• תפריט
מוסף 10.03.2016
שאלות מוסף 10.3.16 ראש

זה בסדר להיות מספר 2

יואל מארק, בראיון ראשון מאז מונתה לסגנית נשיאה למחקר של יאהו העולמית, מספרת למוסף כלכליסט מה למדה ממריסה מאייר, למה היא לא מוטרדת מהמשבר בחברה ומה בעצם כל כך מעניין במיילים

קרן צוריאל הררי ומאיר אורבך 08:0212.03.16

בתחרויות ריצה מקובל למנות פייסרים (Pacers), רצים מיומנים שמכתיבים קצב מסוים לאורך המירוץ. מי שחולם לשבור שיא אישי ולנצח את עצמו צריך להיצמד אל הפייסר המתאים. זה מה שד"ר יואל מָארֶק, סגנית נשיאה למחקר ביאהו, עושה מילדות: נצמדת לאדם שמאתגר אותה, ונלחמת בכל כוחה כדי לעמוד בקצב.

 

הפייסר הראשון שלה היה אביה, שמעון ז"ל. "גבר שוביניסט", היא אומרת בחיוך. "אין מה לעשות. גדלתי במשפחה שבה הבנים הם מהנדסים, והייתי האחות הקטנה שכל מה שהיא עושה הוא בסדר. אבל זה לא הספיק לי: רציתי להוכיח לאבא שלי שהבנות יותר חזקות מהבנים". לכן היא למדה מתמטיקה ומדעי המחשב, נצמדת בכך לפייסר נוסף, אחיה הבכור יגאל שנחשב למבריק במשפחה. "כל הילדות נלחמתי מתוך תחושה שיש לי משהו להוכיח. והאמת? זה עבד לי", מספרת מארק (53) בשיחה עם "מוסף כלכליסט", בלי טיפת תרעומת או מרמור.

 

עשרות שנים חלפו מאז, וכעת הפייסרית של מארק כבר לא מגיעה ממשפחתה, אלא מצמרת ההייטק העולמי. ב־2006, כשהיא עזבה את IBM כדי להקים את מרכז המחקר של גוגל בישראל, היתה מריסה מאייר סגנית נשיא בענקית הרשת והאחראית ללב הפועם שלה - מנוע החיפוש. שיתוף הפעולה נקטע כשמארק עברה מגוגל ליאהו ב־2009 ("מריסה היתה האדם שהיה לי הכי קשה להיפרד ממנו", היא נזכרת), והתחדש כשמאייר מונתה ב־2013 למנכ"לית יאהו ולנשיאת החברה.

 

כעת מארק והבוסית שלה מנסות להיצמד לפייסרים קשוחים במיוחד: לא בני אדם, אלא חברות יריבות כמו גוגל, פייסבוק ואמזון. כבר שנים רבות שיאהו, פעם חברת אינטרנט מבטיחה ולוהטת, מדשדשת ואינה מצליחה להלהיב, ועד כה גם מאייר לא שינתה זאת. אלא שמארק דווקא מפגינה חיבה לתפקיד האנדרדוג, בין שמדובר בהישרדות של מפסידים או בניסיון כן להסתכל על חצי הכוס המלאה.

 

"יש מקומות שבהם אנחנו בעמדת הובלה: יאהו ניוז, יאהו ספורט ויאהו פייננס למשל", אומרת מארק. "ויש שווקים שבהם אנחנו יכולים לנצח, אבל זה גם בסדר לא להיות מספר 1, כי יש הרבה מקום למספר 2. אני אוהבת לדעת שאנחנו מאתגרים את אנשי ג'ימייל, למשל, ושהם יודעים שעליהם להתקדם מפני שאנחנו פה. אבא שלי תמיד אמר: 'תעשי מה שאת רוצה, יואל הקטנה', ומה שאני רוצה הוא להיאבק. אני אוהבת אתגר טוב".

 

את מאמינה במריסה מאייר? כי נראה שהשוק מאבד בה אמון.

"מריסה היא גאון", משיבה מארק, שבזמן הראיון כולו מתייחסת למנכ"לית בשמה הפרטי. "אני מוותיקי עולם החיפוש, והיא עדיין לימדה אותי המון דברים. אילו לא הייתי מאמינה בה לא הייתי פה".

 

מארק, השבוע. "אבא שלי תמיד אמר: 'תעשי מה שאת רוצה, יואל הקטנה'. ומה שאני רוצה הוא להיאבק" מארק, השבוע. "אבא שלי תמיד אמר: 'תעשי מה שאת רוצה, יואל הקטנה'. ומה שאני רוצה הוא להיאבק" צילום: אלעד גרשגורן

 

שלום, אהבה ואימייל

 

יואל מארק היא אשה מפתיעה בהשוואה לתדמית הסטיגמטית של מדעני מחשב ובכירי אמריקה התאגידית. היא מקבלת אותנו במשרדי יאהו בחיפה, לבושה בחולצת טריקו שעליה לוגו החברה, בתוספת לחיצת יד עזה וחיוכים חמים. היא מלווה אותנו למטבח ולחדר הישיבות, ואגב כך מפטפטת במהירות בעברית במבטא צרפתי כבד שמתובל באמריקאית, בלי מניירות של סטטוס או גינוני יוקרה. היא מתנהלת כמו קיבוצניקית שמצאה את עצמה פתאום בצמרת ההייטק, וזה מרענן.

 

הראיון עמה נערך לכבוד מינויה לסגנית נשיאה למחקר ביאהו העולמית, שהוכרז לפני כשבועיים במסגרת (עוד) רה־ארגון בחברה, שאיחד את כל פעילות המחקר שלה לגוף אחד המכונה Yahoo Research. מעתה היא מנהלת את הצוות שמפתח את יאהו מייל, אחד משלושת התחומים האסטרטגיים והחשובים ביותר של החברה, ומייעצת לשני תחומי הליבה הנוספים, פרסום וחיפוש. נוסף על כך, היא עומדת בראש קבוצת המחקר העצמאית - צוות מדענים שהיא בונה בימים אלה בחיפה ובניו יורק, המפנטזים את העתיד של יאהו ומנסים להמציא אותה מחדש. "אנחנו רוצים לחשוב מחוץ לקופסה, להמציא דברים חדשים, ואהיה כנה איתכם, אני עוד לא יודעת מה נעשה. זה מה שכיף".

 

משמעות המינוי היא שכעת מארק מנהלת במישרין צוות של עשרות חוקרים בישראל ובארצות הברית. את כל זה, אגב, היא תמשיך לעשות מחיפה, ולא תעשה רילוקיישן כמקובל. "כשמריסה קיבלה את ההחלטה על הארגון מחדש הופתענו, אבל הבנו אחר כך שזה די הגיוני, ומבחינתי היא נתנה לי מחמאה".

 

את מנהלת במישרין את פיתוח המייל, אבל מה כבר אפשר לחדש במייל? זה דבר פונקציונלי, פשוט.

"המון, המון, לא תאמינו, וואו", היא יורה, ועיניה מתרחבות. "תעצרו אותי כי אחרת לא אפסיק. הרבה אנשים חושבים שמייל זו עוד צורת תקשורת ומשתמשים במקומה בווטסאפ או במדיה החברתית. אבל הוכחנו שרק 10% מהמייל הם מכתבים בין אנשים, למשל 'בואו נצא הערב'. השאר נוצרים בידי מחשבים: מיילים אוטומטיים שמגיעים מחברות, אוניברסיטאות וארגונים אחרים. זה הופך להיות כמו תיבת הדואר בבית: מצטבר שם הרבה ג'אנק, אבל גם חשבונות, ציוני מבחנים ודברים חשובים אחרים".

 

אז מה הפתרון? לסדר הכל בתיקיות?

"לא, 70% מהמשתמשים לא מגדירים תיקיות. צריך כאן שינוי תפיסה רחב יותר: למשל, כיום בחלק מהמיילים שנוצרים בידי מחשבים כתוב בכתובת השולח no reply, ועדיין הדבר הראשון שרואים כשפותחים את המייל זאת הצעה להשיב. זה אומר שצריך לחשוב על הממשק מחדש. ובמייל גם שומרים לא מעט דברים אישיים, כך שצריך להגן על הפרטיות עד הסוף. בדיוק עכשיו פרסמנו מאמר שמציג שיטה שבה, גם אם אדם יסתכל על כל המיילים שלכם, הוא לא יוכל לדעת אם הם של מאיר או של קרן. פתרנו את זה בצורה מתמטית נקייה, ויש המון דברים נוספים שאפשר לעשות. אנחנו ביאהו מובילים את המחקר על המייל בעולם האקדמי: הייתי עכשיו בכנס בנושא בארצות הברית וחבר'ה של גוגל ניגשו להחמיא לנו".

 

אנשי ניהול במצב כזה היו רוצים להרוג אחד את השני.

"נכון. החלק של הביזנס שונה מאוד מהעולם הטכנולוגי, ואני לא רוצה להיות שם. אני Peace and Love, אולי אפילו איזו ביטניקית אידיאליסטית. אבל אנחנו מתחרים ורוצים לנצח בתחרות, גם אם במקביל יש הרבה כבוד הדדי".

 

מנכ"לית יאהו מריסה מאייר. מלווה את מארק מאז ימיהן בגוגל מנכ"לית יאהו מריסה מאייר. מלווה את מארק מאז ימיהן בגוגל צילום: איי פי

 

כסף זה גס

 

מתבקש לעמת בין ההתלהבות של מארק מגן המשחקים האינטלקטואלי שהיא מנהלת לבין הקושי של יאהו להתרומם מאז ג'רי יאנג, אחד מצמד מייסדיה, הפסיק לנהל אותה. עד לסוף העשור הקודם יאהו היתה עמוד הבית, המייל המועדף וספק התוכן המרכזי של רבים מהגולשים בארצות הברית ומחוצה לה. ואולם, היא לא הבחינה בכך שגוגל ופייסבוק צוברות תאוצה ומוחקות את הרלבנטיות שלה: כשיש מנוע חיפוש מהיר, חיפוש בתוך Gmail, פרסומות מותאמות במדויק בפייסבוק ותכנים אישיים ברשתות החברתיות — אף אחד, משתמש או בעל עסק, לא ממש צריך את יאהו.

 

ב־2008 הציעה מיקרוסופט לרכוש את יאהו ב־44 מיליארד דולר, אך זו החליטה שהיא שווה יותר, וסירבה כנראה להצעה הטובה ביותר שתקבל אי פעם. לשם השוואה כיום יאהו שווה 33 מיליארד דולר, וגם זה במידה רבה בזכות אחזקותיה בענקית האינטרנט הסינית עליבאבא, שפורחת בשנים האחרונות.

 

אחרי הרכישה־שלא־היתה התבוססה יאהו במינויים הזויים של מנכ"לים, עד שבסוף 2013 ויתרה מאייר על תפקיד בכיר בגוגל ומונתה לתפקיד. השוק אהב את המינוי בתחילה, אך החברה בניהולה לא מצליחה למצוא כיוון צמיחה אמיתי. היא רכשה עשרות חברות, כולל את שירות הבלוגים טאמבלר בכמיליארד דולר - רכישה שיאהו כבר נאלצה למחוק רבע משווייה, וייתכן שתיאלץ לרשום כמעט את כולה כמחיקה. החברה נמצאת כעת ברה־ארגון מאסיבי, שמתבטא בפיטורי עובדים רבים וסגירת המגזינים המקוונים, כשבמקביל בעלי המניות דורשים למכור את כל פעילות התוכן ולהותיר רק את אחזקותיה בעליבאבא. אם תתממש שאיפתם תיהפך יאהו למעשה לחברת אחזקות, שאינה מייצרת דבר.

נשמע שאתם עושים עבודה מרשימה בחיפה, אך בחברה מצליחה יותר הייתם משפיעים יותר.

 

"יש שתי גישות בחיים: אתה יכול להיות הבן של רוטשילד, עשיר וגאה בשמך, או להיות זה שמביא ערך לחברה, שיודע שמעריכים אותו ושהוא משפיע על השורה התחתונה. אנחנו מצדדים בגישה השנייה. אם אמזון, פייסבוק או IBM יסגרו את הפעילות בארץ לא יקרה לחברות האלה שום דבר. אם יאהו תסגור אותה היא תהיה בצרות".

הכל טוב ויפה, אבל יאהו במשבר.

 

"מה שרואים משם לא רואים מכאן. זה כמו מה שהעולם חושב על ישראל: באירופה חושבים שיורים פה לכל הכיוונים ושמשוגע מי שגר פה, ואנחנו יודעים שזה לא המצב. כמו שאת החדשות על ישראל צריך לקרוא עם קורטוב מלח, כך גם לגבי יאהו. אולי זה נראה רע מבחוץ, אבל בפנים הכל בסדר ואין פאניקה. יש ליאהו יתרונות בזה שהיא לא מספר 1. היא מאוד צנועה, מוכנה לקחת סיכונים, יש אמון בעובדים ולכל אחד יש השפעה. אנחנו ממשיכים לגייס עובדים מוכשרים, העסקים החדשים שמריסה הרימה צומחים. המייל מביא הכנסות וגם הפרסום מאוד בריא. אנחנו צריכים טיפה סבלנות מצד השוק. האם זה יצליח? אני מקווה שכן".

 

מייסד יאהו ג'רי יאנג. מאז עזב, החברה שהקים מדשדשת מייסד יאהו ג'רי יאנג. מאז עזב, החברה שהקים מדשדשת צילום: בלומברג

 

בשנה האחרונה איבדה המניה יותר מ־20%.

"אתם מדברים כמו אנשי עסקים. אין לי MBA, אני לא מבינה ביזנס ומימון. אני מבינה טכנולוגיה, וטכנולוגית אני רואה מוצרים יותר חזקים. אני רואה יותר משתמשים, ביצועים טובים יותר, קיצורי זמנים, פרסים שקיבלנו. בביזנס אני קלולס, מצטערת, ואני גם לא רוצה להבין. אני חושבת שכסף זה כמעט גס, לא? איך אקדם את המדע אם אני עושה אופטימיזציה בגלל כסף? אני רוצה לשנות את העולם".

 

מי צריך מנוע חיפוש

 

רגע לפני שחוזרים לדבר על טכנולוגיה, אנחנו מתנצלים עמוקות על כך שאנחנו חוזרים על שאלה שמארק נשאלה כנראה אלפי פעמים בחייה, אך בכל זאת מבקשים לפצח את החידה.

 

למה יואל?

"זה לא שההורים שלי רצו בן, ממש לא. נולדתי אחרי שני בנים והם רצו בת", היא מנדבת בשמחה את הפרטים. "נולדתי בתוניסיה כשהצרפתים עזבו, והתחיל להיות שם מסוכן

מארק בילדותה בצרפת מארק בילדותה בצרפת

ולא נוח ליהודים. אמא שלי רצתה לקרוא לי יעל, לתת לי שם ישראלי כי היא היתה מאוד ציונית, אבל בגלל הלחץ שהיה שם היא אמרה יואל במקום יעל. בצרפתית שמות שמסתיימים ב־lle משויכים לבנות, כמו דניאל". כשיואל היתה בת שנה נמלטה המשפחה לצרפת, ובילדותה התעקשה מארק הצעירה שלא יקראו לה ג'ואל. "דווקא בארץ יותר קשה לאנשים לקבל את השם שלי מאשר לצרפתים הקסנופובים", היא אומרת.

 

ב־1986 עלתה מארק לארץ בעקבות שני אחיה הגדולים. בעוד הם התמקמו בקיבוץ היא התאהבה בחיפה ובטכניון, ונרשמה ללימודי דוקטורט במדעי המחשב. באחת מחופשות הסמסטר היא נסעה לניו יורק לבקר את פרנק סמדג'ה, בן זוגה שעשה את המסלול המקביל באוניברסיטת קולומביה. בלי לספר לאיש נישאו השניים בעירייה, ומארק החלה ללמוד בקולומביה - שם הכירה לראשונה את תחום החיפוש, שהיה אז בחיתוליו ונהפך ללב הקריירה שלה.

 

אחרי שהשלימה את הדוקטורט בטכניון, הצטרפה מארק ב־1989 ל־IBM בניו יורק ובנתה את מנוע החיפוש הראשון של החברה. "זה נשמע טוב אבל זה לא ביג דיל", היא מצטנעת. "עשינו חיפוש במאגרים של רופאים, עורכי דין, דברים כאלה. זה התקדם לאט וכל הזמן הייתי צריכה להילחם". מארק הציקה לבוסים שלה עם עוד ועוד רעיונות למנועי חיפוש, אך אלה לא נראו אז נחוצים במיוחד.

 

ב־1993 נולד בנם הבכור של בני הזוג. חבריהם המליצו להם לעבור לניו ג'רזי, כי אי אפשר לגדל ילדים במנהטן. "אז אמרתי לפרנק — במקום ניו ג'רזי, בוא ננסה שנה בחיפה. הגענו לפה, והוא התאהב בעיר מכל הסיבות הנכונות". מארק, באופן טבעי, הצטרפה ל־IBM בחיפה. אבל, היא מפתיעה, באותה תקופה ממש לא היה פשוט להיות הייטקיסט שחוזר לארץ. "המשכורת היתה על הפנים, שליש מזו שבארצות הברית. הגעתי לפה והייתי כלום, אף אחת, ושוב הייתי צריכה לטפס ולשכנע".

 

ואז הגיע האינטרנט.

"כן, העולם השתנה. כל מה שאמרנו שיקרה בתחום החיפוש התחיל לקרות. אז הקמתי קבוצת מחקר, וזכינו באיזו תחרות של מנועי חיפוש, וכשאתה זוכה בתחרות חיצונית פתאום בתוך הארגון שמים אליך לב. סוף סוף בנינו מנוע חיפוש רציני, קבוצת המחקר גדלה ל־80–70 איש והיה סופר־מעניין".

 

 

ב־2006 קטעה את החגיגה הצעה מגוגל שמארק לא יכלה לסרב לה - להקים את מרכז הפיתוח של החברה בחיפה. "זו היתה הפקה מטורפת", היא נזכרת. "הייתי ממש לבד ולא היה כלום, גם לא משרד. זה היה מרתק, כמו להקים סטארט־אפ". אחרי שהקימה את האופרציה, יצאה מארק לחפש פרויקטים שהמרכז יוכל לעבוד עליהם, ואימצה רעיון שהסתובב בגוגל באותה תקופה ­- Google Suggest, המכונה גם Auto Complete. מכירים את זה שאתם מתחילים להקליד בחלון החיפוש של גוגל, ומיד הוא מציע אפשרויות ומעדכן אותן בעקבות כל אות שמצטרפת? זה.

 

"אם יש משהו שלמדתי ב־IBM הוא שכשאתה עובד במקום מרוחק אנשים נוטים לשכוח אותך, ואתה צריך להרים פרויקטים עם נראות גבוהה", היא אומרת. "אם שיפרתי משהו בביצוע ברקע ואני מראה באקסל שחסכתי סכום מסוים, זה טוב. אבל אם אני בונה תכונה שכולם משתמשים בה יזכרו אותי ביג טיים. היינו מאוד קטנים, פחות מעשרה אנשים, וכשהגעתי לפרויקט הזה אמרתי 'בום'".

מרכז הפיתוח של יאהו בחיפה. בניגוד למקובל, מארק לא תעשה רילוקיישן מרכז הפיתוח של יאהו בחיפה. בניגוד למקובל, מארק לא תעשה רילוקיישן צילום: אלעד גרשגורן

 

שיעור בצניעות ממריסה

 

ב־2009 נפתח הפרק של מארק ביאהו. לגיוס היו אחראים אנדרי ברודר ופרבהקר רגהבן, אז בכירים ביאהו ובעבר קולגות של מארק ב־IBM, שידעו על אילו כפתורים ללחוץ.

"בגוגל אמרו לי שמעריכים אותי ושאני יכולה לפרסם מאמרים אקדמיים על מה שאני רוצה, אבל לא על ה־Suggest כי זה סוד מסחרי. הדבר שאני הכי גאה בו בקריירה שלי", היא מספרת. "זה, והשמועות שאולי יסגרו את משרדי גוגל בחיפה, גרמו לי להקשיב להצעה של יאהו". בחיפה היא הקימה את הסניף המקומי של Yahoo Research, שפעל לצד Yahoo Labs של רון למפל, חברהּ מ־IBM. בכך היא חזרה לעולם המחקרי, האקדמי, הרחוק מהפעילות היומיומית.

 

מארק מתארת את התקופה הזאת כמאני־דפרסיבית. מצד אחד היא עשתה את הדבר שהיא הכי אוהבת: לגייס מוחות מבריקים, לזכות בפרסים על מחקרים מתוחכמים, להכיר עולמות חדשים ("גיליתי אז את תחום המייל") ולהתרגש מהמידע של מאות מיליוני משתמשים שעמד לרשותה למטרות מחקר.

 

מצד שני, יאהו היתה בצרות, ובראשית 2012 מונה למנכ"ל סקוט תומפסון, שהגיע מענקית התשלומים פייפאל. "הוא לא הבין מדוע צריך את Yahoo Research ופיטר המון עובדים בארצות הברית", אומרת מארק, שהיתה בטוחה שהיא וצוותה בדרך החוצה גם כן. אלא שאז קרו לה שלושה נסים: הראשון היה כשהתברר כי תומפסון שיקר בקורות החיים לגבי השכלתו, והוא פוטר לאחר חמישה חודשים בלבד. השני היה כשהמדען הראשי של יאהו אז, רון ברכמן (שמארק תמלא כעת את תפקידיו), שכנע בכירים בחברה להציל את יחידת המחקר.

 

רון ברכמן, שקדם למארק כמנהל המחקר. שכנע את בכירי יאהו לא לקצץ רון ברכמן, שקדם למארק כמנהל המחקר. שכנע את בכירי יאהו לא לקצץ צילום: אלעד גרשגורן

 

"והנס השלישי הוא שמריסה הגיעה", אומרת יואל. "היא רצתה שבמקום להיות אקדמיים בלבד ניכנס למוצרים ונשדרג אותם, וכך הפכנו לגוף משפיע יותר בחברה. היא לימדה אותי משהו חשוב מאוד על מנועי חיפוש, שרוב החוקרים שוכחים. הם מנסים לפתח את האלגוריתם הכי טוב בעולם, אבל זה לא אומר שמישהו ישתמש בו, וזה שיעור בצניעות. חבר'ה, אולי אתם הכי חכמים באלגוריתמים, אבל המשתמש הוא משהו מוזר שצריך לאפיין ולהבין. זו כמעט סוציולוגיה".

 

לפני כשנתיים, כשלמפל עזב, מארק נהפכה לאחראית גם לפעילות המעבדות בארץ, ומשם התקדמה לתפקידה הנוכחי.

 

תמיד עבדת בתאגידי טכנולוגיה גדולים. לא מתחשק לך להקים סטארט־אפ?

"אני רוצה להשפיע, ובשביל לחקור כמו שצריך אני צריכה נתונים. פה אני מרגישה כמו בסטארט־אפ קטן וחמוד, אבל עם גישה לנתונים של מיליוני משתמשים, ועם איכות החיים של חיפה. אין יותר טוב מזה".

 

סקוט תומפסון, מנכ"ל יאהו לשעבר. מארק היתה בטוחה שיפטר אותה סקוט תומפסון, מנכ"ל יאהו לשעבר. מארק היתה בטוחה שיפטר אותה צילום: בלומברג

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x