• תפריט
מוסף 22.08.2013

מאט רידלי שמח להודיע: טמבלים, טוב לכם!

"מצב האנושות משתפר כבר 200 אלף שנה, הדור שלנו חי טוב יותר מדור ההורים, ואין שחר לנבואות הזעם שפשטו בשנים האחרונות בעולם המערבי". ראיון אופטימי, ובאותה מידה מעצבן, עם מחבר הספר "האופטימיסט הרציונלי", שהיה גם יו"ר בנק שקרס

כשאני למדתי בבית הספר ובאוניברסיטה לא נתקלתי במאמר אופטימי אחד על עתיד העולם", נזכר מט רידלי (Ridley) בשנות השבעים הלא כל כך עליזות. "קראתי אינסוף מאמרים על זה שהסרטן מחמיר, שהבצורות נהיות גרועות יותר, שהרעב מחריף, שהנפט נגמר, שהקומוניסטים עומדים להשתלט עלינו. פסימיות, פסימיות, ועוד פסימיות. וזה השפיע עליי. כשסיימתי את האוניברסיטה הייתי אדם מאוד פסימי. לא ציפיתי לגדול בעולם עשיר, בריא ומאושר. חשבתי שאצטרך ללמוד לשרוד בעולם שבו אתה מצחצח שיניים בחושך כי הנפט נגמר".

 

גם היום, טוען רידלי (55), קורה דבר דומה. אנחנו מופגזים בפסימיות מכל הכיוונים: "הצעירים היום מקבלים את אותו מסר, למשל בהקשר של שינוי האקלים: 'עד שתהיו בני 50, העולם יהיה בלתי ראוי למגורים, ואנשים יהרגו זה את זה במאבק על טיפות המים האחרונות'. אבל אני דווקא רוצה להגיד לצעירים: 'חכו רגע, זה כנראה בכלל לא יהיה ככה. אל תיתנו להם להכניס לכם לראש את הייאוש הזה!'".

 

רידלי. "אנשים כמוני, שהגיעו מרקע עשיר, לרוב רוצים שהעולם יהיה 'כמו פעם'. אני לא" רידלי. "אנשים כמוני, שהגיעו מרקע עשיר, לרוב רוצים שהעולם יהיה 'כמו פעם'. אני לא" צילום: איי פי

 

 

רידלי - בעל תואר דוקטור לזואולוגיה מאוקספורד, מחבר רבי־מכר עולמיים ועטורי שבחים על גנטיקה ואבולוציה, חבר בית הלורדים הבריטי, וגם בנקאי כושל שהבנק שניהל קרס והולאם (ראו מסגרת בעמ' 23) - החליט להפוך לנושא הדגל של האופטימיות במה שנדמה כאחת הנקודות הפחות סבירות בשנים האחרונות, בשיא המשבר הפיננסי של 2008. זה היה הרגע שבו רידלי החליט לכתוב ספר שמחפש את מקורות השגשוג האנושי, ומנסה להראות שיש סיבות טובות לחשוב שהשגשוג הזה רק ימשיך, ומחר תמיד יהיה טוב יותר. התוצאה היתה "האופטימיסט הרציונלי" ("The Rational Optimist"), רב־מכר שקושר בין השגשוג האנושי לשוק החופשי, שזכה לשבחים מהסופר איאן מקיואן, לקטילה מביל גייטס, ועורר דיון סוער בעיתונות העולמית.

 

"כתבתי את הספר בעיצומו של המשבר הפיננסי", מסביר רידלי בראיון ל"מוסף כלכליסט", "כי הייתי משוכנע שהמשבר לא יעצור את מגמת השיפור הכללי בחיים האנושיים, שנמשכת כבר 50 שנה. ולמען האמת, צדקתי. אחרי 2008 העולם חזר מהר מאוד לצמיחה כלכלית מהירה בהשוואה היסטורית. והעולם ממשיך באותו נתיב כיום בגלל החדשנות הטכנולוגית, ובגלל שיתוף והחלפת רעיונות בין אנשים מסביב לעולם. העובדה שאנחנו כאן באירופה נמצאים בקיפאון כבר שלוש־ארבע שנים מאז תחילת המשבר לא אומרת שהעולם כולו עומד במקום. בתקופה הזאת אפריקה למשל צמחה ב־5% לשנה, וזה קצב חסר תקדים ויוצא דופן. רציתי להפנות את תשומת הלב לשינויים הדרמטיים האלה בתנאי החיים האנושיים. בתקופת החיים שלי האדם הממוצע בכדור הארץ שילש את ההכנסה הריאלית שלו, הגדיל את תוחלת החיים שלו ב־30%, והקטין ב־70% את הסיכוי לאבד את אחד מילדיו בינקות. אלה שינויים מדהימים".

 

בלי לזלזל בנתוני הצמיחה שאתה מדבר עליהם, לא ברור עד כמה הם אמורים לעודד את האדם הרגיל במערב. הרי בגדול, המשכורות במערב קפואות כבר 30 שנה, תקופה שבמהלכה פירות הצמיחה זרמו בעיקר לצמרת.

 

"קודם כל, זה פשוט לא נכון שההכנסה החציונית עמדה במקום. אבל גם אם היא כן היתה קפואה, זה עדיין לא מביא בחשבון את השיפורים האדירים בטכנולוגיות שעומדות לרשותנו. לאדם רגיל בעל הכנסה נמוכה יש בימינו אייפון, וגם לביל גייטס יש את אותו אייפון, ולאייפון הזה יש יכולת לספק לך מידע ובידור שהיו הרבה מעבר לתקציב של אדם שהרוויח טוב מאוד ב־1985. תחשוב על המסעדות שאתה יכול ללכת אליהן, אפילו אם אתה לא מרוויח הרבה. האוכל השתפר, המכוניות השתפרו, יש מגוון שלם של דברים שהשתפרו בתקופה הזאת. כך שלהסתכל על ההכנסה זה לא מספיק. צריך להסתכל על מה ההכנסה הזאת יכולה לקנות. ואתה יכול לקנות הרבה יותר עם ההכנסה שלך מאשר לפני 30 שנה.

"האנושות נעשית יותר ויותר עשירה, בריאה, מאושרת, נקייה, טובת לב, חופשית ושוויונית" - זה המסר הכללי של רידלי. הוא מודה בפה מלא שהתהליך ארוך הטווח הזה לא בהכרח ינחם את מי שבדיוק איבד את העבודה שלו, אבל מספר שתהליך העבודה על ספרו (שיוצא עכשיו בעברית בהוצאת כנרת, זמורה ביתן), דווקא כן הפך אותו לאופטימי יותר, והוא מקווה שתהיה לו השפעה דומה על קוראיו. כי רידלי השתכנע שמגמת השיפור רק תמשיך. "לא מספיק לומר שדברים השתפרו בעבר, ובגלל זה הם גם ישתפרו בעתיד", הוא מדגיש. "הסיבה שבגללה אני חושב שהדברים יהיו טובים יותר בעתיד לא נשענת על מה שקרה בעבר, אלא על ניתוח של מהו שגשוג, ואיך הוא הופיע בחיי האנושות". ואת הניתוח חובק העידנים הזה, רידלי מתחיל לפני 200 אלף שנה.

 

מפגינים מפגינים צילום: איי פי

 

הכל התחיל כשהתבצעה המכירה הראשונה בהיסטוריה

 

החידה הבסיסית שבה מתחיל רידלי, במסעו למסקנה האופטימית שלו, היא מה הפך את האנושות למה שהיא, או בניסוחו: "למה אנחנו חווים צמיחה כלכלית, ואילו ארנבים וסלעים לא?". באופן יותר ספציפי רידלי שואל, כמו ביולוג טוב, מה גרם לזינוק האבולוציוני האנושי שהחל לפי חישוביו לפני בין 100 ל־200 אלף שנה; מדוע אחרי יותר ממיליון שנה שבהם אבותינו הקדמונים כמעט לא עשו שום שינוי בעיצוב כלי האבן שבהם השתמשו, למשל, בני האדם עלו לפתע על נתיב של התפתחות תרבותית וטכנולוגית בלתי פוסקת, כזו שאפשרה להם להתרבות בקצב מסחרר, ובסופו של דבר לאכלס את העולם כולו וגם להגיע לירח?

 

"רציתי לברר מה גרם דווקא לבני האדם לחוות שינויים ברמת החיים שלהם, וגם שינויים בטכנולוגיה שלהם", אומר רידלי. "והרבה מההסברים לתופעות האלה לא מוצלחים, משום שהם בוחנים את התקופה הלא נכונה. יש אנשים שטוענים שמקור הזינוק האנושי הוא בעובדה שיש לנו מוח גדול. או משום שאנחנו משתמשים בשפה. או משום שאנחנו משתמשים בכלים. אבל אנחנו הרי משתמשים בכלים כבר 2.5 מיליון שנה, וכבר להומו ארקטוס (שחי לפני כמעט 2 מיליון שנה) היה מוח גדול. ולניאנדרטלים כנראה היתה שפה, על סמך עדויות גנטיות, אבל לא נראה שהתרבות שלהם התפתחה כמו שלנו. כך שהשאלה נותרת בעינה: מה בדיוק קרה לפני 200 אלף שנה?".

 

ומה התשובה?

"אני חושב שזה מאוד מעניין שקיים מתאם - מתאם לא מושלם אבל עדיין די טוב - בין התקופה שאני מדבר עליה לבין הופעת המסחר בין בני האדם. יש עדויות למסחר בין בני אדם שמרחיקות עד לפני 80 עד 120 אלף שנה. עד אותה תקופה אין עדות לכך שעצמים מעשה ידי אדם נעו למרחקים גדולים. ואנחנו יודעים מהאבוריג'ינים בני ימינו באוסטרליה שכאשר אתה מבחין למשל בגרזני יד נעים למרחקים ארוכים, זה משום שאנשים סחרו בהם עם שכניהם, לא כי האנשים האלה היגרו בעצמם. משהו גרם לאנשים להתחיל לסחור לפני בין 100 ל־200 אלף שנים". חילופי החפצים, טוען רידלי, הובילו לחילופי רעיונות, ומאותו רגע האבולוציה של התרבות האנושית עלתה על המסלול המהיר.

 

הרכיב הקריטי השני בהתפתחות האנושית, לפי רידלי, היה התמחות: מחלוקת עבודה בין המינים, שכל אחד מהם התמחה בפעילות אחרת (גברים צדים ונשים מבשלות), ועד החלוקה לציידים, דייגים וחקלאים, מכיני חרוזים וציירים. "התמחות מובילה לעוד מסחר, והמסחר הזה מוביל בתורו לעוד התמחות. ברגע שהתהליך הזה מתחיל הוא הולך ומואץ, והתוצאה שלו היא הצטברות של התקדמות טכנולוגית. לכן אני חושב שהסיפור המרכזי של ההיסטוריה האנושית הוא חליפין והתמחות.

 

מאט רידלי מאט רידלי צילום: ג'ון ווטסון

 

"במקביל הפכנו גם מצרכנים די מוגבלים לצרכנים מאוד מגוונים, כאלה שצורכים את פירות עבודתם של מגוון אנשים, גם קרובים וגם רחוקים, וכך נעשינו, כחברה, יותר שלובים זה בזה. אנחנו תלויים יותר בזה שאנשים אחרים יעבדו עבורנו, וגם תלויים בעבודה עבור אנשים אחרים בעצמנו. אתה יודע, אני עדיין נדהם ממספר האנשים שתרמו לרווחתי היום: האנשים שגידלו את האוכל שאכלתי, האנשים שגידלו את הקפה ששתיתי, האנשים שכתבו את התוכנה שאני משתמש בה, האנשים שמספקים את האנרגיה שאני צורך, כולם עובדים עבורי. ומובן שאני גם עובד עבורם - אני מוכר להם ספר שיבדר אותם".

 

כל עוד יהיו רעיונות חדשים, השגשוג האנושי יימשך

 

רידלי, אם זה עוד לא ברור, הוא תומך נלהב של השוק החופשי, אדם שרואה את תחילת המסחר בין שני בני אדם בתור הרגע המופלא שבו נוצרה התרבות האנושית.

 

"המקור של השגשוג בעולם הוא אנשים שעובדים זה עבור זה", הוא ממשיך. "ואני חושב שאנשים לא מבינים עד כמה מסחר הוא עתיק. אם תשאל אנשים אם הם חושבים שהמסחר עתיק יותר מהחקלאות, הרבה מהם ישיבו לך שלא. אבל למעשה המסחר עתיק פי עשרה מהחקלאות".

 

בוא נניח שאתה צודק לגבי הסיבה לפריצת הדרך של האנושות לפני 200 אלף שנים. למה זה אמור להפוך אותי לאופטימי היום?

"כי זה מראה לנו שמקור השגשוג הוא בהתמחות ובחליפין. אני טוען שבאופן בסיסי השגשוג שלנו הוא פשוט תוצאה של היכולת לגייס רעיונות שיאפשרו לנו לחיות חיים טובים יותר. ורעיונות הם משהו שנגיש לכולם, והם גם דבר בלתי מוגבל. אתה הרי תמיד יכול לקחת רעיון קיים ולשנות אותו, להפוך אותו לטוב יותר. אגב, חלק מהשיפור ברעיונות יהיה ההבנה כיצד אפשר לחיות בעזרת פחות משאבים. זה קורה כבר היום. הכבשנים החשמליים הביאו לכך שכמחצית מהפלדה בעולם מגיעה ממיחזור, ולא מעפרת ברזל שחופרים מהאדמה, ולכן הדרישה לברזל ירדה באופן די דרמטי. באותו אופן, הגדלת היעילות בשימוש באנרגיה הביאה לכך שכמות האנרגיה שדרושה כדי להפיק דולר אחד של צמיחה בתוצר נמצאת בירידה ברחבי העולם כבר 20 שנה.

 

לקוחות עומדים בתור בספטמבר 2007 כדי למשוך את כספם מהבנק הקורס נורת'רן רוק, שרידלי עמד בראשו. "הפכתי לחשדן מאוד לגבי שוקי נכסים" לקוחות עומדים בתור בספטמבר 2007 כדי למשוך את כספם מהבנק הקורס נורת'רן רוק, שרידלי עמד בראשו. "הפכתי לחשדן מאוד לגבי שוקי נכסים" צילום: איי פי

 

"מעבר לכך, הרעיונות החדשים יקטינו את הנטייה שלנו לנצל זה את זה. אתה יכול הרי להתעשר מניצול אנשים אחרים: זה נקרא עבדות, או מלחמה, או פיראטיות, או כל שם אחר שתרצה לתת לזה. ומנהיגים, כוהנים וגנבים עשו את זה לאורך הרבה מאות שנים. הטיעון שלי הוא שהתעשרות מניצול אנשים אחרים היא דבר שנמצא בירידה, כי מצאנו אלטרנטיבה טובה יותר: אתה יכול להפוך לעשיר יותר תוך כדי שאתה גם הופך מישהו אחר לעשיר יותר. זו התובנה הגדולה של אדם סמית: כשאתה קונה משהו, למשל כיכר לחם מאופה, אתה עושה לו טובה והוא עושה לך טובה. אין קורבן בעסקה הזאת".

בוא נתעכב על נושא המשאבים. יש הרבה אנשים שבכל זאת טוענים שהצמיחה הכלכלית לא יכולה להימשך, פשוט כי אנחנו עומדים לנצל את כל המשאבים של הכוכב עד תום.

 

"התשובה שלי לטענה הזאת היא שמקור הרבה מהצמיחה הוא דווקא בהקטנת כמות המשאבים שאנחנו מנצלים. תסתכל לדוגמה על אחד המשאבים המוגבלים ביותר: אדמה - וליתר דיוק, כמות האדמה הכוללת שאתה צריך כדי לספק את צרכיו של אדם אחד. אם נחזור אחורה בזמן, נגלה שכמות האדמה שנדרשה כדי לתמוך בציידים־לקטים היתה גדולה בהרבה מכמות האדמה שנדרשה כדי לתמוך בחקלאים הקדמונים, והחקלאים ההם היו זקוקים להרבה יותר אדמה מהחקלאים המודרניים. כך שכמות האדמה שנדרשת כדי לכלכל בן אדם יורדת באופן עקבי. אנחנו מאכילים יותר אנשים באמצעות פחות אדמה. כך שאף שיש היום יותר אנשים, שגם אוכלים יותר כי הם עשירים יותר, כנראה כבר עברנו את שיא השימוש באדמה חקלאית. בכל רחבי העולם אנחנו מסבים אדמה משימושים חקלאיים לשימושים אחרים. בעוד כמה שבועות אני נוסע לחופשה בסקוטלנד, לאזור שפעם שימש למרעה ולגידולים חקלאיים, אבל היום הפך בחזרה לטבע פראי. וזה משהו שקורה בכל העולם".

 

ההתחממות הגלובלית אמיתית, אבל זה לא אומר שהיא מסוכנת

 

ובכל זאת, גם רידלי לא יכול להתעלם מאחת הסיבות הנפוצות ביותר לדאגה בימינו: ההתחממות הגלובלית, שאותה הוא מגדיר אחד "הקלפים המנצחים" של הפסימיסטים כיום. אבל רידלי מסרב ליישר קו, ועושה כמיטב יכולתו לתקוע את אצבעו בעינו של כל מי שמודאג מכך שהאנושות אופה את עצמה לדעת. את הרעיון שדווקא האקלים הנוכחי הוא מושלם, ולכן אנחנו צריכים לפחד מכל שינוי טמפרטורה, הוא מגדיר בספר שלו כסוג מיוחד של נרקיסיזם. כצפוי, הדברים לא עברו בשקט, ורידלי הואשם בהצגת נתונים מגמתית, שלא לומר בהכחשת ההתחממות הגלובלית. אבל רידלי מתעקש שהעובדה שהוא לא מודאג משינוי האקלים לא אומרת שהוא מכחיש את ההתחממות. העמדה שלו, הוא מתעקש, היא איפשהו באמצע.

 

"אני חושב שזה מאוד משונה שאי אפשר להיות באמצע. כולם אומרים לי 'או שאתה מאמין בהתחממות גלובלית, או שאתה מכחיש אותה'. אבל למה בעצם? אני חלק מאותו קונצנזוס של 97% שחושבים שפחמן דו־חמצני הוא גז חממה, שהאקלים מתחמם, ושקרוב לוודאי שהאנושות אחראית לחלק גדול מההתחממות הזאת. אני מוכן לקבל את כל זה בשמחה. אבל מה שאני לא מוכן לקבל הוא את הטענה שיש לנו עדויות טובות שההתחממות הזאת היא מסוכנת, מהירה או חסרת תקדים, או שהיא תהיה כזאת. ולדעתי, זה נעשה ברור מרגע לרגע. יש לנו עדויות לכך שאין עלייה בלחות מעל הטרופוספרה הטרופית, שזה מה שהיינו אמורים לראות אם היה מתקיים מנגנון ההיזון החוזר שהופך את ההתחממות הגלובלית למסוכנת. אנשים שוכחים שדו־תחמוצת הפחמן לבדה לא יכולה להפוך את ההתחממות הגלובלית למסוכנת. נדרש היזון חוזר מאדי מים כדי להפוך את ההתחממות הצנועה יחסית שנגרמת על ידי דו־תחמוצת הפחמן לשינוי אקלים מסוכן. כך שבראייתי שינוי האקלים הוא אמיתי, הוא קורה, אבל עוד לא השתכנעתי שסביר שהוא יהיה מסוכן. ובינתיים, הצעדים שאנחנו מאמצים כדי להילחם בשינוי האקלים גורמים לנזק אמיתי. הם גוזלים אוכל מפי אנשים, וקרוב לוודאי שהם גורמים ל־200 אלף מקרי מוות בשנה כתוצאה מתת־תזונה ורעב. זו הערכה שמרנית של ההשפעה של דלקים מן הצומח על מחירי המזון. הצעדים האלה גם מונעים חשמל זול מאנשים בהרבה מקומות בעולם, משום שהם מנסים למנוע מהם להשתמש בדלקים מבוססי מאובנים. והם גם פוגעים בנוף. ברגע זה ממש אני מסתכל החוצה מהחלון ורואה טורבינות רוח שמקלקלות מה שפעם היה נוף יפה מאוד. כך שכרגע אני חושב שהתרופה גרועה יותר מהמחלה. אנחנו לוקחים כימותרפיה כדי לטפל בצינון.

 

מפגינים להגברת המודעות לשינויי האקלים מחוץ לוועידת האו"ם בנושא באינדונזיה מפגינים להגברת המודעות לשינויי האקלים מחוץ לוועידת האו"ם בנושא באינדונזיה צילום: בלומברג

 

"אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד את הבעיה הזאת יותר בקפידה, ולפתח טכנולוגיות שדורשות פחות פחמן, ואנחנו צועדים בנתיב הזה בכל מקרה. בארצות הברית, למשל, בגלל המעבר לשימוש בגז במקום בפחם, יש ירידה מהירה בפליטת הפחמן, וקרוב לוודאי שהם ישתמשו במעט מאוד פחמן עד 2070 - כי עד אז סביר שנוכל להשתמש באנרגיה סולארית כדי להפיק חשמל זול, ולא נזדקק לדלקי מאובנים. אבל כל זה לא אומר שאנחנו צריכים להאיץ את החלפת הדלקים באמצעות כל מיני טכנולוגיות לא יעילות ויקרות להחריד. זו טעות כואבת שאנחנו נתחרט עליה".

 

בביקורת שלו על הספר שלך, ביל גייטס אמר שהגישה הזאת עלולה להוביל לשאננות.

"אני לא מסכים. אני חושב שהשאננות היא מצד אנשים שאומרים 'לא אכפת לי שאנשים גוועים באפריקה בגלל המדיניות שלנו בנוגע לדלקים מן הצומח. לא אכפת לי שמשום שהבנק העולמי מונע סיוע מפרויקטים של תחנות כוח פחמיות באפריקה אנשים נאלצים להשתמש בתנורים והילדים שלהם מתים בגלל שאיפת עשן'. אלה האנשים השאננים. וזה בדיוק אותו הדבר עם המזון המהונדס גנטית. אני לא שאנן בנוגע לעובדה שחצי מיליון ילדים מתעוורים או מתים בכל שנה כתוצאה ממחסור בוויטמין A משום שקבוצות סביבתיות מונעות מהם אורז מוזהב, האורז המהונדס שמכיל רמות ויטמין A גבוהות. הם מנהלים כבר 15 שנים קמפיין משפטי כדי למנוע מהמוצר הזה להגיע לשוק. אני לא השאנן בסיפור הזה".

 

חוסר הביטחון בעבודה יגבר, אבל זה יעשה לנו רק טוב

 

יש עוד מרכיבים בחזון האופטימי של רידלי. הוא מאמין שלא רק נלמד לפתור את הבעיות שלנו, נמצא דרכים להאכיל את אוכלוסיות העולם ולהתמודד עם ההתחממות הגלובלית, אלא שגם נמצא דרכים טובות יותר לארגן את החברה והכלכלה שלנו. האנושות, הוא טוען בספרו באופן מסתורי משהו, צועדת בכיוון פוסט־קפיטליסטי וגם פוסט־תאגידי. אני מבקש ממנו להסביר לי למה הוא מתכוון.

 

"היתה תקופה שבה היו חברות גדולות מאוד, שבהן אנשים היו מועסקים לתקופות ממושכות. יכולת לעבוד עבור אותה חברה כל חייך, עם בוס מעליך, בעסק שמאורגן באופן מאוד היררכי. אבל בימינו החברות מאורגנות באופן שונה לגמרי. גוגל, למשל, היא צבר זמני של אנשים חכמים שמחליפים רעיונות ביניהם, שמתפקדת כמעט כמו שוק בפני עצמו. לגוגל יש דרכים לנסות רעיונות בתוך החברה עצמה, ואז לנטוש אותם לטובת רעיונות אחרים. ואני חושב שאנחנו מתרחקים מהמודל של חברות גדולות, לטובת עצמאות ותעסוקה עצמית של הרבה מאוד אנשים.

 

"אני חושב שגם נוכל להחליף את פירות העבודה שלנו באופן גמיש תמורת עבודה של אנשים אחרים, ואולי אפילו לא יהיה מעורב במהלך כסף. ייתכן שהאנושות תגלה מחדש כל מיני צורות של עסקאות ברטר. הסיבה היחידה שאנחנו משתמשים בכסף כאמצעי חליפין היא שהוא מאפשר לך להפוך את העבודה שלך לכל דבר שתרצה. אבל אם היית יכול למצוא באינטרנט אנשים אחרים שיספקו לך את המוצרים והשירותים שאתה רוצה, אז בחלק מהמקרים לא תצטרך כסף, וודאי שלא תזדקק לכסף שמגובה על ידי הממשלה. אני חושב שהניסוי הנוכחי בביטקוין (המטבע הווירטואלי) הוא מאוד מעניין. הביטקוין הוא מטבע מאוד מוגבל, והוא לא התשובה הסופית, אבל אני חושב שהוא אחת הדוגמאות הרבות של אמצעי חליפין פרטיים שאנשים עומדים לפתח דרך מה שאפשר לקרוא לו בקיצור 'האינטרנט' - העובדה שאנחנו יכולים למצוא באופן חופשי דרכים לספק את הצרכים שלנו, ואנשים שיספקו את הצרכים שלנו באמצעות הרשת.

 

"ולכן אני חושב שבמהלך המאה הקרובה אנשים יועסקו באופן הרבה יותר גמיש - הרבה מהם יהיו עצמאים, הרבה יעבדו בארגונים קטנים, והרבה יותר אנשים יעבדו באופן זמני, ויחליפו מקומות עבודה אחרי פרקי זמן קצרים יחסית. במובן הזה, כל העסק ייראה הרבה יותר אנרכי. זה יהיה הרבה יותר דומה לחברת הציידים־לקטים הקדמונית מאשר לחברה התעשייתית", רידלי צוחק.

 

יש משהו מעורר חשש בחזון שלך. זו צורת חיים די פגיעה.

"אני לא חושב ככה. מה שבאמת פגיע הוא להיות תלוי בכך שג'נרל מוטורס לא תפשוט רגל, כי אז אתה תאבד את העבודה שלך, והרי יש רק דבר אחד שאתה יודע לעשות. לדעתי, הרשתות שמתפתחות היום עומדות לספק תמיכה נהדרת לאנשים. ברור שיהיו אנשים שיתקשו להתרגל לעולם החדש, בדיוק כמו שהיו אנשים שהתקשו להסתגל לעולם הישן.

 

"תחשוב כמה היינו פגיעים כשכולנו היינו איכרים. אם ירד יותר מדי גשם, או פחות מדי גשם, כל היבול שלך נהרס. ב־1694 15% מאוכלוסיית צרפת מתה מרעב בגלל יבול ממש גרוע. ובאותה שנה לבריטניה היה יותר מזל, והיא לא סבלה ממזג אוויר גרוע באותה מידה. לאותם 15% מאוכלוסיית צרפת שמתו לא היתה ברירה. הם לא יכלו לנדוד מספיק רחוק, הם לא יכלו לייבא לחם, או להביא תבואה באוניות מבריטניה. בימינו אם לצרפת או לאוסטרליה יש יבול גרוע, המחירים מגלמים את זה, והאוכל מיובא ממקום אחר. כך שכיום אנחנו פחות פגיעים, דווקא בגלל התלות ההדדית שלנו".

 

אם יורשה לי לגלוש למישור האישי, קשה להתעלם מכך שאתה מציג חזון שבו כולנו עצמאים ולכן לכאורה גם פחות פגיעים, בשעה שלך עצמך יש אחוזה שקיבלת בירושה. ובכלל, לעתים קרובות התמיכה באידאלים אנרכיסטיים כמו שלך מגיעה מאנשים עשירים. זה מקרי לדעתך?

"למען האמת, לא נראה לי שהניתוח שלך נכון. אני חושב שרוב האנשים שבאים מהרקע שלי, כלומר אנשים שבאו ממשפחה עשירה שמחזיקה בקרקעות, דווקא רוצים הרבה מגבלות על מה שאנשים אחרים יכולים לעשות, ונוטים להחזיק בדעות שמרניות וריאקציונריות. אני רואה בעצמי אדם שהוא ההפך מריאקציונרי. אני רוצה שינוי, ורוב העשירים לא רוצים שינוי. הגישה של רובם היא 'למה העולם לא יכול להיות כמו שהיה פעם?'. היה מישהו שביקר אותי על כך שאני אומר לעשירים את מה שהם רוצים לשמוע, אבל האמת היא שאני דווקא אומר לעניים את מה שהם רוצים לשמוע: שהם יכולים להפוך לעשירים. אני מדבר על השוויון יוצא הדופן בהכנסות שאנחנו משיגים באמצעות סחר חליפין והתמחות: האי־שוויון העולמי נמצא במגמת ירידה חריפה כל הזמן".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x