$
10.5.2012

כשהמיתון ייגמר, מעמד הביניים יישאר בלי עבודה

מחקר חדש ומטלטל של פרופ' ניר חיימוביץ' מאוניברסיטת דיוק חושף מה קורה לשוק העבודה אחרי משבר כלכלי: המשרות של מעמד הביניים שקוצצו בימים הקשים לא חוזרות גם כשהמשק מתאושש, סוגי העבודות שמאפיינים את שכבת האמצע נעלמים, ואיתם קורס מעמד הביניים כולו

אורי פסובסקי 10:3310.05.12

זו אחת החידות הגדולות של הכלכלה האמריקאית בפרט, ושל הכלכלה המערבית בכלל. עבור כלכלנים, היא אתגר אינטלקטואלי, כר פורה לפרסומים ועילה להתכתשויות אקדמיות ומאבקי אגו. עבור אזרחים מהשורה, מקופלים בה מצוקה כלכלית וחשש מהעתיד.

 

וזאת החידה: לאן נעלמו המשרות? וביתר פירוט: איך קורה שהמשק האמריקאי יצא מהמיתון וחזר לצמוח, אבל שיעור האבטלה נותר מדשדש במקום, כמעט חמש שנים אחרי פרוץ המשבר? התופעה כבר זכתה לשם The Jobless Recovery, ההתאוששות נטולת המשרות, והיא מעוררת חששות כבדים שהמשרות שאבדו במשבר לא יחזרו, ושהשילוב של התאוששות כלכלית ואבטלה גבוהה הוא המצב הנורמלי החדש.

 

החששות האלה קיבלו משנה תוקף לפני שבוע, עם פרסום הדו"ח החודשי על מצב העבודה בארצות הברית. בחודש החולף נוספו רק 115 אלף משרות, נתון מזערי בקנה מידה אמריקאי וכזה שמדביק אך בקושי את גידול האוכלוסייה, ואילו שיעור האבטלה רשם ירידה זניחה, ל־8.1%. זה אמנם שיפור מהותי לעומת פברואר 2010, אז עמד שיעור האבטלה על 9.7%, ועדיין יותר מ־12 מיליון אמריקאים אינם מצליחים למצוא עבודה. על פי הערכות ארגון העבודה הבינלאומי, יידרשו לארצות הברית 4 מיליון משרות חדשות כדי לחזור לרמת התעסוקה של לפני המשבר, וזה בלי להביא בחשבון את העובדה שעוד 1.5 מיליון אנשים ייכנסו למעגל העבודה בכל אחת מחמש השנים הקרובות. אלה נתונים יבשים שמאחוריהם מסתתרת הרבה אומללות.

 

חיימוביץ'. מונע מזיכרונות ילדות של היפר-אינפלציה חיימוביץ'. מונע מזיכרונות ילדות של היפר-אינפלציה

 

גם בירידה הזעירה באבטלה שנרשמה בחודש החולף אין סיבה למסיבה. היא נבעה מכך שיותר מחצי מיליון בני אדם נפלטו מהשוק ואינם נכללים בחישובים: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בארצות הברית צנח לרמה הנמוכה ביותר מאז 1981. בקיצור, גם אם המצב משתפר, השיפור אטי עד להכאיב. ובינתיים, בוול סטריט חוגגים: רווחי החברות חזרו לרמתם לפני המשבר, התאגידים האמריקאיים יושבים על הר מזומנים, ואת הכותרות כובשת הנפקת פייסבוק בשבוע הבא.

 

זאת אינה תופעה חדשה. ניגוד כזה בין מצב הכלכלה למצב האבטלה והיעלמות המשרות גם אחרי המשבר מעסיקים כלכלנים כבר יותר מ־20 שנה. תופעת ההתאוששות נטולת המשרות נרשמה לראשונה במשבר הכלכלי של תחילת שנות התשעים, ואז ביתר שאת לאחר התפוצצות בועת הדוט.קום בתחילת העשור הקודם. חתן הנובל פול קרוגמן כינה לאחרונה את התופעה "התאוששות פוסט־מודרנית", אבל ספק אם בכלל אפשר לקרוא למצב שבו מיליוני מובטלים אינם מוצאים עבודה "התאוששות".

 

ועכשיו, מחקר חדש שמרעיש את הכלכלנים והתקשורת בארצות הברית מציע פתרון מטריד לחידה: המשרות שנעלמו במיתון אבדו בלי שוב - קרוב לוודאי שהעובדים האנושיים הוחלפו במחשב או ברובוט. והעובדים שנדחקו החוצה הם בני מעמד הביניים, אלה שהחזיקו במשרות שדורשות הכשרה ממוצעת ומשלמות שכר סביר. "העבודות האלה נעלמות", אומר פרופ' ניר חיימוביץ' מאוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, אחד הכלכלנים שמאחורי המחקר, "לאנשים בקצה העליון, כאלה שהעבודה שלהם דורשת בעיקר חשיבה ואי אפשר להחליף אותם במחשב, לא קורה כמעט דבר במיתון. בקצה השני נמצאים עובדי ניקיון, למשל - גם אלה עבודות שלא נעלמות במיתון. העבודות שנעלמות הן אלו שבאמצע". והן נעלמות בהמוניהן משנות התשעים, מהרגע שבו נוצרה חלופה זולה יותר: בכל משבר מאז, המשרות האבודות לא חזרו בסוף המיתון, ומעמד הביניים, שהחזיק במשרות האמצע האלה, לא הצליח להשתקם גם בימי ההתאוששות. ממשבר למשבר, הוא הולך ונעלם.

 

מעמד הביניים מאבד את המשרות שלו בימי המשבר. האחרים זוכים בעוד משרות. לצפייה בגרף לחץ כאן  

 

הטכנולוגיה מוחקת את חלק הארי של שוק העבודה

 

העובדה שהטכנולוגיה גוזלת את העבודות של מעמד הביניים זוכה לתשומת לב רחבה של כלכלנים בשנים האחרונות. גם התהליך הזה החל בשנות התשעים, ובבסיסו עומדת מציאות פשוטה וכואבת. "הטכנולוגיה נהיית זולה וכוח העבודה לא", ניסח אותה הכלכלן פרופ' דיוויד אוטור מ־MIT בראיון ל"מוסף כלכליסט" לפני כשנה. למעסיקים יש מוטיבציה למצוא דרכים להחליף בני אדם במחשבים או במכונות, או כפי שניר חיימוביץ' מגדיר זאת - ב"אופציה זולה יותר, שלא צריכה חופש ודמי ביטוח לאומי".

 

את מי אפשר להחליף במכונה? את מי שעבודתו מתבססת על שגרה מוגדרת היטב, מסביר חיימוביץ'. הדוגמה המתבקשת היא כמובן ייצור, או כל עבודה ידנית שדורשת פעולות מוגדרות שחוזרות על עצמן, "לקחת את הקופסה מנקודה א' לנקודה ב'". מכונות יכולות להחליף, למשל, עובדי טקסטיל ומפעילי מכונות - אבל גם את "עובדי הייצור" של הצווארון הלבן. הרי טלרים בבנק מבצעים משימות מוגדרות היטב שאפשר להחליף בבנקט. וכשהטכנולוגיה משתכללת ונהיית זולה, אפשר לראות את התוצאות בכל מקום עבודה. "חשוב על התקופה שבה לכל מנהל היתה מזכירה", אומר חיימוביץ', "היום זה הרבה פחות נהוג. אפשר להשתמש בגוגל קלנדר או ביישומים כמו סירי באייפון". התהליך הזה לא נגמר אצל המזכירות. מקצוע עריכת הדין, למשל, נמצא עכשיו בעיצומה של מהפכה שבה המחשבים מחליפים את עורכי הדין הזוטרים במעבר על אלפי מסמכים ועותקי אימיילים, למשל במסגרת הליך הגילוי בתביעות אזרחיות. גם בתחום ניהול החשבונות התוכנות כובשות עוד ועוד פונקציות שבעבר מילאו עובדים אנושיים. במילים אחרות, המשרות המוגדרות היטב וקלות למחשוב הן לא רק משרות של אנשי הצווארון הכחול, אלא גם משרות שמתגמלות היטב ובונות את מעמד הביניים.

 

פרופ' קרוגמן. "התאוששות פוסט-מודרנית" אבל מתברר שיש בה היגיון פרופ' קרוגמן. "התאוששות פוסט-מודרנית" אבל מתברר שיש בה היגיון צילום: בלומברג

 

בניגוד למשרות מעמד הביניים האלה, קשה יותר להחליף את הקצוות: אלה שמרוויחים שכר גבוה ואלה שמרוויחים שכר נמוך. מצד אחד מתכנתים, רופאים, מעצבי מוצרים, פרקליטי צמרת ואשפי פיננסים, למשל, עובדים עם השכלה גבוהה ושכר גבוה, ומצד שני עובדי השירות - לדוגמה עובדי ניקיון, מאבטחים וברמנים, אלה שיש להם השכלה נמוכה ושכר נמוך. בשני הקצוות נמצאים אנשים עם מקצועות שונים מאוד, אבל כולם נדרשים לגמישות וכושר הסתגלות. העבודה שלהם אינה מורכבת רק מרוטינות, מה שהופך אותם לחסינים יחסית מהשפעת הטכנולוגיה.

 

התוצאה, כפי שמסביר אוטור, היא קיטוב בשוק העבודה. "פעם היה סולם תעסוקתי: אם לא סיימת תיכון או שהיתה לך רק תעודת בגרות, יכולת לעבוד בשירות, בנהיגה. עם קצת יותר השכלה או הכשרה יכולת להפוך למזכירה או לפועל, ועם עוד חינוך יכולת להיות בעל מקצוע חופשי. כיום מדרג הביניים נפגע. העבודות הטובות לאנשים עם חינוך ביניים מתמעטות. לאנשים עם חינוך גבוה יותר יש הזדמנויות מעולות בצמרת אבל יש פחות הזדמנויות לחיים טובים במעמד הביניים, עם עבודות ייצור בצווארון הלבן או הכחול".

 

אוטור שם דגש גדול על טכנולוגיה. אחרים מדגישים מגמה נוספת - מיקור חוץ, נדידת המשרות של מעמד הביניים לאסיה. בכל מקרה, אומר חיימוביץ', העיקרון זהה, החלפת העובדים באופציה זולה יותר, ומוסיף: "ממילא אתה לא יכול לעשות מיקור חוץ בלי כוח מחשוב חזק שמאפשר תקשורת יעילה, כך שסביר ששתי התופעות משפיעות זו על זו". בכל מקרה, הנתונים ברורים. "בשנות השמונים העבודות שדורשות כישורי ביניים ומשלמות שכר ביניים היו 58% משוק העבודה, כיום הן 44% - כמעט 15% נעלמו. ומצד שני ראינו עלייה בחלקן של העבודות בשני קצוות הסקאלה - בתחתית הסקאלה, בעבודות הכפיים שמשלמות מעט ודורשות מעט הכשרה, ראינו עלייה מ־13% ל־17%, וחלקן של עבודות הצמרת גדל מ־29% ל־39%".

 

אם הסתדרנו בלעדיך במיתון, נסתדר בלעדיך גם אחריו

 

עד כאן מדובר בתופעה שמוכרת לכלכלנים, וגם לכל מי ששילם למכונה בחניון או קבע תור לרופא במחשב. אבל המחקר של חיימוביץ' ועמיתו פרופ' הנרי סיו שופך אור חדש על הדינמיקה שבה משתנה שוק העבודה. החידוש הראשון נוגע לאופן שבו מעמד הביניים נשחק. "התחושה היתה שהקיטוב בשוק העבודה קורה לאורך זמן, שיש תהליך מתון של היעלמות", אומר חיימוביץ', "אבל המחקר שלנו מראה שאובדן העבודות מתרחש בתקופות מיתון - 90% מהמשרות המדוברות אבדו במשברים". במילים אחרות, מעמד הביניים לא נשחק על פני שנים, אלא בסדרה של משברים שמכל אחד מהם שוק העבודה יוצא מקוטב יותר, והמשק יוצא עם מעמד ביניים קטן יותר.

 

 

למה זה קורה דווקא בזמן מיתון?

"קח למשל את המקרה של עובדים בבנק טרם כניסת הבנקטים. גם לבנק וגם לעובד היה ברור שהבנקטים יגלגלו תהליך שבסופו הקשר בין העובד לבנק ייהפך ללא משתלם, לא רווחי, ולכן בסופו של דבר ייפסק. כל עוד הזמנים טובים, ויש עסקים ויש לקוחות, אומרים 'נחכה, נמשוך את העגלה עוד קצת', אבל המיתון גורם לכך שכבר היום הקשר נהיה פחות רווחי, ולכך מתווספת התובנה שגם בעתיד הוא יהיה פחות רווחי. כך שהמיתון הוא קטליזטור - הקשר עומד להתפרק בכל מקרה, ואין טעם לחכות".

 

כך קורה שאותם קשרי העסקה המאוימים ממילא מצד הטכנולוגיה מסתיימים דווקא בגלי הקיצוצים של תקופת המיתון. וכשהמיתון מסתיים, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. "אחרי המיתון אנשים לא יכולים לחפש עבודות כאלה, כי אין יותר עבודות כאלה. המעסיקים פשוט לא מחפשים יותר עובדים כאלה. מבחינת הבנק, למשל, אין טעם להתחיל לחפש עובדים ולשכור שוב כשבעוד שנה ממילא הבנקט יגיע". למותר לציין שלאיום הבנקט מצטרפים קיום נכדיו הווירטואליים, אתר האינטרנט של הבנק והאפליקציה שלו לסלולרי ולאייפד. לעומת זאת, עבור מי שעובד באחת העבודות שחסינות יחסית בפני הטכנולוגיה, התמונה אחרת לגמרי. במקרה כזה, "גם העובד וגם המעסיק לא מפרקים את הקשר במיתון, 'הרי רוב המיתונים זמניים, אז נעבור את זה', הם אומרים לעצמם".

 

את המגמות האלה חיימוביץ' וסיו מאשרים בנתונים מרעישים: 95% מהמשרות שנעלמות במיתון הן של מעמד הביניים, אותן משרות רוטיניות שדורשות כישורים ממוצעים. ובמשרות האלה, יש לזכור, מועסקים כמעט חצי מהעובדים באמריקה. לכן ההיעלמות שלהן מסבירה את תופעת ההתאוששות נטולת המשרות. אלה שלושה תהליכים שקשורים זה בזה והתפתחו במקביל: מאז שנות התשעים קל מאוד להחליף את עובדי האמצע, לכן העבודות שלהם נעלמות במיתון, ומכיוון שהן נעלמות ולא חוזרות - גם אחרי המיתון הנתונים אינם מצביעים על התאוששות בשוק העבודה.

 

 

להידרדר, לטפס איכשהו למעלה, או להיפלט משוק העבודה

 

חיימוביץ' (39) למד כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית, ואת הדוקטורט כתב בנורת'ווסטרן, שיקגו. המחקר שלו מתמקד במחזורי העסקים, אותן מגמות של גאות ושפל המאפיינים את הכלכלה. הוא נמשך לתחום מגיל צעיר: הוריו עלו מארגנטינה, חלק גדול ממשפחתו נותר שם, וכילד הוא חווה מדינה במשבר היפר־אינפלציה. "כשהייתי בן 11 יצאנו לאכול בארגנטינה", הוא מספר, "ובאמצע הארוחה המלצר בא ואמר שהוא צריך לשנות את המחירים בתפריט כי בעל הבית כרגע הכפיל אותם. העניין שלי במחזורי עסקים ובתופעות מאקרו קשור קשר הדוק לחוויות האלה, לכך שראיתי את ההשפעה של אי־ודאות".

 

גישת המחקר של חיימוביץ' היא היצמדות לנתונים בניסיון לאתר דפוסים חדשים ו"לשים זרקור על תופעה שאולי לא ראו קודם". הוא נזהר מהכללות, למשל כשאני שואל אם נכון לומר שמעמד הביניים הוא זה שמשלם את מחיר המיתון: "ללא ספק רואים שהעבודות שנעלמות במיתון הן העבודות שדורשות כישורי ביניים ומשלמות שכר ביניים, אבל תיאורטית לא מובן מאליו שזה גרוע שמשרות כאלה נעלמות".

 

אז מה קורה לאנשים שהמשרות שלהם אבדו?

"ייתכן שעובדים שאיבדו את עבודתם במיתון יוצאים ללמוד ומשדרגים את עצמם למשרה מכניסה יותר. בתרחיש גרוע יותר האנשים האלה מחליקים למטה, לעבודות כמו ניקיון ואבטחה, שמשלמות מעט. ויש אופציה פסימית עוד יותר — שהאנשים שאיבדו את עבודתם פשוט יוצאים משוק העבודה. נניח שעבדתי בעבודת מזכירות ופוטרתי. אני מבין שאין עתיד בתחום הזה, ואני כבר מבוגר, אני אעשה תואר ראשון? למי יש זמן וכסף לזה... ואף אחד לא ישכור אותי בתור שרת כי זאת עבודה פיזית קשה - אלה אנשים שיכולים להיפלט משוק העבודה".

 

חיימוביץ' אינו מוכן להמר איזה מהתרחישים סביר יותר, ומדגיש שהמחקר שלו נמצא בשלב מוקדם ושכיום הוא מנסה לענות בדיוק על השאלה הזאת - מה קרה לאנשים שאיבדו את עבודתם בעקבות המיתון. רמז אחד כבר אפשר למצוא מהנתונים שפרסם בשבוע שעבר מכון המחקר PEW: ברבעון הראשון של 2012, 29.5% מהמובטלים בארצות הברית היו מובטלים למשך שנה או יותר. אלה אנשים שנמצאים בנתיב שמוביל אל מחוץ לשוק העבודה.

 

והמגמה הזאת לא עוצרת, פשוט משום שהטכנולוגיה לא עוצרת, רק נהיית זולה יותר ומשופרת, ולכן יכולה להחליף עוד ועוד סוגי עבודות. "התופעה הזאת מואצת", אומר חיימוביץ', ומזכיר למשל את הגוגל קאר, המכונית נטולת הנהג של גוגל. "זאת טכנולוגיה שנכנסת לתחומים שחשבנו שהם לא רוטיניים, לתחום שאתה לא צריך לעקוב בו אחר נהלים. אבל המכונית הזאת עשתה 140 אלף מייל והיתה לה תאונה אחת, וגם זה רק כי התנגש בה רכב מאחור". מדינת נבאדה כבר היתה השבוע לראשונה בעולם שהחליטה להעניק למכוניות של גוגל רישיון.

 

במילים אחרות, הטכנולוגיה הדוהרת כבר מאיימת על מקצועות בשני קצוות הסקאלה, ולא רק על משרות הביניים. התוכנות שקוראות מסמכים במקום עורכי דין או מנהלות חשבונות במקום רואי חשבון משתכללות, ובצד השני רובוטים מסוגלים להילחם בשריפות במקום כבאים. במחסנים בארצות הברית כבר מתרבים הרובוטים של חברת קיווה סיסטמס, שממכנים את כל השינוע במחסנים וחוסכים לעובדים את ההתרוצצות בין המדפים. "השארנו את העבודה האנושית רק במקום שבו היא יעילה, ובשילוב הרובוטים הגענו ליעילות אנושית מקסימלית", מגדיר את זה מיץ' רוזנברג, סמנכ"ל השיווק של החברה. היעילות הזאת היא סחורה חמה, ובשבוע שעבר השלימה אמזון את העסקה לרכישת קיווה ב־775 מיליון דולר. אמזון מבקשת "להגיע ליותר לקוחות בפחות כסף", ועל פי חלק מההערכות שואפת לספק ללקוחות את הסחורה ביום שבו הזמינו אותה - עוד מכה לעובדים בסקטור הקמעונאות.

 

מה עושים עכשיו, מול המהפכה התעשייתית החדשה

הניסיון להבין מה קרה לשוק העבודה האמריקאי הוא כר לוויכוח סוער בין כלכלנים בשנים האחרונות. בפינה אחת של הזירה נמצאים הכלכלנים שטוענים שהבעיה היא במדיניות הממשל, מולם עומדים מי שטוענים שהבעיה עמוקה יותר, ולכן אי אפשר למצוא לה פתרונות מהירים. אחד השמות הבולטים בזירה הוא פרופ' רגוראם רג'אן מאוניברסיטת שיקגו, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע, שטוען כי ארצות הברית סובלת מבעיות מבניות כגון עודף עובדים בבניין, תוצאה של שנות הבועה בנדל"ן. טענה דומה השמיע פרופ' נרייאנה קוצ'רלקוטה, נשיא הבנק המרכזי של מיניאפוליס, שמדבר על אבטלה מבנית הנובעת מחוסר התאמה בסיסי בין המשרות שהחברות מנסות לאייש לכישורים שיש לעובדים להציע. מנגד אפשר למצוא בכירים כמו ד"ר אריק רוזנגרן, נשיא הבנק המרכזי בבוסטון, וכלכלנים כמו פול קרוגמן שמצביעים על כך שמשרות אבדו לרוחב הכלכלה ולא רק במגזר אחד, מה שלטענתם מפריך את האבחנה של אבטלה מבנית.

 

לכל אחת מהעמדות יש השלכות מרחיקות לכת. מבחינת כלכלנים כגון רג'אן, אם האבטלה היא מבנית אין טעם לנסות לטפל בה בתמריצים לכלכלה או צעדים דומים, וצריך להתמקד בעידוד הצמיחה בטווח הארוך. קרוגמן, מנגד, טוען שלאף כלכלן אין מושג איך מקדמים צמיחה לטווח ארוך, אבל תמריצים לטווח הקצר יוכלו לסייע לכלכלה ולשפר את מצב התעסוקה. את הטיעונים של רג'אן הוא מתאר בנחרצות כ"תירוץ לא לעשות כלום".

 

הממצאים של חיימוביץ' וסיו שופכים אור חדש על הוויכוח, ומראים שלמעשה שני הצדדים אינם מסתכלים על התופעה הנכונה בעודם מתמקדים בשאלה אם מגזרים שונים של הכלכלה מנופחים ואם יש יותר מדי עובדים בענפי הבנקאות, הבניין או המערכת הציבורית. "הנתונים שלנו מראים שמה שאתה צריך להתמקד בו הוא לא ענפים אלא מקצועות, כמו משרות פקידותיות", אומר חיימוביץ'. "המקצועות האלה מפוזרים בכל המגזרים של הכלכלה, ולכן זאת טעות להסתכל דווקא על מגזרים ספציפיים. כשאתה בוחן את הנתונים ככה, נראה בהחלט שאפשר לזהות תופעה מבנית".

 

ואילו מסקנות אפשר להסיק מכך?

חיימוביץ' שוב נזהר ומדגיש שהמחקר שלו בעיצומו ושהוא מעדיף לא לדבר על מדיניות, אבל מוכן לגזור מסקנה אחת: "כדי שאנשים שאיבדו את עבודתם יהיו יצרניים, צריך להביא אותם לרכוש כישורים שאינם ניתנים להחלפה בקלות. עם זאת, קשה להאמין שמישהו בגיל 60 יעשה את זה, וצריך לזכור שהכשרה מחדש עולה כסף ולעשות חישוב עלות־תועלת. בשורה התחתונה, העבודות האלה לא חוזרות, הקיטוב מתרחש - וצריך לחשוב מה סוג הכישורים שצריך כדי להתמודד עם זה בהינתן התופעה הטכנולוגית החדשה. אם חס וחלילה הייתי פוליטיקאי, הייתי שואל מה הכישורים שדרושים למאה ה־21. זאת שאלה קשה מאוד, ויש לה עלויות כבדות מאוד".

 

את השאלה הזאת האנושות שואלת כבר מראשית המהפכה התעשייתית, כשמפעילי הנול ניסו למנוע את כניסת מכונות הטווייה האוטומטיות. "הטכנולוגיות מביאות ברכה וסוג חדש של עבודות", אומר חיימוביץ', "אי אפשר לעצור את התהליך הזה, זאת תהיה גם טעות לנסות לעצור אותו. ברמת ההיסטוריה קשה להגיד שטכנולוגיה היא דבר שלילי. אבל זה המתח הקבוע בכלכלה - יש כאן מנצחים ויש מפסידים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x