• תפריט
מוסף 21.05.2015
מוסף 21.05.15

חוסלתם

כניסתה של פייסבוק לתחום הפצת החדשות היא עוד מהלך בהתקפה של חברות הייטק צעירות, שעם אפליקציות מתוחכמות ומדויקות להזמנת מוניות, משלוחים, הלוואות או בגדים משתלטות במהירות שיא על ענפי כלכלה ותיקים ובתוך כך משנות מהיסוד את שוק העבודה

אנו בעיצומו של מפנה טכנולוגי וכלכלי נרחב ודרמטי, שבו חברות תוכנה יבלעו חלקים גדולים מהכלכלה. התוכנה אוכלת את העולם".

 

הניתוח הזה מגיע מאחד האנשים המשפיעים ביותר בעמק הסיליקון, היזם והמשקיע האגדי מארק אנדריסן. אנדריסן, שבשנות התשעים המציא את דפדפן האינטרנט הראשון והיום עומד בראש אנדריסן הורוביץ, אחת מקרנות ההשקעה העוצמתיות בעולם. המסר שלו חד וברור: "חברות בכל ענפי הכלכלה צריכות להניח שמהפכת התוכנה כבר בדרך אליהן".

 

את קריאת ההשכמה הזאת אנדריסן פרסם כבר לפני ארבע שנים, מעל דפי "הוול סטריט ג'ורנל". באותו מאמר הוא לא ניבא מציאות רחוקה שבה תגלו שאת מקומכם בעבודה תפסו רובוט או תוכנת בינה מלאכותית. הוא דיבר על יום קרוב הרבה יותר. יום שבו מקום העבודה עצמו, החברה שמעסיקה אתכם, יגלה שסטארט־אפ קטן צץ משום מקום והשתלט לו על כל הלקוחות.

 

 

יש לו דוגמאות: חנות הספרים הגדולה בעולם היא אמזון. חברת ההשמה הצומחת ביותר היא לינקדאין. חנויות המוזיקה הגדולות ביותר הן אייטיונס ושירות המוזיקה Spotify. אולפן הקולנוע הבולט בעשורים האחרונים הוא פיקסאר שהוקם בידי סטיב ג'ובס ונרכש בידי דיסני - כל אלה חברות שבלבן תוכנה, שבזמן קצר כבשו ענפים שלמים, והנחילו מכה ניצחת לשחקני הענק שבנו אותם לאורך עשורים.

 

ארבע שנים אחר כך, התחזית של אנדריסן מתגשמת בעוד ועוד תחומים. השאיפה העדכנית בעמק הסיליקון היא כבר לא לספק תוכנה שתעזור לעסקים להתנהל טוב יותר. המטרה היא להשתלט על הענפים העסקיים עצמם ולהוציא לגמלאות את האימפריות של מה שיזמי ההייטק רואים כ"כלכלה הישנה". כך לדוגמה אפליקציית הנסיעות Uber, שיותר מ־160 אלף נהגים מציעים את שירותיהם דרכה. שש שנים אחרי הקמתה, החברה נוגסת בפעילות חברות המוניות ב־58 מדינות, ובהן ישראל, ושווייה טיפס כבר לסכום אסטרונומי של כ־50 מיליארד דולר.

 

"לפני שקמו Uber ומתחרתה Lyft הרבה סטארט־אפים דפקו על דלתות חברות המוניות והלימוזינות עם תוכנות שנועדו להפוך את התעשייה ליעילה יותר", אמר באחרונה בראיון כריס דיקסון, שותף באנדריסן הורוביץ. "זה לא עבד. חברות המוניות לא ראו בתוכנות האלה משהו שייתן להן יתרון תחרותי. ואז אובר וליפט אמרו 'יודעים מה? במקום שננסה למכור תוכנות, פשוט נבנה מחדש את כל שירות המוניות עם התוכנה שלנו'. הן בעצם שאלו את עצמן איך הענף הזה ייראה אם יבנו אותו מאפס, על בסיס הטכנולוגיה שלהם".

 

מקלור בכנס של בלוג הטכנולוגיה טק־קראנץ'. "המשקיעים המסורתיים פאקינג טועים" מקלור בכנס של בלוג הטכנולוגיה טק־קראנץ'. "המשקיעים המסורתיים פאקינג טועים" צילום: איי אף פי

 

לדברי דיקסון השאלה הזאת נשאלת כיום שוב ושוב במגוון תחומים, מפיננסים ועד תעשיית המזון. השואלים הם יזמים צעירים שכבר לא בהכרח שואפים לסייע לתאגידים הישנים, אלא להתחרות בהם ולנצח. או כפי שדייב מקלור, מי שנחשב למשקיע הפעיל ביותר בעמק הסיליקון, כתב באחרונה באתר Medium: "אם הם לא יאיצו את החדשנות, או יקנו את חברות האינטרנט שמאיימות עליהם, אפשר לצפות שרוב הדינוזאורים ממדד המניות S&P500 יושמדו בידי מצעד אינסופי של סטארט־אפים שירסקו אותם באמצעות תוכנה ושיווק אינטרנטי".

 

אפשר היה לפטור את כל התחזיות האלה כניסיון של משקיעים בכירים לפאר את החברות בפורטפוליו שלהם, להדוף את הטענות על בועה חדשה או אפילו רק להצדיק בעיני עצמם את השקעות הענק בחברות כמו אובּר. אלא שלא רק בעמק הסיליקון מאמינים במהפכה. גם בוול סטריט, מקום מושבם של הדינוזאורים של הכלכלה האמריקאית, מדברים כיום על המטאור ההייטקי שטס לכיוונם. "עמק הסיליקון מגיע", הזהיר ג'יימי דיימון, יו"ר הבנק הגדול באמריקה ג'יי.פי מורגן צ'ייס ואחד האנשים החזקים בתעשיית הפיננסים העולמית, במכתבו השנתי למשקיעים באפריל. "הרבה סטארט־אפים עתירי מוח וכסף עובדים על תחליפים לבנקאות המסורתית. הם יכולים למשל לתת בתוך דקות הלוואות שלבנקים הטיפול בהן עשוי לקחת שבועות. עלינו לעבוד קשה כדי להפוך את השירותים שלנו לנוחים ותחרותיים כמו שלהם". גם ראש אחד התאגידים הגדולים בעולם טוען שהמהפכה אמיתית.

 

אנדריסן. הקדים בארבע שנים אנדריסן. הקדים בארבע שנים צילום: Scott Eells

 

מו"ל: פייסבוק עיתונות בע"מ

 

אחד האתגרים שממתינים לתעשיות הוותיקות מתרקם בימים אלה במנלו פארק, קליפורניה, מקום מושבה של פייסבוק. לפי כמה מהקולות בדיון הנסער שמתקיים בימים אלה בתקשורת העולמית, שירות חדש שפייסבוק השיקה החודש הוא צעד ראשון בדרך שעשויה להוביל לשינוי גורף באופיים של גופי המדיה כפי שאנחנו מכירים אותם כיום.

 

לכאורה מדובר בעוד שיפור טכני באתר: החל מהשבוע שעבר פייסבוק מאפשרת לקומץ כלי תקשורת נבחרים לפרסם כתבות ישירות באפליקציה שלה לאייפון. אם עד כה גולשים שנתקלו בכתבות בפיד שלהם נדרשו ללחוץ על הלינק ולהמתין שהכתבה תיטען באתר נפרד, כעת הכתבות הן חלק אורגני בתוכן של פייסבוק, פוסטים מעוצבים לעילא שמועלים לאתר בידי כלי התקשורת עצמם, ומופיעים בפיד של הגולשים כעדכון שוטף לכל דבר.

 

לחידוש קוראים Instant Articles. רשמית זהו שירות לרווחת הגולשים, שנועד לקצר את ההמתנה לטעינת הכתבה - המתנה שלפי פייסבוק אורכת שמונה שניות בממוצע. בפועל זהו איום ישיר על כלי התקשורת המסורתיים. אחרי הכל, גם הם בעסקי התיווך והפלטפורמה. מקור הכנסתם העיקרי הוא ההוצאה לאור, הזירה שמפגישה עיתונאים, קוראים ומפרסמים: דפי העיתון או אתר האינטרנט. כעת פייסבוק מציעה שירות של הוצאה לאור, שבו היא זו ששולטת בהפצת התוכן לגולשים. כלי התקשורת שהתפרנסו ממכירת מנויים הופכים בשירות הזה לספקי תוכן עבור פייסבוק.

 

הם קופצים על ההצעה. בינתיים משתתפים בתוכנית אינסטנט ארטיקלס כמה מכלי התקשורת המובילים בעולם, כמו "הניו יורק טיימס", "נשיונל ג'יאוגרפיק", באזפיד ו"האטלנטיק", ובקרוב גם "הגרדיאן" הבריטי ו"דר שפיגל" הגרמני. בשלב הראשון כל אחד מהם יפרסם מספר מוגבל של כתבות ביום. כרגע פייסבוק מציעה להם תנאים מפתים: 100% מההכנסות מפרסומות שימכרו בעצמם ו־70% מההכנסות מפרסומות שפייסבוק תמכור, וגישה לנתונים מפורטים על התנהגות הגולשים בכתבות. איש, כמובן, לא מבטיח שהתנאים האלה יישמרו לנצח.

 

האפליקציה של אובר. בענפי השירות הוותיקים מקווים שמדובר בבועה האפליקציה של אובר. בענפי השירות הוותיקים מקווים שמדובר בבועה צילום: Simon Dawson

 

פייסבוק כמובן תרוויח מכל מה שיאריך את שהות הגולשים באתרה. אבל מה מביא לשולחן את כלי התקשורת הוותיקים, שמודעים היטב ליכולת של חברות האינטרנט לנגוס בעסקיהם?

 

כנראה מדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה. מנכ"ל "הניו יורק טיימס" מארק תומפסון הצהיר בשבוע שעבר: "אנחנו נכנסים לזה בעיניים פקוחות", ומוקדם יותר השנה הסביר ש"עדיף לשחק את המשחק ולא להישאר מחוץ למסיבה". מנכ"ל שירות הידיעות בלומברג ג'סטין סמית הסביר כבר בפברואר שהאמת הפשוטה היא שכבר היום "מספר האתרים שפייסבוק אחראית למחצית מתנועת הגולשים אליהם ויותר הם רבים ממה שנדמה".

 

"עבור המוציאים לאור פייסבוק היא כמו הכלב הגדול שדוהר לעברך בפארק. קשה לדעת אם הוא רוצה לשחק או לאכול אותך", כתב בסוף השנה שעברה פרשן התקשורת הנודע של "הניו יורק טיימס" דיוויד קאר, שמאז הלך לעולמו.

 

קשה להיות דינוזאור

 

מה הניע את חברות ההייטק לצאת דווקא עכשיו לתחרות ישירה מול התאגידים הוותיקים? את התשובה אפשר להבין מהסבריהם של כלי התקשורת שהצטרפו ליוזמה של פייסבוק: הם הולכים בעקבות קוראיהם, והקוראים שקועים במסך הסמארטפון.

 

דיימון. "הם יכולים בתוך דקות לטפל בדברים שלנו ייקחו שבועות" דיימון. "הם יכולים בתוך דקות לטפל בדברים שלנו ייקחו שבועות" צילום: אי פי איי

 

הסמארטפון הוא המפתח. כפי שהסביר פרשן "הפייננשל טיימס" ג'ון גאפר, יתרון הפלטפורמות החדשות הוא בכך שהן מגיעות בן רגע ישירות לכיסיהם של עשרות מיליוני בעלי סמארטפון, וכך נהנות מיידית מכוח שוק אדיר.

 

זהו עידן הפלטפורמה, ואין פלא שהטרנד החם בעמק הסיליקון כעת הוא "האוּבּר של X", פיתוח אפליקציות שישכפלו את המודל של אובּר - שמקשרת בין בעלי רכב שמציעים את שירותיהם כנהגים לבין לקוחות שזקוקים להסעה - בעוד במגוון ענפים: משלוחי המזון (עם שמות כמו Sprig ו־SpoonRocket), ניקיון הבית (HomeJoy), מציאת מורים פרטיים (Cambly), חיבור בין חולים ורופאים (Medicast), תיקוני מחשבים (Geekatoo), וזאת רק רשימה חלקית.

 

יש מי שיראו במציאות שבה Wash.io, סטארט־אפ שרוצה להיות "אובר של המכבסות", מצליח לגייס 16.8 מיליון דולר, הוכחה לקיומה של בועת ענק חדשה בעמק הסיליקון. למקלור יש תשובה ניצחת: "בועה, בתחת שלי". לא כל סטארט־אפ חדש יצליח, הוא כותב, אבל גם לא מדובר בטרנד חולף. לפי מקלור, אם ישנה בועה היא לא נמצאת בעמק הסיליקון, אלא בבורסות: חברות הענק האמריקאיות הן אלה שמתומחרות בשווי גבוה מדי. “המניה של חברה ציבורית ממוצעת נסחרת במכפילי רווח ביחס של 15 עד 20", כתב, "השוק מניח שבפני חברת הדינוזאור הזאת ניצבות עוד 15 עד 20 שנים של עסקים כרגיל, שבמהלכן היא תמשיך ליהנות ממזומנים ורווחים. אלא שההנחה הזאת פאקינג שגויה – חברת הדינוזאור הזו תכוסח בידי סטארט־אפ בפחות מעשור".

 

בעולם שמתארים מקלור וחבריו הדינוזאורים מתפגרים והלקוחות מרוצים. אבל כדי להשלים את המשוואה צריך לפנות לגורם האחרון בה: העובדים. ליתר דיוק, האנשים שמספקים את השירותים שמוכרות הפלטפורמות האלה. כי בלא מעט מקרים חברות הפלטפורמה החדשות לא מעסיקות את ספקי השירותים ולא נקשרות איתם בחוזים ארוכי טווח, כפי שהיה נהוג בעבר. חברות הפלטפורמה החדשות הן מתווכות טהורות, מקשרות בין הספק ללקוח, הנהג והנוסע, וגובות עמלה.

 

למרות גלי ההדף שהן מעוררות בענפים רבים, בעיקר בתחום השירות, חובת ההוכחה עדיין על הפלטפורמות. אובּר, לדוגמה, מגייסת הון ללא הרף ועוד לא יצאה להנפקה. לא ברור כמה זמן היא תוכל להמשיך להתרחב רק על בסיס גיוסי הון, ולא ברור עד כמה מוצדקות הערכות השווי שהגיוסים הקנו לה. כבר זכורות חברות שהבטיחו מהפכת ענק ולא הגשימו, גרופון לדוגמה. ובכל זאת, אם דריסת הרגל של עמק הסיליקון בענפי העסקים השונים תגדל, ייתכן שיהיה בכך אישור לטענה מפוכחת וקודרת משהו על עולם העבודה של זמננו: "ההון הבין שיש לו יתרון על העובדים, והיתרון הזה כאן כדי להישאר".

 

זה הניתוח שהציע לאחרונה הפרשן הפיננסי המשפיע פליקס סלמון לצעירים שנכנסים לעולם העבודה. לפי סלמון, "כל הסטארט־אפים בסגנון 'אובר של X' מבוססים על הרעיון שיש בעולם מאגר בלתי נדלה של בעלי סמארטפונים שיעשו כמעט הכל (ינהגו, יעשו קניות, יכבסו וינקו) תמורת 15 דולר בשעה. עבור החברה, לאבד עובד כזה זה לא ביג דיל. אפשר להחליף אותו במישהו טוב כמותו, וזול כמותו".

 

עמק הסיליקון, וענף ההייטק בכלל, מלא באנשים אינטליגנטים, שרבים מהם מודעים היטב למציאות החדשה שהם עוזרים ליצור ולהשלכותיה. "בסופו של דבר אנחנו לא מממנים את אמא תרזה. אנחנו מממנים אנשים קיסריים, עם רצון לעוצמה, שרוצים לרסק את התחרות שלהם", הודה אנדריסן בראיון נרחב שהתפרסם השבוע במגזין האמריקאי "הניו יורקר".

 

כמו רבים סביבו, גם אנדריסן מאמין שמתוך כל ההרס היצירתי הזה תלבלב רווחה כללית, עתיד שבו הטכנולוגיה תיצור שפע שממנו נהנה כולנו. אבל עד אז, המודל העסקי של חברות הפלטפורמה נוסח "האובּר של X" הוא להפוך בעלי מקצוע לעובדי פרילנס נטולי רשת ביטחון, שהעושר שהן יוצרות מתרכז בצמרת, אצל בעלי הפלטפורמה, לדוגמה קרן ההון סיכון אנדריסן הורוביץ. כשנשאל על כך בראיון ל"ניו יורקר", אנדריסן, שגדל בילדותו בתנאי דוחק בחווה בוויסקונסין, בכל זאת דבק באמונתו בכך שהגאולה תבוא מהטכנולוגיה. "אולי קיימת דרך קיום אחרת", הרהר, "צורת חיים חופשית, שבה אתה לוחץ על הכפתור ומשיג עבודה מתי שתרצה". אולי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x