• תפריט
מוסף 15.11.2012

אבי תמך בסירובי לחתום על התחייבות שלא אתווכח עם מוריי: "הוא לא יחתום, וגם אם יחתום הוא לא יצליח לעמוד בזה"

יובל שטייניץ , שר האוצר, נשוי ואב לשלושה: "שמתי זיקית בתיק של ילד עירוני חדש. אמי לא נזפה בי, רק שאלה: 'יפה להתנהג כך לילד חדש?'"

"נולדתי ברמות השבים לדן ומינה, ואני הבכור מבין ארבעה. היתה לי ילדות ללא טלוויזיה או משחקי מחשב, טיפסנו על עצים, טיילנו בשדות, שיחקנו כדורגל וכדורסל ובילינו בבריכה מבוקר עד לילה. היתה לנו חצר גדולה וגידלתי בה עגבניות ופרחים, איגדתי אותם ומכרתי בחצי לירה, וכך היה לי כסף לעוד חצי מנה פלאפל בעיר.

 

1962. יובל שטייניץ (3.5, במרכז) עם הוריו דן ומינה ואחיותיו טלי (2.5) ומיכל (1.5) 1962. יובל שטייניץ (3.5, במרכז) עם הוריו דן ומינה ואחיותיו טלי (2.5) ומיכל (1.5) צילום: אריאל בשור

 

"אבי היה מהנדס בתעשייה האווירית שעבד קשה וחזר הביתה מאוחר, ואמי היתה מורה לספרות ולפילוסופיה. הבית היה שמאלני ומאוד ליברלי. כשהוזמנתי לבקר אצל מתנחלים מקריית ארבע, הוריי - שלא היו מאוהדי ההתיישבות - לא מנעו את זה. בבית תמיד דיברנו על נושאים שברומו של עולם, מוזיקה, תרבות, פוליטיקה, פילוסופיה. מכיתה ב' היה ברור שכאשר אגדל אלמד פילוסופיה, ולהוריי לא היתה בעיה עם זה, אבי רק ביקש: 'תלמד עוד משהו כדי שתהיה לך גם פרנסה'.

 

"אמי העריכה צדק ולא הרשתה לנו לנדות ילדים מהכיתה. כשהייתי בן 11 בא ילד עירוני חדש לכפר, וקצת התעללנו בו. אני זוכר ששמנו לו זיקית מתה בתוך התיק. חזרתי הביתה בגאווה, ואמי הוציאה לי את כל הרוח מהמפרשים כששאלה: 'מה נראה לך שהוא מרגיש? האם יפה להתנהג כך לילד חדש?'. היא לא נזפה בי, אבל התוצאה היתה הרבה יותר חזקה, ואחרי השיחה הזאת היה לי ברור שלא אעשה דברים כאלה יותר.

 

"בתיכון היו לי הרבה צרות, ולא סיימתי אותו כי נזרקתי ממנו. במקום להיות עסוק בשיעורי בית הייתי עסוק בוויכוחים. בתחילת י"ב הודיעו לי שיזרקו אותי מהלימודים, אלא אם אחתום על התחייבות שאפסיק את הוויכוחים ואתן להם ללמד. לא הסכמתי לחתום. אבי אמר למורה: 'הוא לא יחתום, ואני לא אגיד לו לחתום, וגם אם יחתום הוא לא יעמוד בזה'. בית הספר התעקש וגם אני, והבנתי שאם כך - אני לא חוזר. הוריי נתנו לי גיבוי בתנאי שאירשם לבחינות אקסטרניות. הלכתי לים ולטייל, וגם נרשמתי לבחינות.

 

"אחרי הסכמי אוסלו עברתי ימינה (משלום עכשיו), וגם הוריי עברו אחריי. הוריי היו גאים בי על כך שהייתי מרצה לפילוסופיה, וגם על הכניסה לפוליטיקה לפני 14 שנים. אמי מתה בסוף כהונתי כראש ועדת חוץ וביטחון. היא ראתה אותי בתפקיד הרבה יותר קל מתפקידי כיום. כיו"ר זכיתי כמעט רק לפרגון, אף אחד לא בא אליי בטענות.

 

כשר האוצר שמתמודד עם שביתת הרופאים הכי ארוכה בתולדות מדינת ישראל, תקציב הביטחון, מאבק על תמלוגי הנפט והגז - פתאום יש נגדי מודעות ענק בעיתונים. זה תפקיד שיש בו מחיר, וצריך להגיד בו לא. בעיניי בעת הזאת הוא התפקיד הפוליטי הכי קשה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x