• תפריט
מוסף 28.03.2013

לפרוץ את הקוד של שפי גולדווסר

היא האשה השלישית בהיסטוריה שזכתה בפרס טיורינג, "הנובל של המחשבים"; היא הישראלית הצעירה ביותר באחד הגופים המדעיים החשובים בעולם; והאלגוריתמים שקרויים על שמה מאפשרים את רוב פעילות הקניות, ההצבעה והסקרים האנונימיים ברשת. בראיון למוסף כלכליסט מבטיחה פרופ' שפי גולדווסר, מומחית ההצפנה המובילה בעולם, שבסוף ההאקרים יפסידו, אם רק נהיה פחות עצלנים

שי אספריל 09:1728.03.13

יש דרכים שונות להביע הערצה. טינאייג'ריות אמריקאיות יכולות לצווח לעבר כוכב הוליוודי. קהל צופים יכול לשאוג כששחקן כדורגל מבקיע. ואפשר גם להשתתק.

 

מישהו פעם סיפר לי שכאשר שפי גולדווסר נכנסת לאולם שבו נערך כנס מדעי, באולם משתררת דממה. זו הדרך של מתמטיקאים להביע את הערצתם.

 

מי זו בעצם פרופ' שפי (שפרירה) גולדווסר, ולמה לא שמענו עליה? פשוט. אנחנו לרוב לא שומעים על מדענים, גם כשהעבודה שלהם משנה את חיי היומיום שלנו, ולפעמים אחראית לשינוי מהלכן של ההיסטוריה, הטכנולוגיה והמחשבה האנושית. פעם בכמה שנים, כשישראלי זוכה בפרס נובל בכימיה או כלכלה, כולם מתרגשים ומנסים להבין מה הוא עושה, ובמהרה מתייאשים מהפרטים הקטנים והאפורים ועוברים לשאול אותו מה ישראלי בעיניו.

 

גולדווסר במשרדה ב־MIT. "רציתי להתמחות בבינה מלאכותית. חידת עץ  או פלי שינתה את זה" גולדווסר במשרדה ב־MIT. "רציתי להתמחות בבינה מלאכותית. חידת עץ או פלי שינתה את זה" צילום: אדריאן ביסון

 

 


אצל גולווסר הפרטים אפורים במיוחד, אבל את התוצאה רואים בכל פעם שגולשים לאתר קניות או לעמוד מאובטח אחר ברשת, ונרגעים למראה המנעול הקטן שמופיע בפינת הדפדפן. גם השימוש הגדל בקלפיות אלקטרוניות בבחירות ברחבי העולם הוא פרי עבודתה, וכך גם הטכנולוגיה שמאפשרת להשתתף בסקרים בלי שהמידע שמסרנו יקושר אלינו. בשורה התחתונה, תחושת הביטחון שיש לנו בעמודים המאובטחים באינטרנט בשני העשורים האחרונים נולדה מהנוסחאות האפורות ועמוסות האותיות היווניות שגולדווסר חיברה.

 

אלא שהיא לא בחרה לתרגם את הגילויים האקדמיים שלה למשהו שקל לכמת, כלומר לכסף. היא לא רשמה פטנטים ולא הקימה את צ'ק פוינט, ובמקום זאת בחרה להישאר בעולם האקדמי המסוגר, כחברת סגל בכירה בשניים מהמוסדות הטכנולוגיים המובילים בעולם, אוניברסיטת MIT ומכון ויצמן. לכן שמה מטיל דממת כבוד באולמות כנסים, אבל לציבור הרחב הוא חדש.

 

אז בפרס נובל היא לא זכתה ולא תזכה, מהסיבה הפשוטה שאין פרס נובל במדעי המחשב. אבל מה שכן יש זה פרס טיורינג, שנחשב "הנובל של מדעני המחשב", ובו היא זכתה החודש, עם עמיתה סילביו מיקלי, על סדרת מאמרים שפרסמו בשנות השמונים בתחום הצפנת המידע, ושהודות להם הוכרזו כזוכים לשנת 2012.

 

פרס טיורינג מוענק אחת לשנה, בצירוף רבע מיליון דולר, ובעבר קיבלו אותו גיבורים אלמונים אחרים של מדעי המחשב, כגון אלן פרילס, המתמטיקאי שבזכותו אפשר בכלל לתכנת מחשבים. הנוסחאות שחיבר הן שגורמות לחומרה, עשויה מתכת וסיליקון, לפעול לפי פקודות שהוקלדו כאותיות; או באטלר למפסון, הוגה המחשב האישי, מיוצרי דגם האב־טיפוס הראשון שלו, וממייסדי זירוקס. או פרד ברוקס, מאבות מערכות ההפעלה. בשנה שעברה קיבל את הפרס יהודה פרל בן ה־76, שאחראי למנגנונים החישוביים שמשמשים בפיתוח מערכות בינה מלאכותית, ואביו של כתב "הוול סטריט ג'ורנל" דניאל פרל שנחטף ונרצח בפקיסטן ב־2002.

 

גולדווסר היא האשה השלישית בהיסטוריה שזוכה בפרס טיורינג. זה אמנם הפרס החשוב ביותר שקיבלה - החשוב ביותר שאפשר לשאוף אליו בענף - אבל אצלה הוא מצטרף לרשימה ארוכה של פרסים, ובהם שתי זכיות בפרס גדל, השני בחשיבותו אחרי פרס טיורינג, ומדליות ומינויים למוסדות חשובים, ובהם האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים שבה חברים בין היתר גם עדה יונת, אהרן צ'חנובר, וניאל כהנמן, וממפתחי תרופת הקופקסון מיכאל סלע. גולדווסר היא הישראלית הצעירה ביותר שנבחרה לאקדמיה.

 

"מדעי המחשב הם תחום גברי, אין ספק", אומרת גולדווסר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט", הראשון שהיא מעניקה לעיתון ישראלי זה 20 שנה - הקודם היה לעיתון "לאשה" ב־1993, לאחר שהצטרפה למכון ויצמן, "אבל כשאני מסתכלת על המחלקה למדעי המחשב במכון ויצמן, למשל, אני רואה חמש חברות סגל מעולות. גם אליי מגיעות הרבה סטודנטיות ודוקטורנטיות. אני מקווה שבאיזשהו מקום אני משמשת סוג של מודל שאומר שגם נשים יכולות להצליח בתחום הזה".

 

למה בעצם יש כל כך מעט נשים צעירות בלימודי מדעים?

"זה עניין היסטורי, קונבנציה שאנשים דבקים בה. תראה, כשלמישהו יש כישרון יוצא דופן לתחום מסוים, הוא יידע זאת ויפתח אותו. אם לאשה יש נטייה מובהקת למתמטיקה היא תלמד מתמטיקה. אבל לרוב האנשים, גברים ונשים, אין כישרון יוצא דופן לתחום ספציפי, אז הם דבקים במה שמקובל. יותר גברים הולכים למדעים, והנשים לתחומים אחרים. אבל זה משתנה, לאט לאט".

 

קלפיות אלקטרוניות בארצות הברית, שמאובטחות הודות לאלגוריתמים של גולדווסר. "בישראל לא תמיד יש לדוקטורנטים משאבים להשתקע במחקר" קלפיות אלקטרוניות בארצות הברית, שמאובטחות הודות לאלגוריתמים של גולדווסר. "בישראל לא תמיד יש לדוקטורנטים משאבים להשתקע במחקר" צילום: איי אף פי

 

אצל מי המפתח

 

מאחורי המשוואות שממלאות את ימי העבודה של גולדווסר עומד תחום מקצועי שקיים כבר אלפי שנים: איך לשמור סוד.

ההצפנה קיימת מאז שקיים הכתב. היא שימשה בימי הפרעונים, ביוון העתיקה, שם כתבי סתרים שהתבססו על החלפת אותיות שימשו את צבא ספרטא. במסרים ששלח יוליוס קיסר, ובהם אותיות מסוימות הוחלפו באחרות לפי חוקיות שהוא עצמו קבע ושהיתה ידועה רק למקבל המסר בצד השני. זו היתה אבטחת המידע העתיקה.

 

במאה ה־20 התחום, קריפטוגרפיה, הגיע אל עולם התוכנה, ובשנות השבעים הפך לדיסציפלינה אקדמית, ולאחד התחומים המרכזיים בעולם המחשוב. גולדווסר, בהיותה אחת הקריפטגורפיות החשובות בעולם, היא ממוביליו. בהודעה לעיתונות שחשפה את שמה כזוכת פרס טיורינג כתב וינט סרף, נשיא האגודה האמריקאית למכונות חישוב (ACM): "תוכניות ההצפנה המותקנות בדפדפנים של ימינו עונות לדרישות הבטיחות של גולדווסר ומיקלי. השיטות להצפנת מספרי כרטיסי האשראי בזמן קניות באינטרנט עומדות גם הן בדרישות של שני זוכי הפרס. כולנו חבים להם חוב גדול, על הגישות החדשניות לשמירת הבטיחות בעידן הדיגיטלי".

 

הדברים האלה מקבלים משנה תוקף דווקא בתום 2012, השנה שבה סוגיית הפרטיות עשתה כותרות מבהילות במיוחד. עדי שמיר, ידיד קרוב של גולדווסר והישראלי היחיד שהמוניטין שלו בתחום גדול משלה - שמיר פיתח ב־1977 את אלגוריתם ההצפנה RSA, ה"מנעול" הדיגיטלי שבבסיס עולם אבטחת המידע - אמר השנה בכנס בסן פרנסיסקו שכיום ההאקרים המתוחכמים מובילים במירוץ אפילו נגד ההצפנה המודרנית ביותר. בכתבת השער בגיליון ינואר של המגזין הנחשב "Wired", תחת הכותרת "פרוץ" (Hacked), סיפר העיתונאי מאט הונאן איך האקרים התעללו בכל חומות ההגנה של מחשבו, פלשו לחשבונותיו האישיים השונים ואספו את כל המידע האישי עליו שאי פעם הועלה למחשב. כשאני סיימתי לקרוא את הכתבה ההיא, הדבר הראשון שעשיתי היה להחליף את כל הסיסמאות בכל החשבונות שלי. הדבר השני היה לשאול את גולדווסר בשביל מה בכלל לאבטח את המחשב אם טכנולוגיות ההצפנה כבר לא מחזיקות מעמד מול ההאקרים.

 

"הבעיה היא לא טכנולוגיית ההצפנה", אומרת גולדווסר, "אנחנו אכן שומעים שכל הזמן שוברים מערכות הגנה ושואלים אותי מה שאתה שואל, על חשיבות מערכות ההצפנה, ואני אומרת שהבעיה היא ביישום. בתחום ההצפנה התפתחו יכולות מדהימות שמאפשרות לא רק חילוף מסרים סודי אלא אפילו חישוב סודי על מידע פרטי, אבל לעתים אנשים משאירים פרצות כמו שימוש מוטעה במפתחות".

 

כשגולדווסר מדברת על מפתחות היא מתכוונת למה שאנחנו מכירים כסיסמאות. הסיסמה לכספומט, לדוגמה, או זו שבעזרתה נכנסים לחשבון הבנק.

 

הבעיה הגדולה ביותר באבטחת מידע היא שאנחנו משכפלים את המפתחות האלה ומפזרים אותם, כלומר משתמשים באותן הסיסמאות שוב ושוב. אנחנו מתעצלים לחבר ולשנן סיסמאות מסובכות - שלוש הסיסמאות הנפוצות ביותר בארצות הברית הן password ,123456 ו־abc123; אנו משתמשים באותן סיסמאות בכמה חשבונות; אנו בוחרים כשאלות זיהוי פרטים אוטוביוגרפיים שקל לאתר ברשת.

 

וזו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא שעותקים מהמפתחות שלנו נמצאים בשרתי חברות, מגוגל ואמזון ועד אתרים קטנים שנרשמנו אליהם. "נניח שלאמזון יש מידע עליי. אני סומכת עליהם ועל עובדיהם, אבל אולי מישהו שם יגיע למידע ויעביר אותו. ואולי אמזון תימכר יום אחד לגוף אחר, ואז לו תהיה הסיסמה שלי. זה מסכן אותי", היא אומרת.

 

בדיוק בנקודה הזאת נכנסת לתמונה אחת מפריצות הדרך שעליה גולדווסר קיבלה את פרס טיורינג. קוראים לה "הוכחה באפס ידע" (Zero Knowledge Proof), וזה אלגוריתם מתמטי סבוך שמתיר לאדם לפתוח מנעול דיגיטלי בלי לחשוף את המפתח בפני הצד השני. לגרום לשרתי אמזון לאשר את כניסתך לאתר בלי שהם יחזיקו אצלם עותק של הסיסמה. כך גולדווסר מתארת את הנוסחה בעברית פשוטה: "אני בעצם אוהבת לומר שיש לי את היכולת להוכיח שאני יודעת את ההוכחה. אני לא מוכיחה לך אותה, אבל אני מוכיחה לך שאני יכולה להוכיח אותה".

 

שמיר. מזהיר מפני תור הזהב של ההאקרים שמיר. מזהיר מפני תור הזהב של ההאקרים צילום: איי אף פי

 

יש לך אולי דוגמה שתמחיש את זה?

"נניח שאני עיוורת צבעים ואתה מראה לי לוח שהוא אדום בצדו העליון וירוק בצדו התחתון. אתה טוען בפניי שיש פה שני צבעים ואני לא יודעת אם להאמין לך, וחושדת שאתה משקר. אני אקח את הלוח ואטיל מטבע. אם ייצא עץ אני אשאיר את הלוח כמו שהוא, אם פלי, אהפוך אותו בלי שתראה ואשאל אותך אם הוא אדום למעלה או למטה. אם אכן יש שני צבעים, אתה תמיד תדע היכן האדום. אם יש רק צבע אחד או שני צבעים שהם לא אדום וירוק, כמו שחשדתי בהתחלה, אתה בשלב מסוים תטעה ואני אוכל לדעת את זה. אתה לא הוכחת לי באמת שיש שני צבעים כי אני עדיין עיוורת צבעים, אבל כן הוכחת לי שאתה יודע להבחין בין שני הצבעים. ועכשיו, אם אני נציגת שירות של אמזון, לא נתת לי את הסיסמה שלך, אבל הצלחת להוכיח לי שאתה יודע את הסיסמה שלך".

 

ומשום שהאלגוריתם הזה מבוסס על כך שהטלת מטבע אינספור פעמים, הרי שההסתברות שמי שיודע את הסיסמה הוא לא אני שואפת לאפס.

"נכון".

 

איך לקבל תשובה באפס ידע

 

גולדווסר (55) נולדה בניו יורק, בעת שאביה צבי גולדווסר היה נציג קופת חולים בארצות הברית. כשהיתה בת שש חזרה המשפחה ארצה. גולדווסר גדלה בתל אביב ולמדה בתיכון עירוני ד'. עם סיום התיכון היא החליטה לנסוע לתקופה של כמה חודשים לבקר את אחיה הבכור, שלמד לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת קרנגי מלון שבפיטסבורג. היא גרה איתו והשתתפה, לשם העניין, בכמה קורסים, כדי "לראות איך זה". גולדווסר מצאה עניין במתמטיקה, אף שכנערה לא גילתה נטיות מדעיות מובהקות כמו חוקרים בסדר הגודל שלה (עדי שמיר, למשל, היה בנוער שוחר מדע מגיל צעיר מאוד). גולדווסר החליטה להישאר עם אחיה (שכיום עובד כיועץ פיננסי בניו יורק. גם אחותה הקטנה של גולדווסר עובדת בוול סטריט, כבנקאית השקעות במורגן סטנלי), והשלימה תואר ראשון במתמטיקה שימושית. עם סיום לימודיה התקבלה גולדווסר ללימודי דוקטורט במדעי המחשב בברקלי. "בכלל רציתי לחקור את הנושא של אינטליגנציה מלאכותית, אבל בשיעור האחרון בקולג', בקורס תורת המספרים, דיברו על RSA, שפותח כמה שנים קודם. המרצה שאל את השאלה 'איך אפשר להטיל מטבע ולהוכיח לצד השני שהצד שהוא אומר שיצא אכן יצא'. זה נראה לי ממש מדליק ותיאוריה מדהימה, ומשם איכשהו עשיתי את הסוויץ' לתחום ההצפנה", היא מספרת.

 

כבר במהלך הדוקטורט החל שמה של גולדווסר ללכת לפניה כחוקרת מבריקה. יחד עם מנואל בלום, שהיה המנחה שלה לדוקטורט, וסילביו מיקלי, עמית מחקר, פרסמה כמה תיאוריות מהפכניות שנרשמו על שמה. אחת מהן, כאמור, היא הוכחה באפס ידע. אחרת היא שכלול של תיאוריית ה־RSA, שפורסמה ב־1977 בידי קבוצה של שלושה מדענים ששהו אז ב־MIT ואשר נקראת על שם ראשי תיבות שמם (רונלד ריבסט, עדי שמיר וליאונרד אדלמן). אלגוריתם ה־RSA בעצם פיתח את הרעיון של הצפנה א־סימטרית. עד אז נדרשו המשתתפים שרצו להעביר ביניהם מידע להיפגש קודם לכן ולהחליף ביניהם מפתחות סודיים, אבל ה־RSA מנע את הצורך במפגש ולכן התאים כל כך לתקשורת פרטית ברשתות אלקטרוניות ציבוריות. אלגוריתם ה־RSA מבוסס על שימוש במכפלה של שני מספרים ראשוניים גדולים מאוד ועל הקושי לשחזר את שני המספרים המקוריים האלה מתוך ידיעת המכפלה. הזמן הנדרש לפיצוח גרסאות מסוימות של השיטה הזאת מוערך במיליוני שנים, ולכן הוא נחשב בטוח מאוד. הרעיון הבסיסי של האלגוריתם הוא ייצור של שני מפתחות - מפתח ציבורי שידוע לכולם (הממספר שמכפלת המספרים הראשוניים נתנה אותו) ומפתח פרטי סודי, הידוע רק למקבל ההודעה (המספרים הראשוניים). באמצעות מערכת RSA השולח, אשר מודע למכפלה (המפתח הפומבי של מקבל ההודעה), לא צריך לשלוח את המפתח הפרטי שלו לנמען. מקבל ההודעה בצד השני משתמש במפתח הפרטי שלו (במספרים הראשוניים) לפענוח המידע המוצפן. אפשר לדמות את ה־RSA למנעול קפיצי. עד פיתוח האלגוריתם, כל צד מצפין נעל מידע באמצעות מנעול סטנדרטי, וכדי שצד אחר יוכל להיחשף למידע, היה עליו לקבל את המפתח מהצד המצפין. לעומת זאת, במנעול קפיצי הדינמיקה אחרת. לכל צד יש מפתח למנעול קפיצי מסוים, שלכל אחד יש גישה אליו (רק למנעול). כך, הצד המצפין לוקח מנעול קפיצי, נועל באמצעותו את המידע, והאדם היחיד שיכול לפתוח את המנעול הוא זה שיש לו את המפתח.

 

גולדווסר. "מחשבים הם מסורתית תחום גברי, אבל זה משתנה לאט" גולדווסר. "מחשבים הם מסורתית תחום גברי, אבל זה משתנה לאט" צילום: אדריאן ביסון

 

שלושת המדענים רשמו את RSA כפטנט, הקימו חברה שהיתה בעלת הפטנט והתעשרו ממנה. החברה שיווקה את האלגוריתם למספר רב של חברות אבטחה ברחבי העולם. אחד היישומים המוכרים יותר הוא זה של חברת NDS הישראלית, שפיתחה כרטיסים חכמים שמאפשרים לחברות כבלים ולוויין לזהות את המנויים שלהם, בהתבסס על RSA.

 

מלבד להוכחה באפס ידע, גולדווסר ושותפיה פיתחו תיאוריות על בסיס ה־RSA. "החידוש העיקרי שלנו ביחס ל־RSA קשור לאינפורמציה חלקית", מספרת גולדווסר. "RSA אמנם מצפין את האינפורמציה המועברת ואין אפשרות ריאלית לגלות את המידע המועבר, אבל ישנה אפשרות לגלות את המידע הנלווה. למשל, הצפנת RSA לא תמיד תמנע מצד שלישי לדעת אם, למשל, ההודעה נשלחה פעמיים. אנחנו רצינו למצוא דרך להסתיר גם את האינפורמציה הזאת. מה שעשינו זה במקום להצפין את כל המסר ביחד, פירקנו אותו לביטים, והצפנו כל ביט בנפרד. זה כעיקרון נשמע חסר חשיבות, אבל יש לזה משמעות רבה. כאשר צד שלישי לא יודע מה יש במסר, אבל הוא יודע, למשל, שהוא נשלח פעמיים או שלוש, זה יכול לספק לו מידע מסוים שאנחנו לא רוצים שהוא יידע".

 

איפה יש לזה משמעות מעשית?

"למשל במכירה פומבית אלקטרונית. לפי ה־RSA המשתתפים לא יכולים לדעת מה גובה ההצעה (משום שהיא מוצפנת — ש"א) אבל הם יכולים לדעת אם הצעה מסוימת גבוהה מהצעה אחרת. יש לזה משמעות, ואנחנו ניסינו שגם המידע הזה לא יזלוג החוצה".

 

מתאים לדנ"א הישראלי

 

העניין הרב ב־RSA הוביל את גולדווסר עם תום הדוקטורט למקום שבו הכל התחיל - ל־MIT. היא החלה שם פוסט־דוקטורט, ואחרי חצי שנה כבר הפכה להיות חברת סגל במינוי משותף של המחלקות למדעי המחשב והנדסת חשמל. ב־1993 הצטרפה במקביל גם כחברת סגל קבועה למחלקה למדעי המחשב במכון ויצמן. מאז היא שם ופה. כמה שנים ברחובות, כמה שנים בבוסטון. הניתורים הרבים בין בוסטון לרחובות מתאפשרים בזכות העובדה שבעלה, ניר שביט, גם הוא פרופסור למדעי המחשב שמקפץ בין אוניברסיטת תל אביב לבין בוסטון. בבית, אם כן, מדברים עברית. קוראים אתרי אינטרנט בעברית. צורכים ספרות בעברית, גם כשהיא נכתבה במקור באנגלית. שני הילדים, בשנות העשרה לחייהם, דוברים עברית ולדבריה של גולדווסר מבינים אפילו את ההומור הישראלי. אגב, שביט עצמו אמנם פחות מעוטר מאשתו, אך מוערך מאוד מבחינה מקצועית, ואף זכה בעבר בפרס גדל.

 

יש תחושה שאנחנו עושים חיל במדעי המחשב. כרבע מזוכי פרס גדל הם ישראלים. כמעט 10% מזוכי פרס טיורינג הם ישראלים. איך את מסבירה את זה?

"אני חושבת שיש משהו במדעי המחשב שמתאים לדנ"א הישראלי. זה תחום שדורש מחשבה עמוקה מאוד, אבל יש בו יישומים פרקטיים, ואני חושבת שישראלים הם בגדול אנשים שמחפשים את היישום".

 

יש הבדלים בין להיות חוקר במוסד כמו MIT ובאקדמיה בישראל?

"העולם האקדמי הוא עולם קוסמופוליטי. גם כשאני ב־MIT וגם במכון ויצמן, אני לא מרגישה את הפערים הגדולים. גם פה וגם שם יש אנשים מכל מיני מקומות בעולם, סוגי מחשבה שונים, הומור אחר. העולם האקדמי בבוסטון ורחובות לא מאוד שונה, ואני מאוד אוהבת את זה".

 

מה בנוגע לתקציבים? יש טענה של רבים מהחוקרים הצעירים שמסיימים דוקטורט או פוסט בארה"ב שאין להם לאן לחזור. שיש בעיות תקנים, שהמשכורות לא מאפשרות קיום וכו'. את מכירה את הטענות האלה?

"אני מכירה את מכון ויצמן, ושם הדברים שאתה מדבר עליהם פחות קיימים. במכון ויצמן יש תמיד תקן לחוקר מעולה והתקציבים שם בסדר גמור. אבל כן, יש את העניין הזה באוניברסיטאות אחרות, ויכול להיות שבהן יש פחות הזדמנויות לחוקרים צעירים. צריך להבין שהמערכות אחרות. בישראל, דוקטורנט צריך לחקור ולהיות עוזר הוראה ואולי לעבוד בעוד עבודה כדי להתקיים, בעוד שהדוקטורנטים פה מקדישים את החיים שלהם למחקר. דווקא המקרה שלי, וזה חשוב לי לומר, שקיבלתי את הפרס על עבודות שעשיתי כשהייתי צעירה מאוד מלמד, כי התקופה הזאת שאתה דוקטורנט לא תסולא בפז".

 

את מנחה תלמידי תארים מתקדמים כבר כמה עשורים. האם הסטודנטים שלך היום יותר מוכווני תעשיה מבעבר, אחרי שראו שאפשר לתרגם את הידע לכסף?

"לא, הסטודנטים היום הם כמו בעבר. הם רוצים לחקור ולהישאר באקדמיה. אם כבר, דווקא היום יש תחושה, בהתבסס על ההיסטוריה של 30 השנים האחרונות, שמשום שהטכנולוגיה כל הזמן מתפתחת, יגיע גם הגל הבא ואיתו ההזדמנויות הכלכליות. שהחיים לא מורכבים מהזדמנות של פעם בחיים, אלא מכך שתמיד יהיו אפשרויות".

 

ומה איתך? את חוקרת הצפנה מהמוערכות בעולם כבר שנים ארוכות, וכמו שאמרנו, זה תחום שיש לו יישומים רבים בתעשייה ויש לאנשים מבריקים יכולת להפוך למאוד עשירים. עדי שמיר, למשל, הפך למולטי־מיליונר. זה לא דגדג לך?

"האמת היא שלא. נכון, יש לי הרבה קולגות שהרוויחו הרבה כסף, אבל יש זמן מוגבל בחיים. יש מחקר, יש משפחה, יש סטודנטים, ואני מעולם לא חיפשתי את זה. אתה יודע מה, אולי באמת פה יש הבדל מסוים בין גברים ונשים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x