הכלכלה הפלסטינית - העם הפלסטיני דורש צדק חברתי

המחאה הכלכלית־חברתית שנעלמה מישראל עברה, כך נדמה, את גדר ההפרדה והגיעה לשטחים הפלסטיניים. בסוף השבוע שעבר פקד לפתע את כל הערים והעיירות של הגדה, מג'נין עד חברון, גל של הפגנות, עצרות ושביתות קצרות. אלפים השתתפו באירועים שהובילו איגודים שונים של עובדי תחבורה, נהגי אוטובוסים ומוניות, בעלי משאיות, טרקטורים ומפעילי כלים כבדים.

המפגינים מחו על עליית המחירים, הדומה לזו המורגשת בישראל, ובראש ובראשונה על עליית מחירי הדלק. בתקשורת הופיעו צילומים של צמיגים בוערים, יידויי אבנים על שוטרים, והמוחים הודיעו שהיום ישביתו את כל מערך התחבורה בגדה ויביאו לשביתה כללית.

המפגינים דרשו מראש הממשלה להתפטר

המפגינים תבעו את התפטרות הממשלה והעומד בראשה סלאם פיאד. בשטחים הפלסטיניים קיימת כמובן מרירות רבה על הכלכלה המקרטעת, האבטלה ויוקר המחיה, והכעס כלפי פיאד רק התגבר על רקע הודעתו בשבוע שעבר כי ממשלתו לא הצליחה לגייס כסף לתשלום משכורות חודש אוגוסט לעובדיה. גם יו"ר הרשות אבו מאזן הבהיר שהחודש יקבלו 200 אלף עובדי הממשלה רק חלק משכרם.

הפגנה בחברון נגד נטל המסים וראש ממשלת הרשות סלאם פיאד צילום: אי פי אי

עוד תבעו המפגינים לבטל את הסכמי פריז, הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו - תביעה שנשמעה בשטחים הפלסטיניים לא פעם ולא פעמיים. בהסכמים נקבעה מעטפת מכס משותפת לישראל ולשטחי הגדה ועזה, ופירוש הדבר הוא שעל כל המוצרים המיובאים לשטחים הפלסטיניים מוטל אותו שיעור מכס שמוטל על אלה המיובאים לישראל. כך שאף שרמת ההכנסה לנפש בגדה ובעזה נמוכה מאוד לעומת זו שבישראל, מחירי הדלק, כמו גם מחירי מוצרי המזון הבסיסיים, וכל מוצר מיובא אחר, דומים בתל אביב, בשכם ובחברון. בעזה, אגב, לא התקיימו אירועי מחאה בסוף השבוע, אולי מפני שכל נהגי עזה משתמשים בבנזין מוברח ממצרים שמחירו כחצי מהמחיר בגדה ובישראל.

לראשי הפתח נוח שהזעם מופנה כלפי פיאד

את רבות מההפגנות האלה ארגנה תנועת הפתח, שראשיה לא אוהבים, בלשון המעטה, את סלאם פיאד, משום שאיננו איש תנועתם והממשלה בראשותו היא ממשלת מומחים שאינה כוללת פעילי פתח. לראשי הפתח, ואולי גם לאבו מאזן, נוח שהזעם הציבורי מכוון נגד פיאד, במקום שיפגע בהם.

קשה להעריך מה יעלה בסופו של גל המחאה הפלסטיני. אם לשפוט לפי ניסיון העבר, ברגע האחרון יימצאו כנראה בקהילה הבינלאומית ובמדינות ערביות תורמים שיעבירו לרמאללה כסף לתשלום משכורות ולפיצוי על ההתייקרויות. אם לשפוט לפי ניסיון העבר, הכלכלה הפלסטינית תמשיך לקרטע כשהיא קופאת על השמרים ללא יצוא, תלויה בחסדי זרים.