• תפריט
מוסף 28.06.2012

פטנט סודי לניצול עובדים

עובד לשעבר של ישקר הגיש תביעה נגד החברה בטענה שמגיעים לו תמלוגים על פטנט שהמציא. איך זה שלא שמענו על זה? אולי מפני שדיוני "הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים", שפועלת תחת רשות הפטנטים, חסויים על פי חוק. כל כך חסויים, עד שכמעט אף עובד לא מודע לאפשרות לתבוע את המגיע לו, לשמחתם של המעסיקים

שי אספריל 08:3028.06.12
אולם קטן בירושלים הוא המקום שבו חברת ישקר יכולה להפסיד הרבה מאוד כסף. באולם הזה מתכנסת לעתים רחוקות ועדה סודית הפועלת מכוח חוק, ואשר מעטים שמעו על אודותיה. קוראים לה בשם מסורבל, כפי שלעתים קרובות נקראות ועדות ממשלתיות: "הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים". בראש הוועדה, שפועלת תחת רשות הפטנטים, עומד פרופ' יצחק אנגלרד, לשעבר שופט בית המשפט העליון. לצדו ניצבים רשם הפטנטים הנוכחי אסא קלינג ונציג המועצה להשכלה גבוהה, שזהותו משתנה מדיון לדיון.

 

הסיבה לכך שמעטים שמעו על הוועדה אינה מקרית. להבדיל מהליכים משפטיים אחרים, הגלויים לציבור, ההליכים המתקיימים בפני הוועדה הזאת מתנהלים, על פי חוק, בדלתיים סגורות. עובדה זאת מעוררת תמיהה בהתחשב בכך שהוועדה עוסקת בעניין בעל חשיבות ציבורית רבה: קביעת היקף התמלוגים לעובד שהמציא המצאה המשמשת את החברה שמעסיקה אותו. בעולם הטכנולוגי המתפתח כל המצאה כזאת עשויה להיות שווה סכומי עתק - ובפוטנציה להפוך גם את הממציא לאדם עשיר.

 

גדעון ברזני גדעון ברזני

 

אבל רק בפוטנציה. בפועל רוב הממציאים אינם פונים אל הוועדה ואינם נהנים מפירות המצאתם. ייתכן שהם חוששים להתעמת עם המעסיק, אבל ייתכן גם שהם פשוט לא שמעו על הוועדה. אלה שכן שמעו עליה והגישו לה בקשה נוכחו כמה מהר מגיעים איתם המעסיקים לפשרה - כנראה כדי שלא להעיר את המתים, או במילים אחרות, את הממציאים האחרים.

 

המהנדס הקטן נגד ישקר

 

גדעון ברזני (52) הוא מהנדס מכונות שסיים את לימודיו בטכניון לפני 20 שנה, וכמה חודשים אחר כך התחיל לעבוד בחברת ישקר - כיום הגאווה השנייה של התעשייה הישראלית, לצד טבע. ישקר החלה את דרכה כמפעל קטן לעיבוד שבבים ועם השנים פיתחה טכנולוגיות מתקדמות שהפכו את כלי חיתוך המתכות שלה למכונות עוצמתיות ומדויקות. גולת הכותרת של מוצריה היא השימה - עצם מתכתי החותך במהירות את כל מה שהוא בא איתו במגע. כיום מעסיקה החברה יותר מעשרת אלפים עובדים ומרוויחה בכל שנה מאות מיליוני דולרים. חלק גדול מהצמיחה ברווחיה מיוחס להתחדשות מתמדת שלה, המושגת, בין היתר, ברישום של עשרות פטנטים בשנה.

 

שישה מהפטנטים האלה נרשמו על שמו של ברזני, מהנדס זוטר מקריית ביאליק שעבד במחלקת התכנון והפיתוח של החברה במשך כעשור, וב־1993 עלה על רעיון לדרך חדשה לחיבור הלהב אל השימה. רעיון זה הוליד, לטענתו, כמה פטנטים — ששניים מהם נרשמו על ידי ישקר בארצות הברית, כאשר הוא והממונה עליו אז, יעקב פרידמן, נרשמו כממציאים. בשנים הבאות נרשמו עוד כמה פטנטים תחת שמותיהם של פרידמן וברזני, אך לא הניבו הכנסות משמעותיות. לעומתם, הפטנט הראשון הוטמע בקו המוצרים של ישקר. אבל ברזני לא ראה מכך שקל.

 

ב־2001 עזב ברזני את ישקר, אבל תחושת הקיפוח לא עזבה אותו. ב־2005 הוא יזם פגישה עם מנהליה של החברה, שבה הובהר לו כי לא יקבל דבר. לפני שנתיים, לאחר פרסום המקרה של ישי אילני, שתבע את אקטליס וזכה בתמלוגים על המצאתו (ראו להלן), פנה ברזני אל משרד עורכי דין קטן בשם גלסברג־אפלבאום והבין שיש לו סיכוי לראות משהו מסכומי העתק שישקר עושה מהרעיון שלו.

 

עורכי הדין ששכר ברזני הגישו בשמו שתי בקשות. הראשונה אל רשם הפטנטים - לרשום אותו כממציא לא רק בארצות הברית אלא גם בישראל, שבה נרשם הפטנט ללא שמות ממציאים. השנייה היתה בקשת תמלוגים שהוגשה לוועדה הסודית. כאמור, את ההליך בפני הוועדה לא ניתן לפרסם, אבל מן התביעה הגלויה שנדונה אצל רשם הפטנטים אפשר ללמוד על המחלוקת בין הצדדים. הנתונים המופיעים בכתבה זאת לקוחים ממנה.

 

ישקר הגיבה לבקשה לציון שם ממציא בטענה שאף כי שמו של ברזני נרשם כממציא הפטנט המקורי, הוא לא באמת המציא אותו. לדבריה, אחד משני הפטנטים שבגינם הוגשה התביעה היה פרי עבודתו המלאה של פרידמן, ואילו בפטנט השני היתה לברזני "נגיעה בהליך הפיתוח".

 

קו ייצור במפעל ישקר בתפן קו ייצור במפעל ישקר בתפן צילום: שאול גולן

 

"ציון שם ממציא נתפס בעת ההיא כמחווה, כאמצעי לחלוק כבוד והערכה לגורמים שהיו ראויים לכך או דרשו זאת. בנסיבות אלה היה עשוי להתאפשר רישומו של אדם כממציא בפטנט גם אם לא הרים תרומה לגיבוש האמצאה", הגיבה ישקר באמצעות עורכי דינה ממשרד ש. הורוביץ. לדברי החברה, ברזני נרשם כממציא רק משום שפנה בזמנו אל מנכ"ל ישקר יעקב הרפז וביקש להירשם כממציא והרפז נענה לבקשתו כמחווה. גורם שעבד בעת ההיא בדרג ניהולי בישקר ומכיר את פרטי המקרה אמר ל"מוסף כלכליסט" כי "לא רושמים סתם כך אדם רק משום שהוא ביקש".

 

2010: רק שתי תביעות לוועדה

 

כתב התגובה של ישקר טוען עוד כי עד ברזני מעולם לא נתקלה החברה בעובדים שנרשמו כממציאים וביקשו תמלוגים. חלק מהעובדים שאליהם פנה "מוסף כלכליסט" הביעו חשש לשוחח על אודות המקרה, אך שניים מהם סיפרו כי מהנדסים נוספים ממתינים לתוצאות ההליך של ברזני. לדבריהם, אם ההליך יצליח ינסו מהנדסים נוספים לתבוע את חלקם בהמצאות שפיתחו עבור חברת הענק שהקימה משפחת ורטהיימר, שב־2006 נרכשו 80% ממניותיה על ידי חברת האחזקות של וורן באפט תמורת 4 מיליארד דולר.

 

החששות האלה אינם ייחודיים כמובן לעובדי ישקר, אלא משותפים לכל עובד שמחליט להתייצב מול חברה גדולה. "עברתי תקופה קשה מאוד לאחר שביקשתי תמלוגים", מספר ל"מוסף כלכליסט" ישי אילני, אחד הממציאים היחידים בהיסטוריה של מדינת ישראל שהגיש בקשה לתמלוגים לוועדה. "עברתי הליכים של הפחדה ולבסוף פוטרתי, כך שאני בהחלט מבין עובדים שפוחדים על מקום העבודה שלהם". אדם נוסף, שנחשב לאחד הממציאים הפוריים בישראל ושוחח עם "מוסף כלכליסט", סיכם זאת בצורה פשוטה יותר: "עובד שלוקח את החברה שבה הוא עבד אל הוועדה צריך לדעת שהוא כבר לא ימצא יותר עבודה, או שלפחות יהיה לו קשה מאוד, כי איזו חברה תעסיק אדם שהיא יודעת שיכול לגרור אותה להליכים בבקשה לקבל אחוזים מכל המצאה עתידית שלו? לכן ממציאים חושבים הרבה פעמים לפני שהם ניגשים להליך הזה, ואני אכן ממליץ למי שרוצה לגשת לוועדה לעשות זאת רק אם הוא בטוח שבסיום ההליך הוא יקבל סכום שיאפשר לו לפרוש לפנסיה".

 

חוק הפטנטים קובע כי המצאה של עובד במסגרת עבודתו, הקרויה בשם "אמצאת שירות", תהיה שייכת למעביד אלא אם הוסכם בין הצדדים מראש כי ההמצאה תהיה שייכת לעובד. אבל באותה נשימה קובע החוק כי העובד זכאי לתמלוגים בעבור המצאתו וכי הסכום שלו הוא זכאי ייקבע במשא ומתן בינו לבין המעסיק. אם אין הסכמה, קובע החוק, העובד רשאי לפנות לוועדה הסודית ולבקש שתפסוק לו תמלוגים. במילים אחרות, קיומה של הוועדה נובע מהעובדה הפשוטה שאין תקנות המסדירות את היקף התמלוגים שמגיעים לעובדים ממציאים בחברה מסחרית. במגזר הציבורי, לעומת זאת, ישנה הסדרה חלקית של התחום. באוניברסיטאות, למשל, ממציא מקבל 40%–50% מההכנסות המסחריות שנובעות למוסד האקדמי שבו הוא מועסק מהמצאתו, אם כי עניין תגמול החוקרים הזוטרים אינו מוסדר בחלק מהמוסדות. ב־2010 הגיע משרד האוצר להסכם עם משרד הבריאות שלפיו חוקרים שעוסקים בפעילות מחקרית בבתי חולים יקבלו 35% מערכה המסחרי של ההמצאה שפיתחו, ולעובדי מדינה הדורשים תמלוגים ישנה ועדה מיוחדת, "ועדת ההמצאות בשירות המדינה", הפועלת בנפרד מהוועדה הסודית.

 

הבעיה העיקרית, כאמור, היא החשאיות הרבה שבה פועלת הוועדה, עד כדי כך שרבים מהממציאים בתעשייה אינם מודעים לקיומה ולזכותם לפנות אליה. גורמים המעורים בתחום הפטנטים מסבירים שאחת הסיבות לאיפול היא החשש כי בדיון בוועדה עשויים להיחשף סודות מסחריים. סיבה מרכזית נוספת נובעת מכך שבעבר חלק גדול מההמצאות שהומצאו על ידי עובדים במהלך עבודתם היו בנושאים ביטחוניים, והמדינה רצתה להטיל עליהן איפול. אלא שהפיכתה של ישראל בעשורים האחרונים למיני־מעצמת הייטק הובילה לכך שקמו בישראל מאות חברות טכנולוגיה, תעשייה וביו־רפואה שרושמות מדי שנה מאות פטנטים במגוון תחומים, ולמרות זאת הוועדה ממשיכה להתנהל במחשכים. זאת כנראה הסיבה שאף כי ב־2010 הוגשו לרישום בישראל 7,000 פטנטים ואושרו כ־2,200, רק שתי בקשות לקביעת תמלוגים הוגשו באותה שנה לוועדה, לפי הדו"ח השנתי האחרון של רשם הפטנטים.

 

המתמטיקאי שניצח את אקטליס

 

ישי אילני הוא מתמטיקאי שעבד בעבר בחברת התקשורת אקטליס, המפתחת שירותי תעבורת נתונים ברשת האינטרנט. באקטליס המציא אילני המצאה, שלדעתו היתה שווה לבעלי המניות הרבה מאוד כסף. הוא ביקש מהממונים עליו אחוזים מההמצאה, אך החברה הציעה לו אלף דולר ואילני היה אובד עצות. "חיפשתי בספר החוקים כי אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שאני אתן להם את כל ההכנסות מהפטנט בלי תמורה. זה המון המון כסף. ואז גיליתי את קיומה של הוועדה", אומר אילני. הוא הגיש בקשה לוועדת התמלוגים ודרש מיליון דולר. הממונים עליו שיפרו את הצעתם לעשרת אלפים דולר, ואילני סירב ופוטר.

 

אקטליס שכרה את משרד עורכי הדין פרל, לצר, כהן, צדק שייצג אותה בהליך בוועדת התמלוגים, וטענה שהיא כלל לא מימשה את ההמצאה של אילני לכדי הכנסות. אילני, לעומת זאת, ייצג את עצמו. אבל למרות הייצוג היקר של אקטליס אל מול המתמטיקאי חסר ההשכלה המשפטית, התקבלו במהלך הדיון כמה החלטות ששיפרו משמעותית את מעמדו של הממציא בחברה מסחרית. כך, למשל, הדגיש השופט בדימוס אנגלרד בהחלטה פומבית שנתן בהליך, גם אם החברה לא רשמה הכנסות בפועל מהמוצר זכאי הממציא לתמלוגים. עוד קבע כי לממציא מגיעים תמלוגים גם אם בחוזה ההעסקה שלו הוסכם כי ההמצאה תהיה שייכת למעסיק, וכי העובד לא יכול לוותר על זכותו לתמלוגים, אלא אם עשה זאת בחוזה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. לבסוף החליטו הצדדים להגיע לפשרה, אבל אילני מאוד לא אוהב את המצב הנוכחי: "המצב, שבו בעלי הממון ובעלי השררה מקבלים כל כך הרבה והממציא לא מקבל כלום, או כמעט כלום, הוא אבסורד", הוא אמר.

 

איתן ורטהיימר. ישקר טוענת כי לא נתקלה בתביעת תמלוגים דומה איתן ורטהיימר. ישקר טוענת כי לא נתקלה בתביעת תמלוגים דומה צילום: שאול גולן

 

מאז מקרה אילני מקפידים עורכי דין של חברות מסחריות לנסח סעיפים שאפשר לטעון כי עובד שחתם עליהם ויתר על זכויות התמלוגים שלו. לא בטוח שזה יעמוד במבחן הוועדה, אבל זה בהחלט מעלה את הסיכויים של החברה להשיג פשרה טובה יותר. ככל הידוע, עד כה הסתיימו כל הבקשות שהגישו עובדים לוועדה בסוג של פשרה. יש להניח כי העובדה שאין זכות ערעור על החלטות הוועדה תורמת לנכונותם של העובדים המעטים שפונים אליה להסכים להצעות פשרה.

 

המקרה האחרון הידוע הוא של ד"ר ציפורה שושני, מומחית לגנטיקה שעבדה בחברת הביו־רפואה QBI שמפתחת תרופות מבוססות חלבונים שמטרתן להילחם במחלות גנטיות. שושני פנתה בשנה שעברה אל הוועדה ודרשה אחוזים מאחת התרופות שלטענתה פיתחה. לפני כמה חודשים בחרה QBI לסגור את העניין בשקט, בפשרה שנתוניה לא נחשפו. דבר פנייתה של שושני לוועדה פורסם ברשומות של משרד המשפטים.

 

אחת החברות שוודאי עקבה אחרי המקרה של QBI וגם אחרי זה של ישקר היא טבע, שנגררה לפני כמה שנים אל הוועדה על ידי שרית רותם, אחות בהכשרתה שעבדה כאשת שיווק באחת מהחברות־הבנות שלה, "טבע מדיקל". "רותם פיתחה עם פרופ' אילת שנער, מנהלת שירותי הדם של מד"א, ערכה ללקיחת דם בצורה בטוחה יותר הן לאחות והן לנותן הדם, שהניבה לטבע הכנסות שנתיות בהיקף של כ־30 מיליון דולר", אמרה ל"מוסף כלכליסט" עו"ד נרדה בן צבי, שייצגה את רותם בהליך. מעט לאחר שהוגשה התביעה מיהרה חברת התרופות לסגור את העניין בפשרה שעל פרטיה הוטל איפול מלא. ההערכות הן שרותם קיבלה כמה מאות אלפי דולרים.

 

התביעה היפנית שחוללה שינוי

 

שוג'י נאקאמורה הוא שם שכל עורך דין בתחום הפטנטים אמור להכיר. נאקאמורה עבד במשך שנים כמהנדס פיתוח בחברת האלקטרוניקה היפנית Nichia. ב־1993 פיתח תקן מוליך למחצה שפולט אור לא קוהרנטי (LED). אחד היישומים של ההתקן הוא האפשרות לגרום לפליטת אור במגוון צבעים, לרבות אור לבן, החסכוני באנרגיה. נאקאמורה ביקש ממנהלי Nichia אחוזים מההכנסות שינבעו מהמצאתו, ובתגובה קיבל צ'ק של 20 אלף ין, שהיו שווים אז 180 דולר. עם פרישתו מהחברה שש שנים מאוחר יותר תבע נאקאמורה את התמלוגים שהוא סבר שמגיעים לו כתוצאה מהמהפכה העולמית שעוררה המצאתו והכנסות העתק שרשמה ממנה Nichia. בית המשפט בטוקיו קיבל את תביעתו ופסק לו סכום של 184 מיליון דולר. בערעור שהוגש המליץ בית המשפט העליון של יפן לצדדים להגיע לפשרה "סבירה יותר", ובמסגרתה הועברו בסופו של דבר לנאקאמורה 9 מיליון דולר.

 

התיק המתוקשר היכה גלים בעולם, ובעקבותיו לא רק יפן, אלא גם מדינות נוספות שכלכלתן נשענת על פיתוחים תעשייתיים וטכנולוגיים, דוגמת דרום קוריאה וגרמניה, החלו לבצע שינויי חקיקה ולהחליף ניסוחים מעורפלים בחוקים מדויקים יותר. גם חברות תעשייתיות החלו לקבוע תעריפים מדויקים להמצאות שימציאו עובדיהן.

 

אלא שבארץ חלק גדול מהמעסיקים עדיין אינם מוכנים לשינוי הזה. "העניין לא פשוט", אמר ל"מוסף כלכליסט" גורם בכיר בתעשיית ההייטק. "לדעתי, למעט מקרים נדירים שבהם התרומה של העובד היא ברורה ומכרעת ויוצאת דופן, ממציא שעלה על משהו בעת עבודתו לא צריך לקבל תמלוגים. הוא הרי מקבל משכורת הייטק כדי לעבוד וזאת העבודה שלו, כך שלא הייתי אומר שכל אדם שהיתה לו איזו נגיעה בפיתוח פטנט צריך לקבל אחוזים ממנו, בייחוד במצבן של חברות תעשייה רבות, ששולי הרווח שלהן נמוכים ביותר".

 

מישקר נמסר בתגובה: "על ההליך המתנהל בפני הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בין ישקר לבין מר גדעון ברזני חלה הוראת סעיף 114 לחוק הפטנטים. הוראה זו קובעת במפורש כי ההליכים בפני הוועדה מתנהלים בדלתיים סגורות, וכי חל איסור על פרסום כל דבר הנוגע להליך. האיסור על פרסום דבר הנוגע להליך בפני הוועדה חל על כולי עלמא, ובכלל זה על הצדדים להליך ועל כלי התקשורת, ולפיכך ישקר מנועה מלהתייחס להליך לגופו. ישקר תראה בחומרה רבה כל הפרת חוק מצד מאן דהוא בעניין זה".

 

גדעון ברזני בחר שלא להגיב לכתבה. תגובתה של אקטליס לא התקבלה עד לשעת סגירת הגיליון.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x