אמי עזרה לי בגידול ילדיי במהלך הקריירה, ותמיד אמרה: "מאחורי כל אשה מצליחה עומדת אמא שלה"

אבי רפאל ברח במלחמת העולם השנייה מרומניה, התגייס לצבא הבריטי, ושירת בארץ כשוטר של המנדט הבריטי. עם קום המדינה עבר למשטרה הכחולה, ומשם למשמר הגבול עד לגמלאות. עולמו היה צבא ומשטרה, ובגלל ההיעדרות הפיזית שלו אמי דבורה היתה המחנכת הדומיננטית בבית. נולדתי בעכו, אבל מגיל שש אני נתנייתית. אמי, אשה משכילה שעלתה גם היא מרומניה, עבדה בכל הבא ליד, ניהלה חנות, ועבדה לעתים בשתי משרות כדי לקיים אותנו, משום שהמשכורות במשמר הגבול היו משכורות רעב.

1967. מרים פיירברג (16) עם הוריה רפאל ודבורה ואחיה מנחם (12) באירוע משפחתי

"כשאמי קנתה לי ולאחי בגדים יפים ונעליים טובות, לא משנה אם היה די כסף או לא, היא אמרה: 'אנחנו יותר מדי עניים בשביל לקנות דברים זולים'. כשמישהו היה מתאר מציאות יפה מנקודת המבט שלו, אמרה: 'התולעת בצנון חושבת שזה הפרי הכי טעים'. אבל אחד המשפטים השגורים ביותר שלה, שמוכר גם לכל עובדי העירייה, הוא 'הכפר בוער והסבתא מסתרקת'. כשיש בעיה גדולה ואנשים באים אליי עם עניין שולי וחסר חשיבות אני נזכרת במשפט הזה.

"אבי בא ממשפחה חרדית ונטש את כל מה שלמד בבית, ודווקא אמא בחרה לשלוח אותי ללמוד במוסד חרדי. כילדה לא אהבתי ללמוד במוסד שלא תואם את אורח החיים שלנו בבית, אבל אמא הסבירה לי: 'רק אם תכירי את אורח החיים הדתי יהיה לך חופש בחירה אמיתי'. אבי התייתם בגיל ארבע מאביו, שמת מדלקת ריאות, ועל כך סיפר: 'מרוב געגועים לאבא נעלמתי לאמי, מצאו אותי ישן בבית הקברות ומחבק את המצבה'. אף על פי שהיה קשוח, כל שיר שקשור ביתמות היה ממלא את עיני אבי בדמעות, ואולי זה מה שניווט אותי ללימודי עבודה סוציאלית.

"הוריי היו גאים מאוד בתפקידים שמילאתי בעירייה. אמי, שעזרה לי בגידול הילדים במהלך הקריירה, תמיד אמרה: 'מאחורי כל אשה מצליחה עומדת אמא שלה'. היא היתה הכל בשבילי, החברה, האחות, החיים שלי. היא דחפה אותי ללמוד, וחשה סיפוק מכך שאני עוסקת בתפקידי בנושאים חברתיים. אני שומעת מכל מי שהכיר את הוריי כמה עצוב וכמה כואב שהם לא זכו לראות אותי ראש עירייה. הגיע להורים שלי שהתחילו מכלום וששום דבר לא היה חשוב להם יותר ממני ומאחי לראות שיש שכר לעמלם. אבל אני לא יודעת אם הם החמיצו את שיא הקריירה שלי, כי אחרי ראשות העיר יש עוד תפקידים מעניינים".