• תפריט
מוסף 27.06.2013

אמי אמרה לי: "בחיים האמיתיים אין מלכים ונסיכים. זכור שאתה רק שליח"

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, מספר: "אבי תמיד החזיר אותי לפרופורציות הנכונות: 'אתה לא אטלס, לא כל כדור הארץ מונח על הכתפיים שלך'"

"נולדתי בבאר שבע, אני ראש העירייה היחיד שלא הובא לכאן מבחוץ. אבי אלי, יליד הארץ שאביו הגיע מבלארוס, החל את דרכו כפועל בניין ולאט לאט התקדם לתפקיד מנהל עבודה. אמא רחל, שעלתה לארץ מתוניס בשנות החמישים, היתה רוב שנותיה עקרת בית, אבל שימשה גם גננת. לפני שאחי הקטן אדיר נולד התגוררנו חמש נפשות בדירה של 44 מטר, ואז עברנו משכונה ג' הוותיקה לשכונה ב'. זו היתה ילדות שכונה מדהימה של פעם, דלתות פתוחות, אוכלים אחד אצל השני, הרבה עושר תרבותי. הצד התרבותי הדומיננטי במשפחה היה הצד הספרדי, אפילו אבא העדיף את המטבח המתובל והפיקנטי.

 

"באחד מימי חלוקת התעודות אחי גיא נכנס הביתה בוכה בגלל ציונים לא מספיק טובים והסתגר בחדר. אמא קראה לכולנו לסלון, פתחה את התעודה, התעלמה מכל הציונים והקריאה לנו את הערת המורה על יחסו 'יוצא הדופן כלפי חברים, על נעם ההליכות', ואמרה: 'אם תהיו פרופסורים או מדענים אבל לא תדעו להסתדר עם בני אדם אני מבחינתי נכשלתי', ושיבחה את אחי.

 

"אבי, כמוה, אמר לנו תמיד במקרים של אכזבות: 'מה קרה, השמים נפלו?', למשל כשהייתי קפטן נבחרת נערים ונוער בכדורגל והפסדנו בגמר גביע המדינה. כשאבי ראה שאני לוקח דברים לא בפרופורציה הוא היה מנסה להרגיע אותי: 'אתה לא אטלס, לא כל כדור הארץ מונח על הכתפיים שלך'.

 

1972. רוביק דנילוביץ', בן שנה וחצי, עם אמו רחל בחוף הים של אשקלון 1972. רוביק דנילוביץ', בן שנה וחצי, עם אמו רחל בחוף הים של אשקלון צילום רפרודוקציה: ישראל יוסף

 

"כשהתמודדתי ברשימת הצעירים לעיריית באר שבע והייתי צריך מימון הוריי התעקשו למשכן את הבית. הם אמרו לי: 'אנחנו נמשכן את הבית ותיקח הלוואה מהבנק כדי שהידיים הציבוריות שלך יהיו נקיות'. כשהפכתי לסגן ראש העירייה החלו להתפרסם עליי כתבות, חלקן עם כותרות כמו 'הרווק הנחשק', ואין ספק שזה היה מחמיא. אמא קראה לי, אחזה בידי ואמרה: 'בחיים האמיתיים אין מלכים ונסיכים. זכור שאתה רק משרת ציבור, שליח'.

 

"לפני שבע שנים היא נסעה עם חברות לטיול בקברי צדיקים, קיבלה דום לב ונעלמה לי פתאום מהחיים. הפעם האחרונה שראיתי אותה היתה כשהסעתי אותה מאופרת וחגיגית לתחנת האוטובוס. כשאדם כל כך קרוב מסתלק אין לך נחמה אמיתית. אמא השאירה לנו משנה כל כך סדורה עד שסיגלתי לעצמי תפיסת עולם שהיא נמצאת לידי כל הזמן. אני יודע מה היא היתה חושבת על כל דבר, לכן בראש שלי זה כאילו היא תמיד איתי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x