• תפריט
מוסף 25.07.2013

כמה שווה מאגר המידע של רשם החברות

איך הוא הפך לביצת הזהב של BDI ודן אנד ברדסטריט, ומה אפשר ללמוד מכך על המחויבות של המדינה לשמור על הפרטיות שלנו?

שי אספריל 10:0125.07.13

הסיפור הזה אפרורי לכאורה. זאת אולי הסיבה שעד כה הצליחה השתלשלות האירועים המשונה שלהלן לחמוק מהרדאר הציבורי, אף שמעורבים בה אינטרסים כלכליים, פעילות שלכאורה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ורפיסות שלטונית מקוממת. אפרוריותו נובעת מכך שמעורבים בו פרטים וגופים שאדם מן השורה נוטה שלא להתעמק בהם: חברות מידע עסקי; "רשם החברות" ו"רשם מאגרי המידע" - שמות שעצם אזכורם מעורר תחושת יבשושיות ביורוקרטית; והחלטות של פקידי מדינה, התכתבויות עם עורכי דין והצעות חוק, שרק צלילה לתוכן מגלה עד כמה הן מסתירות סיפור שמעורבים בו עשרות רבות, אם לא מאות, מיליוני שקלים. אבל הסיפור הזה, שפרטים רבים ממנו נגלו הודות לעתירה שהוגשה ביום שלישי על ידי האגודה לזכויות האזרח, הוא אולי אפרורי, אבל חשוב לכל מי שרוצה הדגמה חיה לאופן הרופס שבו שומרת המדינה על מאגרי המידע שבידיה.

 

בניין משרד המשפטים בתל אביב. האם האפשרות לקבל רשימה של כל ההחזקות העסקיות של אדם ספציפי היא אינטרס ציבורי או פגיעה חמורה בפרטיות? בניין משרד המשפטים בתל אביב. האם האפשרות לקבל רשימה של כל ההחזקות העסקיות של אדם ספציפי היא אינטרס ציבורי או פגיעה חמורה בפרטיות? צילום: עמית שעל

 

ממאגר ממשלתי לביצת זהב

 

ביזנס דאטה (BDiCoface) ודן אנד ברדסטריט (DB) הן שתי חברות מידע עסקי ששמן מוכר היטב במגזר העסקי. שתי החברות, שמעסיקות מאות עובדים ומערך שיווק משומן, רושמות הכנסות שנתיות של עשרות מיליוני שקלים כל אחת. לשתיהן אלפי לקוחות - בעיקר גופים עסקיים שמשלמים אלפי שקלים בשנה בעבור שירותי מידע המסופקים להם, מסקרים שונים (משרדי עורכי הדין הטובים ביותר, הערים שהכי טוב לגור בהן וכיו"ב) ועד למידע ספציפי עסקי על חברות ויחידים. שתי החברות נחשבות יריבות מרות, ובעבר אף ניהלו מערכה משפטית שכללה טענות על גניבת מידע וריגול תעשייתי והסתיימה בפשרה. לא כולם מסכימים תמיד על המקצועיות של המידע שהגופים האלה מספקים, אבל על דבר אחד אין עוררין: לשתי החברות יש ביד ביצת זהב.

 

המונח ביצת זהב אינו מקרי, ואוזכר גם בדיון פנימי של משרד המשפטים מדצמבר 2006, שם אמר חשב משרד המשפטים דאז עמי טלמור: "לעתיד צריך לחשוב אם נותנים ביצי זהב החוצה, ואם כן, אז שלא ייעשה בזה שימוש לא חוקי". ביצת הזהב שעליה דיבר טלמור, ושנמצאת בידי שתי החברות הללו ובידי חברת קו מנחה, גוף מוכר שמספק מידע פיננסי ומחזיק באתר ביזפורטל, הוא מאגר הנתונים הממשלתי של רשם החברות. בעוד שדן אנד ברדסטריט שילמה מיליוני שקלים בעבור המאגר, בדרך שתתואר בהמשך, BDI וקו מנחה קיבלו אותו בחינם, לאחר שזכו במכרז שנערך לפני 12 שנה.

 

קצת רקע: מאגר הנתונים של רשם החברות הוקם משום שחוק החברות מאפשר לציבור להגיש שאילתות על כל חברה ולקבל מידע על אודותיה, לרבות בעלי המניות שלה, הדירקטורים והשעבודים על נכסיה. אלא שמשרד המשפטים של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היה גוף מסורבל, וכדי להפיק את המידע צריך היה להגיע למסוף מיוחד שהותקן בירושלים בשעות קבלה מוגדרות ולעמוד בתור. לכן ב־1990 החליט המשרד להתקשר עם גופים פרטיים כדי שאלה יעתיקו את המאגר ויספקו את המידע לציבור תמורת תשלום. החברות הפרטיות היו בעת ההיא חברת קו מנחה, אלנט ומ.ל.ל. כנגד הפרטת מאגר המידע הוגשה כבר ב־1990 עתירה לבג"ץ (פרשת פיליפוביץ), אך זה דחה אותה וקבע כי החברות הפרטיות ימלאו אך ורק תפקיד טכני והשליטה תיוותר בידי משרד המשפטים.

 

חיים כהן, מנכ"ל דן אנד ברדסטריט חיים כהן, מנכ"ל דן אנד ברדסטריט צילום: תמר מצפי

מאז זרמו מים רבים במאגרי המידע של החברות הפרטיות, משרד המשפטים הפסיק את ההתקשרות עם אלנט ומ.ל.ל, ולאחר מכרז נחתם ב־2001 חוזה מחודש עם קו מנחה וכן חוזה עם BDI. החוזה נחתם לשנה, אבל אפשר היה להאריכו בשלוש שנים נוספות. בחוזה הוסכם כי המדינה תאשר לחברות להעתיק את המאגר ולספק נתונים לציבור. החברות יגבו בשם המדינה אגרה ויעבירו אותה אליה, ובנוסף, יגבו עמלה מהאזרחים. העמלה המקסימלית עומדת כיום על 11 שקל, שהוא גם סכום האגרה שמועברת למשרד המשפטים.

 

החוזה אכן הוארך עד 2005, ובתקופה זו התחילה BDI לפתח שירותים רבים שמתבססים על המאגר - באופן שלטענת האגודה לזכויות האזרח סותר לכאורה את חוק הגנת הפרטיות. בעיקר אמור הדבר בנוגע לאפשרות "החיפוש ההופכי" שמציעה BDI ללקוחותיה - האפשרות לבצע שאילתות על אנשים ספציפיים ולקבל את רשימת כל החברות שבהן הם מחזיקים מניות או משמשים כדירקטורים. כל עוד היה המאגר בידי המדינה, אפשר היה לבצע בו חיפוש רק לפי שם חברה, ולקבל את רשימת בעלי המניות והדירקטורים שלה, ולא לבצע חיפוש לפי שם אדם. גורמים במשרד המשפטים טוענים כי החיפוש ההופכי אינו רק עניין טכני, אלא מהותי. בעתירה שהוגשה שלשום נטען כי "מידע על אחזקות במניות ותפקידי דירקטור בחברה מהווה 'ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם' כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות". לדברי העותרים, החיפוש ההופכי מנוגד לחוק, שקובע כי "לא ישתמש אדם במידע שבמאגר מידע החייב ברישום לפי סעיף זה, אלא למטרה שלשמה הוקם המאגר", ומפנים לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות האוסר, בין היתר, על "הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם".

 

המתחרה מתלוננת, ומצטרפת

 

כדרכם של אינטרסים עסקיים שמעורב בהם כסף רב, התלונות הראשונות הגיעו דווקא ממתחרה של BDI, דן אנד ברדסטריט ישראל, שזעמה על שהמתחרה קיבלה מאגר נתונים ממשלתי בחינם ועושה בו שימוש שמקדם את עסקיה. דן אנד ברדסטריט, אז בניהולו של ראובן קובנט (שהוחלף לפני כשנתיים בידי חיים כהן, בעלה של זהבית כהן), פנתה כבר ב־2001 למשרד רשם מאגרי המידע במשרד המשפטים והודיעה כי BDI (המנוהלת היום בידי אייל ותהילה ינאי) משתמשת במאגר כדי לספק אפשרות לחיפוש הופכי המהווה עבירה על חוק הפרטיות. זמן מה לאחר מכן הוגשה במשטרה תלונה כנגד BDI בידי רשמת מאגרי המידע דאז יוספה טפיירו, אך התיק נסגר ולא נעשה מאז צעד אופרטיבי לביטול ההסכם בין משרד המשפטים ל־BDI. דן אנד ברדסטריט המשיכה ללחוץ אך דבר לא נעשה, ולנוכח זאת, החל משנת 2002 החלה דן אנד ברדסטריט לרכוש שאילתות רבות מקו מנחה, שלה היה עותק של מאגר הנתונים, וכך לבנות מאגר נתונים שיתחרה בזה של BDI. במקביל, פיתחה מערכת שתאפשר לה לספק שאילתות לחיפוש הופכי באופן דומה לזה שמספקת BDI. כך כתב עו"ד רנאטו יאראק, לשעבר מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות שהפך לעורך דין פרטי וייצג את דן אנד ברדסטריט, במכתב לרשמת מאגרי המידע בפברואר 2005: "מרשתנו מקפידה לפעול לפי חוק, בעוד מתחרתה BDI... מפרה את חוק הגנת הפרטיות ע"י אספקת מידע שמרשתנו לא סיפקה, דהיינו המניות המוחזקות על ידי אנשים לפי פרטיהם האישיים... ביקשנו כי יינקטו הליכי חקירה והליכים משפטיים להפסקת המצב הגורם לתחרות בלתי הוגנת בחסות מחדלי הרשויות... מרשתנו המתינה לעמדה מוסמכת זו כ־9 חודשים... משכלו כל הקיצין, הודענו לרשמת מאגרי המידע כי לאור שתיקתו... של משרד המשפטים, אין מנוס מהמסקנה כי הרשויות סבורות ש'הצלבת מידע אודות מניות של אדם בחברות שונות לפי שמו עולה לדעתם בקנה אחד עם חוק הגנת הפרטיות... בשים לב לכך גם מרשתנו מתעתדת לנקוט פעולות שאוזכרו...".

 

ואכן, זמן קצר לאחר מכן התחילה גם דן אנד ברדסטריט לספק ללקוחותיה אפשרות לבצע חיפוש הופכי. מאז מספקות שתי החברות מידע שגורמים במשרד המשפטים מגדירים כלא חוקי, אך המשרד אינו מצליח לבצע כל פעולה שתחייב אותן לחדול מכך.

 

"בתקופה שבה ההפרטה לא פוסחת כמעט על אף תחום ציבורי, והמדינה מעבירה לגורמים פרטיים משאבים ציבוריים וסמכויות שלטוניות רגישות, הכישלון פה חייב להדליק נורת אזהרה, דווקא משום שמדובר בשירות שהפיקוח עליו אמור להיות פשוט יחסית", אומרת עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה יחד עם עו"ד אבנר פינצ'וק. "בכל פעם ששירות ציבורי עומד בפני הפרטה, נציגי הממשלה ממהרים להרגיע אותנו שהמשרד הממשלתי הוא עדיין הגורם האחראי, ושתמיד אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. המקרה הזה ממחיש עד כמה יכולות הפיקוח של המדינה מוגבלות, גם במקרה שבו הזכייניות מבצעות עבירות של ממש".

 

משרד המשפטים מתקפל

 

אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח. "הכישלון חייב להדליק נורת אזהרה" אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח. "הכישלון חייב להדליק נורת אזהרה"

בכלל, כשבוחנים את התנהלות משרד המשפטים, אי אפשר לחמוק מתחושה של רפיסות שלטונית מדכדכת. כך, אף שגורמים שונים במשרד הודיעו לא אחת כי BDI (שנגדה הוגשה כאמור תלונה במשטרה על ידי רשמת מאגרי המידע, אך התיק נסגר) פועלת בניגוד לחוק, המדינה ממשיכה להאריך, ללא מכרז, את ההתקשרות עמה. לדברי האגודה לזכויות האזרח, גם ההתקשרות עם קו מנחה נמשכת ללא מכרז, מה שמאפשר לדן אנד ברדסטריט לקבל לידיה את המאגר - ומסייע לה לבצע פעילות שלכאורה נוגדת את החוק.

 

כדי לקבל מעט מן הניחוח הלא נעים שנלווה לכל הפרשה יש לחזור אל יולי 2005, אז עמד לפוג החוזה מ־2001. בחודש ההוא נערכה פגישה שבה הורה מנכ"ל משרד המשפטים דאז משה שילה לסיים את ההתקשרות עם BDI וקו מנחה עד סוף השנה. חודשיים לאחר מכן, בישיבה נוספת, נשמעו ראשי המשרד מהוססים יותר. "החברות מפיצות כיום מידע על בעלי מניות של חברות לפי חתך אישי. מצב זה איננו עולה בקנה אחד עם החוק. מאידך, השירות הזה הוא שירות שהמשק רואה כחשוב ונדרש", נאמר בישיבה ההיא. עוד הודו ראשי המשרד בלחצים שהופעלו עליהם מצד החברות. משה דיין, אז היועץ המשפטי של משרד המשפטים וכיום נציב שירות המדינה, הודה כי "הוצפנו בתגובות של הזכייניות משום שהן פיתחו שירותים נוספים...וכעת סגירת השירות פוגעת בהן משמעותית". במילים אחרות, הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה תלויות בהמשך גישתן של החברות למאגר.

 

הישיבה ההיא היתה נקודת המפנה שממנה החלו במשרד המשפטים להאריך מעת לעת, ללא מכרז, את הזיכיון שנתנו. בשנים האחרונות ניסו במשרד המשפטים לצאת מהפלונטר שאליו נקלעו. הפתרון היה ניסוח תיקון הצעת חוק שבעצם יאפשר ל־BDI ולקו מנחה להמשיך להעתיק את מאגרי המידע. בנוסף, התיקון יאפשר לספק חיפוש הופכי בתנאים מסוימים. למשל, כשהמידע נדרש למילוי הוראה שיפוטית או כדי לעמוד על מצב הנזילות של חברה - אלא שאז לא ברור מדוע יש צורך בהוצאת שאילתה על אדם פרטי.

 

הצעת החוק, אגב, גם מסדירה את התשלום. כיום מעבירות החברות למדינה את האגרה מהאזרחים על הפקת נסחים, ולוקחות לעצמן עמלה שמנה יחסית. אם בעבר העמלה הזאת היתה רעה הכרחית, הרי שהיום היא די מיותרת, נטען בעתירה, לנוכח העובדה שלפני כמה שנים פיתח משרד המשפטים באתר שלו את היכולת להפיק נסח חברה תמורת 11 שקל בלבד. על חיפושים הופכיים החברות לא משלמות למדינה כלל, אף שטמון בהם כסף גדול (מבירור "מוסף כלכליסט" עולה כי עלות חיפוש הופכי אחד עשויה להגיע עד ל־80 שקל). גם דו"חות המחקר המורחבים שמספקות החברות, ושעולים מאות שקלים, מתבססים על המאגר, וגם הם לא מזכים את רשם החברות בתגמול.

 

לאחר שהבינו כמה כסף מרוויחות החברות מהמאגר הממשלתי לשעבר, החליטו במשרד המשפטים לדרוש תמלוגים מהכנסות החברות. לפי הצעת החוק לתיקון חוק החברות מהשנה שעברה (שטרם עלתה להצבעה) ישלמו החברות 4% מהכנסתן מעל 750 אלף שקל. מתי תעבור הצעת החוק? לא ברור. במשרד המשפטים אומרים "בקרוב", אבל לנוכח התנהלותם בפרשה יכול מאוד להיות שההארכה הקרובה של הזיכיון לא תהיה האחרונה.

 

* * *

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "בהתאם להוראת סעיף 43 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, המרשם שמנהל רשם החברות פתוח לציבור וכל אדם רשאי לעיין בו ולקבל העתק מאושר מן הרישום. בהקשר זה, בוצעה במשרד המשפטים עבודת מטה על ידי צוות מקצועי. לאחר בחינה מעמיקה ויסודית הגיע הצוות למסקנה כי יש עניין לציבור בהרחבת הנגישות למידע על אודות חברות וכן כי יש להרחיב את מאפייני החיפוש. נמצא בין היתר כי ביצוע הפקה של נתונים בחיפוש לפי פרטי יחיד יכול להקטין פרמיות סיכון הנובעות מהתקשרות בעסקאות ולתרום לוודאות ולמהימנות העסקאות האמורות.

"בהתייחס להחזקת המאגר הממוחשב האמור בידי גורמים פרטיים ומסירת מידע לאחר על ידיהם, סבר הצוות המקצועי כי יש לעשות כן באמצעות יצירת משטר של רישיונות ומתן כלים לרשם החברות לפיקוח על ההחזקה וההפצה של המידע האמור. בהתאם להמלצות הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק החברות (תיקון 21), המעגנת בחוק את האפשרות של רשם החברות להעביר עותק ממוחשב של מרשמיו לגורמים פרטיים וכן את הכלים לפיקוח על גורמים אלה. הצעת החוק אושרה בוועדת שרים אך נוכח פיזור הכנסת לא עברה קריאה ראשונה. בימים אלה אנו מתעתדים להביאה בשנית לוועדת שרים לענייני חקיקה ולקדמה בכנסת. כדי לא לפגוע ברציפות השירותים ולחסוך במשאבים הכרוכים בפרסום מכרז חדש, סברנו כי נכון להאריך את הזיכיונות הקיימים בד בבד עם קידום החקיקה".

 

מחברת המידע העסקי BDI נמסר: "מגוון השירותים והמוצרים המסופק על ידי חברת BDiCoface ללקוחותיה מתבסס על תחקירים יסודיים ומקורות מידע מגוונים ורבים, ודו"ח רשם החברות הוא מקור אחד בלבד ומהזניחים שבהם. האפשרות לקבל מידע על כל החברות והעסקים שבהם מחזיקים בעלי השליטה ובעלי העניין היא צורך חיוני שהוגדר על ידי המדינה, בעלת חשיבות ציבורית ממעלה ראשונה וחוקית לחלוטין. גם במוצר זה מקורות המידע הם מגוונים ואינם מתבססים אך ורק על רשם החברות. איננו נוהגים לדון בפומבי בעניינים פנימיים הכרוכים בעבודה מול משרדי ממשלה, אך נציין שבניגוד לנטען לא הועלתה טענה או תביעה על פעולות שאינן חוקיות של החברה. כל פעולות החברה, לרבות בנושא זה, נעשות בהתאם לחוק ובתיאום עם הגופים הרלבנטיים".

 

מדן אנד ברדסטריט נמסר: "לפני כ־13 שנה פנינו לרשמת מאגרי המידע כדי לוודא את מעמדו המשפטי של חיפוש מידע על פי שמות (חיפוש הופכי) וביקשנו את בדיקתה והנחייתה בעניין זה. לאור תשובתה של הרשמת כי אין בפעילות הנ"ל סתירה של הוראות חוק הגנת הפרטיות פיתחה דן אנד ברדסטריט עבור לקוחותיה, בהשקעה כספית אדירה, את המערכת הייחודית המאפשרת חיפוש עסקים על פי שמות, ואף מסרה מידע מקיף על אודות המערכת באופן אישי לרשמת - שאישרה כי עמדתה לא השתנתה. אנו תקווה כי בחלוף שנים רבות יסייע המחוקק לפתור סוגיה זו ולאפשר תחרות הוגנת ושווה".

 

מקו מנחה נמסר: "קו מנחה שירותי מידע ותקשורת היא אחת מבעלי הזיכיונות להפצת מידע מתוך מאגר רשם החברות, וזאת מכוח מכרז שנערך על ידי משרד המשפטים. במסגרת הזיכיון, החברה מספקת ללקוחותיה נסחי חברות מהמאגר, לרבות שירות עדכון אוטומטי של נסחי חברות. החברה מספקת את השירות ללקוחותיה תמורת אגרה שהיא גובה עבור משרד המשפטים ועמלת שירות, כפי שהוגדרו בהסכם עם משרד המשפטים. החברה אינה רשאית למכור עותקים מהמאגר, ואכן החברה, בשום שלב, לא מכרה עותק מהמאגר ולא התקשרה בהסכם למכירת עותק מהמאגר עם חברת דן אנד ברדסטריט ו/או כל גורם אחר. חברת דן אנד ברדסטריט מקבלת מהחברה שירותים לשליפת נסחי חברות באופן אוטומטי, כפי שמקבלים חלק מלקוחות החברה הנוספים, ומשלמת לחברה תמורה הכוללת אגרה ועמלת שירות".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x