• תפריט
מוסף 30.08.2012

"רציתי ללמד את הסטודנטים להטיל ספק"

פרופ' מילס קלי מסביר למה שתל באינטרנט פרשה היסטורית פיקטיבית, ומה כולנו צריכים ללמוד מזה

שיזף רפאלי 09:4130.08.12

פרופ' מילס קלי T. Mills Kelly, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בווירג'יניה, הוטרד מכך שהסטודנטים שלו מאמינים לכל מה שהם קוראים באינטרנט, ובנה קורס שמוקדש לזיופים של היסטוריה. בשיאו, לפני שלושה חודשים, שלח את התלמידים לשתול ברשת פרשה היסטורית פיקטיבית. ההונאה התגלתה בתוך 26 דקות, ועוררה סערה.

 

1. פרופ' קלי, מה ניסית להשיג בתרגיל שבו ביקשת מהסטודנטים שלך לשתול באינטרנט פרשה היסטורית פיקטיבית?

"המטרה היתה להעביר לסטודנטים את הדיבר 'לא תאמץ מקורות בלי לפתח דרגה גבוהה של ספקנות'. זה מה שהם קיבלו, את הטלת הספק. אנשים יוצרים כל הזמן שיבושים בתכנים ברשת, לעתים באופן ברור וכוחני מאוד, לעתים באופן מעודן. כדי לזהות את המקרים המעודנים צריך להיות זהירים ולחשוב הרבה, וניסיתי ללמד את הסטודנטים לתפוס את העידון. זה נכון גם בארכיונים - הם מלאים מסמכים מזויפים, מידע מטעה או הכללות סלקטיביות. יש תפיסה מתרחבת שהתכנים בארכיונים מלאים באמת, וזה לא נכון".

 

2. ציפית לחשיפה כה רועשת של התרגיל?

"הופתעתי שהסיפור משך כל כך הרבה תשומת לב. הדבר שמעודד אותי הוא שהניסוי גילה שלאנשים אכפת מלימודי ההיסטוריה, ובעקבותיו אלפי אנשים, ואולי יותר, החלו לחשוב או לשוחח על האופן שבו צריך ללמד היסטוריה".

 

3. ספגת הרבה ביקורת על התרגיל. היה אפילו מי שקרא לך "רפש סוציופתי". למה?

"כמה פרשנים הסיקו שלימדתי את הסטודנטים לשקר וכעת הם יהיו שקרנים כל חייהם. אבל אם הפרשנים היו בקורס הם היו רואים באיזו רצינות הסטודנטים התייחסו לנושא".

 

4. למה בכלל נזקקת לתרגיל ההונאה? והאם הוא הכרחי כדי ללמד את הסטודנטים להיות ערים לסוגיות של מהימנות ידע, אמת ואתיקה, למשל גם אצל מרצים אחרים?

"כשיצרתי במקור את הקורס, מטרתו היתה לעמת את הסטודנטים עם הבעיה הבסיסית של מהימנות מקורות. לעתים זה כלל בדיקות ארוכות של תעודה מארכיון או ממקום אחר, אומדן המשקל של המקור ומהימנותו, והשוואתו למקורות אחרים. אבל היתה לי הרגשה שאני לא באמת מלמד. לכן, ההצעה שלי למרצים אחרים היא לקחת השערה בסיסית, ואז במקום לבקש מתלמידי היסטוריה להעריך את האיכות של מקורות היסטוריים, פשוט לגרום להם ליצור מקורות כוזבים, וכך להבין את הסוגיות של מהימנות".

 

"השאלה היא כיצד אנחנו יכולים להעריך אם מה שהזולת מספר הוא אמת או לא, ולאילו כישורים אנחנו זקוקים, כצרכני מידע, כדי להעריך את המהימנות של שלל הדברים שמספרים לנו" "השאלה היא כיצד אנחנו יכולים להעריך אם מה שהזולת מספר הוא אמת או לא, ולאילו כישורים אנחנו זקוקים, כצרכני מידע, כדי להעריך את המהימנות של שלל הדברים שמספרים לנו" צילום: Alexis Glenn

 

5. יש כאן גם שיעור הנוגע לשאלה מהי אמת?

"נתקלתי ברשת בשיחות שעסקו בזה בעקבות התרגיל, אבל בעיניי לא מדובר באמת אלא במהימנות. השאלה היא כיצד אנחנו יכולים להעריך אם מה שהזולת מספר הוא אמת או לא, ולאילו כישורים אנחנו זקוקים, כצרכני מידע, כדי להעריך את המהימנות של שלל הדברים שמספרים לנו".

 

6. העובדה שהתרגיל נחשף כל כך מהר מעידה על כך שהמערכות עובדות? שהמנגנונים של הרשת מובילים לכך שהאמת מנצחת?

"כן. אתן לך דוגמה נפרדת לגמרי שמאמתת את זה. עמית שלי שמלמד על מלחמת האזרחים האמריקאית מצא בוויקיפדיה שגיאה בערך שנוגע לאחד האירועים במלחמה. הוא החליט לתקן את זה ויצר חשבון משתמש בוויקיפדיה, אבל בעשר הדקות שלקח לו לפתוח את החשבון ולחזור לעמוד, השגיאה כבר תוקנה. ועוד דוגמה: גם גניבות ספרותיות מתגלות כיום הרבה יותר מהר".

 

7. מה דעתך על תהליך העבודה של ויקיפדיה, כולל הכללים שדורשים, למשל, נקודת מבט ניטרלית והתבססות על מקורות בדוקים, ללא מחקר עצמאי?

"אני חושב ש'בלי מחקר עצמאי' זו שגיאה. נקודת המבט הניטרלית הגיונית ביותר, כיוון שמדובר באנציקלופדיה ולא בעבודתו של חוקר זה או אחר. אני חושב שהערכים המכובדים שוויקיפדיה מיישמת פועלים היטב, ואני אוהב את אופי מיקור ההמונים של תהליך קבלת ההחלטות שם ואת שיקול הדעת שמאפיין אותו".

 

8. גם את הסטודנטים שלך אתה מלמד לדבוק בחוכמת ההמונים, בתפיסה שקבוצה גדולה של בני אדם ללא מומחיות יגיעו יחד לתשובה טובה יותר מזו של מומחה יחיד?

"אני מלמד אותם שזו שאלה של שילוב, ולאו דווקא בחירה. גם להמונים וגם למומחים יש חוכמה אדירה, וכצרכני מידע אין סיבה לדחות צד אחד לטובת האחר. אני מעביר לסטודנטים תרגיל שבו בודקים התפתחות של ערך בוויקיפדיה לאורך זמן, איך מתווסף אליו ידע של מומחים, ואז לפעמים הוא מבוטל על ידי כותבים מקהל ההמונים, ואז מוכנס שוב. בעיניי זה כמו ללטש אבן. הערכים בוויקיפדיה מתחילים כאבן גסה ומסיימים חלקים ונאים יותר, אף שהערך אינו אלא פשרה בין המוני זרים. זו הגרסה שההמונים מוכנים לקבל. לעתים קרובות, לדוגמה במידע היסטורי, גרסת הפשרה אינה בהכרח הטובה ביותר, ולעתים רצוי להקדיש תשומת לב גם לגרסה לא מתפשרת שמקבלים ממחקר של מומחה. כדי להיות צרכנים משכילים של המידע צריך לבדוק את שתי האפשרויות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x