• תפריט
מוסף 04.10.2012

בלי מק"י, בלי חירות

ארנק אחד, קול אחד ומעורבות טוטאלית זה בחיי זה. כך מצליחים שבעה צעירים לקיים את תזקיק האידאל הקיבוצי בתוך דירה אחת, לא כל כך גדולה

ארי ליבסקר 09:4904.10.12
פלך - גרעין כרם

נוסד: 2010, בקיבוץ פלך בגליל

האנשים: שבעה חברים. רובם סטודנטים ומחנכים

בורחים מ: הבורגנות שאחרי קריסת הקיבוצים

 

הקולות המזמרים את שירו של זמר הבוסה־נובה הברזילאי אנטוניו קרלוס ז'ובים, "לעוף כמו ציפור", בוקעים מהסלון הקטן של קבוצת כרם. אחד בתוף, שני בגיטרה, היתר יושבים זקופים ושרים בכמה קולות. פתאום אדם ברשאי (26) מפסיק לנגן ופונה אל אחת הבחורות. "לא התחלת בזמן, היית אמורה להיכנס הרבה לפני. מההתחלה". זאת אולי הפעם העשירית שאדם שומע זיוף ועוצר את החזרה. אני אישית לא עליתי על שום דבר. אך איש מחברי המקהלה לא מתרגז. כולם ימשיכו עד שיגיעו לשלמות. אדם (במלרע, כך ביקש שאהגה את שמו) קוטע גם את הניסיון החדש. גם הפעם מישהו פספס משהו.

 

 

אני בקיבוץ פלך, אוסף של מבנים פשוטים ונמוכים שנראים לרגע כמו התנחלות קטנה מתחילת שנות השמונים שנקלעה לראש רכס המשקיף אל מפרץ חיפה באופק. השם "קיבוץ" קצת מטעה. פלך עלה לקרקע ב־1983, כשהקיבוצים היו בדרך למטה. תוכנית ממשלתית לחילוץ הבנקים, שחגגו יותר מדי, הביאה אז לסיומן של כמה חגיגות אחרות במדינה, ובהן זו של הקיבוצים. מאז הביאו לפלך עולים מרוסיה ומתנדבים מהשומר הצעיר, והיום חיים שם כ־60 איש. בכל אחד ממבני ה"אשקובית" הנמוכים גרה קומונה אוטונומית של אנשים שחיים יחד כלהקה, שבט. מה שנותן ללקט הקומונות הזעירות זהות משותפת אחת והופך את פלך למה שתושביו מכנים "קיבוץ שיזורי" הוא העובדה שרובם עובדים בתחום החינוך.

 

סטופ. אדם לא מרוצה מהשירה, והקבוצה קובעת להיפגש מאוחר יותר. כעת נשאר הגרעין המצומצם ביותר של כרם. הם לא מבזבזים זמן, ומתחילים לצלם סרטון היתולי בנושא הבעיות הכלכליות שלהם. העלילה: סותו פדרמן רוכשת מחשבון הבנק המשותף של הקבוצה פותחן שימורים מיותר, בלי להתייעץ עם החברים. הרכישה תוביל את הקבוצה לפשיטת רגל. הצילומים מופרעים לרגע על ידי הגר, בת זוגו של אדם. היא משתייכת לקבוצה אחרת בפלך. את הכנסותיה וחשבון הבנק שלה היא חולקת עם הקבוצה שלה, ולא עם בן זוגה.

 

מימין: חבר גרעין כרם שחר קורן, ארי ליבסקר ואדם ברשאי.  על הספסל הממוחזר מימין: חבר גרעין כרם שחר קורן, ארי ליבסקר ואדם ברשאי. על הספסל הממוחזר צילום: אבישג שאר-ישוב

 

אדם ודין

ריקודים ומריבות ליליות מגלים איך יישוב שלם יכול להתנהג כזוג נשוי

 

לכל קבוצה בפלך יש מטבח וסלון משותפים, וחדרים פרטיים לחברים. הגר ואדם חולקים חדר, אבל כל אחד אוכל את ארוחותיו עם קבוצתו. כשאני שואל את הגר למה הקבוצות לא מתאחדות היא אומרת שזה מורכב, ומדובר בחברויות וקשרים. אחד מחברי קבוצתה התחתן עם מישהי מחוץ לקבוצה, ויש להם ילד. "היא שייכת למעגל שני, היא אוכלת איתנו, אבל לא שותפה לתקציב ולקבלת ההחלטות", הגר אומרת.

 

כסף הוא עניין מוזר בפלך. בהתחלה הקבוצות ניסו למנות גזברים, ואחר כך החליטו פשוט לחלוק חשבון בנק משותף. "לאנשים מבחוץ זה נשמע מוזר", אומרת הגר, "אני מסבירה להם שזה בדיוק כמו חשבון עם בן זוג, רק מתחלק בין יותר אנשים. אנחנו כיום חמישה בקבוצה, אבל בעבר היינו שמונה ורוצים להיות יותר". מאז ביקורי הצטרפו לכרם שני אנשים.

 

מה ההבדל ביניכם לבין שותפים לדירה?

"פעם בשבוע אנחנו מפנים חצי יום, מנהלים שיחות ומנסים לעצב את החיים שלנו, לחשוב יחד על דילמות. זה החלק הרשמי, אבל זה הרבה יותר".

 

ואיך עובדים בזבוזים ובילויים?

"ביומיום אנחנו לא שואלים אם לקנות גלידה. בתקופה האחרונה אנחנו במצב כלכלי לא כל כך טוב, ואף אחד לא מבזבז יותר מדי, אבל אם מישהו קונה לעצמו בגד לא עושים עניין. בשנה שעברה הקבוצה שלנו היתה במצב הרבה יותר טוב. כשאדם ואני היינו הולכים למסעדה אני הייתי משלמת עליו".

 

בעשר מסתיימים צילומי הסצנה הראשונה בסרט ההיתולי. אחרי שהמצלמה כבה אדם מזכיר ליותם בקול נוזף שעליו להתייצב לפגישה של צוות תכנון. צוות תכנון מתכנס בביתם של מזכיר פלך ינון ירושלמי וזוגתו יעל הירש. על הפרק הקמת מחסום בכניסה ליישוב עקב פריצות מכפרים באזור. משפחת ירושלמי משתייכת למה שמכונה בקיבוץ "הקבוצה הקטנה", כמה זוגות נשואים עם ילדים קטנים, רובם, לא כולם, שרידים מגרעין השומר הצעיר שהיה פה פעם.

 

הישיבה מתנהלת בנינוחות ובלחש, כי הילדים של ירושלמי ישנים בחדר השני, עד לרגע שאדם מגיע עם המצלמה ומכריח את ירושלמי, חרף מחאותיו, להצטלם לסרט של קבוצת כרם, בסצנה שבה החברים מודיעים למזכיר שלא יעמדו בתשלום החודשי.

 

אני עוזב את הסט אל המקום שבו שכן פעם חדר האוכל של הקיבוץ. כרגע יש שם ריקודי זוגות, בהשתתפות חברים משתי קבוצות אחרות, מבוגרים קצת יותר. בחזרה בסלון של קבוצת כרם כבר מתכוננים ללכת לישון. הם מצלמים את הסצנה האחרונה בסרט, שבה הם מבשלים מרק אבנים כי אין להם כסף לאוכל. הם יוצקים במצקת מרק אבנים לקערות. אדם לא מרוצה מהטייק, ומורה לשחזר אותו שוב ושוב.

 

בלילה, מהמזרן בחדר העבודה של הקבוצה, אני מחויב להקשיב למריבה קולנית בין שני בני זוג בכרם, ותוהה מי בקיבוץ הזעיר הזה מצליח לישון ולפספס את האקשן. מי בפלך לא יודע הכל על כולם.

 

יש אישור לעשות ילדים

כך חשפתי את המניע הקפיטליסטי היחיד להצטרף לקיבוץ שיזורי

 

בבוקר כולם יורדים לכרמיאל ברכב המשותף של הקיבוץ, ומתפזרים איש איש לעיסוקיו. אני לוקח טרמפ עם רוני כץ מקבוצת נמרוד שהשתתפה אמש בריקודי הזוגות בחדר האוכל. קבוצת נמרוד מורכבת כולה מזוגות. כץ מסביר שלכל זוג יש מרחב משותף, והרעיון הוא לא לוותר על המרחב של הקבוצה. אני שואל אותו על הקושי לקיים זוגיות בקהילה כה צפופה, ואם צריך לקבל מהחברים אישור לעשות ילדים. "כל הזוגות מתכננים להביא ילדים בשנתיים הקרובות. זו החלטה שהגענו אליה לא מזמן", הוא עונה.

 

כשיש משפחה המצב משתנה.

"בגדול אנחנו מנהלים שיחות על זה, אבל המגמה היא להמשיך כקבוצה. יש קבוצות שיתופיות שיש להן כבר ילדים בוגרים". כץ מתוודה שהוא פה לא רק מאידאולוגיה, אלא גם כי בפלך הוא יכול לעבוד רק יום בשבוע ולסיים את לימודי הפסיכולוגיה. "זו השקעה כלכלית. מישהו עובד היום בשבילי ואני אגמול לו בעתיד. אחת מאיתנו מנהלת את מחלקת הנוער במועצה האזורית מגידו. היא משתכרת יותר מכולנו ומחלקת את כספה עם הקבוצה. יש מתכנת שגם משתכר יותר. יש לנו זוג מורים שכנראה תמיד ירוויחו פחות. בגדול, אני חושב שכמו שבני זוג לא עושים חשבונות אחד לשני, אנחנו כקבוצה לא נעשה חשבון. המשפחתיות הגרעינית היא משהו די חדש, שהתפתח ב־150 השנים האחרונות. לפני זה כולם חיו בחמולות. והמשפחה הגרעינית לא מספקת את הצרכים הבסיסיים. בפסיכולוגיה הכיוונים הם יותר להתערבות קהילתית. אנשים מחפשים חיבורים קהילתיים. זה מה שקרה בקיץ שעבר, וזה קורה סביבנו כל הזמן".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x