• תפריט
מוסף 23.10.2014
שאלות מוסף 23.10.14

"מה שאעשה בתחום הסייבר יגרור מהפכה בסדר גודל של המצאת האייפון"

את הון העתק שלו עשה בעסקי הטיטניום של אבא של אשתו ברוסיה, לאליטה העסקית בישראל לא הצליח לחבור גם אחרי חמש שנים ו־80 מיליון שקל שהשקיע במכבי נתניה, ואת ההבטחות הגרנדיוזיות החברה שלו טרם מימשה. ובכל זאת דניאל יאמר, שמיטלטל בין זהותו הגרמנית לישראלית, משוכנע שמיזם אבטחת הסייבר המגלומני שעליו הוא חולם כעת ישנה את העולם

ארי ליבסקר 16:1224.10.14

בכנס הסייבר של סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון שנערך באוניברסיטת תל אביב לפני כחודש הסתובב בין מאות המשתתפים גם דניאל יאמר. הוא נכח שם מסיבות מקצועיות לגמרי, כחלק מהקידום העסקי של Nation E, החברה שהקים. ובכל זאת, איש העסקים ממוצא גרמני שעלה לישראל ב־2006, וקנה את פרסומו המקומי כבעליה של קבוצת הכדורגל מכבי נתניה עד 2010, נראה כעוף מוזר שאינו שייך לאירוע. הוא לבש חליפה מהודרת מדי, שערו היה משוח לאחור בג'ל וגורמט זהב עיטר את ידו. די היה במראה הזה כדי להשאיר אותו מחוץ למעגל המינגלינג של אנשי העסקים הישראלים, רובם חברי המילייה האליטיסטי של ההייטק שנמצא בעיצומה של הסבה לתחום הסייבר הלוהט. בין הינקי מרגליתים, הזוהר זיסאפלים והמולי אדנים שמילאו את אולם סמולרש, יאמר התקשה להיטמע.

 

אדם שהציג עצמו כדוברו והיה לבוש גם הוא בחליפה מחויטת יתר על המידה הסביר לי שגם יאמר נכנס לתחום הסייבר והוא ישמח לתת לי יותר פרטים. עמדנו לצד הדוכן של Nation E. יאמר חייך אליי, לחץ את ידי והבהיר לי שהוא אינו טיפוס של אנדרסטייטמנט. "מה שאני הולך לעשות בתחום הסייבר עומד לשנות את כללי המשחק", אמר לי באנגלית. "מדובר בתוכנה מהפכנית שכמוה העולם לא הכיר. מה שאני עומד להציע לעולם עומד לגרור מהפכה לא פחות משמעותית מהמצאת האייפון". סברתי שאלה דברים שנאמרים בבהילות הרגע, כשצריך למכור במהירות רעיון חדש בכנס עמוס, אבל גם כשנפגשנו שבוע אחר כך לראיון שנערך במשרדי החברה בהרצליה פיתוח יאמר בחר בגישה הגרנדיוזית: "אותה מהפכה שעשה סטיב ג'ובס, אני אעשה בתחום התשתיות והאנרגיה", אמר, "אני עומד לגרום לגנרטורים ולמכשירי החשמל לתקשר זה עם זה".

 

דניאל יאמר. "בישראל האגו משחק תפקיד מרכזי. לי אין אגו" דניאל יאמר. "בישראל האגו משחק תפקיד מרכזי. לי אין אגו" צילום: עמית שעל

 

תסמונת "ילד החוץ" התבטאה גם בערב הקוקטייל החגיגי של הכנס, שנערך בסושי בר תל־אביבי. המקום היה עדיין ריק, המלצרים עוד השלימו הכנות האחרונות ואנשי הסייבר לא נראו באופק, אבל יאמר, נאמן ללוחות זמנים יקיים הרבה יותר, כבר היה בעיצומה של ארוחת ערב עם אשתו ליסה. כשהמקום התמלא סוף סוף עבר יאמר בין השולחנות וניהל שיחות עם היושבים, אבל עדיין נראה פחות כמו יזם הייטק וקצת יותר כמו החתן שבא להצטלם עם האורחים ביום חגו. הוא לא אחד מהחבר'ה, וגם החבר'ה מצדם הקפידו על ההפרדה הבלתי רשמית. כששאלתי כמה מהנוכחים, מומחים בינלאומיים בתחום הסייבר, אם הפרויקט שלו אכן פורץ דרך, הם לא התלהבו מההגדרה הזאת, אם להתנסח בעדינות. יאמר עזב את האירוע מוקדם יחסית ונראה נסער במקצת ולא מרוצה. "כל אנשי הסייבר האלה לא מבינים על מה הם מדברים", אמר לי. "לך אני אתן ראיון מקיף על המהפכה שאני עומד לעשות".

 

לא חבר מועדון

 

אנשים המכירים היטב את יאמר מספרים כי בצד גינוניו ויכולתו להקסים, הוא מסוגל להחליף מצב רוח במהירות ולהפגין במעבר חד פן זועם הרבה יותר שלו. שבוע אחרי פגישתנו בכנס, יאמר מקבל את פניי בלבביות כמעט מופרזת במשרדי Nation E בבניין מודרני בהרצליה פיתוח. אנחנו צועדים לאורך המסדרונות שמעוטרים בתמונות שלו, מחובק בצורה כזו או אחרת עם ידוענים ופוליטיקאים: עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם הנשיא לשעבר שמעון פרס, עם הנשיא הנוכחי רובי ריבלין, עם ראש עיריית נתניה מרים פיירברג.

 

יאמר הגיע לישראל ב־2006 ורכש את מועדון הכדורגל מכבי נתניה. הוא השקיע בקבוצה הון עתק של כ־80 מיליון שקל, הביא שחקני רכש יקרים, הנחית את כוכב נבחרת גרמניה לשעבר לותר מתיאוס בעמדת המאמן, והחזיר לקבוצה משהו מתהילת עברה. באליפות, עם זאת, נתניה של יאמר לא זכתה, ובסוף עונת 2010 הוא החליט להיפרד ממנה.

 

בשנים שלאחר מכן שמו הופיע מעת לעת במדורי הרכילות, אך כמעט תמיד כמשתתף באירועים הנחשבים עממיים יותר, שמאכלסים גם סלבס, כוכבי ריאליטי ושחקני כדורגל. באירועים שבהם נוכחת הצמרת הכלכלית והעסקית שמו מוזכר פחות. חרף הונו הגדול, יאמר לא התברג למועדון בכירי המשק. הזרות הזאת, היותו מחוץ למעגל המקובלים המצומצם, מלווה אותו בכל מקום שבו פעל, כפי שיאמר עצמו מעיד. "החיים שלי כאן לא שונים מבמקומות אחרים", הוא אומר. "לא הייתי חבר במועדון של אנשי עסקים בגרמניה, לא הייתי מקושר מעולם עם האליטה העסקית במקום שבו פעלתי. תמיד הייתי ייחודי ושונה, מתמקד בעבודה שלי, במשפחה. המשפחה שלי יותר חשובה מלהיות מדורג כמספר אחת או שתיים בין אנשי העסקים המצליחים".

 

יאמר עם אשתו ליסה ומאחור מרים פיירברג יאמר עם אשתו ליסה ומאחור מרים פיירברג צילום: טל שחר

 

עם הכסף שלך יכולת לבלוט פה יותר.

"בישראל האגו משחק תפקיד מרכזי. לי אין אגו. כשהגעתי לכאן אף אחד לא חיכה לי עם פרחים כדי לומר שהוא אוהב אותי, וזה לא דבר שאני מצפה לו. מה שחשוב לי הוא שיש הרבה אנשים שאני אוהב שנותנים לי את האהבה שלהם. זה קורה כבר 15 שנה עם המשפחה שלי".

 

מערכת חשמל מדברת

 

בקיץ 2012 ערך יאמר בביתו בהרצליה פיתוח מסיבת עיתונאים גדולה, שבה השיק את מוצרי אגירת האנרגיה של Nation E. המערכת שפיתחה החברה הוגדרה כייחודית, והיא נועדה לאגירת אנרגיה סולארית בכמות גדולה ולניהולה. הפיתוח שהוצג היה יומרני, בלשון המעטה, ובדיחות בסגנון "הנורה שתאיר את רמת גן" לא איחרו לצוץ. המערכת של Nation E הבטיחה להתחבר לרשת החשמל הביתית ולווסת את השימוש בו באמצעות שימוש חכם באנרגיה הסולארית שהצטברה במצבריה. מערכת נוספת שהוצגה, "אנג'ל" שמה, התיימרה לטעון מצבר של מכונית חשמלית בתוך 15 דקות בלבד. מאז המכונית החשמלית בגרסתה הישראלית מתה, ופאנלים סולאריים עדיין אינם מתחברים ישירות למערכת החשמל הביתית.

 

בראיונות לעיתונות אמר יאמר שהמיליארדר ליאוניד נבזלין מתעניין בהשקעה במיזם החדשני שלו, ושנפגש בקשר למיזם גם עם יצחק תשובה ובני שטיינמץ. היוזמות הללו לא הבשילו. כשאני שואל אותו היום איפה נבזלין עונה יאמר: "היה לנו משקיע אחר שהשקיע בחברה, אדם אירופי. נבזלין הוא חבר אישי שלי, אני מכיר אותו בצורה מאוד קרובה, אבל בסוף הוא לא השקיע. את רוב הכסף השקעתי בעצמי". לדבריו, לעת עתה Nation E לא רווחית ורוב הכסף שמושקע בה הגיע מכיסו.

 

לפני כשנה הכריז יאמר בראיון ל"גלובס" ש־Nation E תהפוך להיות "הויזה והאמריקן אקספרס" של החשמל. הוא דיבר על כך ש"כללי המשחק ששלטו בשוק החשמל יותר ממאה שנה ישתנו", ושהמערכת שלו תנתב חשמל מיצרנים קטנים לצרכנים ותגבה בדרך עמלה דיגיטלית קטנה של 2.5%. אלא שהפרויקט הזה נעצר בשל מה שמוגדר היום כ"בעיות משפטיות".

 

ב־2013 גם השקיעה Nation E בסטארט־אפ המבטיח StoreDot, חברת ננו־טכנולוגיה שמפתחת רכיבים ביו־אורגניים שיהיו מסוגלים לטעון סוללה של סמארטפון בתוך 30 שניות. עם יאמר השקיעו אז בסטורדוט גם סמסונג וסטף ורטהיימר. באחרונה השלימה החברה גיוס משמעותי נוסף של 42 מיליון דולר, ובין המשקיעים נמנה גם רומן אברמוביץ', שהשקיע לא פחות מ־10 מיליון דולר. אלא שלדברי יאמר, Nation E דווקא מכרה את מניותיה ויצאה מהמיזם.

 

המכשלות הללו לא עצרו את יאמר, להפך. ההיכרות עם עולם האנרגיה הובילה אותו ואת Nation E להתמקד כעת בתחום אבטחת הסייבר הפורח, בעיקר בהגנה על מערכות אנרגיה מתחדשת. וגם כאן, אנדרסטייטמנט אינו הבחירה הראשונה של יאמר. "מדובר במהפכה", הוא אומר לי, ומיד אחר כך מפרט חזון טכנולוגי־עסקי שהתגשמותו עשויה אכן להיות מהפכנית. אלא שבו בזמן, דווקא הגרנדיוזיות עלולה להוביל לכך שגם החזון הזה יוחלף באחר בשנים הבאות. "בני האדם בכל העולם רוצים לעשות שינוי בכל מה שקשור לצריכת האנרגיה", אומר יאמר. "אנרגיות חדשות מגיעות לחיים שלנו, אך כמו בכל דבר טוב שקורה יש גם משהו רע. כל מחוללי האנרגיה יהיו בקרוב קשורים זה לזה, ואנחנו יכולים להיות מותקפים בידי אקטיביסטים או טרוריסטים. ואנרגיה זה המשאב הכי יקר, הכל היום מבוסס עליה, והפרויקט שלנו מסמל את העידן החדש הזה".

 

כלומר?

"לפני 20 שנה כולם היו מרוצים ממערכות ייצור אנרגיה מתחדשת שלא דיברו זו עם זו. היום המערכות האלה אמנם עדיין עובדות, אבל צריך לתכנן מערכת שתוכל לדבר עם כל מחוללות האנרגיה האלה".

 

למה הכוונה ב"לדבר"?

"Nation E התפתחה מחברה שמתמחה בניהול אנרגיה לחברה המתמחה בתקשורת בין נכסי אנרגיה שונים, כמו מערכת פוטו־וולטאית, גנרטורים, מצברי אגירה וכיוצא באלה. הצלחנו ליצור רשת אנרגיה שמתקשרת בין כל אלה, וכשהמערכת תתחבר לרשת החשמל החכמה בכל בית היא תחסוך כמויות אנרגיה עצומות. אבל מה שהכי חשוב ברשת שפיתחנו הוא יכולת האבטחה שלנו".

 

מה מיוחד ביכולת האבטחה של מערכות אנרגיה?

"כל נכסי האנרגיה האלה מדברים בשפות מכונה שונות, בהתאם ליצרן שלהן. אין להן פרוטוקול תקשורת סטנדרטי, והפרוטוקולים של המערכות הללו נפרצים. 'הדוב האנרגטי' הוא רק דוגמה אחרונה (הכוונה לקבוצת האקרים רוסים בשם זה שביוני האחרון דווח שחדרה למערכות המחשב של חברות אנרגיה בארצות הברית ובאירופה — א"ל)".

 

דניאל יאמר עם מרדכי שפיגלר ולותר מתיאוס. "זו היתה תקופה נהדרת" דניאל יאמר עם מרדכי שפיגלר ולותר מתיאוס. "זו היתה תקופה נהדרת" צילום: נמרוד גליקמן
 

ומה המוצר שלכם יעשה?

"הוא מתרגם את כל הפרוטוקולים השונים לשפה אחת. זה מאפשר לו לספק אינפורמציה על נתונים שונים של כל נכס אנרגיה, וזה מאפשר לו לאבטח את רשת תקשורת החשמל ביניהם. הוא מחלק את הרשת הגדולה ל'מיקרו־גרידים', כך שאם למשל רשת החשמל הארצית נפרצת, המערכת של Nation E מנתקת את המתקן הקריטי שבו היא מותקנת - בית חולים למשל - מהרשת הארצית, ומאותו רגע המתקן הזה, המיקרו־גריד, מספק לעצמו חשמל עצמאית. אחרי תיקון התקלה המערכת תחזור ותחבר אותו לרשת הכללית".

 

ברלין, מקום מסוכן

 

הזרות שיאמר מתהדר בה, ובו בזמן החיפוש המתמיד אחר שייכות, מבצבצים לכל אורך השיחה איתו. "היו שני מקרים חשובים בחיים שלי", הוא אומר, "האחד הוא ההיכרות עם אשתי, והשני הפגישה עם יו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין. כשסיפרתי לו על החברה שלי, שהתכוונתי להקים בשוויץ, הוא אמר לי 'אתה יהודי שחי בישראל, יש לך מחויבות. תפתח את החברה בארץ ותן לילדים הישראלים פרנסה'. בגלל הבקשה של ריבלין העברתי את החברה לארץ, ואני לא עושה את זה בגלל הכסף, כי המסים שאני משלם בשוויץ נמוכים בהרבה. מה שיש לי כאן זה המשאב האנושי. לא מוצאים אנשים כמו שמצאתי פה. יש פה חינוך טכנולוגי כמו שאין באף מדינה בעולם. בסופו של דבר אני צריך להודות לריבלין, כי זאת היתה בחירה נכונה".

 

מבחינת החברה או גם מבחינתך?

"ישראל היא המקום הטוב ביותר בעולם. זה לא המקום שקל ביותר לשבת בו, אבל אתה מרגיש שייך".

 

כדי להבין קומפלקס הניכור והשייכות של יאמר צריך כנראה להרחיק עד לפרנקפורט של אחרי מלחמת העולם השנייה. קומץ יהודים שהצליח לשרוד את המחנות בחרו לחזור דווקא לגרמניה ולהתיישב בעיר שעל נהר מיין. חלקם עסקו בשנים הראשונות בניהול מועדוני לילה להעלאת המורל וסיפוק היצרים של חיילי בנות הברית. בהמשך המירו יהודי פרנקפורט את עסקי המועדונים בעסקי נדל"ן. אמו ואביו של יאמר נולדו בסוף המלחמה לשני הורים ניצולי שואה. יאמר נולד בפרנקפורט ב־1966, כשאביו היה בן 19 ואמו בת 18 בלבד. "ההורים שלי ידעו בגיל צעיר מה הם רוצים מעצמם. כל חייהם הם עסקו בנדל"ן", הוא אומר.

 

יאמר בעידן מכבי נתניה. "הפסדתי 80 מיליון שקל. יכולתי להפסיד פחות אבל החלטתי להיות אדם טוב ולא לפגוע בקבוצה. זה עניין של כבוד" יאמר בעידן מכבי נתניה. "הפסדתי 80 מיליון שקל. יכולתי להפסיד פחות אבל החלטתי להיות אדם טוב ולא לפגוע בקבוצה. זה עניין של כבוד" צילום: נמרוד גליקמן

 

יהודים רבים בפרנקפורט עבדו בתחילת דרכם במועדונים שהעניקו שירותי מין לחיילי בעלות הברית. גם המשפחה שלך עסקה בזה?

"סבי וסבתי לא עסקו בכל מה שקשור לאותם מועדונים. הם רצו לעבוד במשהו שלא קשור למה שהיהודים עשו אז, לכן הם נכנסו לתחום הסחר בעתיקות. אבי המשיך את העסק לתקופה קצרה, ואז עבר לנדל"ן".

 

דניאל יאמר התחיל את עסקיו בנדל"ן המשפחתי, שם עבד עד לרגע שבו הכיר את ליסה אשתו, "המקרה החשוב הנוסף בחייו", כהגדרתו. זה קרה בפסח 1999 במלון הילטון בתל אביב, "שיהודי פרנקפורט הגיעו אליו באופן מסורתי בפסח כדי ליהנות. באותו זמן גרתי בארצות הברית והיא גרה במוסקבה. נפגשנו במלון וכמו בסיפורים, התאהבתי באשה יפה וצעירה".

 

שניכם לא מכאן. איך קרה שהשתקעתם דווקא בישראל?

"עבורי ועבור אשתי, זו הארץ שבה החלה האהבה שלנו, ובעקבותיה נולדו שני הילדים הנחמדים שלנו. לכן כשהיתה לנו האפשרות להחליט איפה לחיות בחרנו בישראל".

 

למה לא בגרמניה, שבה גדלת?

"רציתי לתת לילדים שלי זהות. אני תמיד מרגיש זר בכל מקום עם הזהות שלי. בגרמניה הייתי יהודי, בישראל אני הגרמני. אתה מבין את הפרובלמטיות שיש לשתי ההגדרות האלה בשתי המדינות. רציתי שלילדים שלי תהיה זהות ברורה, לא כמו לי. שהם יהיו פשוט ישראלים. שיהיה להם דרכון ישראלי, שיאהבו את המדינה, ושלא יהיו מסומנים כמוני, אדם ללא פספורט שחי ללא זהות מוגדרת. זאת החלטה שאני מאוד שמח שקיבלתי. עם הזמן אני גם לא נעשה צעיר יותר".

 

היום הכיוון הפוך. יוקר המחיה דוחף צעירים ישראלים רבים דווקא להגר לגרמניה, בעיקר לברלין.

"קודם כל אני רוצה לפרגן לאנגלה מרקל, שהצליחה לייצר אווירה כה בטוחה ליהודים בגרמניה, במיוחד לישראלים שמגיעים ומרגישים טוב בעיר כמו ברלין. אבל לכל דבר שנראה נהדר ויפה יש גם את הצד המכוער שלו. ברלין היא עיר עם אבטלה של כ־15%. יש בה את כמות המהגרים הגדולה ביותר בגרמניה, כמות בלתי נתפסת של טורקים. רוב הקבוצות האסלאמיות הפנאטיות ממוקמות בעיר. אני חושב שאפילו אם החלב יעלה סנט אחד, זה לא שווה את המחיר של חיים בפחד מאותם ארגונים אסלאמיסטיים.

 

"יהודים וישראלים נמצאים שם בסכנה, וקשה לי להבין כיצד הם לא רואים את האיום האסלאמי. הבעיה בגרמניה היא לא הגרמנים, אלא המוסלמים. הבעיה המוסלמית איבדה שליטה לחלוטין. בכל ההפגנות נגד ישראל יש כ־90% מוסלמים. בשנתיים האחרונות היגרו לגרמניה כ־200 אלף מהגרים מסוריה, הנקלטים בה כפליטים. זה לא יעזור להפוך את החיים בגרמניה לקלים יותר עבור היהודים והישראלים. לכל אותם מהגרים יש יכולת בחירה, והם הרבה יותר מסוכנים, לדעתי, מהימין הקיצוני בגרמניה".

 

יאמר עם ברשט. "החזון שלי היה לקחת עסק טיטניום לא כל כך מפותח מחמי, ואיתו לבנות חברה מהפכנית" יאמר עם ברשט. "החזון שלי היה לקחת עסק טיטניום לא כל כך מפותח מחמי, ואיתו לבנות חברה מהפכנית"

 

טיטניום זה גם אני

 

משפחתו של יאמר אכן עסקה בנדל"ן בגרמניה, אבל את הונו העצום עשה יאמר בעסקי הטיטניום ברוסיה, לאחר נישואיו לליסה. אביה של אשתו, ויאצ'סלב ברשט (Viatcheslav Brecht), היה בשנות התשעים בעליה של VSMPO, שכמו חברות מחצבים רוסיות רבות הפכה מתאגיד ממשלתי מקרטע ליצרנית הטיטניום הגדולה בעולם. ליאמר חשוב להבהיר כי הוא היה שותף אקטיבי להפיכת עסקי אביה של אשתו לאימפריה. "ב־1999 התחלתי לעבוד בתחום ייצור הטיטניום", אומר יאמר. "החזון שלי היה לקחת עסק לא כל כך מפותח מחמי, ואיתו לבנות חברה מהפכנית".

 

רובי ריבלין. "הוא הביא את החברה שלי לארץ" רובי ריבלין. "הוא הביא את החברה שלי לארץ" צילום: עמית שאבי
מה היה כל כך מיוחד ומצליח במפעל הטיטניום שלך?

"בשנות התשעים ברוסיה היית צריך לקחת המון סיכון. זה היה מקום מאוד מסואב ומסובך. היום כולם פוחדים לעבוד ברוסיה, ואז זה היה עוד הרבה יותר מסובך. כולם הלכו אז על יהלומים, גז ונפט, ואני הלכתי על טיטניום. זאת מתכת לא פשוטה. כדי לייצר אותה נדרשים הרבה תהליכים של עיבוד. זה דורש הרבה עובדים והרבה סיבוכים.

 

"את כספי הרווחתי בעבודה קשה, הוא לא בא לי בקלות או באמצעות ספקולציות. אני הבאתי את החברה למצב טוב מאוד. המפעל שלנו היה ממוקם ברוסיה, וכדי לקדם את החברה נדדתי: שבוע ברוסיה, שבוע אחר כך בארצות הברית, שבוע אחר כך באסיה. בסופו של דבר השגנו את מה שרצינו ונהיינו אחת החברות המצליחות בעולם בתחום. אני מאמין שאם אתה עובד קשה מגיע לך גם לקטוף את הפירות".

 

אם זה כל כך הצליח, למה מכרת את החברה ב־2005?

"לכל דבר יש את הרגעים שלו. עבדתי קשה מאוד, לא הייתי מגיע הביתה. היתה לי משפחה, אבל למעשה היא לא היתה קיימת, לא ראיתי אותה. כשהייתי מגיע הביתה הילדים ישנו, הם לא הכירו אותי. אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה, התעייפתי מהאינטנסיביות הזאת. ואז, כשהגיעה ההצעה, החלטתי שזה יהיה הדבר הנכון ביותר לעשות".

 

אלא שהנסיבות ברוסיה באותו זמן מספקות גרסה רומנטית מעט פחות למכירת חברת הטיטניום: בתחילת שנות האלפיים איחד יאמר את החברה שהיתה בבעלות חמיו ברשט עם חברת כריית מחצבים שהיתה שייכת ליוקוס, קונצרן הענק שהיה בשליטת מיכאיל חודורקובסקי וליאוניד נבזלין. ב־2003 נעצר חודורקובסקי ברעש גדול, ובשנים שאחר כך יוקוס התפרקה מנכסיה, בלחץ משטר פוטין. גם חברת הטיטניום של ברשט נמכרה בסופו של דבר לממשלה הרוסית. ברשט עצמו מכהן כיום כדירקטור ב־Nation E.

 

זמן לא ארוך אחר כך יאמר נחת בישראל ורכש את קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה.

 

כבוד עולה כסף

 

לא הזהירו אותך שזה טירוף לקנות קבוצת כדורגל בישראל?

"קודם כל, כדי להבין שאני פחות משוגע ממה שנראה, צריך לדעת שהיה לי שיגעון לכדורגל עוד לפני נתניה. היתה לי קבוצת כדורגל בסלובקיה (סנץ, שיאמר היה בעליה בין 2004 ל־2007 - א"ל). וכמו לסייבר, גם לכדורגל הגעתי פשוט מפני שהתעניינתי והיה לי הרבה כסף וזמן. הקבוצה בסלובקיה היתה ניסיון עבורי, מקום להבין וללמוד את הענף, ונהניתי שם מאוד".

 

בנתניה פחות נהנית.

"בסלובקיה הקבוצה היתה הכוכבת, לא הבעלים, וציפיתי שבישראל זה לא יהיה שונה. ציפיתי שהפוקוס יהיה על נתניה, לא עליי. לא ידעתי שבעלי הקבוצות הם כל כך חשובים".

 

למה נתניה?

"היה לי קשר נחמד מאוד עם מרים פיירברג, שהיא אחת הנשים יוצאות הדופן בעולם. אני אוהב אותה אהבת נפש, והאישיות והכריזמה שלה גרמו לי לקנות את מכבי נתניה. הצלחתי מאוד עם הקבוצה, ודרכה פגשתי אנשים מדהימים והכרתי את ישראל. זוה היתה תקופה נהדרת מבחינתי, אבל הודעתי מראש שאני מעוניין להיות שם חמש שנים. העיסוק הזה לקח ממני הרבה זמן והשפיע על המשפחה שלי".

 

ההרפתקה עלתה לך 80 מיליון שקל.

"הפסדתי הרבה כסף, אבל החלטתי להיות אדם טוב ולא לפגוע בנתניה. לא מכרתי אף שחקן, לא ביקשתי את כספי בחזרה או פיצוי כלשהו. אם הייתי רוצה הייתי יכול להיות מופסד רק 5 מיליון, אבל לא רציתי לפגוע בעיר והפסדתי את הכסף. הייתי יכול להפסיד פחות, אבל זה היה עניין של כבוד אצלי. היום, כשאני מסתובב בנתניה, אפילו בשוק, אנשים זוכרים אותי כבחור טוב. אני לא צריך לפחד שמישהו יתקוף אותי או משהו כזה".

 

בכל מקרה אנשק אותך

 

זמן מה לאחר שהסתיים הראיון נשלח אליי דוברו של יאמר וסיפר לי שיאמר אינו מרוצה מהדרך שבה התנהל הראיון, ושעתידו התעסוקתי תלוי בזה. כמה ימים אחר כך, חזרתי אל הדובר לברר מה עלה בגורלו, והוא אמר לי שיאמר אכן פיטר אותו.

 

התקשרתי ליאמר. הוא אמר שאיננו מודאג כלל מהראיון, הוא רק חשש שאינני מבין את המסר שניסה להעביר. בלבביות הודיע שישמח לשבת אתי לארוחת צהריים לאחר שהכתבה תתפרסם, "אני יכול להיות מקור אינפורמציה נהדר לכל מה שקורה בברלין ובגרמניה, יש בזה עניין גדול מאוד עכשיו". כשהתקשרתי אליו בהמשך פעם נוספת הוא היה חסר סבלנות ופלט "אני בפגישה ואין לי זמן אליך. מצדי כתוב עליי מה שאתה רוצה, זה לא מעניין אותי. אם הכתבה לא תצא טוב אני אתבע אותך". יום למחרת התקשרתי שוב. הפעם יאמר אמר "סליחה על אתמול. הייתי באמצע פגישה. אחרי שהכתבה תתפרסם אקרא אותה, וגם אם אני אוהב אתה אני אנשק אותך וגם אם לא אני אנשק אותך.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x