דני רובינשטיין

הכלכלה הפלסטינית: השיתוף באזורי התעשייה נכשל

אזורי התעשייה הפלסטיניים כושלים כי תחת המצב הביטחוני קשה למצוא משקיעים שמוכנים להסתכן

דני רובינשטיין 08:0611.08.16

סיפורם של אזורי התעשייה הפלסטיניים הוא סיפור מאכזב של כישלונות, וגם הצלחתה של פגישה ישראלית־פלסטינית, שהתקיימה לאחרונה במטרה לקדם הקמת אזור תעשייה חדש סמוך ליריחו, לא משנה את התמונה הכללית.

 

בניית אזור התעשייה ביריחו מתנהלת בעצלתיים כבר יותר מעשר שנים, ביוזמת ממשלת יפן ובמימונה. המכשול העיקרי התגלה במחלוקות על שליטה בדרכי המעבר. רק עכשיו הגיעו הצדדים - סגן השר במשרד לשיתוף פעולה אזורי, איוב קרא, ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב פולי מרדכי, והצוות הפלסטיני - להסכמים על הקמת מפעלים וחווה סולארית פלסטינית שתספק חשמל לאזור.

 

ידע ישראלי עם כוח עבודה פלסטיני

 

הרעיון שעומד מאחורי היוזמות של שיתוף פעולה ישראלי־פלסטיני על קו הגבול היה לחבר יוזמה וידע ישראליים עם כוח העבודה הפלסטיני המיומן והזול. האזור הנודע ביותר היה אזור התעשייה ארז, שהוקם ב־1970 בצפון רצועת עזה. היו בו יותר מ־200 מפעלים, כמחציתם בבעלות ישראלית, ועבדו בו כ־4,000 פלסטינים מעזה ומאות ישראלים. המקום פעל שנים אחדות והיווה סמל לדו־קיום מוצלח, אבל סופו היה קשה: חורבן מלא באינתיפאדה השנייה.

 

מחסום תרקומיא מחסום תרקומיא צילום:מאיר אזולאי

 

זה היה גם סופו של אזור התעשייה במעבר קרני. הניסיון היחיד שהצליח במידת מה הוא אזור התעשייה עטרות, הנמצא בבעלות ישראלים ופלסטינים.

 

בעקבות חורבן ארז וקרני, עלה הרעיון שבמקום ישראלים ייכנסו לשותפות עם הפלסטינים ממשלות וגופים בינלאומיים. הניסיון הראשון היה בתרקומיא שבגבול מערב הר חברון, בשיתוף ממשלת טורקיה. גם יוזמה זו נכשלה, כשהתעוררה בעיית בעלות על הקרקעות. לפיכך העבירו הטורקים את היוזמה למעבר ג'למה מצפון לג'נין. בשלב מסוים נכנסו גם הגרמנים לתמונה, והעבודות שם מתנהלות בעצלתיים. אזור תעשייה נוסף ממזרח לבית לחם הוקם בסיוע צרפת, ופיתוחו מתנהל באטיות.

 

המתחמים הישראליים דווקא פורחים

 

לעומת כישלון האזורים הפלסטיניים, פרחו אזורי תעשייה ישראליים בסמוך להתנחלויות, ובראשם ברקן, אריאל ומישור אדומים. כאלף מפעלים מישראל העבירו פעילות לגדה, שבה עלות הייצור נמוכה בכ־50% מבישראל והם נהנים מחופש כמעט מלא, ללא הגבלות ביטחון.

 

הפלסטינים נכשלים בגלל החשש הביטחוני ואי־הוודאות הפוליטית. כלכלה פירושה התחייבויות, לוח זמנים, אספקה, תחבורה וכוח אדם. אף משקיע לא מוכן לסכן את כספו אם בכל יום קיים ספק אם הפועלים וחומרי הגלם יגיעו למפעל, ואם התוצרת תצא בזמן.

יש בציבור הפלסטיני יזמים ומשקיעים רבים, אבל הם מעדיפים להשקיע את כספם בירדן, בסעודיה ובמפרץ למשל, ורק לא לסכן אותו בפלסטין.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x