשפחתי, תרמה אותו ונהפכה לפילנתרופית הבולטת ביותר בארצות הברית. ספר חדש על חייהם חושף את העול שבכסף הגדול ואת ההחלטות האימפולסיביות מאחורי תרומות ששינו להרבה מאוד אנשים את החיים

בסוף שנות החמישים הקריטריון היתה אחת המסעדות היוקרתיות והטובות במינסוטה, שאירחה אנשי עסקים, מחוקקים ונשים אלגנטיות. מי שנכנס לקריטריון לא היה יכול שלא להבחין באורגן האמונד על רקע קיר קטיפה אדומה, ובפסנתרנית היפהפייה שניגנה ושרה שם מדי ערב, ג'ואן סמית בת ה־28.

 

ערב אחד, ב־1957, העבודה בקריטריון שינתה את חייה של סמית. ריי קרוק (Kroc), איש מכירות משיקגו, הגיע למסעדה כדי לעניין את בעליה בקניית זיכיון למסעדת המבורגרים חדשה ולא ידועה, מקדונלד'ס שמה. הייחוד שלה, הסביר קרוק, הוא שהיא יעילה ומהירה במיוחד: 40 קציצות נצלות ב־110 שניות, 900 מנות צ'יפס מטוגנות בשעה, וארוחה שלמה משוגרת ללקוח בתוך 20 שניות. הביטחון העצמי, החליפה המגוהצת והתספורת המטופחת של קרוק הסתירו את העובדה שאף שרשת ההמבורגריות פרחה, חלקו בה לא היה רווחי. קרוק היה להוט למכור לבעלי הקריטריון זיכיון, אבל כשראה את סמית ושמע אותה מנגנת היה להוט לא פחות להכיר אותה. המשיכה ביניהם היתה מיידית, אבל הסיטואציה היתה מורכבת: שניהם היו נשואים והורים, ופער הגילים ביניהם היה 26 שנה. זה לא מנע מהרומן לפרוח.

 

מוזיאון מקדונלד'ס בסניף הראשון, באילינוי. בתמונה הקטנה: ג'ואן וריי קרוק. "הוא היה טיפוס גדול מהחיים, מלא תשוקה. היא לא הלכה אחרי הכסף, הרי כשהם הכירו הוא היה בצרות" מוזיאון מקדונלד'ס בסניף הראשון, באילינוי. בתמונה הקטנה: ג'ואן וריי קרוק. "הוא היה טיפוס גדול מהחיים, מלא תשוקה. היא לא הלכה אחרי הכסף, הרי כשהם הכירו הוא היה בצרות" צילום:גטי אימג'ס

 

 

כשנישאו לבסוף, 12 שנה אחר כך, מקדונלד'ס כבר היתה רשת מצליחה, חברה ציבורית וסמל אמריקאי, וריי קרוק כבר היה אדם עשיר. הכסף העניק לג'ואן את הביטחון שהיה נחוץ לה, את התחושה שלעולם לא תחווה מחסור כמו בצעירותה; בנישואיה הראשונים, למשל, היא ובן זוגה נאלצו להשתמש בפרס שקיבלה בתם בת ה־5 בתחרות כישרונות כדי לשלם שכר דירה. מנגד, הכסף לא הרשים אותה יותר מדי. לעתים הוא היה נטל, והיא העדיפה לתת אותו למי שנזקק לו ולעשות דברים טובים שנגעו ללבה.

 

לצפייה בסרט על ריי קרוק לחצו כאן

 

לאחר נישואיה לקרוק, וביתר שאת לאחר מותו ב־1984, בגיל 81 וכשהיה אחד מעשירי ארצות הברית, נהפכה ג'ואן לאחת הפילנתרופיות הנדיבות בהיסטוריה האמריקאית. עשורים לפני שוורן באפט, ביל גייטס ומארק צוקרברג הכריזו שיתרמו את רוב כספם, קרוק פשוט עשתה את זה, עם הרבה פחות רעש. כשביוני 2003 התבשרה שהיא חולה בסרטן ושנותרו לה לכל היותר תשעה חודשים לחיות היא החליטה לתרום את כל כספה, למעט סכום שהפרישה לבתה ונכדותיה כדי שיחיו בנוחות. כמעט את כל הכסף שריי קרוק הרוויח במשך השנים ממקדונלד'ס אשתו ג'ואן תרמה, ותרומותיה מסתכמות בלפחות 3 מיליארד דולר; מכיוון שהיא מעולם לא הקפידה לתעד אותן, המספר האמיתי כנראה גדול בהרבה.

 

אוצר בדמות טפסי מס

 

ג'ואן וריי קרוק ג'ואן וריי קרוק צילום: באדיבות רוברט אקס לידס

הסיפור הזה עומד בלב הספר "ריי וג'ואן: האיש שעשה הון ממקדונלד'ס והאשה שתרמה הכל", שכתבה ליזה נפולי ושיצא לאור בנובמבר. זה מסמך מרתק שמגולל את הסיפור האמיתי והיחצני פחות על קרוק ועל הקמת חברת המזון ששינתה את האופן שבו העולם אוכל, וגם מספר לראשונה את סיפורה המרשים של אשתו, על נדבנותה הרגשנית והכמעט פזרנית.

 

נפולי (53), לשעבר עיתונאית טכנולוגיה ב־CNN וב"הניו יורק טיימס", נתקלה בסיפור הזה במקרה. לפני כחמש שנים היא ראתה בסנטה מוניקה פסל של פטרייה גרעינית בגובה 8 מטרים, שיצר המאייר הפוליטי פול קונרד, וגילתה שקרוק מימנה את הקמתו. נפולי הכירה את השם בעיקר בגלל תרומת הענק — 220 מיליון דולר —

שקרוק העניקה לרשת הרדיו הציבורית NPR; בכל יום מוזכר שמה ברדיו כמי שתרומתה מאפשרת את השידור. אחרי שנתקלה בפסל, נפולי רצתה לדעת יותר על קרוק ומשלא מצאה ביוגרפיה שלה — החליטה לכתוב אחת.

 

זה לא היה פשוט. קרוק לא שמרה עותקים של ההתכתבויות והמסמכים שלה, ומעולם לא רצתה שיכתבו עליה. "להרבה מהאנשים שהכירו את ג'ואן, גם מחוץ למשפחה, נאמר לא לדבר עם העיתונות ולשמור על הפרטיות שלה, והם הקפידו על זה גם לאחר מותה", אומרת נפולי ל"מוסף כלכליסט". "בתחילה גם המשפחה לא רצתה לשתף פעולה, אבל בסופו של דבר בתה לינדה התכתבה איתי לא מעט, וזה עזר מאוד".

 

גם מקדונלד'ס סירבה לשתף פעולה ולהציג לנפולי את ארכיון החברה. מעבר לכך, במקביל לעבודה של נפולי על הספר צולם הסרט העלילתי "המייסד", המגולל את סיפורו של קרוק. הנכדים של האחים מקדונלד, המייסדים האמיתיים של הרשת, חתמו עם יוצרי הסרט על חוזה שמנע מהם לדבר עם נפולי.

 

לכן במשך חמש שנים היא ליקטה אינפורמציה מחברים וקרובים שהכירו את הזוג קרוק, מגזירי עיתונים ישנים, מהיסטוריונים חובבים של מקדונלד'ס שהחזיקו אי אילו אוצרות רלבנטיים ומאוצר גדול מרכזי אחד: טפסי 990 שקרוק והקרנות שהקימה הגישו לרשויות המס, ושצפנו מידע רב על התרומות שלה.

 

מי שעניינה אותך היא ג'ואן, אבל בסוף קראת לספר "ריי וג'ואן". למה?

"רציתי לכתוב את הביוגרפיה של ג'ואן ובהתחלה התנגדתי לאפשרות שאכתוב על ריי. לא אהבתי אותו, ומשום שמקדונלד'ס לא רצו לעזור לי לא רציתי לכתוב עליהם. אבל לבסוף הבנתי שאני לא יכולה לכתוב על ג'ואן בלי לכתוב על ריי, ואני לא יכולה לכתוב על ריי בלי לכתוב על מקדונלד'ס. צריך לספר איך הוא עשה את ההון שלו לפני שמספרים איך היא תרמה את כולו".

 

בן זונה אלכוהוליסט עם תשוקה

 

בלימודי מינהל עסקים וגם בקרב הציבור האמריקאי הרחב ריי קרוק הוא אגדה: האיש שהקים את מקדונלד'ס, המציא את המזון המהיר ואת שיטת הזכיינות ונהפך לאיש עסקים מזהיר ועשיר. אלא שקרוק לא הקים את הרשת. הרעיון למסעדת דרכים שמוכרת המבורגרים מתפריט מוגבל ומהיר הכנה היה של האחים מוריס (מאק) ודיק מקדונלד, שבנערותם חלמו להרוויח מיליון דולר כל אחד עד גיל 50, ונסעו מניו המפשייר לקליפורניה, כדי להגשים את החלום. למסעדה המהירה שלהם הם קראו ספידי, ורק בעצת הזכיין הראשון שלהם החליפו את שמה למקדונלד'ס.

 

ג'ואן קרוק בחנוכת מרכז פנאי שמימנה לצבא הישע, ומעניקה לאליזבת טיילור תרומה של מיליון דולר למלחמה באיידס.  "היה לה צורך עז לעשות צדק חברתי, והיא רצתה להרגיש מעורבת ומשפיעה" ג'ואן קרוק בחנוכת מרכז פנאי שמימנה לצבא הישע, ומעניקה לאליזבת טיילור תרומה של מיליון דולר למלחמה באיידס. "היה לה צורך עז לעשות צדק חברתי, והיא רצתה להרגיש מעורבת ומשפיעה" צילום: איי פי

 

באותה עת, ב־1954, קרוק היה איש מכירות אגרסיבי עם חוש חד לטרנדים בעסקי המזון. הוא מכר כוסות נייר חד־פעמיות, ואחר כך מולטימיקסר להכנת גלידות ומילקשייקים. כשקיבל מהסוכן שלו הזמנה לשמונה מולטימיקסרים מדוכן המבורגרים כלשהו בסן ברנרדינו, קליפורניה, סקרן אותו לראות מה הלקוח הזה עושה.

 

הוא אהב את מה שראה, והצליח לשכנע את האחים מקדונלד להיות אחראי לזיכיונות שלהם, וקבע שיטה שמחלקת את ההכנסות בינו לבינם. אלא שהשיטה היטיבה בעיקר עם האחים, שקיבלו אחוזים ממחזור המכירות, בעוד דמי הזיכיון שזרמו אליו היו נמוכים ולא כיסו את ההוצאות של החברה שלו, שמכרה את הזיכיונות. כך, בעוד המייסדים המקוריים והזכיינים מתעשרים, האיש שמכר את הזיכיונות נאלץ לקחת משכנתא שנייה על ביתו, והעסק שלו היה בחובות אדירים. זה היה מצבו כשפגש את ג'ואן.

מי שהציל אותו היה איש הכספים שלו, הארי סונבורן.

 

הוא העלה את דמי הזיכיון, השתמש בהם כדי לקנות את הנדל"ן שבו ישבו המסעדות, וכך הגדיל את הכנסות החברה. בהמשך, ב־1960, החליט קרוק להוציא את האחים מקדונלד מהעסק שהקימו: נמאס לו לעבוד קשה בשביל לקבל מעט בעוד הם קיבלו צ'קים חודשיים שמנים. תמורת הסכום הנכון — 2.7 מיליון דולר, שהותירו לכל אחד מהם, אחרי מס, את מיליון הדולר שמלכתחילה חלמו להרוויח — הם היו מוכנים למכור. סונבורן גייס את הסכום ממשקיעים מוסדיים, ואחר כך גם הוביל את מקדונלד'ס להנפקה, שבזכותה סונבורן וקרוק סוף סוף התעשרו מהעסק שפיתחו. קרוק, שחשש מהתעצמותו של סונבורן, גמל לו בפיטורים. כזה הוא היה. או במילותיו שלו עצמו: "חם מזג, רגשי, ולפעמים בן זונה גמור".

 

"זו הסיבה שבסוף כתבתי עליו", אומרת נפולי. "שמעתי שבבתי ספר לעסקים לומדים עליו כאיש שהמציא את הזכיינות והפך את מקדונלד'ס למה שהיא, והיה לי חשוב לספר שהאחים מקדונלד הביאו את הרעיון שריי התאהב בו, ושהארי סונבורן הביא את התוכנית שגרמה לחברה להצליח. ריי כמובן לא היה האדם הראשון וגם לא האחרון שהתפרסם והתעשר מרעיונות של אחרים, אבל חשוב להציג את התמונה המלאה".

 

התמונה המלאה כללה גם קשר מורכב בין ריי לג'ואן. "אין ספק שהוא היה מאוהב בה לגמרי, ושמבחינתו חייו נהפכו למושלמים כשהם סוף סוף התחתנו", אומרת נפולי. "הוא היה טיפוס גדול מהחיים, מלא תשוקה, והאהבה למוזיקה חיברה ביניהם. היא לא הלכה אחרי הכסף, כשהם הכירו הוא היה בצרות. אבל הבת שלה אמרה שהם היו כמו ליז טיילור וריצ'רד ברטון, שידועים בשנים של טירוף, עם פרידות וחזרות. אולי כאלה היו היחסים שלהם, לא יכולים יחד ולא יכולים בנפרד".

 

ריי קרוק במקדונלד'ס. לאיש הכספים שהציל לו את החברה והפך אותו למיליונר הוא גמל בפיטורים ריי קרוק במקדונלד'ס. לאיש הכספים שהציל לו את החברה והפך אותו למיליונר הוא גמל בפיטורים צילום: איי פי

 

העננה הגדולה שהעיבה על הקשר היתה העובדה שקרוק היה אלכוהוליסט, וכשהוויסקי נפגש עם המזג החם שלו התוצאה היתה נפיצה. בשלב מסוים ג'ואן אף הגישה תביעת גירושים שבה טענה שהוא היה אלים כלפיה, אולם לבסוף חזרה בה. את התסכול שלה היא תיעלה ב־1976 למיזם הפילנתרופי הראשון שלה, "מבצע קורק" (Cork, היפוך אותיות של שם משפחתם), שלראשונה בארצות הברית חינך נגד אלכוהוליזם. היא מימנה סרטים, ספרים ותחרויות כתיבה, עודדה ילדים ובני משפחה לשתף בחוויותיהם מהחיים במחיצת אלכוהוליסטים, שיתפה פעולה עם מרכזי גמילה, והכניסה הכשרה נרחבת בתחום לסטודנטים לרפואה.

 

בבית זה לא הועיל לה. קרוק הפסיק לשתות רק ב־1979 אחרי שלקה בשבץ. כשהתאושש, נכנס למרכז גמילה. ארבע השנים הבאות, העידה קרוק, היו המאושרות בנישואיהם, עד מותו בינואר 1984.

 

בחיפוש אחר טריגר לתרומה

 

ג'ואן קרוק היתה אז בת 55, ולראשונה בחייה עמדה בזכות עצמה. היא נישאה לבעלה הראשון מעט לפני גיל 18, ונפרדה ממנו רק כדי להתחתן עם ריי, בתום רומן ממושך בהפסקות. "זה היה דור של נשים שלא יכלו לעשות דברים שנשים כיום עושות", אומרת נפולי. "כשבעלה מת היא פרחה, במקום לסגת ולהתבודד".

 

עם הרבה כסף וחופש לעשות איתו כרצונה, קרוק תרמה ותרמה, לעתים באימפולסיביות. כששמעה בחדשות דיווח שריגש אותה, זימנה את האדם הרלבנטי, דיברה איתו ונתנה לו כסף כדי לפתור את הבעיה. "היה לה צורך עז לעשות צדק חברתי, והיא רצתה להיות מעורבת. היא יכלה בקלות לשבת וסתם לכתוב צ'קים, אבל היא רצתה להרגיש שהיא קשורה, מעורבת ומשפיעה".

 

מחברת הספר ליזה נפולי. "אי אפשר לכתוב על ג'ואן בלי לכתוב על ריי" מחברת הספר ליזה נפולי. "אי אפשר לכתוב על ג'ואן בלי לכתוב על ריי" צילום: Preston Wiles

כאוהבת חיות שבילדותה חלמה להיות וטרינרית, קרוק השתמשה לא מעט במטוסה הפרטי כדי להטיס חיות, כמו נמר שהוטס מאוהיו לסן דייגו. פעם מצאה בחצר האחוזה שלה יונק דבש פצוע, ושלחה אותו עם הרולס רויס שלה לטיפול בגן החיות של סן דייגו; כתודה על הטיפול שקיבל שם תרמה לגן 100 אלף דולר. לאחר מכן, כשקראה בעיתון על המצב הרעוע של אחת התצוגות במקום, הזמינה את מנהל הגן לפגישה שבסופה נתנה לו 3.3 מיליון דולר לשיפוצים. למחרת הזמינה אותו שוב, בבהילות: מחשש שייווצר הרושם שהיא דואגת לחיות יותר מלאנשים הם רקחו תוכנית שבה מימנה קרוק ימי ביקור חופשיים בגן החיות.

 

ובכל מקרה, תרומות למען אנשים היו עיקר פעילותה. ביולי 1984 צפתה קרוק, כמו כל אמריקה, בטבח בסן יסידרו, שכונה בסן דייגו, אחד מאירועי הירי הקטלניים בארצות הברית. ג'יימס יוברטי בן ה־41 נכנס לסניף מקדונלד'ס המקומי חמוש בשלושה כלי נשק וירה לכל עבר. עד שצלף הרג אותו רצח יוברטי 21 אנשים ופצע עוד 19. קרוק לא חשבה על מקדונלד'ס, אלא על הקורבנות, ויחד עם בתה וחברה נסעה לסן יסידרו להשתתף בצערה של הקהילה ובזה של אתנה יוברטי, אשתו של היורה, שגם בה ראתה קורבן. לאחר מכן הקימה קרן של 100 אלף דולר למען הקורבנות, ועמדה על כך שגם אתנה ובנותיה ייהנו מכספי הקרן. בעידודה, מקדונלד'ס הוסיפה לקרן מיליון דולר ותורמים נוספים מרחבי המדינה עזרו למשפחות.

 

ב־1984 פגשה קרוק את ד"ר דוריס האוול, מראשוני הרופאים שתמכו בטיפול בחולים בהוספיס, ונפעמה. האוול פרצה את הגבולות של בנות דורן: היא למדה רפואה, לא נישאה ופעלה למען מטרות חדשניות. בהשראתה תרמה קרוק לעיריית סן דייגו 10 מיליון דולר להקמת הוספיס. בעקבות מפגש דומה ב־1986 עם רופאה אחרת שהתמחתה בטיפול בחולי איידס תרמה קרוק 4 מיליון דולר להקמת קליניקה לחולי איידס בסן דייגו ובהמשך תרמה לחקר המחלה ולארגונים שסייעו לחולים. ב־1985 תרמה 3 מיליון דולר להקמת מקלט לחסרי בית בסן דייגו. ברוב המקרים קרוק התעקשה להישאר אנונימית, אבל את התרומה להומלסים עשתה בשמה: זהו תחום ש"קשה" למכור לתורמים, והיא קיוותה שהשם שלה ימשוך תרומות נוספות.

 

ב־1990, כשהנשיא לשעבר ג'ימי קרטר הקים בסן דייגו תריסר בניינים לעניים, קרוק הזמינה אותו ואת רעייתו לארוחת צהריים ונתנה לפרויקט במתנה 100 אלף מניות של מקדונלד'ס. אחרי הארוחה הנשיא הציץ בעיתון, וגילה שלפי שווי המניה מדובר ב־3.6 מיליון דולר. וכאשר רפיד סיטי, העיר בדרום דקוטה שבה התגוררה בזמן נישואיה הראשונים, נפגעה בשיטפונות הרסניים ב־1997, קרוק תרמה לה 15 מיליון דולר.

 

בכנס ב־1984 היא פגשה את ד"ר הלן קלדיקוט, פעילה נגד נשק גרעיני, שזרעה בה את הרעיון לפעול למען השלום. זה נהפך לאחת משתי המשימות העיקריות שבהן תמכה בעשורים האחרונים לחייה. כך הגיעה לממן את אותו פסל בסנטה מוניקה, וכך תרמה 13 מיליון דולר לאב תיאודור השבורג, להקמת מרכז שלום באוניברסיטת נוטרה־דאם באינדיאנה. נוסף על התרומה הראשונית, בכל שנה ביום הולדתו שלחה קרוק לאב כרטיס ברכה עם צ'ק של מיליון דולר. בהמשך הקימה מרכז שלום דומה באוניברסיטת סן דייגו.

 

המשימה הגדולה השנייה של קרוק היתה לעזור למשפחות במצוקה באמצעות הקמת מרכז פנאי ובילוי בעירהּ סן דייגו. "חשבו בגדול, הכי גדול שחשבתם אי פעם", אמרה לראשי צבא הישע, הארגון שמאחורי היוזמה. הם תכננו מתחם שכלל משטח החלקה על קרח, בריכה אולימפית, מרכז בריאות, חדרי כושר ופגישות, ספרייה ואולם מופעים. הוא הוקם בלב שכונה חלשה, ושירותיו ניתנו בחינם או בעלות נמוכה מאוד; קרוק מימנה את ההקמה, בתרומה שהסתכמה ב־90 מיליון דולר, והמשיכה ללוות את המרכז גם אחר כך.

 

הטריילר לסרט מחאות המייסד המתאר את סיפורו של ריי קרוק:

 

הרבה מהתרומות שלה ניתנו לארגונים שבראשם עמדו נשים או בהשראת נשים שפגשה. ובמובן מסוים היא עצמה מקור השראה.

"היא העריצה אנשים, ובמיוחד נשים, שהיו יותר משכילים ממנה, אבל זו בדיוק היתה הכוונה שלי: שאנשים ישמעו על הדברים שהיא עשתה ושהיא תיתן לאחרים השראה. היא היתה אשה בלי השכלה גבוהה אבל עם לב גדול שהצליח ליצור שינוי בעולם".

 

בין השורות של הספר עולה הרושם שהיא נתנה את הכסף בקלות. הוא לא היה חשוב לה, והנתינה היתה כמעט כמו להסיר מעצמה נטל.

"נכון. זה נשמע מוזר כי אנשים תמיד אומרים 'הלוואי שיהיה לי עוד כסף', אבל כשיש לך כל כך הרבה זה נטל. היא הכירה בכך כשריי מת והכל היה שלה. זה המם אותה, כמעט הביך אותה. חיים שלמים היא חיפשה למי לתת, מה הכי הגיוני ומה יהלום את התשוקות שלה. היא פוגשת במטוס אשה שרוצה להקים הוספיס ונותנת לה צ'ק. היא היתה פתוחה כל הזמן לטריגר שיאפשר לה לתת עוד מתנה, ואני אוהבת את זה בה".

 

לחלק הון עתק על ערש דווי

 

ב־2003, כשנודע לקרוק שנותרו לה חודשים אחדים, היא נתקפה פעלתנות, ודאגה להורשת נכסיה באופן מסודר. היא היתה שווה אז 3 מיליארד דולר; זה המון עבודה לחלק אותם. אבל קרוק התעקשה לעשות זאת, ודחתה את הרעיון להקים קרן שתחיה אחריה ותמשיך לתרום את ההון בהדרגה. גם מהבעלות על מקדונלד'ס נפרדה, וכיום המשפחה אינה קשורה לחברה.

 

בקיץ של אותה שנה, ביום הולדתה ה־75, קרוק ארגנה מסיבה והזמינה את בני המשפחה, חברים וראשי הארגונים העיקריים שלהם תרמה. אורחיה לא ידעו שהיא חולה, והיא אסרה על קרוביה לדבר על כך. כשקיבלה את פני האורחים היתה אלגנטית ומטופחת כתמיד, אך כיסא הגלגלים שבו ישבה והדיבור הלא־ברור לפרקים הבהירו את מה שלא נאמר. במהלך המסיבה הצליחה קרוק לחלץ רגע פרטי עם כל אחד מאורחיה, ולהבטיח להם ש"אנחנו עוד נעשה דברים נהדרים יחד".

 

היא מתה במיטתה באוקטובר 2003. "העולם איבד פעילה הומניטרית אמיתית, ומקדונלד'ס איבדה חברת אמת", נכתב בהודעת החברה. אחרי טקס האשכבה, שקרוק עצמה תכננה עד הפרט האחרון, המוציאים לפועל של צוואתה החלו לבשר את ההפתעות שבישלה. 1.5 מיליארד דולר הוענקו לצבא הישע להקמת מרכזי פנאי דומים לזה שבסן דייגו — התרומה הגדולה ביותר שניתנה אי פעם בארצות הברית על ידי אדם פרטי; כיום יש ברחבי המדינה 26 מרכזים ע"ש ג'ואן וריי קרוק.

 

לרדיו NPR, שקיווה לקבל 25 אלף דולר, קרוק הורישה 220 מיליון; ביום שבו הוכרזה התרומה, עובדי הרדיו קנו מקדונלד'ס לארוחת צהריים. 60 מיליון דולר חולקו בין 120 בתי רונלד מקדונלד שמסייעים למשפחות שמתמודדות עם מחלות. 50 מיליון דולר הוקצו לכל אחד משני מרכזי השלום. כמה תרומות יועדו לעיר שבה התגוררה בעשורים האחרונים לחייה, סן דייגו: 20 מיליון דולר להוספיס, 10 מיליון דולר לגן החיות ולאופרה, ו־5 מיליון דולר ל־KPBS, תחנת הרדיו והטלוויזיה המקומית. בסך הכל הורישה קרוק את רוב הונה, 2.7 מיליארד דולר.

 

"כך היא העבירה את החודשים האחרונים שלה, בחלוקת הכסף. זה אומר משהו על אנשים שעומדים למות ודואגים לאחרים. היכולת לתת את המתנות האלו ריגשה אותה, והמסיבה היתה מעין משחק רמזים: להזמין את האנשים האלה בלי שהם יידעו שהיא כל כך חולה, להבטיח להם שהיא איתם ותהיה גם בעתיד. זה דבר נהדר".

 

מה לדעתך המורשת שלה?

"מוסדות השלום שהיא הקימה, ושלומדים בהם אנשים מכל העולם וממדינות בקונפליקט, ומרכזי הפנאי, ששינו לחלוטין את השכונות שבהן נבנו. בכל מקום קנו אדמה בלב השכונה, בנו מרכז וסביבו קרו דברים נהדרים שהיא כלל לא תכננה", אומרת נפולי, בהתייחסה לעסקים קטנים נוספים שקמו סביבם וסיפקו שירותים ועבודה, להשקעות נוספות של העיריות בשכונות, לעליית ערך הנדל"ן. "ומעבר לתרומות, המורשת האמיתית שלה היא לקחת כסף ממקום שאולי את לא אוהבת ולתת אותו לדברים נהדרים, כמעט כמו רובין הוד. זה יוצא דופן, להיות בהירה בסוף חייך לגבי היעד של כל הכסף שלך כדי לעזור לכל כך הרבה אנשים בצרכים המגוונים שלהם. כולנו יכולים ללמוד ממנה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x