מספרי מוות
בכל שנה מתים 4,000 ישראלים שלקו בזיהום בבית חולים. משרד הבריאות יודע את שיעורי הזיהומים בכל בית חולים, אבל מסתיר את המידע הזה מהציבור
1.
נניח שאתם זקוקים לניתוח. משהו לא מסובך - נאמר, הסרת שקדים או קילה. אתם קובעים תור באחד מבתי החולים הציבוריים, וממתינים. תארו לעצמכם שהייתם יכולים לבדוק בקלות באתר משרד הבריאות מה הסיכוי שתחטפו זיהום מאיזה חיידק אלים בבית החולים הזה, ואז להחליט אם מוטב שתלכו לבית חולים אחר.
אם אתם חיים בארצות הברית, אתם יכולים לעשות זאת בקלות: היכנסו לאתר bit.ly/Hospital-Com
pare, הזינו איזה מיקוד שתרצו או כל שם של בית חולים ותוכלו לראות כל מה שרק אפשר. אם, למשל, אתם צריכים לעבור ניתוח בבית החולים מאונט סיני בניו יורק, דעו שאתם בסיכון מוגבר ללקות בזיהום של החיידק האלים MRSA בהשוואה לבתי החולים האחרים בעיר. מנגד, אם אתם זקוקים לניתוח במעי הגס, זה המקום בשבילכם - לפחות מבחינת זיהומים. במקביל תוכלו לדעת כמה אנשים מתו בבית החולים בשנה שעברה בעקבות סיבוכים בניתוחים ומהן תוצאות בית החולים בסקר שביעות רצון ארצי.
חיידקי MRSA, העמידים באנטיביוטיקה. בארצות הברית נתוני הזיהומים נגישים לכל חולה צילום: באדיבות CDC 2. ובישראל? קדחת. אם תרצו לקבל ממשרד הבריאות מידע מהימן על בית החולים שאתם עומדים להתנתח או להתאשפז בו, תגלו שפשוט אין מידע כזה. כלומר, יש, אבל הוא חסוי. הציבור לא רשאי לעיין בו ולא יכול לדעת באילו בתי חולים נחשפים ליותר או פחות זיהומים מכל סוג.
המידע הזה אינו זניח. על פי נתוני 2011 של המרכז הארצי למניעת זיהומים (המופיעים בדו"ח מבקר המדינה 2013), מדי שנה כ־3,800 ישראלים נדבקים בבתי חולים בזיהומי אלח דם (ספסיס), שנגרמים על ידי תשעה סוגי חיידקים עמידים בפני אנטיביוטיקה שהמרכז מנטר. הספרות הרפואית מעריכה שזיהומי ספסיס הם רק 10%–15% מכלל הזיהומים שהחיידקים האלה גורמים. כלומר, אפשר להניח שבכל שנה 30 אלף ישראלים שמאושפזים בבתי חולים מקבלים זיהום מחיידקים אלה. כ־3,000–4,500 מהם מתים בעקבות כך. אם מביאים בחשבון זיהומים שנגרמים גם מחיידקים רגישים, כאלה שמגיבים לאנטיביוטיקה, מספר המתים מזיהומים בבתי החולים עולה ב־1,000 בשנה.
הנתונים האלה הם תוצאות של חישובים סטטיסטיים. למשרד הבריאות אין מושג כמה אנשים באמת מתים בכל שנה מזיהום שלקו בו בבית החולים - בין היתר משום שקשה לקבוע אם הוא נגרם בבית החולים או במקום אחר או שהחולה בכלל מת מסיבה אחרת.
מה שמשרד הבריאות יודע בוודאות הוא את מספר האנשים שחוטפים זיהומים מחיידקים שונים בכל בית חולים בישראל, משום שהמרכז הארצי למניעת זיהומים אוסף את המידע הזה. בדיון מיוחד בכנסת ביולי 2012 סיפק המרכז טעימה נדירה מהמידע, ודיווח כי מקרי הזיהום הרבים ביותר מחיידק מסוים נרשמו בבתי החולים שבאזור חיפה. זה בדיוק סוג המידע שמשרד הבריאות מסרב לפרסם לציבור.
חדר ניתוח בבית חולים בישראל. כשהמרכז למניעת זיהומים סיפק הצצה למידע, הנתונים הצביעו על סיכונים באזור חיפה צילום: אוראל כהן
3.
בנובמבר האחרון הגישה התנועה לחופש המידע עתירה מינהלית לבית המשפט, באמצעות עורכי הדין ידין עילם ושירה הרצנו, בדרישה לחייב את משרד הבריאות לפרסם את נתוני דו"ח הזיהומים מ־2009 ועד היום. זאת כדי שהציבור ייחשף למידע ויצביע ברגליים, מה שיאלץ את בתי החולים להשתפר בתחום.
ואולם, במשרד הבריאות השיבו בשלילה. הנימוק המרכזי, כפי שעולה מתשובת המדינה לבית המשפט, הוא שעל הנתונים חל חיסיון לפי חוק זכויות החולה. האבסורד הזה נוצר כיוון שחוק זכויות החולה מתיר למשרד הבריאות להקים "ועדות בקרה ואיכות" שיבדקו באופן רוחבי את פעילות מערכת הבריאות ויאתרו ליקויים. הוועדות הללו אינן מפרסמות לציבור את המידע שהן אוספות, משום שאספקתו תלויה ברצונם הטוב של הצוותים הרפואיים - ואלה יפסיקו להעביר אותו אם יידעו שהוא נחשף בפני החולים, פשוט מחשש שהחולים ישתמשו בו כדי לתבוע אותם.
4.
אפילו אם אפשר למצוא את ההיגיון שבאבסורד הזה (ואפשר), העובדה שבארצות הברית ובמדינות אחרות הממשל מפרסם דו"חות מפורטים וגלויים על זיהומים בבתי החולים מעמידה את משרד הבריאות הישראלי בבעיה. משום שאם אפשר לפרסם את הנתונים ברמה המצרפית מבלי לציין את המקרים המסוימים, מדוע לא לעשות זאת?
בתחילת החודש התברר לראשונה שמשרד הבריאות מבין שחומת הסודיות שהוא בנה סביב הנתונים נידונה להריסה ציבורית. כמו במקרים אחרים שבהם המדינה לא רצתה לפרסם מידע בטענה שהדבר יזיק למערכת הציבורית (למשל, פרסום נתוני המיצ"ב של כל בית ספר), גם כאן היא מתחילה להתקפל. ולכן ב־9 בפברואר, בדיון האחרון שהתקיים בעתירת התנועה לחופש המידע, בישרה עו"ד מיכל גרינבוים מהפרקליטות שבינואר 2015 המצב ישתנה. איך? לא ברור. "הכוונה היא להוציא כמה מדדים", אמרה אז עו"ד גרינבוים, "יש הצעה (של הצוות המקצועי שעוסק בכך במשרד הבריאות - ש"א), שטרם התקבלה סופית. זה ייכנס לתוקפו מינואר 2015 ויפורסם על פי הכללים". ממשרד הבריאות, אגב, נמסר כי "שלושה מדדים כבר נקבעו ויתפרסמו השנה. הוועדה המייעצת למדדי איכות תגדיר אלגוריתם שעל פיו יידרשו בתי החולים לדווח".
מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בחודשים האחרונים נעשית עבודת מטה במשרד הבריאות, בשיתוף מנהלי בתי החולים, בניסיון להחליט איזה מידע יפורסם ובאיזה היקף. אפשר לנחש שהמידע הזה יהיה חלקי מאוד בהשוואה לזה שנחשף בפני הציבור האמריקאי. ייתכן שהדרך היחידה של הציבור הישראלי לדעת מה קורה בבתי החולים שכספי המסים שלו מממנים היא עוד כיפוף ידיים מצד בית המשפט. לפעמים זו הדרך היחידה שבה המערכת מבינה.
