• תפריט
מוסף 06.03.2014
מוסף 06.03.14

זו לא אשמתכם

ממצב המעיים שלכם, דרך המזגן במשרד ועד החברים של החברים: חמישה ממצאים מפתיעים על הסיבות האמיתיות להשמנה

איתי להט 08:1106.03.14
הקנרית בראשו של פרופ' דיוויד אליסון החלה לשיר אי שם ב־2009, כשקולגות סיפרו לו על חיות מעבדה שהולכות ומשמינות. אליסון, מחוקרי ההשמנה המובילים בעולם, זקף גבה, ניגש לארכיונים של אוניברסיטת אלבמה, שבה הוא מכהן כדקאן הפקולטה למדעים וראש שני מכוני מחקר, וגילה שהקולגות שלו צודקים. "אחרי ניתוח של 20 אלף נתונים גילינו שחיות מעבדה שאיתן עובדים במשך עשרות שנים נהפכו בעשורים האחרונים לכבדות יותר", הוא מספר ל"מוסף כלכליסט".

 

"האישור הסופי הגיע ממכון המחקר של וויסקונסין: קופי המרמוסט במעבדות שלהם עלו במשקל באופן דרמטי בשנים האחרונות", אומר אליסון. "אלה לא חיות מחמד, אלא קופי מעבדה שלא יוצאים לאכול במסעדות או עוברים בסניף של רשת מזון מהיר בדרך לעבודה. התזונה שלהם נמצאת תחת פיקוח הדוק ולא השתנתה באופן מהותי בעשורים האחרונים.

 

פרופ' אליסון. "האמריקאים היום יותר בכושר מאי פעם, אבל גם נמצאים בשיא של משקל עודף" פרופ' אליסון. "האמריקאים היום יותר בכושר מאי פעם, אבל גם נמצאים בשיא של משקל עודף"

 

כשבדקנו את הפעילות הפיזית של חיות המעבדה גילינו שגם היא לא השתנתה כמעט במשך העשורים האחרונים. זה לא שהקופים התיישבו מול הטלוויזיה וגלשו באינטרנט. הם הוציאו בדיוק את אותה כמות אנרגיה שדורות של חיות מעבדה לפניהם הוציאו, והכניסו את אותה כמות אנרגיה שחיות מעבדה בדורות הקודמים הכניסו. אבל איכשהו חיות מעבדה בכל העולם החלו לעלות במשקל, והשאלה הגדולה היתה למה זה קורה".

 

למה באמת?

"זה העניין, שאנחנו לא באמת יודעים. אבל אנחנו כן יודעים שתוצאות המחקר שלנו עומדות בקנה מידה אחד עם תוצאות רבות אחרות שמגיעות מרחבי העולם ומגלות שהשמנת יתר היא לא עניין פשוט כמו שחשבנו. אם בעבר הקונצנזוס היה 'תרימו את הישבנים שלכם מכורסת הטלוויזיה ותתחילו לשרוף את הקלוריות שצרכתם, או פשוט תאכלו פחות', הרי שכיום גוף המחקרים בתחום מעיד שלא מדובר במשוואה פשוטה של אחד ועוד אחד הם השמנת יתר, אלא בתמונה מורכבת מאוד של אינספור גורמים.

 

"המחקר שלנו הוא הקנרית במכרה הפחם של מחקר השמנת היתר. כי הוא מלמד שההשמנה לא מתרחשת רק אצל בני האדם או אצל חיות המחמד שלנו, שגם הן נהנות מהפינוקים ומאורח החיים שלנו, אלא גם אצל חיות מעבדה שהדיאטה שלהם נמצאת תחת ביקורת קפדנית. בכל 12 המינים שבדקנו נרשמה עלייה משמעותית במשקל: אצל קופי המרמוסט מדובר בעלייה של 9% בעשור, אצל עכברי מעבדה 11%, ואצל שימפנזים, קרובי משפחתנו, העלייה היתה דרמטית ממש - 35% בעשור. ואת המגמה הזאת, שנרשמה אצל כולם, קשה מאוד להסביר במונחים של צריכה והוצאה של קלוריות. זה מלמד אותנו שיש כאן עוד ידיים נעלמות שבוחשות בקדרת השומן. אני חושב, ונדמה לי שאני נמצא בחברה מחקרית טובה, שאי אפשר להתעלם מההבנות הישנות שלנו, מהנוסחאות הבסיסיות של כמות צריכת הקלוריות וקצב השריפה שלהן, אבל אנחנו חייבים להבין את התפקידים שגורמים אחרים ממלאים. והתפקיד שלנו הוא ליצור מחקר רחב כדי להבין מהם הגורמים האלה".

 

אליסון הוא דמות מפתח בחזית שפותחת דלת חדשה למחשבה על ההשמנה, מהמגיפות המטרידות של ימינו (ראו מסגרת). כן, זה עניין של תזונה, וגם של גנטיקה, וגם של פעילות גופנית. אבל אלו רק שלושה מתוך מגוון רחב מאוד של פרמטרים שמשפיעים על המשקל שלנו, והגיע הזמן להתחיל למפות כמו שצריך גם את הפרמטרים האחרים. ואלו הממצאים הבולטים.

 

1. הסוד הוא במעיים

 

פצצת ההשמנה הטרייה והרועמת ביותר המריאה בסתיו מבין דפי כתב העת היוקרתי "Science", ומיד גררה שלל אזכורים בעשרות מחקרים אחרים וסיקור נרחב מאוד בכלי התקשורת המדעיים והלא־מדעיים המרכזיים. למעשה, כבר עתה מתייחסים אליה כאל פריצת דרך ונקודת מפנה באופן שבו חושבים על השמנה ואולי אפילו מטפלים בהשמנה, בגלל כמה ממצאים שמטלטלים את הענף.

 

קודם כל, ישנה השורה התחתונה: הדבקה בבקטריות מעיים שנלקחו מאנשים רזים גורמת להרזיה, ואילו הדבקה בבקטריות מעיים מאנשים שמנים גורמת להשמנה. כלומר יש כאן לא רק ממצאים חדשים בנוגע לגורם שמתגלה כמרכזי מאוד בקביעת המשקל, אלא גם כיוון לטיפול מפתיע וחדשני בהשמנת יתר (כמו גם בתת־משקל).

 

"אנחנו מאמינים שהצלחנו להוכיח שבקטריות מעיים משחקות תפקיד משמעותי במורכבות של תהליכי השמנה והרזיה", אומר ל"מוסף כלכליסט" המיקרוביולוג ד"ר ג'פרי גורדון מאוניברסיטת וושינגטון, מהחוקרים הבכירים בפרויקט הזה, שהוא תוצאה של שיתוף פעולה רחב בין מוסדות מובילים מדנמרק, צרפת וארצות הברית. שילוב הכוחות אפשר למומחים מכל העולם לבנות מחקר מורכב למדי, שמעניק למסקנות משנה תוקף.

 

כמו לא מעט מחקרים בשנים האחרונות, גם הפעם בחנו החוקרים את ההשמנה באמצעות תאומים זהים. הם איתרו זוגות של תאומים שאחד מהם רזה, ואילו השני סובל מהשמנת יתר. בהיותם תאומים זהים אי אפשר היה לתלות את ההבדל הזה בעניין גנטי, וצריך היה לחפש לו הסבר אחר. לשם כך נטלו החוקרים דגימות צואה של התאומים, דיללו אותן במי מלח ו"שתלו" אותן במעי של עכברים דרך המזון שלהם. כל העכברים קיבלו את אותו אוכל, אבל אי אפשר היה לטעות לגבי התוצאות: בתוך חמישה שבועות העכברים שקיבלו בקטריות מהתאומים השמנים הוסיפו 15%-17% למשקל גופם, ואילו העכברים שקיבלו בקטריות מהתאומים הרזים רזו בכ־15%.

 

ד"ר ג'פרי גורדון. "חדשות מופלאות, אבל צריך עוד הרבה זמן ומידע" ד"ר ג'פרי גורדון. "חדשות מופלאות, אבל צריך עוד הרבה זמן ומידע"

 

שכלול נוסף בניסוי הוביל לעוד גילוי חשוב. התברר שחלק מהעכברים שהודבקו בבקטריות המשמינות אכן עלו במשקל, אבל אחר כך התייצבו ואז החלו לאבד ממשקלם עד שחזרו למשקל המקורי. ההסבר היה ברור: אלה עכברים ששוכנו באותו כלוב עם עכברים שקיבלו בקטריות מרזות. מכיוון שעכברים נוהגים לאכול את הצואה של שכניהם לכלוב, הרי שמעבר למנה הראשונה של הבקטריות המשמינות, הם צרכו באופן שוטף בקטריות מרזות. והבקטריות המרזות, מתברר, מנצחות את המשמינות.

 

זה לא נגמר כאן. כבר אמרנו שהמחקר הזה מטלטל את כל הענף. "התוצאות והמסקנות הן חדשות טובות ומופלאות עבור מחקר ההשמנה", אומר גורדון, "והן אפילו מורכבות יותר: במהלך הניסוי גילינו שהאוכל שקיבלו כל העכברים דל בשומן, והחלטנו לבדוק מה יקרה אם נשנה את התזונה שלהם למזון עשיר בשומן, בדומה לתזונה האמריקאית המקובלת. מה שגילינו היה אף מפתיע יותר: כשעכברי בקטריות־שמנות קיבלו מזון עשיר בשומן, גם אם הם שוכנו בכלובים מעורבים ואכלו את ההפרשות של עכברי בקטריות־רזות הם לא רזו, להבדיל מאלה שקיבלו מזון מאוזן בשומן. כלומר מדובר בשילוב של המערכת הבקטריאלית והמזון".

 

מחקר התאומים, הבקטריות והעכברים, אם כן, מניח קצות חוט משמעותיים להבנת הקשר בין סביבת המעי להשמנה, להבנת המשולש מעי־תזונה־השמנה ולחשיבה על דרכים חדשות ודרמטיות לטיפול בהשמנה. "אנחנו זהירים מאוד לגבי הממצאים שלנו", מסייג גורדון את הדברים, כדרכם של חוקרים, "אנחנו צריכים עוד הרבה מידע וזמן כדי להבין כמה דברים, למשל אילו בקטריות ספציפיות מסוגלות לגרום לאפקט הרזיה, ואז לבודד את החומרים שאחראים לאפקט עצמו". עד לזיהוי הבקטריות הספציפיות, לבידוד החומרים הרלבנטיים וליצירת טיפול שמתבסס עליהם הדרך עוד ארוכה. היא יכולה להימשך שנים. אבל מתברר שהשתלת צואה היא קיצור דרך מצוין שמשיג את אותו אפקט, לפחות בעכברים. למה, בעצם, לא לנסות אותה בבני אדם?

 

2. העתיד הוא בצואה

 

בפועל, השתלת צואה כבר מתרחשת, ועובדת.

 

אחת ההשלכות הקשות של טיפול באנטיביוטיקה היא הפגיעה במאזן הבקטריאלי במעיים. בחלק מהמקרים, כשהמחלה מחייבת אשפוז, הטיפול האנטיביוטי גורם לחולים להידבק בבקטריה Clostridium diffticile. במעיים הבקטריה הזאת משגשגת על חשבון 300 עד 1,000 הבקטריות האחרות שם, ובעודה משגשגת היא מפרישה את הרעלנים אנטרוטוקסין וציטוטוקסין, שגורמים לנפיחות, שלשול וכאבי בטן קשים. ללא טיפול מתאים אלה עלולים להוביל לחום גבוה, התייבשות ומוות; כ־14 אלף אמריקאים מתים מדי שנה עקב השתלטות הקלוסטרידיום דיפיצילה על המעיים, לפי המרכז האמריקאי למניעת מחלות (CDC).

 

השנה התברר שאפשר להתמודד עם זה, באמצעות השתלת הפלורה הבקטריאלית (אוכלוסיית הבקטריות) ממעיים של אנשים בריאים. מחקר מבית החולים Hagaziekenhuis שבהאג מצא כי 15 מתוך 16 מטופלים שבאמצעות חוקן הושתלה בקיבתם פלורה בריאה החלימו מהבעיות שגורמת הקלוסטרידיום דיפיציליה וזכו לשיקום המאזן הבקטריאלי, בעוד הטיפול הקונבנציונלי באמצעות אנטיביוטיקה נוספת מצליח לרפא רק שלושה מתוך 13 חולים. שלושה מ־16 החולים שהשתתפו במחקר השתלת הצואה, אגב, החלימו בתוך יום אחד בלבד, לאחר חודשים ושנים של סבל וטיפולים.

 

למעשה, הטיפול הזה לא חדש. המלומד הסיני הנודע ג'י הונג (Ge Hong) תיעד כבר במאה הרביעית לספירה ריפוי חולים באמצעות "מרק צהוב"; כיוון שהמנהג שרד ברפואה המסורתית עד היום, ידוע כי הכוונה לטיפול באמצעות צואה. במערב, הרופא ד"ר בן אייזמן מאוניברסיטת קולורדו פרסם ב־1958 דו"ח על טיפול בחוקן תמיסת צואה כמפתח להחלמה מדלקות מעיים קטלניות. טיפול לפי העיקרון הזה ניתן היום, לפי הערכות, לכ־500 בני אדם בשנה בכל העולם, רבים מהם בארצות הברית. בשנים האחרונות, בעקבות מחקרים שונים בנושא ובראשם המחקר הטרי של גורדון ושותפיו, עוד ועוד רופאים ברחבי העולם מתעניינים בטיפול כזה - באמצעות תרומה של קרוב משפחה, שההרכב הבקטריאלי בצואה שלו נמצא מאוזן ובריא - כדי לחדש את הפלורה הבקטריאלית במהירות. למעשה, אפילו מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) שוקל להגדיר השתלת צואה כטיפול תרופתי.

 

הבקטריה קולסטרידיום דיפיצילה הבקטריה קולסטרידיום דיפיצילה

 

עד שזה יקרה, אגב, יש אמריקאים שכבר עובדים בשיטת עשה זאת בעצמך, בעקבות ד"ר מייקל סילברמן. במאמר שפרסם בכתב עת רפואי מקצועי ב־2010 פירט סילברמן, מומחה למחלות מדבקות מאוניברסיטת טורונטו, מדריך פשוט לטיפול כזה: "50 גרם צואה מבן משפחה בריא מומסת ב־200 גרם תמיסת סליין בבלנדר. יש לערבב עד לקבלת מרקם מילקשייק ולהחדיר בעזרת חוקן".

 

לטיפול כזה, טוענים התומכים, אמורות להיות שלל השלכות. מחקרים מגוונים ממכונים ואוניברסיטאות מובילים כבר הצביעו על הקשר בין פלורה בקטריאלית מאוזנת לבריאות הלב וכלי הדם, לצפיפות העצמות, למערכת החיסונית ואפילו לבריאות הנפשית ולתכונות כמו אומץ וכישורים חברתיים. וישנו, כמובן, עניין ההשמנה.

 

3. האסון הוא המזגן

 

לצד הבקטריות במעיים, אלמנט נוסף שזוכה בשנים האחרונות לתשומת לב מחקרית ומתגלה כבעל השפעה משמעותית על משקל גופנו הוא המלאכותיות שבה אנו חיים, מקיפים את עצמנו באור ואקלים מלאכותיים שמשבשים את הפעילות הסדירה של הגוף.

 

אבולוציונית הגוף האנושי הסתגל במשך מיליוני שנים לשינוי הטמפרטורה בסביבתו הטבעית, וחילוף החומרים שלו הותאם לה. כיום אין לנו סביבה טבעית. עטפנו את עצמנו במה שהחוקרים מכנים "חגורת טמפרטורה ניטרלית", שבה האקלים סביבנו דומה לאורך השנה: בקיץ אנחנו מקררים את הבית, המשרד והמכונית, בחורף מחממים אותם, ובעצם אין הבדלים גדולים שמחייבים את הגוף שלנו לבצע פעולות בסיסיות והכרחיות מבחינתו. זה אולי חמים ונעים, אבל יש לזה מחיר כבד.

 

אלה הממצאים עד כה משורה ארוכה של מחקרים: הזעה וצמרמורות מזרזות את חילוף החומרים בגוף. טמפרטורת חוץ גבוהה תורמת להפחתת התיאבון. חימום הבית בחורף מאיים על היכולת הטבעית שלנו לשרוף שומנים, כי הוא מייתר את תאי השומן החום (brown fat) - התנור הפנימי שלנו, שצורך המון קלוריות כדי לייצר חום גוף במהירות. כשהכל מחומם מבחוץ, הקלוריות האלה נותרות מובטלות.

 

על אחד המחקרים הבולטים בתחום חתומה ד"ר פיונה ג'ונסון מאוניברסיטת לונדון. במאמר שפרסמה ב"Journal of Obesity Review" היא שרטטה, לעומק, לרוחב ולאורך השנים, את הקשר בין חימום בתים לאיבוד שומן חום. ג'ונסון הראתה כי מאז שנות השישים, אז החלה השמנת יתר בעולם המערבי, עלתה הטמפרטורה הממוצעת בבתים בארצות המערב ב־4-3 מעלות צלזיוס. "זה לא רק בתים", היא אומרת ל"מוסף כלכליסט", "כשאנחנו כבר בחוץ, אנחנו בדרך כלל במכונית מחוממת או בתחבורה ציבורית, ואנחנו יוצאים הרבה פחות, בקור ובחום". גם פעם בני האדם חיממו את סביבתם, אבל בעשורים האחרונים, היא מדגישה, "הרגלי החימום שלנו השתנו לחלוטין. אם פעם היינו מחממים רק את חלל הבית המרכזי וחדרי השינה היו נשארים קרים, כיום אנו מחממים את כל הבית, ומחממים אותו הרבה יותר מאשר בעבר, לטמפרטורה גבוהה יותר ולזמן ממושך יותר".

 

וכשזה המצב, אין צורך בשומן החום. "זה מנגנון שהולך לאיבוד אם אינו בשימוש", מסבירה ג'ונסון. "ואנחנו פשוט לא עושים בו שימוש יותר, לא נדרשים יותר לשריפה מואצת של קלוריות. כשבניסויים שינו את הטמפרטורה בסביבת העבודה ל־17 מעלות, בדומה לטמפרטורה בסביבת העבודה של אנשים בעבר, מספר הקלוריות ששרפו העובדים גדל ב־200 ביום. בחודש זה מסתכם בחצי ק"ג ממשקל גופם".

 

וזה לא רק המזגן במשרד. אלה גם הניאון ותאורת הלד ושעות העבודה המשונות של עולם התעסוקה המודרני. פרופ' ראסל פוסטר מאוקספורד, חוקר מוח המתמחה במדעי הנוירולוגיה של מנגנון הקצב הסירקדי - המנגנון השולט במחזור הערות והשינה אצל בני אדם ובטבע כולו - מסביר ל"מוסף כלכליסט" מה הקשר בין האור המלאכותי להשמנה: "מחקר של אוניברסיטת ניו יורק בדק עובדים במשמרות לילה, ומצא אצלם רמות משובשות של הורמונים בדם. בין השאר, היכולת שלהם לפרק פחמימות אטית יותר משל אלה שעובדים באור יום, ומדובר בהבדל של 40%. בכלל, בקרב עובדי משמרות לילה יש שיעור גבוה יותר של סובלים מהשמנת יתר. מחקר אחר, שנעשה באוניברסיטת אוהיו, מלמד על האופן שבו תאורה משחקת תפקיד בהשמנת יתר: נמצא שמשקלם של עכברים שנחשפו לאור בלילה היה גבוה ב־50% משל עכברים שעברו לילות חשוכים, אף שכל העכברים הללו צרכו את אותו מספר קלוריות".

 

לדברי פוסטר, "אנחנו מודעים זה עשור לעובדה שאנחנו פוגעים במחזור הסירקדי שלנו בשלל אופנים, אבל אחת ההבנות החזקות ביותר היא ההשפעה של תאורה, והיא עדיין נחקרת ומתבררת. יש לנו לא מעט עדויות לכך שחשיפת יתר לתאורה או חשיפה לתאורה כמו לד (שאורכי הגל שלה כוללים יותר גוונים של כחול) משחקות תפקיד ניכר בהשמנת יתר. אבל אנחנו עוד צריכים לברר עד כמה".

 

4. הפתרון הוא לא ספורט

 

גם אם יש עוד שאלות רבות שחוקרי ההשמנה מנסים לברר, מסקנה אחת כבר ברורה: הקשר לתזונה ולפעילות הגופנית הדוק פחות משסיפרו לנו בעבר. "אנחנו מתמודדים עם הניסיון להבין את שפע הגורמים שמשחקים תפקיד עצום במגיפת השמנת היתר העולמית, אבל מה שברור לנו הוא שהתמונה הזאת מורכבת מכדי לפשט אותה למשוואה של שריפת קלוריות שווה הרזיה. זה פשוט לא עובד כך כיום", קובע פרופ' אליסון, ביו־סטטיסטיקאי שמכון המחקר שלו, Offtice of Energetics, מפרסם כמעט מדי שבוע ממצאים על הקשר בין השמנה לפסיכולוגיה, כלכלה, תרופות, אקולוגיה וגם גנטיקה, תזונה ופעילות גופנית.

 

הנקודה האחרונה מפתיעה: "שנים מדברים על הקשר בין משקל עודף לפעילות גופנית, אבל היום האמריקאים יותר בכושר מאי פעם ובמקביל גם נמצאים בשיא של משקל עודף", אומר אליסון. ואלה המספרים: מחקר טרי, שפרסמו חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בינואר, מצא שבין 2001 ל־2011 שיעור האמריקאיות שעסקו בפעילות גופנית סדירה ובריאה גדל בחמישית, מ־50.7% ל־59.4%; בשיעור הגברים המתאמנים נרשמה עלייה קטנה יותר, מ־59.4% ל־61.3%. מה קרה בזמן הזה למשקל של האמריקאים? שיעור הסובלים מהשמנת יתר במדינות אמריקה השונות עלה בכ־6% בממוצע, ולמעשה גם מי שמקפיד להתאמן אינו מוגן: בקרב המתאמנים נרשמה ירידה מזערית, של 0.11% בלבד, בסיכוי לסבול מהשמנת יתר. כל הזיעה והמאמץ, מתברר, לא שווים הרבה.

 

5. ותמיד אפשר להאשים חברים

 

ההשמנה, אם כן, נגזרת משלל מעגלים משפיעים, ממצב הבקטריות במעיים שלנו ועד הטמפרטורה במכונית שלנו. אבל זה לא נגמר כאן. יש עוד מעגל: החברתי.

 

אחד המסמכים המקיפים, המאלפים והמשמעותיים בשנים האחרונות, בתחומים שונים, הוא זה של פרופ' ניקולס כריסטאקיס (Christakis), מומחה לסוציולוגיה רפואית באוניברסיטת הרווארד, ושל פרופ' ג'יימס פאולר מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. השניים בחנו את ההשפעה של המעגלים החברתיים שלנו עלינו ועל חברינו, ובין השאר מצאו כי אם אחד מחברינו הקרובים סובל מהשמנת יתר, הסיכוי שלנו לסבול מהבעיה גבוה ב־57% משל שאר האוכלוסייה. אם חבר של חבר שלנו סוחב משקל עודף, הסיכויים שזה יקרה גם לנו גבוהים ב־20% משל אחרים, ואם מדובר בחבר של חבר של חבר שלנו - הסיכויים שלנו גבוהים ב־10%. כן, אפילו זרים שמקושרים אלינו בדרגה שלישית מעלים את הסיכוי שלנו להשמין.

 

"ההבנה שמסתובבים שם בחוץ אנשים שמעולם לא הכרנו אבל הם בעלי השפעה על המשקל שלנו היא לא פשוטה לעיכול", כותבים כריסטאקיס ופאולר ב"Connected", רב־המכר המרתק ורב־ההשפעה שפרסמו לסיכום המחקר שלהם. "את אמנם לא מכירה אותו באופן אישי, אבל השותף לעבודה של הבעל של החברה שלך יכול להפוך אותך לשמנה, בעוד בן הזוג של החברה של אחותך יכול להפוך אותך לרזה".

 

ואיזה תפקיד בהשמנה משחקים, למשל, עוני? או קולטנים ספציפיים במוח? או אינספור גורמים אחרים שמהם מורכבים הגוף והסביבה שלנו? התמונה רק מסתבכת ממחקר למחקר, והפתרונות מתרחקים. להתעמל? לא להתעמל? לכבות מזגן? להשתיל צואה? מה עושים?

 

"אנחנו ללא ספק צריכים לפתח מערכת הוליסטית יותר לטיפול בהשמנת יתר", מסכם אליסון. "אי אפשר לבטל את הבסיס של פחות קלוריות או יותר שריפה שלהן כגורמים שמובילים להרזיה", הוא חוזר ומדגיש, "אבל אם הפעילות הזאת לא מספקת את התוצאות אצל אנשים מסוימים, צריך להמשיך לברר: אולי יש לך מערכת בקטריות מעיים לא תקינה? אולי אתה חשוף יותר מדי לתאורת לילה? אולי הקשרים החברתיים שלך אחראים לתופעה? מה שאנחנו מבינים זה שצריך להמשיך לחקור, וזה צריך להיעשות בתמרוץ ממשלתי עצום, בסיוע במימון, כי על המגיפה הזאת אנו משלמים מחיר אדיר".

 

כמה עולה ההשמנה

 

מעבר לתשוקה לידע ולשאיפה לשפר את איכות חייהם ובריאותם של אנשים, כוחות כלכליים גדולים עומדים מאחורי המוטיבציה לחקור את ההשמנה. כי הנתונים חד־משמעיים: מדובר במגיפה עולמית יקרה במיוחד.

 

מחקר של ארגון הבריאות העולמי (WHO) שפורסם במאי חשף כי 65% מבני האדם חיים במדינות שבהן הסיכוי למות כתוצאה ממשקל עודף גבוה מהסיכוי למות ממשקל חסר או מתזונת חסר. להערכת החוקרים, מדי שנה מתים 2.8 מיליון אנשים כתוצאה ישירה ממשקל עודף. ועוד: יותר מ־1.4 מיליארד אנשים בעולם, שהם 19% מהאנושות ו־35% מהבוגרים מעל גיל 20, סובלים מהשמנת יתר, חצי מיליארד מהם סבלו מהשמנת יתר קיצונית (obesity), ומספרם של בעלי המשקל העודף הוכפל בתוך 15 שנה.

 

המדינה הבולטת ביותר בטבלת השמנת היתר, אחרי שלל איים אקזוטיים ומדינות כמו כווית וצ'כיה, היא ארצות הברית (מקום תשיעי), שבה 35% מהבוגרים ו־17% מהילדים ובני הנוער סובלים מהשמנת יתר, לפי המרכז האמריקאי למניעת מחלות (CDC). אצל הילדים מדובר בזינוק של פי שלושה מאז 1980, אצל הבוגרים שיעור הסובלים הוכפל באותה התקופה.

 

CDC מנתח גם את העלויות של התופעה: ב־2009 עמדה העלות הרפואית של השמנת היתר באמריקה על 152 מיליארד דולר - כל אזרח בעל משקל עודף מחייב טיפול שיקר ב־1,500 דולר מהטיפול באזרח בעל משקל תקין. CDC מעריך כי מדי יום הוצאות הטיפול הרפואי במחלות השמנה מסתכמות ב־360 מיליון דולר.

 

יש גם הוצאות עקיפות - על מזון, בגדים מתאימים, תוכניות הרזיה - שלפי מחקר של הרווארד עומדות על עוד 30 מיליארד דולר לשנה. לכך יש להוסיף את עלויות ההיעדרויות מהעבודה, שמוערכות ב־6.4 מיליארד דולר לשנה.

 

ולמעגל העלויות השלישי: האמריקאים צורכים מדי שנה כמעט מיליארד גלונים של דלק יותר מבשנה הקודמת בגלל העלייה במשקל הנוסעים, וזה עולה להם כמה מיליארדי דולרים יותר בכל שנה. גם חברות התעופה סובלות מהתופעה. בשנים שחלפו בין 1990 ל־2004, למשל, צריכת הדלק שלהן גדלה ב־350 מיליון גלונים בגלל העלייה במשקל הטסים. זו אולי הסיבה לכך שמחירי הכרטיסים של חברת סמואה אייר נקבעים לפי משקלם של הטסים; סמואה מדורגת רביעית בין המדינות הסובלות מהשמנת יתר.

 

כלומר יש מי שמרוויחים היטב ממגיפת ההשמנה: לא רק תעשיות ההרזיה, על שלוחותיהן (מספרי הדרכה, דרך מכונים מיוחדים ועד יצרניות התרופות), אלא גם תאגידי הג'אנק פוד, הדלק וההלבשה. כשפרופ' דיוויד אליסון מדבר על הצורך בתמרוץ ממשלתי למחקר של השמנת היתר (ראו כתבה), גם הוא יודע שהרופאים והמדענים נאלצים להילחם על התמרוץ הזה נגד לובי חזק של כל אלה שהקופה שלהם משמינה מההשמנה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x