• תפריט
מוסף 18.09.2014
מוסף 18.09.14

"צריך להיערך למנהרות שמתחת לבורסה"

פרופ' שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך, מסכם שנה סוערת וסוגר כמה פינות. בראיון בלעדי וחריף הוא מדבר על סכנת הבועה, הקמפיין נגדו, החלפת הנהלת הבורסה, שכר הבכירים, ההתנגדות לטייקונים והצורך לשנות את מבנה הרגולציה

גולן חזני 17:0320.09.14

לרגע מבצבצת אצל פרופ' שמואל האוזר האופטימיות. "אנחנו נמצאים באווירה אנטי־עסקית ובעולם של האטה כלכלית. יש סימנים חיוביים בארצות הברית ובאירופה, אבל יש בעיות גם שם, ובעיקר בישראל שאחרי מבצע צוק איתן. הכלכלה שלנו עמדה באופן סביר בתלאות שעברו השווקים בעולם, אבל אי אפשר להתעלם מכך שצפויה האטה. שיעור הצמיחה יורד. לא נוכל שלא להתמודד עם הגירעון הצפוי, עם שאלת המסים", הוא מתאר תמונה עגומה, אבל אז מוסיף: "בעולם הזה אני מאמין ששוק ההון בכלל והבורסה בפרט יכולים להיות גורם פוזיטיבי שיתרום לכלכלה".

 

זהו, עד כאן אופטימיות. שוק ההון המקומי יכול להיות גורם חשוב בייצוב הכלכלה כאן, והאוזר — מעצם שבתו כיו"ר רשות ניירות ערך — באמת מאמין בשוק הזה ובסיכוי לאושש את הבורסה. אבל באותה נשימה הוא מזהה גם את האיומים. מדבר על הצורך בהיערכות מתגוננת. נשמע כמו שר הביטחון של שוק ההון.

 

שמואל האוזר שמואל האוזר צילום: אוראל כהן

 

"אנחנו צריכים להיות ערים לסיכונים. אנחנו לא בבועה, אבל זה תרחיש אפשרי שאנחנו צריכים להיערך לו. יש צורך בכיפת ברזל לשוק ההון — להכיר בבורסה כמשאב לאומי, ככלי לגיוס הון וכאמצעי חשוב לצמיחה כלכלית. בעת הזאת יש חשיבות להיערכות מוקדמת למנהרות שמתחת לבורסה בתל אביב".

 

רשימת המנהרות שלו ארוכה ומטרידה: "האטה כלכלית, מספר קטן והולך של חברות בבורסה, מספר גבוה של הערות עסק חי, פחות גיוסי הון, מחיקות ועוד גורמים דוגמת היעדר היצע מתאים של סחורה להשקעות". אחרי הרשימה, האוזר פונה לפרט: "יש היום עוד ועוד חברות שהרווחיות שלהן יורדת. לפי נתוני הרשות, ל־30% מהחברות הציבוריות יש הערת עסק חי (17%) או הפניית תשומת לב (13%). במקביל, אין כמעט הנפקות אקוויטי (גיוס הון בהנפקת מניות), וגם כשיש המוסדיים לא רוצים להשקיע בהן יותר — ההנפקות האחרונות היו של חברות קטנות ובמחירים גבוהים, והמוסדיים לא התעניינו בהן (האוזר מרמז להנפקות של טלרד, כרומגן ואומן)".

 

דנקנר. "אני שלם עם כל החלטה שהתקבלה" דנקנר. "אני שלם עם כל החלטה שהתקבלה" צילום: אוראל כהן

 

במקביל, מדד ת"א־25 רשם החודש שיאים חדשים. כלומר הבורסה פורחת, אבל גם יבשה. "יש כאן מצב לא נורמלי", מודה האוזר, "כי בדרך כלל כשבורסה בשיא יש הרבה הנפקות, אבל כאן במקום הנפקות אקוויטי יש הרבה הנפקות חוב (גיוס הון באמצעות אג"ח)".

 

זו הבעיה המרכזית בשוק ההון כרגע, לפי האוזר: "היקף הנכסים שבידי המוסדיים הוא כ־1.5 טריליון שקל, והוא גדל מדי חודש בלפחות 3.5 מיליארד שקל. הכסף הזה מחפש השקעות, ובהיעדר היצע מתאים נוצרת בעיקר זרימה לא פרופורציונלית של הרבה כסף זול לשוק האג"ח, והמחירים עולים. זה יכול ליצור בועה, ועל רקע ההאטה הכלכלית והריבית הנמוכה הסיכון למשקיעים גדול מתמיד".

 

על הבעיה הזאת הוא מתעכב מכמה זוויות. "יש חברות מחו"ל שבאות לגייס כאן אג"ח. בצד ההכרה באיכות הבורסה כמרכז לגיוס הון גם לחברות זרות, חייבים להצביע על הסיכון הגדול שלוקחים על עצמם המוסדיים כשהם משקיעים באג"ח לא איכותיות ובמחירים שאינם משקפים את הסיכון. החברות מבקשות לגייס כאן הון בתנאי שוק טובים מבארצות הברית, והמשמעות היא לעתים שהמחירים גבוהים מדי. נוסף על כך, ההנפקות האלה נעדרות לעתים את הביטחונות המתאימים, וצריך לזכור שחברות זרות לא כפופות לחוק הישראלי. במצב כזה ייתכן שהסיכון בהנפקות האלה לא מתאים לתשואה המוצעת למשקיעים, והוא מגלם סיכון גבוה מדי עבור העמיתים בקרנות הנאמנות, ההשתלמות והפנסיה. חובה על כלל המשקיעים להיזכר בתקופות של טרום המשברים בשנת 2000 וב־2007, ולהיות זהירים מרכישת כל הבא ליד".

 

מתוך הקמפיין נגד האוזר מתוך הקמפיין נגד האוזר

 

לאג"ח הזרות האלה יש עוד השפעה על הכלכלה המקומית. "כמעט 20 חברות ביקשו לגייס חוב מן הציבור ברבעון האחרון, 75% מהן חברות זרות, חברות נדל"ן מארצות הברית", אומר האוזר. "כך, לצערנו, כספי הפנסיה של מר וגברת ישראלי מתועלים למימון רכישת נדל"ן במנהטן ובניו ג'רזי ולא להשקעות תומכות צמיחה בישראל".

 

למה אתה לא עוצר את הנפקות האג"ח האמריקאיות?

"אין לנו סמכויות לעצור הנפקה. אני רוצה שהזרים יגיעו לכאן, אבל לא שהמוסדיים יקנו הכל".

 

מי אחראי

הטירוף שבקמפיין האישי

 

האוזר נכנס לתפקידו כיו"ר הרשות במאי 2011, לפני כמעט שלוש וחצי שנים. ימי החסד שלו נגמרו מזמן. האופי הניהולי שלו כבר התבהר: מעבר לתדמית האפורה הוא התגלה כנחוש, חד־משמעי, מתאפיין לעתים קרובות בדעת מיעוט, עם נטייה להיקלע לסערות — ולהישמר מחשיפה. כך, הוא לא דיבר עד כה על ההתמודדות עם הקמפיין האנונימי נגדו; על המהלך שהוביל להחלפת ראשי הבורסה; ועל דעתו בעניין החקירות של רשות ניירות ערך נגד נוחי דנקנר מצד אחד וג'קי בן זקן מצד שני, שהסתיימו בכתבי אישום. כעת, בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט", הוא מתייחס לכל אחת מהסערות האלה, עדיין זהיר אבל עדיין חד־משמעי.

 

מנכ"לית הבורסה לשעבר אסתר לבנון, שהאוזר הוביל להחלפתה מנכ"לית הבורסה לשעבר אסתר לבנון, שהאוזר הוביל להחלפתה צילום: אוראל כהן

 

הנקודה הרגישה ביותר ברצף ההתרחשויות הבלתי פוסק שהוא הקדנציה של האוזר עד כה היא הקמפיין האנונימי שהשתולל נגדו, בדיוק לפני שנה, והאשים אותו במצב הקשה של הבורסה. לוחות שנה, שלטים וסרטוני וידיאו שבהם מככבים פניו של האוזר הופצו לכל עבר, ותחת הסלוגן "האקסיות של האוזר" הכריזו: "100 חברות כבר עזבו את הבורסה. עשרות בתי השקעות כבר נסגרו. אלפי עובדים שאיבדו את פרנסתם. שוק ההון מתפורר. האקסיות של האוזר: הן רצו להישאר והוא נטש אותן". בשפה עיצובית בוטה וישירה, הקמפיין הזה הפך את הסוגיה המקצועית למתקפה אישית. מתקפה שאיש לא חתם עליה, אגב.

 

"עד היום אין לי מושג מאיפה וממי זה בא", אומר כעת האוזר. "זה היה קמפיין הזוי, לא ברור, שאין לו שום בסיס. גם אז וגם היום סברתי שהוא חסר משמעות, דווקא בשל הקיצוניות שלו. שר האוצר והרגולטורים האחרים ויו"ר ועדת הכספים הוקיעו בכל תוקף את הטענות האלה. הטירוף חלף, ואין לו שום משמעות מבחינתי".

 

גם לפני הקמפיין וגם אחריו, השאלה מי אחראי למצב הבורסה היא אחת המרכזיות בעבודתו של האוזר. הוא עצמו היה מי שעמד מאחורי החלפתם של מנכ"לית הבורסה אסתר לבנון, אחרי שבע שנים בתפקיד, ושל היו"ר סם ברונפלד, אחרי שבע שנים כיו"ר ו־15 שנים כמנכ"ל. האוזר לא עשה זאת ישירות, אלא הוביל אותם להתפטרות על רקע הדשדוש של הבורסה.

 

לפידות. "אין ספק שיש תלושי שכר תלושים מהמציאות" לפידות. "אין ספק שיש תלושי שכר תלושים מהמציאות" צילום: אוראל כהן

 

ברונפלד ולבנון היו הסיבה ליובש של השוק? הם היו האחראים?

"כשאני מסתכל על ההנהגה החדשה של הבורסה, המנכ"ל יוסי ביינארט והיו"ר אמנון נויבך, אני רואה את העשייה שלהם ולמד על כל הדברים שלא נעשו קודם לכן. ההנהגה הקודמת טענה שמצבה של הבורסה הוא כמו נזלת, וצריך לחכות שהמשבר יעבור. אני סבור שצריך ושאפשר לדאוג לכך שהמצב ישתפר, ולבנות תשתית ראויה לשנים הבאות כדי להפוך את הבורסה למתקדמת ותחרותית יותר. היקפי המסחר הם פונקציה של מצב השוק, אבל לא רק שלו. הבורסה כבר איננה מונופול, וחברות מקומיות יכולות לגייס בבורסות אחרות. יש צורך לשווק את הבורסה כאן, צריך לפעול ולא לחכות שהדברים ישתנו מעצמם, וההנהלה הנוכחית יוזמת הרבה".

 

ובכל זאת, המחזורים עדיין נמוכים והשוק עדיין יבש.

"הבורסה חייבת לעבור שינוי מבני ולהפוך לחברה למטרת רווח. כשזה יקרה יהיו בורסות שירצו לשתף פעולה עם הבורסה בתל אביב והיא תהיה אטרקטיבית יותר. בורסת נאסד"ק תוכל לקנות מניות של הבורסה כאן, השליטה של הבנקים בבורסה תהיה לא רלבנטית, הפעילות לגיוס חברות תהיה אינטנסיבית יותר והנזילות תעלה. בשביל זה צריך לשנות את ימי ושעות המסחר, להוריד את העמלות למשקיעים, להוסיף מכשירים להשקעה כדי לעודד עסקים קטנים ובינוניים לגייס הון בשוק, לעודד פרויקטים של תשתית ופיקוח. יש למשל רעיון להקים קרן שתגייס הון מהציבור ותקבל גם ערבויות ממשלתיות לגיוס חוב נוסף מהציבור, ותיתן אשראי לעסקים קטנים ובינוניים. צוותים שלנו ושל משרדי האוצר וראש הממשלה עובדים על זה, בעיקר כדי לפתור בעיות בתחום המיסוי. אבל כל השינויים האלה מחייבים גם שינוי אווירה. האקטיביות שלנו צריכה להיות לא רק בהוספת רגולציה במקום שחסר אלא לבדוק איפה יש עודף רגולציה ולהוריד".

 

האוזר (שלישי מימין) עם דורית סלינגר, יוסי ביינארט, יאיר לפיד, ניסן סלומינסקי, רון חולדאי ונדין בודו־טרכטנברג בחנוכת בניין הבורסה החדש, בשבוע שעבר. "תיקון 20 הלך רחוק מדי" האוזר (שלישי מימין) עם דורית סלינגר, יוסי ביינארט, יאיר לפיד, ניסן סלומינסקי, רון חולדאי ונדין בודו־טרכטנברג בחנוכת בניין הבורסה החדש, בשבוע שעבר. "תיקון 20 הלך רחוק מדי" צילום: אוראל כהן

 

שינוי אווירה אחד נרשם לפני כשבוע, עם חנוכת בניין הבורסה החדש ברחוב אחוזת בית בתל אביב, שהחליף את המבנה הישן ברחוב אחד העם. אבל הבניין הזה גרר ביקורת נרחבת לנוכח עלותו הגבוהה — 350 מיליון שקל. "זה מעשה שנעשה", ממשיך האוזר בזהירות שלו, "קשה לי להעריך את האלטרנטיבות. הכי חשוב להסתכל על המעבר למבנה חדש כעל משהו שמסמל שינוי".

 

לשנות מגמות

מצ'ק פוינט עד אנטרופי

 

עד שכל זה יקרה, חברות ממשיכות להימחק מהבורסה. גם חברות גדולות ובולטות - גרנית, כור, כלל תעשיות, דלק ישראל, סימטרון, צים שיווק - עזבו.

"נכון שמספר החברות נמוך משמעותית מלפני שלוש־ארבע שנים (כיום רשומות בבורסה 475 חברות, לעומת יותר מ־600 ב־2008 — ג"ח), אבל 80% מהחברות שנמחקו לא עשו זאת בגלל עודף רגולציה אלא כי התמזגו עם חברות אחרות או הגיעו לסוף דרכן העסקית; בדרך כלל מדובר בחברות קטנות של כמה מיליוני שקלים. 20% כן נמחקו בגלל עודף רגולציה. זו מגמה כלל־עולמית: מספר המחיקות של חברות מהבורסות באנגליה ובארצות הברית היה גבוה פי שלושה ממספר ההנפקות בהן, וזה קרה בכל שנה מאז 2000, למעט 2013. כשיש האטה מספר החברות קטן. עם זאת, שווי השוק המצרפי של החברות בבורסה היום הוא 760 מיליארד שקל, כשבשיא, ב־2008, הוא היה 800 מיליארד.

 

וולדמן. "מחיקת מלאנוקס מהבורסה יצרה אפקט שלילי" וולדמן. "מחיקת מלאנוקס מהבורסה יצרה אפקט שלילי" צילום: אוראל כהן

 

"צריך לחשוב פחות על מה שקורה עכשיו — יש לנו הזדמנות לבנות את הבורסה מהיסוד כך שעוד שנתיים־שלוש נראה בורסה אחרת, עם מסחר של 8-5 מיליארד שקל ביום (לעומת כ־1.1 מיליארד שקל ביום ממוצע כעת), יותר חברות ומכשירים פיננסיים והפרדה בין החברות בבורסה והבעלות על הבורסה — חבר בורסה יכול ליהנות מהיקפי המסחר ובעל המניות מהרווחים. אני גם רואה את הבורסה הופכת, בטווח הנראה לעין, לחברה ציבורית שמגייסת הון ומשקיעה אותו בהתפתחות שלה, בעוד גוף זר מחזיק בהרבה מהמניות שלה. כדאי שגם השמים יהיו בעזרנו. זה אף פעם לא מזיק".

 

קשה לומר שרק חברות קטנות נמחקו. מלאנוקס של איל וולדמן, למשל, עזבה את הבורסה המקומית ומתמקדת רק בנאסד"ק.

"זו לא דוגמה טובה. מלאנוקס עזבה את ישראל לא בגלל הרגולציה על השוק. היא חברה דואלית שהיתה פטורה מדיני ניירות ערך ועזבה כי המנכ"ל חשב שהוא צריך להיות גם היו"ר, והמוסדיים לא הסכימו איתו. הרגולציה כאן קשורה בכלל לחוק החברות. זה נכון שמלאנוקס יצרה אפקט שלילי. הצטערתי מאוד על העזיבה שלה.

 

"אם חברות כמו צ'ק פוינט וישראליות אחרות שנסחרות בחו"ל היו באות לפה, הבורסה היתה נראית אחרת לחלוטין. זה שחברות טכנולוגיה מעדיפות לגייס הון בחו"ל זה אובדן דרך של המדינה. הן חוששות מהרגולציה ולא מעוניינות להנפיק כאן".

 

ניסית לדבר עם חברות ישראליות שנסחרות בוול סטריט ולהעלות אותן לארץ?

"אנחנו בקשר תמידי איתן. הן טוענות שזה בעיקר בגלל תיקון 20 ובגלל אנטרופי".

 

התלונות על תיקון 20, שמסדיר את מדיניות תגמול הבכירים של החברות, ועל אנטרופי, החברה שמייעצת לגופים המוסדיים בהחלטות הנוגעות לחברות השונות, הן הלחם והחמאה של שוק ההון בשנה־שנתיים האחרונות. האוזר מבין את המתלוננים, אבל מבקש להציג תמונה רחבה יותר. "גם בארצות הברית יש רגולציה כמו זו של תיקון 20 ויש גופים כמו אנטרופי. אבל אם כבר מדברים, אין ספק שאנטרופי צריכה להשתנות. הם חייבים להיות הרבה יותר מקצועיים, להתאים את עצמם לתנאים המשתנים ולהבין באופן רציני יותר כל חברה וחברה. לאו דווקא לעבוד על פי מרשם מוכן שהם עושים אלא להתמחות בתחום הספציפי".

 

אנטרופי היא החברה היחידה כיום בתחום. עושה רושם שאתם לא מעודדים פעילות של עוד גופים כאלה.

"הגוף הזה הוא לא בוננזה עסקית. זה לא גוף רווחי במיוחד, אבל זו לא סיבה לא לפעול כראוי. לנו אין סמכויות לפיקוח ישיר עליהם, אך יצרנו סוג של פיקוח עקיף שבו אמרנו שאנטרופי צריכה לפעול לפי עקרונות חשובים שנוגעים למקצועיות, להקפיד על ניגודי עניינים ולתת לחברות יותר זמן לענות. הם יודעים שאם לא יפעלו כך, לא נאפשר למוסדיים להתבסס עליהם. אני מצפה מאנטרופי לשינוי דרמטי, אחרת הם מחטיאים את המטרה שלשמה הם קיימים. הם צריכים לתרום לשוק ההון ולא להעיק עליו. אנטרופי מבינים את זה היום יותר מתמיד, ולכן יש סיכוי שנראה בקרוב שינוי במגמה, כך שגם החברות פחות יראו באנטרופי איום".

 

במקביל, הוא מסביר, הרשות עושה מאמצים מגוונים כדי לשלב בשוק ההון המקומי חברות טכנולוגיה ישראליות. "ועדת המו"פ שהקמנו כדי לטפל בנושא גיבשה כמה הצעות, כמו להעניק הטבות מס לחברות שינפיקו כאן, ובמקביל, כפתרון למימון חוץ־בורסאי שיתאים למיזמים צעירים שעדיין אינם בשלים לבורסה, להקים תשתית לקרנות שיממנו חברות טכנולוגיה ולפתח מימון המונים דרך האינטרנט ומועדוני משקיעים מתוחכמים".

 

ההתייחסות של האוזר לאפשרות של מימון המונים דרך האינטרנט מעניינת במיוחד בזירת המסחר הנוכחית. מצד אחד, חלק מהמנגנונים עוד מסורבלים ומיושנים: כך, למשל, הציבור מתקשה להשפיע יותר על הבורסה משום שכדי לעשות זאת הוא נדרש לגשת לבנק, לקבל אישור על אחזקת מניות בחברה מסוימת ואז להשתתף בהצבעות של בעלי המניות והאג"ח באמצעות הצבעה בסניף הבנק עצמו. זה שנתיים מפתחת הרשות אפשרות להצבעה פשוטה באינטרנט, והאוזר מעדכן כי "התהליך נמצא לקראת סיום ובסוף החודש צפוי דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. הציבור יוכל להשתתף באסיפת בעלי מניות ולהצביע מהבית. במדינות שונות כבר אפשר לעשות זאת, אבל שם זה כרוך בתשלום כי מדובר ביוזמה של גורמים מסחריים. כאן זה יהיה חלק מהשירות של הבורסה".

 

בעוד בעלי המניות נדרשים להגיע פיזית לאסיפות או לבנק, חלק ניכר מהמסחר מתנהל כיום באמצעות הרשת, ותחום הפורקס, המסחר במט"ח, פרוץ לגמרי. האוזר מבטיח ש"בתוך חצי שנה תהיה כל זירת מסחר חייבת בהגשת בקשה לרישיון, ואם לא תעשה כן היא לא תוכל לפעול מישראל. במקביל, עד סוף השנה תושלם החקיקה של תיקון 15, שיאפשר לישראלים להשקיע ישירות בקרנות נאמנות זרות ויתרום להורדת העמלות, וגם חוק הפיקוח על חברות הדירוג יושלם".

 

שיעורים בהסדרים

מה למדנו מדנקנר וחברים

 

שוק ההון המקומי התמודד בשנים האחרונות עם גל הסדרי החוב, שהקיף חברות ענק והסתכם בסכומי עתק שכבר לא ישולמו לבעלי האג"ח. חלק מבעלי השליטה בחברות האלה המשיכו להחזיק בהן, למורת רוחו של האוזר.

 

מה הלקחים שלכם מגל ההסדרים האחרון?

"צריך ללמוד איך מקצרים את לוח הזמנים, כדי שהסדר לא יהיה ארוך מדי. יש מקום לצמצם את מספר השחקנים בהסדר חוב. ויש חשיבות גדולה לכך שבעל חברה שהביא אותה למצב של חדלות פירעון יאבד את השליטה. ברוב הסדרי החוב כאן בעלי השליטה נשארו עם השליטה, ולטעמי כשמגיעים לחדלות פירעון, החברה צריכה לעבור לידי הנושים".

 

אחד ההסדרים הבולטים של השנה החולפת הוא זה באי.די.בי, שלווה בחקירה של נוחי דנקנר — תיק הדגל של הרשות תחת האוזר. מי שהיה המשנה למנכ"ל אי.די.בי, אגב, שוני אלבק, היה קודם לכן היועץ המשפטי של הרשות ומי שהתמודד מול האוזר על תפקיד היו"ר. עכשיו, כשאני שואל את האוזר על תיק דנקנר, הזהירות שוב נשלפת.

 

היו לך לבטים בחקירה הזאת? אתה שלם עם ההחלטות לגבי דנקנר?

"כל חקירה היא החלטה כבדת משקל. מדובר באנשים נורמטיביים שיש להם מעמד חברתי ושחקירה יכולה לפגוע באופן אנוש בכל עשייתם. אני לא מתייחס לדנקנר או כל חקירה אחרת, אבל שלם עם כל החלטה שהתקבלה. כל החלטה נעשתה אחרי שבדקנו את כל העובדים. ישנם גם מקרים שאחרי חקירה אתה מגלה שטעינו, אלה מקרים מעטים ואנחנו לא מתביישים בהם".

 

בחקירות הרשות נתונה ללחצים חיצוניים?

"הפעולות שאנחנו עושים מקצועיות לחלוטין. אני לא רואה לנגד עיניי דבר חוץ מהאמת. אף אדם לא חסין בפני החוק, ואני מאמין בשוק שמתנהל ביושר והגינות. התחושה בשוק היא שאיתי אי אפשר לגנוב סוסים בשום מקרה. אני לא אחד שגונבים איתו סוסים".

 

איך לשים גבולות

בין התערבות לפופוליזם

 

החקירות של הרשות, ודאי במקרים של דמויות כמו דנקנר, משתלבות באווירה ציבורית כללית שמפגינה יחס מורכב למדי כלפי אנשי עסקים. "יש כאן אווירה אנטי־עסקית, אווירה של אנטי לכל מי שמצליח", טוען האוזר. "צריך להיזהר מפופוליזם, וצריך להפסיק להוקיע את היזמים. הטייקונים הם אלה שמספקים את העבודה. צריך לעודד משקיעים זרים לבוא. למה אני מדבר על זה? כי מישהו צריך לקום ולומר שצריך לעודד את הפעילות העסקית. אם אף אחד לא יקום ויאמר זאת, כולנו ניפגע. נכון, יש טענה שהרגולציה מעיקה, אבל רגולציה איכותית רק מוסיפה לשוק ואיננה גורם שמעכב התפתחות עסקית. חסרה היום ודאות רגולטורית, שאנשים יידעו לאן הם הולכים".

 

ועדת ששינסקי היא דוגמה לחוסר ודאות רגולטורית?

"זו לא דוגמה מתחום העיסוק של הרשות, אז לא ניכנס לסוגיה הזאת. אבל כדי שאני כמשקיע אדע להעריך את הסיכונים, ודאות בסביבה רגולטורית היא דבר הכרחי. המדינה צריכה ליצור רגולציה שקופה שלא משתנה לעתים מזומנות מדי, כמו שמקובל בעולם".

 

המתח בין השאיפה להימנע מפופוליזם לבין הצורך בהתערבות מסוימת מלווה לא מעט מעבודתו של האוזר. למשל, בכל הנוגע לשכר הבכירים. חרף המאמצים, קשה לראות שינוי של ממש בנושא. "תיקון 20 נכנס לתוקף בשנה שעברה ועדיין לא רואים את התוצאות", מודה האוזר. "יש מקום לטפל בשכר, אבל יש לעשות זאת בעיקר במקרים קיצוניים. רוב החברות הן לא כאלה. החברות עצמן צריכות להבין ששכר קיצוני עושה להן נזק, מעצבן את המשקיעים שיש פערי שכר לא הגיוניים ושהאי־שוויון בשכר במשק גבוה מאוד. העיוות הזה קיים בכל העולם, השאלה היא באיזו מידה אנחנו מתערבים. תיקון 20 הלך רחוק מדי ומאיים על חברות רבות, אבל יש בו מסר חשוב — הצורך ליצור קשר בין התוצאות העסקיות לשכר".

 

מה דעתך על הביקורת הפומבית שמתח לאחרונה שר האוצר יאיר לפיד על השכר שמבקש מנכ"ל הפניקס אייל לפידות?

"אני לא רוצה לציין שמות, אבל אין ספק שיש תלושי שכר תלושים מהמציאות, ושגופים בשוק ההון — גם אלה שמנהלים כספי אחרים אבל גם חברות אחרות — שלוקחים שכר גבוה ומוגזם תורמים לאי־האמון בשוק".

 

יש מקום לאיחוד רגולטורים?

"יש מקום לחשוב על מבנה הרגולציה. יש מקום לתיאום בין הרגולטורים הפיננסיים. כיום יש בינינו תיאום, אבל אין ספק שהוראות הרגולציה לא תמיד עקביות, וייתכן שיש מקום לבחון את המבנה. לא בטוח שעכשיו הזמן לטפל בזה, לנוכח מגוון הבעיות שעמן מתמודד השוק".

 

במילים אחרות, כאמור, קודם צריך לטפל בכל המנהרות, באיומים על השוק. שינוי מבני ברגולציה? לא בקרוב. והאוזר, שחלק הארי של התפקיד שלו כבר מאחוריו, לא יהיה שם לראות מבפנים שינוי כזה, אם אי פעם יתרחש. יכול להיות שאז הוא כבר ימצא את עצמו בשוק הפרטי. "יש לי עוד קצת פחות משנתיים, מוקדם מדי לחשוב על השלב הבא", הוא טוען, "יש לי עוד הרבה דברים לעשות".

 

בינתיים האוזר (58) עסוק גם בגידול בנו אלון, בן שנה וארבעה חודשים. להאוזר שלושה ילדים מנישואים קודמים — רועי (35), שמסיים באוניברסיטת שיקגו דוקטורט במימון, בדיוק תחום ההתמחות של האב; עינת (29), שמתחילה דוקטורט במימון באוניברסיטת תל אביב; ונטע (26), שלומדת צילום בבצלאל. גם לאשתו מאיה (42), עורכת דין שהכיר במכללת קריית אונו שבה הוא מלמד, שני ילדים מנישואים קודמים. "יש לי ילדים מדהימים. להיות עם אלון זה כיף גדול, הוא גורם אושר לכל המשפחה. לא קל לשלב את העבודה התובענית שלי עם משפחה, אבל לשמחתי אשתי מאיה תומכת ועושה לי את החיים קלים. אני נהנה גם כשהוא מעיר אותי באמצע הלילה. אם היית רואה אותו, גם אתה היית מוכן לקום באמצע הלילה. הוא חמוד ומוסיף שמחה בלב והמון אנרגיה, אופטימיות וציפיות לעתיד טוב יותר". הנה, בכל זאת עוד רגע אופטימי.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x