יאיר לפיד שובר את תקרת הזכוכית, או שלא

סלינגר נזק לפמיניזם

ההחלטה של שר האוצר יאיר לפיד למנות אשה, רק אשה, לתפקיד הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר ראויה להערכה. בעצם, רגע, לא. כי מתוך ההחלטה הזאת, לפיד מינה את דורית סלינגר. אשה עתירת זכויות ודמות מוערכת בשוק ההון, אבל בלי שום רקע בחסכונות ארוכי טווח, בביטוחים בכלל, בביטוחי בריאות בפרט, בכל החזיתות הבוערות שאיתן היא תיאלץ להתמודד ממש מיומה הראשון בתפקיד, בלי תקופת חסד. ובלי ניסיון רגולטורי. ובלי התמודדות קודמת עם הלחצים של מערכת פוליטית, משרדי ממשלה (למשל משרד הבריאות) ואגף התקציבים. אבל היי, אשה! אז כן, במינוי הזה (כמו במינוי יעל אנדורן למנכ"לית האוצר) לפיד שוב פעל לשבירת תקרת הזכוכית. אבל אין שום שירות אמיתי לשוויון בין המינים אם הפסאודו־פמיניזם גורם ללפיד למנות אנשים לא מתאימים רק כי הם נשים.

נעמה סיקולר

דורית סלינגרצילום: עמית שעל

ימי תשובה גם לקולקטיב

עשרת ימי תשובה בפתח, עד ליום הדין. כרגיל, קל לשקוע בהם בחשבון הנפש האישי, בפחדים ובמשאלות הפרטיים, בעיקר בימים כאלה, שמביאים רבים למאבק הישרדות יומיומי. אבל תפילת מוסף מזכירה לנו שאנחנו תמיד חלק מכלל: "ועל המדינות בו ייאמר איזו לחרב, איזו לשלום, איזו לרעב, איזו לשובע". זוהי גם עת דין קולקטיבי, וזמן לחשבון נפש כללי. גם גורל החברות והאומות ייכתב בקרוב, וגם הן נדרשות להתעוררות ולסליחות. וגם את הכלל יש לברך: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

אורי רוזביץ

הרשת מתחדשת? קשקשת

במלחמה על כל קונה, רשתות השיווק חוזרות מדי פעם לטריק הישן "בלבל את הצרכן". זה התחיל עם סופר סנטר שהפך למגה. אחר כך נולדה מגה בול, בקמפיין ששכנע אותנו שהיא הרשת הזולה ביותר. עכשיו, אחרי חמש שנים, היא משנה את שמה ל־You, וסניפי מגה בעיר ייהפכו למגה, אחרי שהם בכלל התחילו כסופר סנטר סיטי. גם את המתחרה שופרסל תקף בשנים האחרונות מיתוג היתר, כשקוסמוס נהפך לשופרסל דיל ושופרסל ביג, שנמחק בינתיים, ואז צץ גם שופרסל דיל אקסטרה. כל מיתוג כזה מלווה בהסברים על תמחור שונה ותחרות, אבל בפועל ­זה עוד ניסיון לשכנע את הצרכן שהסניף שהוא קונה בו שנים ­- אולי מתמרמר על המחירים, אולי מאס בשירות, אולי מאוכזב מההיצע ­- פועל לטובתו ולא לטובת שורת הרווח של הבעלים. ומעניין שהרשתות הזולות ממש, כמו חצי חינם ורמי לוי, ממש לא מתעניינות בשום מיתוג מחדש.

איתי שמושקוביץ

סניף מגה בולצילום: אוראל כהן

ארכה לסאגת אי.די.בי

הראשונים היו המוסדיים. אחרי שכרכרו סביב נוחי דנקנר בימי הזוהר שלו בניסיון לתפוס איזו עצם מאחת ההנפקות הרבות של קבוצת אי.די.בי, הם ניסו לכפות עליו הסדר חוב. אחר כך היה זה אדוארדו אלשטיין, תקוותו הגדולה של דנקנר, שאמור היה להציל את החברה ואז חזר בו, חבר למחזיקי האג"ח ומתחרה בו כעת על השליטה בחברה. השבוע שניים מבכירי אי.די.בי, שוני אלבק ואייל סולגניק, עזבו אותה על רקע בעיות בביטוח נושאי משרה. דנקנר עדיין מוקף עורכי דין ויועצים שניזונים מקופתה המדולדלת של החברה הכושלת, אבל הבדידות שלו ברורה מתמיד. יש הרבה לקחים שאפשר ללמוד מקריסת אי.די.בי, אבל זו תזכורת ללקח הכי קמאי: בדרך למטה, מי שטיפס איתך למעלה מסתלק ­- או נועץ בך מרפק.

יניב רחימי

באלמר - האיש מאחורי הקניבליזם

יש משהו שובה לב בסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט המתפוטר. ההופעות הפומביות שלו, שבהן הוא צועק ומזיע בחליפות מיושנות, נהפכו מזמן לקאלט ברשת ­- ההפך הגמור מהגיקים הקרירים והלבושים היטב של הדור הנוכחי. אבל חוסר העדכניות של באלמר גם גרם למיקרוסופט לפספס בגדול טרנדים (זכורה במיוחד תגובתו המזלזלת לאייפון הראשון), וגם להישאר מאחור בכל הקשור לניהול עובדים. לפי דיווחים, פעמיים בשנה נדרש כל מנהל בחברה להגיש דירוג של עובדיו לפי קטגוריות, מהמצטיינים לגרועים, ואלה חשופים לפיטורים. התוצאה היא עובדים שחרדים לדירוג שלהם, מלחמות קרדיט, הפלת אחריות על כישלונות ומאבק הישרדות מתמיד בין העובדים. לך תנצח ככה את גוגל ואפל.

דור צח

סטיב באלמר

הביטחונות - דרוש טיפול שורש

המשבר ב־2007 הותיר טראומה גם עלינו העיתונאים. איך לא שאלנו? איך לא חקרנו? למה לא בדקנו מספיק? לכן החלטנו ב"כלכליסט" לבדוק לעומק את ההתנהלות של המשקיעים המוסדיים בהנפקות, ובעיקר את רמת הביטחונות שהם מבקשים בעבור כספי הפנסיה שלנו. כי בשעת צרה, הביטחונות אמורים להיות הדבר היחיד שעובד. ניתוח עומק של יניב רחימי הניב תוצאות מדהימות: 24 מיליארד שקל גויסו בהנפקות אג"ח מתחילת השנה, אבל רק בשליש מההנפקות יש ביטחונות, וגם השליש הזה רחוק מלהיות בטוח. החישובים, למשל, גבוהים מאוד מהשווי האמיתי, וכך אם יהיה צורך לממש את הבטוחות הן יהיו שוות הרבה פחות מהחישוב בשעת ההלוואה. המוסדיים חייבים לטפל בבעיית הביטחונות, ובדחיפות. לפני המשבר הבא.

גולן פרידנפלד

הסלמה חמורה בסוריה

טוני בלייר, השליח המיוחד של הקוורטט למזרח התיכון, התגאה באחרונה ב"עבודת הפרך" שהשקיע כדי לקדם שלום כולל והביע דאגתו לנוכח "הסיוט" בסוריה. אבל השבוע, בעוד עמיתיו בממשלות המערב פועלים לגיבוש קואליציה נגד זוועות משטר אסד, בלייר דילג במטוסים פרטיים ויאכטות פאר לנופש בסן טרופה ובסרדיניה. אותה סרדיניה, אגב, שבה התארח בעבר בחווילה של סילביו ברלוסקוני. אין ספק שיש לו תפיסה מעניינת של עבודת פרך, אבל אין ספק גם שממש לא מרגיע לגלות שהשליח האירופי כנראה התייאש מהאזור והחליף את המזרח התיכון באגן הים התיכון.

תמר טוניק

טוני בליירצילום: שוגר דיוויד

תלמידים הם פושעים מועדים

המשרד לביטחון הפנים פרסם בסוף השבוע הנחיות חדשות, שמיועדות להורים. אגף חברה ומניעת פשיעה בנה תוכנית ל"שיפור ההצלחה במעבר לבית הספר העל־יסודי", ובמסגרתה הוא ממליץ להורים, בין השאר, "לקיים עם ילדיכם שיחה נינוחה ולשתף ברגשות", "לשתף בחוויות שחוויתם כבני נוער" ולהדגיש לילדים ש"אתם נמצאים שם בשבילם", והכל כדי להתמודד עם "ימי מעבר ושינוי המלווים בהרבה סימני שאלה, התרגשות וחששות". אפילו יצאה חוברת שלמה מטעמו של אותו אגף למניעת פשיעה. מה לכוחות הביטחון ולהמלצות פסיכו־חינוכיות? ככה זה, ילדים מתרגשים הם פושעים מועדים, וכדי לגדל אותם צריך את כוחות הביטחון.

מיקי פלד