$
מוסף 07.02.13

אהבה זה לא נוסחה

העולם המופלא של האלגוריתמים של אתרי השידוכים, ולמה הם כנראה לא יצליחו להתאים לכם בן זוג לחיים

השאלות הראשונות היו כמעט טריוויאליות. כשקרי, גרושה מנהטנית בת 34, ניסתה למצוא בן זוג בעזרת אתר השידוכים OKCupid, היא נדרשה לספק "מפרט טכני" שכלל פרטים כמו רקע אתני (לבנה), מבנה גוף (מלא־מעוצב), תזונה (כמעט הכל), עישון (לא), דת (אתאיסטית, "ומאוד רצינית בכך"), עבודה (מנהלת צוות בחברת אשראי) והכנסה שנתית (150–250 אלף דולר). שאלות ההמשך היו מעמיקות מעט יותר, אבל סבירות: האם חשוב לך בן זוג נוצרי? (לא), האם חשוב לך שיהיה מבוסס? (אני לא רוצה להיות שוגר מאמא), האם את מגגלת את שם בן הזוג לדייט לפני פגישה? (כן, "ידע הוא כוח").

 

השלב השלישי כבר היה פולשני ממש: האם את מעדיפה אורגזמה בסקס, באוננות או במין אוראלי? (באוננות), האם סקסי בעינייך שבן זוגך ייתן לך לגלח אזורים אינטימיים בגופו? (לא, "גם לא מגרה אותי לצחצח את שיניו"), האם תסכימי לעשות סקס בחנות סקס כשצופים בך? (כן), האם תסכימי להשתתף בפנטזיית אונס? (לא), האם את זוכרת את כל שמות הגברים ששכבת איתם? (כן), האם יהיה בסדר אם בן זוגך יחשוב על דברים אחרים במהלך סקס איתך? (תלוי על מה), האם את נעזרת לפעמים באביזרי מין? (כן, "מי לא?").

 

צילום מסץ מתוך אתר ההיכרות אי-הרמוני. "פיתיון שיווקי" צילום מסץ מתוך אתר ההיכרות אי-הרמוני. "פיתיון שיווקי"

 

השאלות האלה, מספרת קרי לעיתונאי דן סלייטר (Slater) בספרו החדש "אהבה בעידן האלגוריתמים", עוררו בה אי־נוחות, אבל היא השתכנעה, בזכות המסר שאוקיי קיופיד שידר: ככל שתעני יותר יגדלו סיכוייך למצוא בן זוג מתאים. היא האמינה בנוסחה המתמטית של האתר. "אהבתי את תהליך השידוך שלהם, שמסתייע בשאלות מסננות במקום בקטגוריות חיפוש כלליות. באוקיי קיופיד את יכולה לדרג גם את חשיבותה של כל שאלה, וזה מאוד נראה לי".

 

אבל האלגוריתם של אוקיי קיופיד הכזיב. האתר הציע לקרי להכיר כמה גברים, והיא פנתה לחלקם - אבל רק מעטים מהם ענו, וגם שם לא נדלק שום ניצוץ. קרי, מתוסכלת, התפשרה על חלק ניכר מהדרישות שהציגה בתחילה, כמו תואר ראשון, סף הכנסה מינימלי או בן זוג ללא ילדים. זה לא עזר. היא שינתה את תיאור הפרופיל שלה ואת הקריטריונים, אבל אף המלצה לא התאימה. אף דייט לא עבד. בסופו של דבר קרי ויתרה על האלגוריתם המתוחכם שמשקלל נוזלי גוף ותנוחות מועדפות ופשוט ביקשה לראות מי ענו כמוה על חלק מהשאלות. אחד האנשים האלה, טכנאי מחשבים בן 37, עם ילדים ובלי תואר אקדמי, שבה את לבה הודות למשפט הפתיחה שלו, "המטרה שלי היא לנסות לגדל את ילדיי כמו שצריך". בדיעבד, הדהרה של אוקיי קיופיד דרך חדר המיטות שלה היתה לא רק פולשנית, אלא גם מיותרת.

 

סלייטר. "גיקים נשואים מגדירים מחדש את ההתנהגויות של כולנו בתחום הזוגיות" סלייטר. "גיקים נשואים מגדירים מחדש את ההתנהגויות של כולנו בתחום הזוגיות"

 

אלגוריתם השאלות של אוקיי קיופיד הוא אחד מראשי החץ הבוהקים של תעשיית האונליין דייטינג האמריקאית - זירה פרועה שמתחרה על שוק של 30 מיליון משתמשים ומגלגלת 2 מיליארד דולר בארצות הברית לבדה (ומאיימת להגיע לרתיחה נוכח השקת היישום החדש של פייסבוק Facebook Graph, שהוליד הערכות שלפיהן בקרוב פייסבוק תתמודד גם היא על נתח שוק בתחום). בתחרות על הכסף הזה, מסביר סלייטר בספרו, משמשים בערבוביה מדע אמיתי והמצאות מופרכות: בין היתר, 14 אלף אתרי ההיכרויות האמריקאיים משדכים את לקוחותיהם בעזרת שיטות כמו פרופילים אישיותיים, התאמות סטטיסטיות, התאמה גנטית ואפילו דמיון בין תווי הפנים של המשודכים - וכולם מתהדרים באלגוריתמים מדעיים שמפצחים, לטענתם, מה עובד במערכות יחסים.

 

את התפיסות הפסיאודו־מדעיות האלה של החומרים שמהם עשויה האהבה מקדמים, לא במפתיע, שורה של מתמטיקאים ממוקדי ביזנס, שבינם לבין רומנטיקה משתרעות כמה סטיות תקן רחבות. "היזמים שעומדים בראש חברות כמו אוקיי קיופיד ו־PlentyOfFish הם גיקים נשואים, שמעולם לא התמודדו על השגת דייטים ברשת", מסביר סלייטר, שבילה שעות רבות במטות חברות האונליין דייטינג ברחבי אמריקה. "אבל אותם גיקים", הוא אומר בשיחה עם "מוסף כלכליסט", "הם אלה שמגדירים מחדש את ההתנהגויות שלנו בתחום הדייטינג והזוגיות".

 

"ההבדל היחיד בין האתרים הוא במיתוג"

 

עד שנת 2000 תעשיית האונליין הדייטינג התחלקה לאתרי נישה, דוגמת ג'יידייט ליהודים, BlackSingles לשחורים ו־ChristianMingle לנוצרים, ולאתרים כמו מאץ'.קום, שאפשר חיפוש מפורט על פי פרטים אישיים. מי שירתה את יריית הפתיחה בקרב על "מדעי השידוך" היתה אי־הרמוני (eHarmony), שנוסדה בידי המטפל הזוגי ניל קלארק וורן, שהשיקה מנגנון שידוכים חדיש - "או מהלך שיווקי גאוני", כותב סלייטר, "תלוי בנקודת המבט" - שכלל שאלון התאמה של 438 שאלות (שצומצם בהמשך ל־258 שאלות). השאלון של אי־הרמוני מחפש התאמה ב־29 קריטריונים כמו הומור, אמביציה, תשוקה מינית ותכונות אופי אחרות, חלקם מוגדרים "נושאי ליבה" וזוכים בעדיפות בשקלול לעומת הרגלים נרכשים. "הגענו למסקנה שדמיון ב־29 ממדים פסיכולוגיים ינבא הצלחה של קשר", אומר ג'וזף אֵסאס, לשעבר סמנכ"ל טכנולוגיה בחברה; "האלגוריתם מחליט מיהם 200 האנשים שמתאימים לך פסיכולוגית".

 

המהלך של אי־הרמוני, מתאר סלייטר, גרר את הענף כולו לאובססיה של חיזוי התאמה רומנטית. "כשראינו שאי־הרמוני השיגה נתח שוק משמעותי מאוד, החלטנו לשכור את אנשי המדע הטובים ביותר כדי להציע את מה שהם מציעים", מודה בראיון נדיר בכנותו בריאן באומון, לשעבר סמנכ"ל אסטרטגיה במאץ'.קום. "היה לנו ברור שלפרופילי האישיות אין שום תוקף מדעי, אבל היינו חייבים להגיב למהלך השיווקי החזק של אי־הרמוני, שקיבלו כל הזמן זמן מסך".

 

מתוך אתר כימסטרי מתוך אתר כימסטרי

 

התשובה לאלגוריתם של אי־הרמוני הגיעה ב־2006, עם השקת המתחרה Chemistry.com. כבר בקמפיין הבכורה שלה, כימֵסטרי חבטה באגרסיביות בבטן הרכה של אי־הרמוני: מנגנון הסינון של אי־הרמוני, שדוחה כ־20% מהפונים לשירות בנימוק שהם "אינם מתאימים לשירות" - בין היתר. כימסטרי העלתה קמפיין שהציג אנשים נורמטיביים לחלוטין, ועליהם הכיתוב "נדחה על ידי אי־הרמוני".

 

מול האלגוריתם של אי־הרמוני, כימסטרי הציגה אלגוריתם שידוכים שפותח על ידי האנתרופולוגית ד"ר הלן פישר, סופרת ומרצה מוערכת בתחום מדעי האהבה בארצות הברית. פישר והצוות של כימסטרי פיתחו שאלון בן 56 שאלות שהבחין בין ארבעה סוגי אישיות (החוקר, הבנאי, המנהל והמגשר). "לקח לי שנתיים לפתח שאלון תקף סטטיסטית ולמצוא דפוסי כימיה ברורים", אומרת פישר ל"מוסף כלכליסט". "השדכן הטוב ביותר הוא המוח האנושי, אבל למי יש את הפריבילגיה לצאת שלושה חודשים עם כל גבר פוטנציאלי? ישנם גם בני זוג שמבינים שהם לא מתאימים רק לאחר הילד הראשון. אולי שאלון כזה יוכל לעזור. נכון שאין לי מידע על חוויות מן העבר שלך, ועל אירועים סביבתיים שעיצבו את ההעדפות שלך, אבל ישנן תבניות שונות שקיימות בטבע. לכן, כששואלים אותי אם הפכים נמשכים, אני אומרת 'זה תלוי במי שאתה'": לדבריה החוקר והבנאי נמשכים יותר לדומיהם, אבל המנהל והמגשר נמשכים יותר לניגודיהם.

 

התוצאה של המהלכים האלה היתה שהאלגוריתם הפך למלך. "התעשייה הפכה לאובססיבית להצלחת קשרים מדידים", מסביר באומון. "המוצרים לא מאוד שונים זה מזה, ולכן אפילו אתרים גדולים יחסית לא עוברים את רף המכירות של 100 מיליון דולר. וכך אתה מוצא את עצמך עסוק בלנהל קרבות מיתוג מול המתחרים".

 

"אנשים מחפשים אהבה בלחיצת כפתור"

 

הבעיה היחידה היתה שספק אם האלגוריתמים האלה השיגו תוצאות טובות. "כל אחד מבין שפרופילים אישיותיים הם בולשיט", מודה באומון. "באותה מידה אתה יכול לבצע חיפוש פשוט לפי קטגוריות ולומר: הנה נוסחה. אבל כפיתיון שיווקי זה עובד נהדר, כיוון שלקוחות משתוקקים להתמסר לרעיון שבלחיצת כפתור תצוץ הנפש התאומה שלך".

 

אבל הלקוחות לא רק כמהים לאהבה פשוטה וקלה: הם גם נכונים לשקר בעבורה - גם לאחרים וגם לעצמם. הכלכלן ההתנהגותי פרופ' דן אריאלי ערך עם עמיתיו ניסוי שכלל 30 אלף משתמשים רשומים באתרי דייטינג גדולים בארצות הברית, וגילה שהנבדקים הרבו לשקר בפרטים כמו הכנסה, משקל, והחשיבות של גזע בחייהם: 80% מהנשים טענו שהגזע לא משנה להם, אבל בפועל, 97% מהנשים הלבנות שהצהירו על כך שלחו הודעות רק לגברים לבנים. 4% מהגברים טענו שהם מרוויחים יותר מ־200 אלף דולר לשנה, אבל במציאות רק 1% מרוויחים כך בפועל. 70% מהנשים ו־67% מהגברים טענו שהם נראים טוב מהממוצע.

 

פרופסור אלי פינקל. "לא גילו איך דמיון משפיע" פרופסור אלי פינקל. "לא גילו איך דמיון משפיע"

 

"צריך לחשוב על אנשים כמו על יין", מסביר אריאלי ל"מוסף כלכליסט". "יש הבדל גדול בין המונח 'חוּפש היטב' לבין 'נוסה כהלכה'. אני יכול לתאר עד מחר את העפיצות או את הפירותיות של היין, אבל תכלס, זה לא עוזר לך להבין מה הטעם שלו.

 

"לאתרי שידוכים יש תפקיד חשוב: אנחנו חיים בעולם שבו עובדים הרבה שעות, ובעבודה אין תחלופה חברתית. אבל צריך גם להבין שהם מוגבלים מאוד: השיטה הקיימת יכולה להתאים רק לסינון ראשוני. לכן אני תומך מאוד בספיד־דייטינג, למשל: אין כמו אינטראקציה ישירה שבה לומדים משפת הגוף, או מהתגובות האמיתיות שלך למלצרית. מלעשות דברים ביחד לומדים הרבה יותר זה על זה מאשר מראיון הדדי על הרזומה".

 

באומון סבור שהתעשייה נגררה להבטחות מרחיקות לכת. "המסר ללקוח חייב להיות: אנחנו מציעים לך להשקיע במשהו בעל ערך ייחודי, דוגמת שיעור נישואין גבוה. אם אתרי הדייטינג היו כנים, הם היו דבקים בשיטת ניבוי אחת לסיכויי היחסים: לשאול 'האם היה לכם דייט ראשון טוב'".

 

מי שמחזק את הטיעונים של אריאלי הוא פרופ' איליי פינקל (פינקל), ראש תחום פסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת נורת'ווסטרן. "אתרי השידוכים מנסים ליצור התאמה אישיותית על פי דמיון", מסביר פינקל, "הם מקשרים אושר ביחסים עם דמיון בקריטריונים כמו דת, מצב כלכלי או השכלה. אבל אין שום קונצנזוס בשאלה אילו סוגי דמיון הם החשובים יותר. אנחנו עדיין לא יודעים מהם הגורמים המהותיים להצלחת קשר, ולכן האתרים לא מודדים אותם. יותר מזה: הם אפילו לא מודדים גורמים שאנחנו כן יודעים שמשפיעים על קשר - דברים כמו היכולת להתמודד עם סטרס, עקרות, פיטורים, חוסר אושר בעבודה".

 

אפילו עצם ההתמקדות בדמיון בין בני זוג, טוען פינקל, הוא בעייתי: "האם מישהו באמת חושב שדמיון באלמנטים שליליים של אישיות, כמו שני טיפוסים נוירוטיים, יגרום ליחסים ללבלב?".

 

וורן. גרר את הענף לאובססיית חיזויים וורן. גרר את הענף לאובססיית חיזויים צילום: eharmony.com/blog

 

הפסיכולוג רענן הס, שפיתח עבור ג'יידייט ישראל את אלגוריתם "ג'יימיטר" שהיא מפעילה בשלוש השנים האחרונות, מתעקש שמדובר בכלי הכרחי: "ללא פסיכולוגיה אתה מקבל אינפורמציה ששקולה להררי זבל. וגם, אם קיבלת המון אנשים עם צבע עיניים כחול בגובה 1.80 מטר, במה זה עוזר? כשיש לו תוקף מדעי אמיתי, אלגוריתם הוא תנאי בסיסי לקבלת מידע איכותי".

 

"טכנולוגיה לא תפטור אותך מניהול קשר"

 

יעילים או לא, זוהי שעתם הגדולה של האלגוריתמים לשידוכים: השוק רותח, והמודלים הממוחשבים שלו לא רק מנסים להתאים את עצמם למציאות של עולם הדייטינג האמיתי - אלא גם מעצבים אותה מחדש. "אנחנו חיים בעידן של תרבות צריכה - של בתים, מכוניות, חופשות, תארים אקדמיים", מסביר סלייטר בספרו. "אהבה ומערכות יחסים הפכו גם הן למוצרי צריכה שמוגדרים בחדרי ישיבות, ונבנים כדי לספק מגוון של בחירות אפשריות. מוצר הצריכה הזה יכול להיות מעוצב כיחסים ארוכי טווח, קצרי טווח, סקס מזדמן, לא בטוח לגבי ילדים, לא רוצה ילדים אבל זה בסדר אם לבן הזוג יהיו, וכן הלאה. תרבות האינסטנט מקדמת תפיסה של הסדרי זוגיות שיוצרת חברת פוסט־דייטינג, שבה יוצאים כל הזמן ללא בני או בנות זוג קבועים".

 

אחת התופעות שסלייטר מצביע עליהן היא החיים ב"להקה" - מודל של חיי רווקות של ריבוי קשרים פונקציונליים עם בני המין השני. התופעה הזאת מתוארת היטב בספרה של ג'סיקה מאסה "Gaggle" (מילולית "קרקור", ובסלנג מילה שמציינת להקת עופות קשקשניים). מאסה, אחת ממנהלות האתר "WTF קורה לחיי האהבה שלי", מצביעה על גברים ונשים שמתחזקים קבוצת קשרים שממלאים פונקציות שונות. למשל, אשה יכולה להחזיק חבר לקניות, חבר לייעוץ בנושאים מקצועיים, חבר לשיחות אינטלקטואליות, חבר שמספק הגנה חברתית, אקס שעדיין בסביבה, חבר לזיונים, חבר מעריץ, חבר שהוא ברירת מחדל לאירועים - כולם קשרים שמתנהלים מתוך תפיסה של 'אל תשתקע אבל גם אל תלך', וחלקם עשויים להפוך לרומנטיים.

 

"זאת דרך למלא צרכים ותשוקות שלא ניתן לצפות להם מקשרים רומנטיים מסורתיים, דרך למקסם את ההטבות של דייטינג בעולם שבו מערכת יחסים יציבה היא קשה להשגה", אומר סלייטר ל"מוסף כלכליסט". "אונליין דייטינג הוא אחת הסיבות הסוציולוגיות לאורח החיים הזה. אם אתה חי כך, זה לא בהכרח נובע מרצון לוותר על זוגיות מסורתית: יש לך טכנולוגיה שמאפשרת לך לחיות חיים כאלה - לנהל המון קשרים בו בזמן, לאפשר לך להסתובב עד שאתה מוצא את מה שאתה רוצה".

 

סלייטר מציין גם את השפעת הטכנולוגיה על קשרי נישואין רעועים: "אין יותר סיבה להישאר ביחסים בלתי מספקים, לחוש שאין לך אלטרנטיבה. ביחסים מסוימים שאינם כה חזקים, שהם בבחינת ישיבה על הגדר, שאין לך ביטחון מלא בהם, אבל גם אין לך ביטחון לעזוב - הנוכחות של אונליין דייטינג יכולה לשנות את ההחלטה ולעזור לך לצאת מהקשר".

 

למה כל כך קל למכור את ההבטחות השיווקיות לאלגו־דייטינג?

"כי זה מה שאנשים רוצים לשמוע. הלקוחות רוצים לשמוע שהנושא הכי מבלבל בחיים הופך להיות פשוט: כמה לחיצות ואתה נשוי לאהבת חייך. זה לא מאוד שונה מההבטחות של רשתות פאסט פוד למכור לך אוכל בריא, או מבנקים שמפתים אותך לקחת הלוואות שיסדרו את החיים הכלכליים שלך.

 

מעבר לזה, הוא מסביר, אנשים מצפים שהטכנולוגיה תספק פתרון לכל בעיה בחייהם. הם ראו שנוסחאות מתמטיות מוצאות עבורם את הדרך הכי קצרה, או מאתרות עבורם מוזיקה שתהיה לטעמם, ומצפים לתוצאות זהות גם בדייטינג. "זו ציפייה מוזרה: טכנולוגיה עושה עבורנו דברים מדהימים, אבל היא לא מענה לכל בעיות האישיות. היחס לאתרים הללו צריך להיות רק כעוד כלי או עזרה להרחבת מעגל ההיכרויות: אתה עדיין צריך לצאת לעולם, לפגוש אנשים, ללמוד על עצמך, להבין מה עושה אותך מאושר. הטכנולוגיה יכולה לעזור לך לפגוש אנשים, אבל היא לא תפטור אותך מניהול היחסים עצמם, והיא לא תשנה את אישיותך. צריך לנהל ציפיות: מי שנרשם לאונליין דייטינג צריך לצפות להמון דייטים מחרידים. הדרך לנהל את זה היא לא לתת לזה לאכזב אותך, לא משנה לכמה דייטים יצאת. אם אתה באתר שידוכים, נסה לקחת ממנו את הדברים הטובים: גם אם זה עבד גרוע, השורה התחתונה היא האם הצלחת להגדיר את מאגר ההיכרויות המשמעותיות שלך".

 

מדוע רווקים בישראל כל כך מתוסכלים, וחלקם בורחים לאתרים זרים דוגמת אי־הרמוני ואוקיי קיופיד?

"אני חושב שחלק מזה נובע מגודל המאגר. השאלה שגולשים באתרי שידוכים בישראל צריכים לשאול את עצמם היא 'האם אונליין דייטינג בישראל מצליח להגדיל את מאגר ההיכרויות הרלבנטיות שלי'. אם התשובה חיובית, אז יש עתיד לאונליין דייטינג בישראל. הטכנולוגיה היא מאוד רלבנטית לארצות הברית, בגלל הגודל. בארצות הברית שליש עד מחצית הרווקים משתמשים באונליין דייטינג, אף על פי שאם תשאלי אותם על שביעות הרצון שלהם תקבלי טווח רחב מאוד של תשובות, שרק חלקן נלהבות. חלקם לא מרוצים ועדיין נשארים, בגלל הגדלת מאגר ההיכרויות".

 

אז מה אפשר להבטיח?

"אני חושב שיהיה הכי כן מצד האתרים להודות שכל מה שהם יכולים להציע זה להפגיש אותך עם אנשים שיש סיכוי שתוכל לתקשר איתם בדייט הראשון. מעבר לכך, אי אפשר להבטיח כלום. אבל גם זה לא מעט".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x