• תפריט
פרסום ושיווק

התאגיד חדש, הצרות ישנות

תאגיד השידור החדש נולד כדי להרחיק את השידור הציבורי מהפוליטיקאים. אבל ספק אם השדרה הניהולית והמקצועית המתגבשת בתאגיד מנוסה מספיק כדי להתמודד עם הלחצים הפוליטיים שכבר מופעלים וצפויים רק לגבור

בתחילת החודש התכנסה ועדת המשנה לספורט בראשות ח"כ מיקי זוהר מהליכוד לדיון מיוחד. הנושא הבוער: הסטת שידורי ספורט מהערוץ הראשון לערוץ הספורט. חברי הכנסת התחרו ביניהם באמירות לוחמניות בעד זכות הציבור לצפות בשידורי ספורט חינמיים. זוהר אמר שיוודא שבתקציב המדינה הקרוב יובטח מימון לשידורי ספורט בערוץ הציבורי. שאר חברי הוועדה הצטרפו אליו.

 

זה נחמד וחשוב, למעט העובדה שמבחינה פורמלית לחברי הכנסת לא אמורה להיות עוד כל השפעה על התכנים שישודרו בערוץ הראשון. מחודש אוקטובר הערוץ יפעל תחת אחריות תאגיד השידור הציבורי החדש, שהקמתו נשלמת בימים אלה. התאגיד אמור להיות מנותק לחלוטין מהתערבות פוליטית — גם כזו שנוגעת לשידורי ספורט. זו היתה אחת הסיבות העיקריות להקמתו ולפירוק רשות השידור הישנה.

 

עצם קיומו של הדיון בכנסת מעיד על כך שהפוליטיקאים, שהורגלו לבחוש ברשות השידור במשך עשרות שנים, טרם הפנימו את השינוי המתרגש עליהם. או — וזו בעיה הרבה יותר גדולה - שאין להם כוונה להפנים שינוי כזה. "זוהר ושאר הפוליטיקאים שממשיכים לדון בתאגיד השידור מתקשים להפנים שהממשלה החליטה לבצע הפרדה ברורה בין התאגיד לבין הפוליטיקאים", אומרים גורמים מודאגים בתאגיד החדש. "עדיף שיתעסקו בנושאים חשובים כמו הזרמה תקציבית לתוכן שהתאגיד זקוק לו לצד תקציב ההקמה שלו".

קובלנץ. יצליח לעמוד בלחץ הפוליטיקאים? קובלנץ. יצליח לעמוד בלחץ הפוליטיקאים? צילום: איה אפריים

 

טבעם של פוליטיקאים

 

הדאגה בתאגיד ממעורבות פוליטית במקומה. רק לפני כשבועיים הודיעה שרת התרבות והספורט מירי רגב שתדרוש לוודא שהמינויים בתחנות הרדיו של התאגיד ייצגו את כלל הציבור, ותבקש מראש הממשלה לבחון אותם: "מקימים גלגל"צ 2", אמרה רגב, "לא אתן שכספי ציבור יממנו שוב תחנה אליטיסטית מתנשאת ומנוכרת שמייצגת מחנה פוליטי אחד".

 

אלא שלרגב אין מעמד באיוש התפקידים בתאגיד השידור. לא רק לה, גם לראש הממשלה אין. "זאת כותרת שהיא בין מפחידה למגוחכת", אומר גורם שהיה מעורב בגיבוש חוק התאגיד החדש. "מדובר בגוף של הציבור, שנועד להיות עצמאי ממעורבות פוליטית. התבטאות כזאת היא אינדיקציה לכך שהפוליטיקאים לא מביאים מה קורה פה, שריד לימים שבהם כל פוליטיקאי חשב שזה ערוץ רדיו פרטי שלו".

 

ולא ינסו לעשות את זה גם בתאגיד?

"פוליטיקאים מטבעם ינסו להשתלט על גוף תקשורת כזה, אבל אי אפשר לתת לחבר'ה האלה להשתלט שוב ולהרוס אותו כפי שעשו קודם".

 

"לא עליהם חלמו"

 

לאיש אין ספק בכך שפוליטיקאים ינסו להתערב בנעשה בתאגיד החדש, הן מבחינת איוש התפקידים והן מבחינת התכנים. השאלה האם הם יצליחו תלויה במידה רבה בנחישות המנהלים הבכירים שיעמדו מולם, ובניסיון שצברו אותם מנהלים בעמידה בלחצים אגרסיביים שפוליטיקאים מפעילים כשתחקיר עיתונאי או ידיעה חדשותית מסכנים את מעמדם.

 

כיום עומדים בראש התאגיד שני אנשי תקשורת שמשקלם הציבורי אינו מבטיח עמידה בלחצים כאלה. ייתכך שזו הסיבה לבחירתם: קובלנץ, המשמש כמנכ"ל ממרץ 2015, וגיל עומר, שנכנס לתפקיד יו"ר מועצת התאגיד בפברואר השנה. קובלנץ שימש בעבר כמנהל גלגל"צ והטלוויזיה החינוכית, והוא מי שאחראי למיתוג המיינסטרימי הרגוע של תחנת המוזיקה הצה"לית. עומר היה בעבר ראש מחלקת האקטואליה בגל"צ ומנהל מוזיאון הילדים בחולון. "לא בטוח שעליהם חלם מי שהקימו את התאגיד", אומר איש תקשורת ותיק שעבד בין היתר כבכיר ברשות השידור. "הבעיה עם פוליטיקאים שברגע שאתה פותח דלת, הם נכנסים פנימה. אני ברחתי מהם כמו מאש, לא הייתי חייב להם והם לא היו חייבים לי. אבל אז היתה תקופה יותר קלה, פוליטיקאים התביישו יותר".

 

תפקיד מפתח נוסף, הבא בחשיבותו בתאגיד השידור, הוא זה של מנהל חטיבת החדשות. לדברי גורמים בתאגיד, פניות לשמות מובילים בתחום כמו אילנה דיין, גולן יוכפז, עמית סגל וגיא סודרי נדחו. בסופו של דבר נבחרה לתפקיד הבכיר שלומית אברהם, עורכת נטולת מעמד ציבורי כלשהו, אשר בתפקידה האחרון שמשה כעורכת אתר מאקו הבידורי באופיו. קודם לכן היתה בין היתר עורכת של תכניות בוקר ותוכניות רכות כמו "אנשים ו"מה קורה" בערוץ 2, והיא חסרת ניסיון בעיתונות חדשותית ובתחקירים.

 

לא מעט גבות הורמו נוכח המינוי, בתהייה האם אברהם חסרת הניסיון תהיה מסוגלת גם להרים תחקירים רגישים וגם להדוף לחצים פוליטיים או עסקיים, מהסוג שתפגוש בתפקידה. גם עומר בן רובי, שמונה למנהל רשת ב', סובל מאלמוניות אחרי קריירה לא מזהירה בגלי צה"ל.

 

התפכחות כואבת

 

בין אלה שליוו את לידת התאגיד החדש יש מי שמתאר את המוצר המוגמר כהתפקחות כואבת מהחלום שאיתו יצא התאגיד לדרך. אחת מהם היא חברת הכנסת קארין אלהרר מיש עתיד, שקידמה את הטיפול בחוק בתפקידה כיו"ר הוועדה לדיון בשידור הציבורי. החוק נוסח בעקבות מסקנות ועדת לנדס שהקים שר התקשורת אז, גלעד ארדן, שחשפו פעם נוספת את החוליים של רשות השידור: דרג ניהולי חסר הכשרה, עודף כוח אדם שהוביל לכך שמרכיב השכר בתקציב הגיע ל־60%, תפוקה נמוכה, הסכמי עבודה בעייתיים, השקעה מועטה ביצירה מקורית, ובעיקר תלות גדולה בשרים ובחברי כנסת.

 

"בהצעת החוק הממשלתית", אומרת אלהרר, "המטרה היתה לייצר תאגיד שידור ציבורי מנותק לחלוטין מהפוליטיקה הישראלית. הפוליטיקאים מטבעם רוצים שכל העולם ידע מה הם עושים, והשידור הציבורי הקיים הפך לפלטפורמה שסיפקה מענה לצורך הזה".

 

מה ניסיתם לבנות?

"רצינו לנתק מינויים מפוליטיקאים ולתקן גם את עניין התלות שנובעת מתקצוב השידורים, כי האגרה היתה נטל על האזרחים. דבר שבעיני היה סופר חשוב זה מי ימנה את בעלי התפקידים. רצינו חומה סינית בין הפוליטיקה לתאגיד ולכן רציתי מינוי משותף של שר התקשורת ונשיא בית משפט עליון. והיה גם את עניין כוח האדם, כי רצינו ליצור ארגון רזה, יעיל, ללא אבטלה סמויה. תאגיד עם ד.נ.א תקין ובלי מיקור חוץ, שזה אחד החששות המוצדקים של העובדים".

 

מה נשאר מכל זה?

"האגרה בוטלה לפני שהוקם התאגיד, כשאנשים ברשות השידור עוד היו אמורים לקבל משכורות ותשלומים היו אמורים לעבור לספקים, וזה יצר כאוס תקציבי. אבל הדבר שבאמת הרג אותי היה התיקון האחרון שביקשו להכניס: הצעה שהחדשות יהיו במיקור חוץ. זה גרוע, כי חדשות הן לב לבו של השידור הציבורי".

 

בסוף הוחלט שהן לא יהיו במיקור חוץ.

"זה נכון לגבי חדשות הארד קור. אבל תוכניות אקטואליה כמו מבט שני אפשר שייעשו במיקור חוץ, וזה חוטא לכל המטרה של שידור ציבורי עצמאי (למשך שנתיים, ד.ב). הרי מדובר בתוכניות חדשותיות לכל דבר. לא לשם כך הדחנו אנשים ברשות השידור.

 

"יש עובדים בתאגיד שאומרים לי: הכוונות טובות אבל כל עוד ראש הממשלה הוא שר התקשורת ועושה מהלכים שלא נועדו לחזק את התקשורת בישראל, הכוונות לא ימומשו. לא העליתי על דעתי שזה מה שיקרה בסוף בחוק השידור הציבורי.

 

"גם עניין המימון הוא פתח להתערבות פוליטית. כרגע התאגיד ממומן עדיין בכספי אוצר, וכל זמן שלאוצר יש שליטה המשמעות היא שאין ניתוק מהפוליטיקה אלא להיפך - זאת הכנסה שלה בדלת האחורית. גם היקף המינויים של עובדי רשות השידור הישנה בתאגיד החדש גדל בהרבה בהתערבות ההסתדרות (25% במקור, שצמחו ל־51% בפועל, ד.ב)".

 

מה הבעיה עם זה?

"להכתיב את זהות המועסקים זה להכתיב מראש איך ייראה התאגיד. בסופו של דבר השתמשו ברצון הטוב של מי שרצה לשנות את פני השידור הציבורי ולתקן אותו. ראש הממשלה עשה עלינו סיבוב. החוק הנוכחי הוא לא מה שהתכוונו לו".

 

"פשרה ראויה"

 

מעבר לתיקונים המהותיים שציינה אלהרר, בשני מקצי תיקונים נוספים של החוק נדחה מועד העלייה לאוויר לאוקטובר 2016, ומועד סגירת הטלוויזיה החינוכית — מאחז אהוב על שרי חינוך — ומיזוגה לתוך התאגיד החדש נדחה לינואר 2018.

 

איש התקשורת רם לנדס, ממקימי חדשות ערוץ 2 ו־10 ומי שעמד בראש ועדת לנדס, סבור שביחס למהלך ההיסטורי מדובר בפשרות נסבלות. "קבענו שיועסקו 25% מהעובדים הקיימים בלבד, כדי לשנות את הקוד הגנטי של הארגון. אבל ידענו שזה פתח למשא ומתן, ובעיני 51% הם פשרה ראויה. אפשר לקחת הרבה יותר עובדים מהרשות, כל עוד המנהלים ממונים ללא תככים פוליטיים".

 

לנדס מצביע על מנגנון שנועד לחסום את השפעת שר התקשורת (כיום בנימין נתניהו) על המינויים בתאגיד: "הדרג הפוליטי אכן אמור לאשר את החלטות ועדת האיתור, אבל לפי החוק השר יכול לאשר או לפסול את כל חברי ועדת האיתור רק כמקשה אחת. זהו פתרון משפטי שבעצם כובל את ידיו, כיוון שיהיה לו קשה לנמק בבג"צ פסילה של כל חברי המועצה".

 

באפריל האחרון, בתום עיכוב של שנה ורק לאחר בג"צ בעניין שהגיש חבר הכנסת אראל מרגלית, אישר נתניהו את הרכב המועצה של התאגיד החדש.

 

משרדי התאגיד אתמול. אין סיכוי שהגיוסים יושלמו עד אוקטובר משרדי התאגיד אתמול. אין סיכוי שהגיוסים יושלמו עד אוקטובר צילום: אוראל כהן

 

בהתחלה המוצר יקרטע

 

תאגיד השידור החדש נמצא כיום במרוץ נגד הזמן כדי לאייש את המשרות הדרושות ולהתחיל לפעול כבר באוקטובר. מי שלוחץ ליציאה מוקדמת לדרך הוא משרד האוצר, שנאלץ בינתיים להמשיך לממן את רשות השידור הישנה שכבר אינה גובה אגרת טלוויזיה. אלא שהתלות באוצר, בוודאי בשלבי הגיבוש וההקמה, מטילה ספק ביחס לעצמאות שממנה ייהנה התאגיד. תקציב ההקמה עומד על 350 מיליון שקלים, שמגיעים כיום מאגרת הרדיו (שגובה משרד התחבורה). התקציב הזה אמור לשחרר מלחץ פוליטי, אך בתאגיד מדווחים על תקציב־חסר, שמחייב לקושש חוסרים מהאוצר. קובלנץ ממשיך לעלות לירושלים כדי להשיג תקציב בסך 135 מיליון שקל שהוצג לאוצר כחיוני לרכישת תוכן – בעיקר לערוץ המרכזי, לסוגה עילית, לערוץ בערבית ולמערך הדיגיטל. "התקציב לשנת הפעילות הראשונה יהיה 625 מליון שקל, והוא יעלה ל־665 מיליון אחרי המיזוג עם החינוכית. זה לא מספיק כדי לייצר תוכן ראוי בכל הפלטפורמות", אומר גורם בכיר בתאגיד.

 

וזה עוד לפני שהושלמה בניית התאגיד ואיוש בעלי התפקידים בו. הרושם הלא מוצנע בתאגיד הוא שמדובר במשימה בלתי אפשרית לפרויקט בסדר הגודל הזה. בנקודת הזמן הנוכחית גויסו 162 עובדים בלבד, מהם 63 עובדי רשות השידור. מספרם אמור להגיע בסופו של התהליך ל־850 עד 920 עובדים. בישיבת ועדת הכלכלה לפני כשבוע אמר קובלנץ כי נשלחו חוזים לעוד 75 עובדי רשות. "פנינו לכמה וכמה אנשים מליגה א' בתחום, אבל לא כולם גיבורים ומוכנים להצטרף למיזם", אומר אותו גורם. "זה חיזור קשה כשפונים למי שמסודר מבחינת השכר והחשיפה התקשורתית".

 

אגף התקציבים באוצר אישר לקובלנץ מימון להחתמת כמה עשרות "חוזי טאלנט" בניסיון למשוך לערוץ עובדים מנוסים ובעלי יכולת מוכחת (ראו מסגרת). ועדיין, אומרים שם, "אין שום סיכוי להקים את התאגיד באופן ראוי לפני 2018. גיוס למגזר הציבורי עובד לאט, וצריך לאייש שלוש תחנות טלוויזיה, שמונה תחנות רדיו, מערך דיגיטל וחברת חדשות. דוקו ודרמה לוקח לייצר בין שנה לארבע שנים, אבל אגף התקציבים באוצר לחץ שנפתח כמה שיותר מהר, אפילו כשידורי ניסיון. לכן מראש ברור שבהתחלה המוצר יקרטע". אחת המשמעויות של העלייה החפוזה היא שהתאגיד יעלה לשידור באוקטובר בלי מהדורת חדשות מרכזית — חלומו של כל פוליטיקאי בתפקיד שלטוני.

 

ואיך זה יסתיים?

"הילד יזחל וייפול עד שיתחיל ללכת, אבל בסוף הדרך זה יהיה מצוין".

 

 

 

 

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x