• תפריט
מוסף 03.10.2013

משחקי הכס - הגרסה הסינית

בו שילאי, ילד הפלא של מפלגת השלטון בסין, השליט הבלתי מעורער של צ'ונגצ'ינג, אהוב ההמונים ומועמד להנהגה הבכירה, נזרק לכלבים. הרשעתו בשבוע שעבר במתן שוחד ומעילה במיליונים ושליחתו למאסר עולם היתה אקורד סיום של דרמה בקנה מידה אפי

רחל בית אריה 08:3503.10.13

גבר בחולצה לבנה פתוחת צווארון עומד מעט שפוף וחיוור בין שני שומרים גבוהים ממנו, שאוחזים בכתפיו ובפרקי ידיו, ומציג למצלמה ידיים אזוקות. על שפתיו מרחף חצי חיוך, אולי עצוב או מיואש, אולי לועג לעצמו או למערכת שלפני רגעים ספורים הרשיעה אותו ושלחה אותו למאסר עולם. על משמעותו של החיוך עוד יינטשו ויכוחים אינסופיים וייזרקו ספקולציות מכל הסוגים. שמו של האיש ידוע בכל בית בסין והפך לשם מוכר בעולם, סמל לדרמות הרוחשות מתחת לפני השטח של ההנהגה הסינית המסוגרת - בו שילאי. עד לא מזמן היה בו בן ה־64 אחד האנשים הבכירים במפלגה הקומוניסטית הסינית, וללא ספק המעניין מבין בכיריה, אבל בשבוע שעבר הוא נשפט למאסר עולם על עבירות שוחד, מעילה במיליוני דולרים של כספי ציבור ושימוש לרעה בכוח. התמונה השווה יותר מאלף מילים היתה סיכום נאות למשפט הסנסציוני ביותר שהיה בסין זה עשורים ולפרשה שזעזעה את המדינה. היה בה יותר משמץ של תיאטרליות: אפילו השומרים שהוצבו משני צדיו של בו נבחרו במיוחד כדי לגמד את הנוכחות הפיזית הכריזמטית של המנהיג לשעבר, שמתנשא לגובה 186 ס"מ.

 

בו שילאי. "אפילו תסריטאי טלוויזיה לא היה יכול להמציא דבר כזה" בו שילאי. "אפילו תסריטאי טלוויזיה לא היה יכול להמציא דבר כזה" צילום: אימג'בנק, Gettyimages

 

לאורך המשפט קיבל הציבור בסין ובעולם רק תמונות ודיווחים רשמיים מצונזרים היטב מהליך שאמנם התנהל בשקיפות יחסית - אבל רק יחסית לסין. לפי דיווח מפי עדי ראייה בעיתון ההונג־קונגי "South China Morning post" כמה שעות לאחר הכרעת הדין, היה צריך לגרור את בו מהאולם תוך שהוא צועק "עוול" ו"אני לא אשם", אבל עיתוני סין לא דיווחו זאת. מקור שמקורב לצוות ההגנה של בו סיפר לעיתון הבריטי "טלגרף" כי בו יערער על ההרשעה, אבל לערעור סיכוי קלוש ביותר להתקבל, או אף להישמע, כי הרשעתו של בו אינה החלטה שיפוטית עצמאית - אין בתי משפט עצמאיים בסין, בטח שלא במשפט חשוב ומושך תשומת לב רבה כל כך. ואף שמעטים מטילים ספק בשחיתות של בו, שעדויות ראשונות לה נחשפו כבר לפני קרוב ל־15 שנה, איש גם אינו מטיל ספק שהמשפט שלו היה קודם כל חיסול חשבונות פוליטי של המנהיג שקרא לחזור למאואיזם והתנהג באופן שהזכיר את תקופת הכאוס של מהפכת התרבות. ובכל זאת, בניגוד לציפייה הכללית כי המשפט יתנהל במהירות ובו יציג כניעות למערכת, הנאשם דווקא סיפק הצגה מסעירה, מלווה בהתבטאויות חריפות והתפרצויות זעם, שלא הוסתרו מהציבור. "אפילו תסריטאי טלוויזיה לא היה יכול להמציא דבר כזה", הכריז בו בבית המשפט כשהכחיש נמרצות את ההאשמות נגדו, ונראה שהצהרה דומה תהיה נכונה לפרשה כולה.

 

האינפורמציה של כל העוקבים אחרי המשפט, כולל הכתבים הרבים מסין ומהעולם, התבססה באופן בלעדי על תמליל של ההתרחשויות בתוך האולם שהועבר בזמן אמת ל"ווייבו", המקבילה הסינית המצונזרת לטוויטר, כנראה תוך השמטות מסוימות במקומות שבהם התקרב בו במידה מסוכנת למתיחת ביקורת ישירה על הממונים עליו. רבים בסין נזכרו במשפט הפוליטי הגדול האחרון שהתנהל במדינה: זה של ג'יאנג צ'ינג, רעייתו של מאו דזה דונג ומנהיגת "כנופיית הארבעה", שעליה הוטלה מרבית האחריות לפשעי מהפכת התרבות אחרי מותו של מאו. המשפט ההוא, ב־1980, שודר בטלוויזיה, וג'יאנג, שחקנית בעברה, נתנה שם את הופעת חייה כשקיללה את השופטים וצרחה אל המצלמות: "הייתי הכלבה של היושב ראש מאו, נשכתי את מי שהוא אמר לי לנשוך". ג'יאנג קיבלה עונש מוות שהומר במאסר עולם, והתאבדה בכלא ב־1991.

 

בו אחרי הקראת פסק הדין בשבוע שעבר. השומרים שהוצבו משני צדיו נבחרו במיוחד כדי לגמד את נוכחותו הפיזית הכריזמטית בו אחרי הקראת פסק הדין בשבוע שעבר. השומרים שהוצבו משני צדיו נבחרו במיוחד כדי לגמד את נוכחותו הפיזית הכריזמטית צילום: איי אף פי

 

אמצעי התקשורת השתכללו מאז. גם המפלגה. למשפט של בו כבר לא נכנסו מצלמות טלוויזיה, ואת מראית העין של הליך שקוף וגלוי, שהמפלגה ביקשה להציג כטיהור שורותיה משחיתות, סיפק הפיד בווייבו. אבל אפילו דרך המדיום המוגבל הזה הצליח בו להעביר את הכריזמה וחוסר המעצורים שלו ולספק הצגה טובה לא פחות מזאת של ג'יאנג צ'ינג. הוא קילל את העדים שסיפרו על פרשיות שחיתות, חלקן בנות קרוב ל־20 שנה, התפרץ כלפי מפקד המשטרה של צ'ונגצ'ינג, האיש שהפיל אותו, הביע חרטה על שלא שלט היטב בבני משפחתו - שחלקם מבלים באחוזות בצרפת ולומדים בחוגים יוקרתיים באוניברסיטאות עילית אמריקאיות תוך כדי המשפט, התוודה על רומנים מחוץ לנישואין, הצהיר על צניעות ומחויבות לערכים קומוניסטיים, ורב בפומבי עם אשתו, גו קאילאי, שבעצמה הורשעה ברצח בשנה שעברה, כינה אותה "שקרנית" ו"מטורפת" ודיווח לבית המשפט על רומנים שניהלה.

 

בדרכו של מאו

 

כדור השלג, שהחל להתגלגל ב־14 בנובמבר 2011 עם מציאת גופתו של איש עסקים בריטי בבית מלון בצ'ונגצ'ינג וקבר את בו שילאי בשבוע שעבר, חושף משהו מהקרביים של המפלגה הקומוניסטית הסינית - הארגון הפוליטי הגדול בעולם. וכשבוחנים מקרוב את הקרביים המדממים האלה קשה שלא להסיק שהמפלגה דומה לעתים יותר לארגוני פשע בסגנון המאפיה האיטלקית או היאקוזה, עם מאבקים פנימיים בין ראשי משפחות ונאמניהם, מאשר לארגון פוליטי. אלא שהמאפיה הזאת מונה 85 מיליון חברים, שולטת על 1.4 מיליארד בני אדם, 2 טריליון דולר ביתרות מט"ח, נשק גרעיני והצבא הגדול בעולם. בו שילאי רצה מאוד להגיע לעמדת שליטה על כל אלה. במקום זאת, עלייתו ונפילתו הביאו את המערכת כולה קצת יותר קרוב לאיבוד שליטה.

 

בו, בן למשפחת אצולה קומוניסטית שאביו השתתף במהפכה לצד מאו דזה דונג, שימש בכמה תפקידים בכירים והיה שר המסחר של סין עד סוף 2007, אז קיבל מושב בפוליטביורו ומונה למזכיר המפלגה של צ'ונגצ'ינג - עיר עצומה, שהיא למעשה מחוז קטן בן 30 מיליון תושבים החולש על הנמל החשוב ביותר על היאנגצה וסובל משלל בעיות קשות, כולל אוכלוסייה ענייה, זיהום אוויר ופשע מאורגן. המינוי היה אכזבה עבור הנסיך המפלגתי, שקיווה לג'וב אטרקטיבי יותר בבייג'ינג או בניהול אחד המחוזות המפותחים יותר. אבל בו, שצבר כבר אז מוניטין של ביצועיסט מצטיין, וגם של אדם אכזרי שדואג לחסל יריבים ושהשחיתות אינה זרה לו, החליט לנצל גם את המינוי הזה ולהפוך את צ'ונגצ'ינג לקרש קפיצה לעמדת הנהגה בכירה באמת.

 

גו קאילאי במשפטה בקיץ שעבר. היא נידונה למוות אבל עונשה הומתק - לא ברור אם בתמורה לעדות נגד בעלה גו קאילאי במשפטה בקיץ שעבר. היא נידונה למוות אבל עונשה הומתק - לא ברור אם בתמורה לעדות נגד בעלה צילום: איי אף פי

 

לקראת סוף 2010, עם חילופי שלטון שתוכננו שנים מראש באופק, כבר היה ברור שמשהו יוצא דופן מתרחש בצ'ונגצ'ינג, ושבו שילאי בונה עצמו כאדם שלא נראה כמוהו בסין כבר הרבה שנים, אולי מאז מותו של מאו. הוא הצטייר כמנהיג פופוליסט שמתענג על אור הזרקורים, שואב את כוחו מההמון ומהיכולת לעשות מניפולציות בהמון, ומזלזל כמעט בגלוי במנגנון המפלגתי. בבייג'ינג החלו להידלק אורות אדומים כשכמה עורכי דין בכירים במדינה תהו בקול לגבי שיטות הפעולה של בו, שהתפרסם כלוחם בפשע המאורגן. בצ'ונגצ'ינג רבים זוכרים אותו בחיבה אפילו היום כמי שהחזיר את הביטחון לרחובות, אבל ההתעלמות שלו מהליכים משפטיים ומזכויות אדם הפכה לחריגה אפילו בסטנדרטים של סין. בו עצר אלפי אנשי עסקים ופקידי ממשל בצ'ונגצ'ינג בטענה שהיו קשורים לכנופיות פשע ולפרשיות שוחד, גם כשלא היו לכך ראיות כלשהן. הוא הטיל אימה על האליטה הכלכלית, האינטלקטואלית והפוליטית של העיר תוך שהוא קונה בקלות את אהדתם של ההמונים, וגם בכך הוא הזכיר את המודל לחיקוי שלו, מאו דזה דונג. מקרה אחד שהתפרסם בכל המדינה היה של פאנג חונג, פקיד בגמלאות שניהל בלוג פופולרי בעיר ופרסם ב־2011 שיר שכלל כמה שורות עם לעג מוסווה לבו, המנהיג המקומי. הוא נשלח לשנה של "חינוך מחדש", לקול מחאות קולניות, ותוך שעורכי הדין ששכר נעצרו גם הם. בשנה שעברה זכה פאנג בערעור מאוחר שהגיש ושמו נוקה, והוא מתכוון להגיש תביעה לפיצויים והתנצלות כנגד ממשלת צ'ונגצ'ינג. אולם קורבנות רבים אחרים של בו לא זכו לצדק גם אחרי נפילתו. פאנג עצמו סיפר לעיתון היפני "אסאהי שימבון" כי המשטרה בצ'ונגצ'ינג עצרה אותו שוב לפני פתיחת המשפט של בו כדי למנוע ממנו לדבר עם התקשורת. באופן דומה נעצרו הן תומכים של בו והן מתנגדים לו, משום שהמפלגה רצתה להציג את המשפט כטיהור שחיתות פוליטית של יחיד שסרח ולמנוע היווצרות מחנות, לא משנה מאיזה כיוון.

 

שוחד, רצח ובגידות

 

בזמן שלטונו בצ'ונגצ'ינג יזם בו פרויקטים חברתיים פופולריים כמו דיור ציבורי למעוטי הכנסה - ורק אחרי הדחתו התברר שהוא השאיר את העיר בחובות עתק של 54 מיליארד דולר. אבל בולטים במיוחד היו האירועים ההמוניים שארגן. הוא "עודד" אנשי מפלגה, פקידי ממשלה ועובדים בחברות ממשלתיות לערוך כינוסים המוניים של שירה בציבור והחזיר לחיים את השירים האדומים - שירים מימי מהפכת התרבות שקוראים למאמץ קולקטיבי ולנקמה באויבי מעמד הפועלים. למשך כמה חודשים הטרנד הזה התפשט ברחבי סין, ואפילו אנשי מפלגה בכירים יותר מבו קפצו על העגלה שלו וצולמו שרים בלהט שירים מהפכניים. נראה היה שדרכו של הכוכב העולה מצ'ונגצ'ינג למינוי לוועדה המתמדת של הפוליטיביורו - גוף בן תשעה חברים, כולל הנשיא וראש הממשלה שמהווה למעשה את ההנהגה הקולקטיבית של סין - כבר סלולה. אלא שמאחורי הקלעים כבר התחילה כנראה להירקם תוכנית החיסול הפוליטי של האיש שבלט יותר מדי.

 

 

בפברואר 2012 החלו צרותיו של בו להתגלגל כשלתדהמת כולם נודע כי אדם בשם וואנג ליג'ון מצא מקלט בקונסוליה האמריקאית בצ'נגדו. וואנג היה מפקד המשטרה של צ'ונגצ'ינג, השריף הקשוח של העיר, מינוי של בו ויד ימינו בקמפיינים האכזריים נגד פושעים ומתנגדים פוליטיים כאחד. הסיפור שהגיח בחודשים הבאים, במקוטע, דרך הדלפות ממה שוואנג סיפר לאמריקאים לפני שהסגיר עצמו לרשויות הסיניות, גרם לרוב ספרי המתח להחוויר בהשוואה אליו. וואנג נמלט מצ'ונגצ'ינג באישון לילה (מחופש לאשה, לפי אחת הגרסאות), אחרי שהפך בעצמו לנרדף על ידי בו, וחשש לחייו משום שהתעקש לחקור את נסיבות מותו של ניל הייווד. הייווד, שמת בחדר מלון בצ'ונגצ'ינג כמה חודשים קודם לכן, היה איש עסקים בעל אזרחות בריטית ומקורב מאוד לבו עוד מימיו כראש העיר של דאליאן, עיר בצפון המדינה. הייווד התפרנס היטב מהקשר הזה כדי לעזור לחברות זרות לזכות במכרזים ולהיכנס לעסקים בסין. לפי ההאשמות במשפט של בו, הוא גם עזר לבני הזוג להוציא אל מחוץ למדינה את כספי השוחד והמעילות השונים.

 

וואנג טען שגו קאילאי עצמה, אשתו השנייה של בו ואם בנו הצעיר גואה־גואה, שכונתה בעיתונות "ג'קי קנדי של סין", רצחה את הייווד בהחדרת רעל לפיו בגלל סכסוך כספי, וכי בו ניסה לטייח את חקירת הרצח. בו טען במשפטו כי גו עזבה אותו לתקופה ארוכה לאחר שבגד בה, והתגוררה בבריטניה עם הייווד ועם גואה־גואה. הוא גם טען כי היא שהעבירה לחו"ל ללא ידיעתו כספים שהוא הואשם במעילה בהם. בשנה שעברה הורשעה גו קאילאי, פעם עורכת דין מצליחה ובתו של גנרל בצבא השחרור העממי, ברצח של הייווד, ונידונה למוות, אך פסק הדין הושעה, וגם היא, כמו בו, תוכל לקבל חנינה אחרי עשר שנים. במשפטה, שבניגוד למשפט של בו היה הליך בזק ללא הצהרות מרעישות, גו הופיעה שקטה ומסוגרת ועם עלייה בולטת במשקל, מה שהוביל להרבה ספקולציות על כך שהיא נזקקת לתרופות פסיכיאטריות. בני הזוג עדיין נשואים, אבל לא ברור אם יש קשר ביניהם מאז נעצרו, או אם גו זכתה להמתקת עונש בתמורה לעדות נגד בעלה.

 

הפרשה כולה היתה סנסציה שנחתה כמו רעם ביום בהיר על סין, שבה מאבקי השלטון ופרשיות השחיתות בצמרת מוחבאים לרוב היטב מאחורי דלתות סגורות. במרץ הופיע בו בציבור בפעם האחרונה, במסיבת עיתונאים שבה הכחיש את ההאשמות נגדו. מעט אחר כך הוא הודח מכל תפקידיו ונעצר. בסוף אותה שנה התרחשו חילופי השלטון, ושי ג'ינפינג תפס את ההנהגה. בו, כמובן, לא התמנה לוועדה המתמדת, וצל גדול במיוחד הוסר מעל מנהיגותו של שי.

 

דיקטטורה ללא דיקטטור

 

מאחורי שני היריבים הללו עומדות משפחות מהמרכזיות ביותר בהיסטוריה המודרנית של סין. בו שילאי הוא בנו של בו ייבו, אחד מחבורה שהסינים מכנים "שמונת בני האלמוות" שלחמו לצד מאו במלחמת האזרחים הסינית, הנהיגו את המהפכה מאז 1949 וחזרו עם דנג שיאופינג בסוף שנות השבעים כדי ליצור את הנס הכלכלי שהוא סין של היום. בו האב שירת כשר אוצר וסגן ראש הממשלה בשנות החמישים, וגם כפרטנר לאימוני השחייה של מאו וידיד קרוב. בתחילת שנות השישים השניים התרחקו, ובו הודח מהמפלגה ונכלא עם פרוץ מהפכת התרבות. המהפכה הזאת היתה תמרון של מאו, שפעולותיו של בו שילאי בצ'ונגצ'ינג ארבעה עשורים מאוחר יותר הזכירו מעט. היושב ראש האגדי עמד אז בסכנת הדחה מצד עמיתיו להנהגת המפלגה בגלל מדיניות כלכלית שהמיטה אסון על סין, וכדי להימנע מהדחה השתמש בכוח אישיותו ובסיסמאות פרולטריות כדי לעקוף את המנגנון המפלגתי ולפנות ישירות לעם, תוך שהוא משחרר את זעם ההמונים, שהפך לאורגיה של אלימות בלתי נתפסת שקרעה את סין למשך עשר שנים. עבור משפחת בו אישית, התקופה עלתה בחייה של האם שהתאבדה בגלל השפלות בלתי פוסקות מצד המשמרות האדומים, במאסר ממושך ועינויים קשים של האב, ומאסר דומה של בו שילאי, אז בן 17, שנשלח למחנה עבודה לעשר שנים כמעט.

 

בו בכנס שירים אדומים בצ'ינגצ'ונג ב־2011. הוא "עודד" אנשי מפלגה ופקידי ממשלה לערוך כינוסי שירה המוניים בו בכנס שירים אדומים בצ'ינגצ'ונג ב־2011. הוא "עודד" אנשי מפלגה ופקידי ממשלה לערוך כינוסי שירה המוניים צילום: איי פי

 

אחרי מותו של מאו חזר בו ייבו לעמדות מפתח כדי לסייע בשיקומה של סין ופתיחתה לעולם. דנג שיאופינג, שהנהיג את הרפורמות הכלכליות, נקט אמצעי זהירות שנבעו מהניסיון המר של שנות השישים, אסר על פולחן אישיות של מנהיג ויצר מערכת שבה המפלגה חזקה יותר מכל אישיות בתוכה. סין שיצר דנג היא מאז דיקטטורה ללא דיקטטור, שבה החלטות מתקבלות בקונצנזוס על ידי הנהגה קולקטיבית שלפעמים יושבים בה יחד יריבים מרים. בו שילאי הוא הראשון, והיחיד בינתיים, שערער על המערכת הזאת וניסה לחתור להנהגה בכוח פופוליזם וכריזמה, תוך שהוא מטיף לחזור לערכי המאואיזם - תקופה שעם כל הזוועות שהמיטה על הסינים מעוררת היום נוסטלגיה אצל רבים בסין המשתנה במהירות. לא פלא שהפעולות של בו עוררו חשש כבד ליציבות המערכת וגרמו לנשיא שי ג'ינפינג ולקודמו בנשיאות חו ג'ינטאו, שני מנהיגים אפרוריים, לחפש דרך לרסן אותו. פרשת הרצח של הייווד סיפקה תירוץ מושלם.

 

זה הכל כסף?

 

לא מעט משקיפים הציגו את המאבק בין שי לבו כמאבק של שמרנים נגד רפורמיסטים. ממש כמו בו, גם נשיא סין הנוכחי הוא נסיך אדום, בנו של בכיר אחר במנגנון של מאו, שי ג'ונגשון, ששימש סגן ראש ממשלה בשנות החמישים, הודח במהפכת התרבות וחזר גם הוא כדי לסייע לדנג במהפכה הכלכלית. בשנים ההן מצאו עצמם שני המהפכנים הוותיקים לעתים משני צדי המתרס, כשבו ייבו תומך בקו פוליטי נוקשה יותר ושי ג'ונגשון מצדד ברפורמות מתונות. לכן כנראה כששי תפס בנובמבר שעבר את עמדת יושב ראש המפלגה ראו בו רבים את מי שסוף סוף יצעיד את סין לכיוון דמוקרטי.

 

אבל החודשים האחרונים מוכיחים את ההפך: שי הצליח להיפטר מבו, ובמקביל דווקא מאמץ את הכיוון הפוליטי שלו, גם אם לא את השיטות הפופוליסטיות. בנאום ביוני קרא שי לחזור לערכים מאואיסטיים כדי ללחום בשחיתות, ובמקביל פתח בקמפיין שבמסגרתו הודחו ונעצרו אלפי פקידים וחברי מפלגה. "זה קמפיין הטיהורים הגדול ביותר מאז סוף מהפכת התרבות", כתב ווילי לאם, מרצה לפוליטיקה באוניברסיטה הסינית של הונג קונג ומומחה לתולדות המפלגה, בירחון של קרן ג'יימסטאון. שי אולי לא מכנס את ההמונים לקונצרטים של שירה מהפכנית, אבל הוא מחזק את לימודי האידאולוגיה ומטיל עוד ועוד מגבלות על התקשורת, שלה הבהיר בנאום כי תפקידה לשרת את המפלגה על פי העקרונות שקבע מאו.

 

במשפחת שי התחושה שהמדינה זה הם אמנם פחות מופגנת מאשר במשפחת בו, אבל לצד משפחות אדומות אחרות, האחיזה שלהם בשלטון הולכת ומתחזקת, ומונעת גם על ידי אינטרס כלכלי. פרשת בו הביאה למבול כתבות, בעיקר בתקשורת הזרה, שחשפו את עושרן האגדי של המשפחות המהפכניות של מנהיגי סין, המרוויחים באופן רשמי משכורות צנועות למדי. בו שילאי, שכמזכיר של צ'ונגצ'ינג השתכר 1,600 דולר בחודש, הבריח מיליונים לחו"ל. אחיותיה של גו קאילאי מחזיקות בהון של 136 מיליון דולר לפחות בנכסים בהונג קונג (האחיות גו הן נסיכות אדומות בפני עצמן, בנותיו של גנרל ששירת תחת מאו), למשפחת שי מאות מיליונים בנכסים ומניות, לפי חשיפה של סוכנות בלומברג בשנה שעברה, ואילו "הניו יורק טיימס" חשף שמשפחתו של וון ג'יה־באו, לשעבר ראש ממשלה, מחזיקה קרוב ל־2 מיליארד דולר בנכסים בסין ובהונג קונג.

 

החשיפות האלה מעמידות את פרשת בו שילאי כולה באור שונה מעט: לא ממש מאבק אידאולוגי על דרכה של סין בין שמרנים לרפורמיסטים, אלא יותר קרבות על כוח, שלטון ונתחים מהעוגה בין כמה משפחות חזקות, מאבקים שנעשים מעל ראשו, ואולי על גבו, של הציבור הסיני. חלקו של בו בסיפור הזה כנראה הסתיים, אלא אם יצליח לתמרן קאמבק מרעיש באמת, אבל משחקי הכס הסיניים נמשכים מאחורי הקירות האדומים של מתחם השלטון במרכז בייג'ינג, וההתפרצות הדרמטית הבאה היא רק שאלה של זמן.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x